שמות רבה לא

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י

פרשה לא

שמות רבה פרשה לא פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז

א. [ עריכה ]
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (תהלים קיב, ה): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" אין בריה שאינה חייבת לאלהים אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים שנאמר (שם עט, ח) "אל תזכר לנו עונות ראשונים" משל לאחד שלוה מן דיוסטוס ושכחו לאחר זמן בא ועמד לפניו אמר לו יודע אני שאני חייב לך אמר לו למה הזכרת חוב הראשון כבר בטל הוא מלבי כך אדון העולם הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שאין עושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה והוא אומר להם אל תזכרו ראשונות מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות דכתיב (יחזקאל לג, יט): "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה" (שם לג, יט) "כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו". לכך הוא מזהיר על העני "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" לא תעמידנו ערום "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי" וכן דוד אומר (תהלים לד, יח): "צעקו וה' שמע":

ב. [ עריכה ]
ר' אבהו אומר כתיב (שמות כג, יד): "שלש רגלים תחוג לי בשנה" הקב"ה קבע שלש רגלים והתורה בזכות האבות שאינן באין לפני הקב"ה ריקנין ואף בדורות הללו אע"פ שהן מצרים אין התורה זזה מהן שנאמר (ישעיה נט, כא): "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וגו'". משל לאחד שהיה לו עסק לפני המלך והיו לו סניגורין מפייסין עליו כך אדם עושה מצות והוא בן תורה וגומל חסדים והשטן עומד ומקטרג וסניגורין עומדין כנגדו מלמדין זכות שנאמר (משלי יח, טז): "מתן אדם ירחיב לו" מה שהוא עושה עם העניים מסייעין אותו לכך נאמר (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל":

ג. [ עריכה ]
ד"א "אם כסף תלוה את עמי" הה"ד (קהלת ה, יב): "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע" אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו כועס שנאמר (ישעיה נח, ז): "ועניים מרודים תביא בית" ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל ממונו בעוה"ז והקרן קיימת לו לעולם הבא והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לע"ל שנאמר (שם יח, כח) "כי אתה עם עני תושיע" ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעוה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר (איוב מב, י): "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" אבל העשיר שעינו רעה הולך הוא וממונו מן העוה"ז שנאמר "ואבד העושר ההוא בענין רע" שעינו רעה כנגד גבאי צדקה למה שגלגל הוא בעולם לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר ומי שהוא עני היום עני למחר אלא לזה מוריד ולזה מעלה שנאמר (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" בא וראה יש עושר שהוא עושה רע לבעליו ויש עושר שעושה טוב לבעליו עושה רע לבעליו זה עשרו של קרח שהוא היה עשיר מכל ישראל וכתיב (במדבר טז, לג): "וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה" דבר אחר זה עשרו של המן הרשע שנאמר (אסתר ה, יא): "ויספר להם המן את כבוד עשרו" וכתיב (שם ט, כה) "ותלו אותו ואת בניו על העץ" ושהוא טוב לבעליו זה עשרו של יהושפט שנאמר (דה"ב יח, א): "ויהי ליהושפט עשר וכבוד לרב" ומה היה לו (שם יח, א) "ויצעק יהושפט וה' עזרו" ויש גבורה שהיא טובה לבעליה ויש שהיא רעה לבעליה טובה לבעליה זה דוד שכתוב (ש"א יח, ז): "הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו" ומשם אהבוהו כל ישראל שנאמר (שם י, טז) "וכל ישראל ויהודה אוהב את דוד" רעה לבעליה זו גבורתו של גלית שהיה עומד ומחרף ומה היה לו שמת ככלב שנאמר (שם יז, נא) "ויראו הפלשתים כי מת גבורם וינוסו" ויש חכמה טובה לבעליה ויש רעה לבעליה טובה לבעליה זה יהושע שנאמר (דברים לד, ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" למה הוא דומה לגיפיון שמשקה כל המדינה והכל משבחין אותו אמר להם אחד שבחו למעין שמספיק לזה כך היו משבחים ליהושע שהיה משקה כל ישראל מחכמתו אמר להם שבחו למשה שכך העמיד שנאמר "כי סמך משה את ידיו עליו" רעה לבעליה זה בלעם שנאמר (במדבר כד, ד): "נאם שומע אמרי אל" ומה היה לו (שם לא, ח) "ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב" לכך נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו:

