פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בראשית כב ח

בראשית כב ח: "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו."



הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ראו | וילכו שניהם יחדיו I

אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִיעריכה

לפי הדעה המקובלת בקורבן עולה שורפים את הקורבן כליל, ולכן נדרשה כמות גדולה יותר של עצים.
אברהם לא אמר ליצחק שהם הולכים להקריב קורבן.
יצחק ראה שהם לוקחים גזעי עצים מבוקעים, אש ומאכלת, ולפי כמות העצים יצחק הסיק שמדובר בקורבן עולה של חיה בגודל של שה.

  • יצחק לבטח ידע שכאשר ישמעאל היה בן 13 אברהם קיים את ברית המילה יחד איתו, ככתוב: "וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה: בְּהִמֹּלוֹ אֵת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ביאור:בראשית יז כה), והנה הוא כבן 13 וייתכן שאברהם רוצה לעשות גם לו ברית מיוחדת שתכלול הקרבת קורבן.
  • יצחק החליט שאברהם מתכוון להקריב קורבן, אבל הם כבר רחוקים ממקום ישוב ולכן אין-באפשרותם לקנות שה לקורבן.
  • יצחק הבין שאברהם אינו יכול לצוד איל בלי לפגוע באיל ולקלקל את גופו.
  • יצחק לא העלה בדעתו את האפשרות שחייה תבוא אליהם מעצמה.

יצחק שאל שתי שאלות:
1. יצחק שאל: "אָבִי". אברהם ענה: "הִנֶּנִּי בְנִי".

  • יצחק ביקש בכבוד רב רשות דיבור מאביו, ואברהם אישר שהוא מוכן להקשיב את דברי בנו.
  • יצחק למעשה שאל: אני מבין שאין לך שה לעולה למרות שאתה מתכנן להקריב קורבן. האם אפשרי שאני אהיה "הַשֶּׂה לְעֹלָה"? האם אתה אבי ותשמור עלי?
  • אברהם הבין שהדגש בשאלה הוא 'האם אתה אבי? האם אתה מקשיב לי?' לכן הוא ענה "הִנֶּנִּי בְנִי", במשמעות של אני אביך, אתה בני, אני שומע ועושה כמיטב יכולתי.

2. יצחק שאל: "הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"? אברהם ענה: "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי"

  • יצחק הציג את מחשבותיו במפורש כאשר שאל: איפה הקורבן? האם זה אני?
  • אברהם היה יכול לספר ליצחק את כל הסיפור, על איך אלוהים פקד עליו: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהו שָּׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית כב ב), אבל הוא החליט לא לשתף את המידע הזה עם יצחק כדי לא לקבוע סופית שמה שאלוהים אמר כך בדיוק יקרה. אברהם השאיר פתח לעתיד שונה ובלתי-ידוע.
  • בתשובתו אברהם גם הסיר את האחריות מעצמו. אלוהים ציווה עליו והוא מבצע את דבריו. אברהם אינו יכול להתווכח עם רצון האלוהים, אך עם זאת, אלוהים יכול לשנות את דעתו בעתיד. אלוהים יכול לגרום לדברים שונים לקרות. כידוע אלוהים הציל את ישמעאל ולפתע הופיע באר לפני הגר כדי להשקות את ישמעאל שכבר התעלף מצמא.
  • אברהם פסק: 'מה שיקרה לך בני, בא מאלוהים. אתה תדבר איתו ישירות.'
  • אברהם נטע ספק ואפשרויות בדבריו. הוא לא כיוון את יצחק לפתרון יחיד.
  • יצחק הבין שאלוהים יבחר את "הַשֶּׂה לְעֹלָה", ושהוא נשאר בנו של אברהם, בכורה של שרה, הבן שאלוהים הבטיח שהברית תתקיים בו.

יצחק לא שאל שאלות נוספות. הוא קיבל את גורלו. לא נראה שהוא לא הבין שקיימת אפשרות שאלוהים בחר בו לעולה. לא נראה שהוא ניסה לברוח או לזרוק את העצים. לא נאמר שהוא בכה, התחנן או קילל, אפילו כאשר הוא נעקד והיה על המזבח. הוא היה מוכן לקבל את עולו של אלוהים, ויקרה מה שיקרה.

לא נאמר שאברהם או יצחק התפללו לאלוהים שיציל את יצחק, בקול או בליבו, כפי שעשתה הגר: "ותִַּשָּׂא אֶת קֹלָהּ ותֵַּבְךְּ" (ביאור:בראשית כא טז). אולם סביר להניח שיצחק חשב וביקש רחמים מאלוהים.

אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹעריכה

  • אלוהים ימצא לו, יבחר לו, הוא לעצמו, את מה שהוא רוצה בתור כקורבן.
  • או אלוהים יראה לנו, מה שהוא רוצה לעולה.

כשם שאלוהים בוחר את המקום בקפידה רבה, ככתוב: "ויַָּבֹאו אֶּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים", והרי אלוהים לא אמר לו בדיוק לאיפה ללכת אלא רק אמר: "עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ", כלומר אלוהים המשיך לנווט את אברהם והמשיך להגיד לו לאיפה ללכת, כך, כשנגיע, אלוהים יראה לו ולנו את העולה.

הנסיון של יצחקעריכה

סביר שאלוהים חיכה לראות את תגובתו של יצחק. לפי תגובתו כך תהיה החלטת אלוהים:

  • אם יצחק לא יכיר בגדולת אלוהים ויכולתו, ולא ישבע לעבוד לו ולהקשיב לו, אז דינו נחרץ והוא יהיה הקורבן.
  • אם יצחק יודה בגדולת אלוהים ויאמין בו, אז, כאילו כנס, ימצא "הַשֶּׂה לְעֹלָה" המושלם ביותר שאפשר למצוא, וכל הבעיה תיפתר, וכל דברי אברהם יהפכו לאמת שהוא ובנו ישובו בשלום.