ביאור:בראשית כד ד
בראשית כד ד: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כד ד.
כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ
עריכהכאשר אלוהים פקד על אברהם לעזוב את חרן, הוא אמר לו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ומִּמּוֹלַדְתְּךָ ומִּבֵּית אָבִיךָ" (ביאור:בראשית יב א). ניתן לראות שאלוהים פירט היטב: ארצך, מולדתך, בית אביך. כאן, אברהם למעשה מרחיב את השטח, כלומר הוא אינו דורש שהעבד יביא אישה רק מבית אביו, ולכן הוא לא מזכיר את בית אביו.
אברהם נולד "בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאורּ כַּשְׂדִּים" (ביאור:בראשית יא כח). משם הוא עבר לחרן, ובחרן אלוהים פקד עליו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ ומִּמּוֹלַדְתְּךָ ומִּבֵּית אָבִיךָ" (ביאור:בראשית יב א), כאילו שזאת ארץ מולדתו. עכשיו כאשר אברהם פוקד על העבד ללכת ל"אַרְצִי ... מוֹלַדְתִּי" העבד היה צריך ללכת לאור כשדים. אולם לאחר השיחה עם אברהם, העבד הולך "אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר" (ביאור:בראשית כד י), ששם גרה משפחת נחור, ומחליט שלזה התכוון אברהם בדבריו. ניתן להבין שבעיר נחור גרו רבקה ולבן. כאשר יעקב נשלח ללבן, נאמר: "ויֵַּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, ויֵַּלֶךְ חָרָנָה" (ביאור:בראשית כח י), והרועים מחרן אמרו ליעקב: "מֵחָרָן אֲנָחְנו.ּ ויַֹּאמֶר לָהֶם, הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר; ויַֹּאמְרו,ּ יָדָעְנו"ּ (ביאור:בראשית כט ה). כלומר, "עיר נחור" היא פרבר שבטי של העיר חרן.
רועי צאן היו תועבה למצרים ולכל איש שלא עבד בצאן, כי לרועי צאן היה ריח רע מעבודתם עם הצאן (ביאור:בראשית מו לד). למרות שאברהם לא דרש אישה מבית אביו, העבד החליט שהוא יבחר אישה ממשפחתו של אברהם, שגם הם היו רועי צאן ובגאוה הוא יספר להם שאדונו עשיר בצאן (ביאור:בראשית כד לה), וכך האישה תהיה רגילה לריח הצאן והיא לא תסרב להנשא ליצחק, ליצחק לא תהיה בעיה עם בת של רועי צאן, ומשפחת הכלה תהיה שמחה לתת אותה בערך מלא ולא כתועבה. ניתן לשמוע שלבנות רועי צאן היתה בעיה למצוא חתן בדבריו של לבן ליעקב שבקש את ידה של רחל יפת התואר: "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר" (ביאור:בראשית כט יט).
וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק
עריכהבזמנו אלוהים אמר לאברהם: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק.” (ביאור:בראשית כב ב), רק בסוף המשפט אלוהים מוסיף את שמו של יצחק כדי שיהיה ברור שהכוונה היא ליצחק ולא לישמעאל. גם אברהם מתחיל את השיחה עם העבד ורק בסוף, כדי למנוע בלבול, אברהם אמר במפורש: "וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, לְיִצְחָק" ולא לישמעאל או לבניו מקטורה, שיתכן שהיו בוגרים דיים לנישואין. ישמעאל כבר היה נשוי לאישה מצרית, וההדגשה על שם בנו מראה שהיו לאברהם בנים נוספים, ולכן אברהם מדגיש ומציין את שמו של יצחק.
לא ברור מתי אברהם לקח את קטורה ומתי נולדו בניו מקטורה, וכן לא ברור מתי יצחק קיבל את כל רכושו של אברהם. העבד אומר ללבן שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק, ככתוב: "ויִַּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו) ("ויִַּתֶּן", בעבר, לפני שהעבד יצא לשליחות), וגם בהמשך נאמר: "ויִַּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק" (ביאור:בראשית כה ה). אולם נאמר שאברהם נתן את רכושו ליצחק בהקשר למתנות שאברהם נתן לבניו מקטורה (ביאור:בראשית כה ו) כאשר הם היו בוגרים ואברהם שלח אותם לארץ קדם. כל זה מראה שקיימת אפשרות שבני קטורה היו בוגרים כאשר העבד יצא להביא כלה ליצחק.
וְלָקַחְתָּ
עריכהאברהם היה הבכור בבניו של תרח: "תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן" (ביאור:בראשית יא כז). לכן, כל עוד אברהם חי, אברהם הוא ראש המשפחה לאחר מותו של תרח, מה שמעניק לאברהם את הסמכות לפקוד על כל צאצאיו של תרח.
לקח – נשא, הרים והזיז, העביר דבר-מה לרשות עצמו, לתחומו או לאחריותו; תפס ואחז בידיו (ויקימילון).
אברהם השתמש בפועל "ולָקַחְתָּ" שבתנ"ך משמעותו היא גם לקחת בכוח, לקחת ללא בקשת רשות, לחטוף. לדוגמא: "ויִַּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר ויִַּקַּח אֶת שָׂרָה" (ביאור:בראשית כ ב). אבימלך לא ביקש רשות ולא שילם. רק לאחר שהוא שלח את שרה בחזרה הוא שילם, ככתוב: "ולְּשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ הִנֵּה הואּ לָךְ כְּסותּ עֵינַיִם, לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ" (ביאור:בראשית כ טז). כמובן, בהתפתחות השפה הביטוי 'לקח אישה' קיבל מובן עדין של נישואין באישור הכלה ומשפחתה, אולם אין זה משנה את העובדה שאברהם רמז לעבדו 'לקחת' בכל דרך שהיא, כדבריו:
- "לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי".
- "אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" .
- "לָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִמִּשְׁפַּחְתִּי ומִּבֵּית אָבִי" .
העבד חשב שאברהם פקד עליו להביא אישה בכל מחיר, אפילו אם על ידי חטיפה ולקיחה בכוח, ולכן העבד מברר עם אברהם האם הוא אמור לקחת אישה אפילו כנגד רצונה.
סוף הדרישה?
עריכהבסוף הפסוק הזה העבד שואל שאלה חשובה. לא ברור אם אברהם סיים לומר את כל דבריו או שאברהם רק לקח נשימה כדי להמשיך בהוראות, כאשר העבד התפרץ ושאל. אברהם הגדיר את תפקידו של העבד 'ללכת ולקחת אישה', והעבד היה יכול לקחת 30 חיילים, לצאת לחרן, לראות נערה מתאימה, לתפוס אותה ולשוב לאברהם.
ייתכן שאברהם לא חשב עד הסוף על פקודותיו לעבד, ולכן אברהם מתקן את פקודתו לאחר ששאלתו של העבד חשפה שפרוש המילה 'לקחת' אינו ברור.