ד. [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך" בא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית מעלין עליו כאלו קיים המצות כלן שנאמר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם ומי היה זה עובדיה שהיה עשיר אפוטרופוס של אחאב שנאמר (מ"א יח, ג): "ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית" והיה עשיר יותר מדאי והוציא כל ממונו לצדקה שהיה זן את הנביאים כיון שבא כל אותו הרעה היה לוה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים זה קיים כספו לא נתן בנשך אבל יהורם שהלוה ברבית אמר האלהים עד עכשיו זה קיים יבא יהוא ויהרוג אותו שנאמר (מ"ב ט, כד): "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם בין זרועיו ויצא החצי מלבו" ולמה בין זרועותיו ויצא מלבו לפי שהקשה את לבו ופשט ידיו לקבל הרבית לקיים מה שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" לכך מזהיר להם אם כסף תלוה את עמי ואף בירושלים היו עושין כן שנאמר (ישעיה א, כב): "כספך היה לסיגים" ומה נעשה להם (ירמיה ו, ל): "כסף נמאס קראו להם" וכן (יחזקאל ז, יט): "כספם בחוצות ישליכו" למה על שעברו על מה שכתוב בתורה (ויקרא כה, לז): "את כספך לא תתן לו בנשך":

ה. [ עריכה ]
דבר אחר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" כיון שבנה שלמה את הבית אמר להקב"ה בתפלתו רבון העולם אם יש אדם שיתפלל לפניך שתתן לו ממון ואתה יודע שרע לו אל תתן לו ואם ראית אדם נאה בעשרו תן לו שנאמר (דה"ב ו, ל): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט והצדיקים עניים אבל לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם שנאמר (קהלת ד, ה): "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" והם אומרים ולואי היינו פועלים והיינו טוענין בכתפנו ולואי שהיינו עבדים ויהיה לנו כך שנאמר (שם, ו) "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" לכך נאמר "אם כסף תלוה את עמי" אמרו ישראל לפני הקב"ה ומי הם עמך אמר להם העניים שנאמר (ישעיה מט, יג): "כי נחם ה' עמו וענייו ירחם" מדת ב"ו אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר אינו מודה בהם שנאמר (משלי יט, ז): "כל אחי רש שנאוהו" והקב"ה אינו כן שנאמר (דה"א כט, יב): "והעושר והכבוד מלפניך" ואינו מחופף אלא על העניים שנאמר (ישעיה יד, לב): "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" לכך נאמר אם כסף תלוה את עמי אמר דוד רבון העולם ישב עולמך שנאמר (תהלים סא, ח): "ישב עולם לפני אלהים" א"ל הקב"ה אם אעשה את עולמי שוה "חסד ואמת מן ינצרוהו":

ו. [ עריכה ]
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" אם הלוית אותו לא תדחקנו שאם יש לו שדה או כרם לא תאמר לו טול לך מנה ועשה מהם פרקמטיא וכתוב לי אפותיקי על שדך או על כרמך למחר הוא מפסיד הפרקמטיא ואתה נוטל את שדהו או את כרמו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה מכאן אתה למד שכל מי שלוקח רבית אין ירא אלהים וכן יחזקאל אומר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" משל לאחד שהיה אילוגין שלו נקרא לפני הדיין אמר הדיין עד עכשיו הוא קיים כך אמר הקב"ה "וחי לא יחיה נשך ותרבית לקח". ד"א אמר הקב"ה מי שחיה ברבית בעולם הזה לא יחיה בעולם הבא והוליד בן ולא לקח רבית אמרו לו אביו היה לוקח רבית אומר להם מה איכפת לי ואני כתבתי (שם יח, כ) "בן לא ישא בעון האב הנפש החוטאת היא תמות" אמר להם הקב"ה אתם אומרים שימות הבן אפילו אביו אם רצה לעשות תשובה וליטול לו חיים אני מקבלו שנאמר (שם יח, כא) "והרשע כי ישוב" אם בכל לבבו הוא שב אני מקבלו לפיכך נאמר לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך לא היה צ"ל אלא לא תשים מהו לא תשימון אלו העדים והערב והדיינין והסופר שאלולי הם לא יטול כלום לפיכך לוקים כולם ומנין שהלוה לוקה שנאמר לא תשיך לאחיך למה הרבית דומה למי שנשכו נחש ולא הרגיש מי נשכו ולא ידע עד שנתבטבט עליו כך הרבית אין אדם מרגיש בו עד שתתבטבט עליו:

ז. [ עריכה ]
"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל" א"ל האלהים אם חייב הוא לך אף אתה חייב לי שנאמר (דה"ב ו, לו): "כי יחטאו לך כי אין אדם אשר לא יחטא" שני דברים יש כאן "חבול תחבול" לימדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרישה השכים הוא השיבו כתוב אחד אומר "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" וכתוב אחד אומר (דברים כד, יג): "וכבוא השמש" אמור מעתה שאתה צריך להחזיר לו במה שיישן שאמר הכתוב "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" ובבקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרישה וכן אתה אומר בפועל (שם כד, טו) "ביומו תתן שכרו" למה "כי עני הוא" ואומר "כִּי הוּא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ" שאין לו "בַּמֶּה יִשְׁכָּב" והוא יושב כל הלילה ויהא צנה פוגעת בו והוא צועק אלי ואני עונה אותו שנאמר "וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" שני דברים יש כאן דומין זה לזה בשכיר כתוב ביומו תתן שכרו כגון שהיה מהלך והחמור אחריו מכרו לו אלומה אחת ונתנה בכתפו והחמור בא בדרך אחר האלומה ומקוה לאכלה מה עשה לו אדונו קשר לו האלומה למעלה הימנו אמרו לו רשע כל הדרך רץ בשבילה ולא נתתה בפניו כך שכיר עמל ומצטער כל היום שהוא מקוה לשכרו ומוציאו ריקם וכן כתוב (דברים כד, טו): "ואליו הוא נושא את נפשו":

ח. [ עריכה ]
"וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" מה כתיב אחריו "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" ומה ענין זה לזה אמרו רבותינו מעשה באחד שהיה לו דין ובא אצל הדיין וזיכה אותו ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר פלוני השופט אין כמותו בעולם אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו אמרו לו אתמול היה משובח והיום שוטה לכך הזהיר לך הכתוב "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" ואם קללת תבואתך אתה מקלל שנאמר "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" לכך נכתבו זה אחר זה וכן אתה מוצא כשהדיינין מתקללין התבואה מתמעטת שנאמר (רות א, א): "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ" לכך נאמר "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" לא תפריש מעשרות שלא כתקנן לא תפריש מעשר ואח"כ תרומה ולא מעשר שני ואח"כ מעשר ראשון לכך נאמר לא תאחר ואם הפרשתם כתקנן בנים זכרים אני נותן לך שנאמר "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי" שבכורי ישראל במדבר היו כהנים שנאמר (שם, ה) "וישלח את נערי בני ישראל" וכשחטאו בעגל הוציאן הקב"ה והעמיד לוים תחתם שכן הוא אומר (במדבר ג, יב): "ואני לקחתי את הלוים תחת כל בכור" לכך נאמר "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי":

ט. [ עריכה ]
"כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשׁוֹרְךָ" (ויקרא כב, כז): "ומיום השמיני והלאה" וכן כתיב "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי" ואם נתת אין אתה נותן משלך אלא משלי וכה"א (דה"א כט, יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך" ואם עשית כן "אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי" וכן כתיב (ירמיה ב, ג): "קדש ישראל לה' ראשית תְּבוּאָתֹה" כשם שהערימה הזאת עומדת והכהן יורד לתוכה ונוטל מתוכה התרומה כך עשה הקב"ה את העולם ערימה ונטל אבותינו שהם תרומתו שנאמר "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" ולכך אמר הקב"ה לישראל בשביל שאתם תרומה אין לכם רשות לאכול טרפה שנאמר "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ" למה לכלב אמר הקב"ה חייבים אתם לכלבים שבשעה שהרגתי בכורי מצרים והיו המצריים יושבין כל הלילה וקוברין מתיהם והכלבים נובחין להם ולישראל אינן נובחין שנאמר (שמות יא, ז): "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" לפיכך אתם חייבים לכלבים שנאמר "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ" מה הכלבים אחד נובח וכולם מתקבצים ונובחים על חנם אבל אתם לא תהיו כן מפני שאתם אנשי קדש שנאמר "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי":

י. [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (ירמיה ו, ל): "כסף נמאס קראו להם" בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין והיו אומות העולם אומרים אין הקב"ה חפץ באומה הזו שנאמר כסף נמאס קראו להם מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה שמאסן הקב"ה שנאמר כסף נמאס קראו להם כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה א"ל רבון העולם אמת שמאסת את בניך הה"ד (שם יד, יט) "המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא" משל לאחד שהיה מכה לאשתו אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה אם לגרשה אתה רוצה הכה אותה עד שתמות ואם אין אתה רוצה אותה למה אתה מכה אותה א"ל אפילו כל פלטין שלי חרב לאשתי איני מגרש כך אמר ירמיה להקב"ה אם לגרשנו אתה רוצה הכה אותנו עד שנמות שנאמר (איכה ה, כב): "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד" ואם לאו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא א"ל הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל שנאמר (ירמיה לא, לו): "כה אמר ה' אם ימדו שמים ממעל" אלא אמר הקב"ה אעפ"כ תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא ביהמ"ק מתמשכן עליהם שנאמר (ויקרא כו, יא): "ונתתי משכני בתוככם" אל תהי קורא מִשְׁכָּנִי אלא מַשְׁכּוֹנִי וכן בלעם אומר (במדבר כד, ה): "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" שני משכונות ונקראו אוהליך כשהם בנויים ומשכנותיך כשהם חרבים לא מפני שאני חייב לעובדי כוכבים אני ממשכן להם משכני אלא עונותיכם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי אלולי כן למה אני חייב שנאמר (ישעיה נ, א): "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם" וכן התניתי עם משה עליהם שנאמר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" ואם תעברו על המצות האלו אני ממשכן שתי משכונות שנאמר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" א"ל משה ולעולם הם ממושכנים א"ל לאו אלא "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" עד שיבא משיח שנאמר (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא":

יא. [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (משלי כח, ח): "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יִקְבְּצֶנּוּ" יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה והוא מת בלא בנים וכל הממון שלו נכנס לטמיון מה המלך עושה באותו ממון בונה בימסאות ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות כדי שיהא לצרכי העניים הוי לחונן דלים יקבצנו. ד"א "מרבה הונו בנשך" זה עשו הרשע שהוא מלוה בנשך ותרבית ולמי הוא מכניס כל הממון לישראל שנאמר "לחונן דלים" ונאמר (יחזקאל לט, י): "ושללו את שֹׁלְלֵיהֶם ובזזו את בֹּזְזֵיהֶם" לפיכך הזהיר הקב"ה את ישראל שלא ילוו ברבית כדי שלא יאכלו אחרים את נכסיהם הרי "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי":

^* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

יב. [ עריכה ]

דבר אחר "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו". עד היכן? (שם כב, ז) "עבד לוה לאיש מלוה".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ": אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל יסורין שבעולם. אמרו רבותינו: כל היסורין לצד אחד, והעניות לצד אחד. רצונך לידע - בא וראה, כשהיה השטן מקטרג איוב להקב"ה ואומר לו "נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם", שנאמר (איוב א, י): "הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו", ואומר (שם, ט) "החנם ירא איוב אלהים ואולם שלח נא ידך", אמר לו הקב"ה: מה אתה רוצה, עניות או יסורין? אמר לו איוב: רבון העולם, מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל? כיון שנתייסר, מה כתיב? התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר (שם כג, ג) "מי יתן ידעתי ואמצאהו". אמר לו אליהוא: מה אתה צווח, לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא היסורין? לא אתה שבחרת היסורין? שנאמר (שם לו, כא) "השמר לך, אל תפן אל און, כי על זה בחרת מֵעֹנִי". לכך קשה עניות מכל היסורין, לכך נאמר "את העני עמך". אמר הקב"ה לא דיו עניותו אלא שאתה נוטל הימנו רבית - הוי "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ":

יג. [ עריכה ]
דבר אחר "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" לא עמך הוא העני אלא עמי הוא וכן אמר דוד (תהלים יח, כח): "כי אתה עם עני תושיע" אין מדותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם מדת ב"ו מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני וכן שלמה אומר (משלי יט, ז): "כל אחי רש שנאוהו" ואומר (שם יד, כ) "גם לרעהו ישנא רש" וכן איוב אמר (איוב יט, יד): "חדלו קרובי וגו'" ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו שנאמר (משלי יד, כ): "ואוהבי עשיר רבים" אבל הקב"ה אינו כן מי הם עמו העניים רואה לעני ונדבק בו רצונך לידע ראה מה כתיב (ישעיה סו, א): "כה אמר ה' השמים כסאי" מה כתיב אחריו (שם ב, ואל זה אביט אל עני וגו') וכן משה אומר לישראל (דברים ז, ז): "לא מרבכם חשק ה'" וכתיב "כי אתם המעט מכל העמים" וכשיתרצה לציון על מי הוא מרחם תחלה על העניים שנאמר (ישעיה יד, לב): "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" וכן (שם מט, יג) "כי נחם ה' עמו וענייו ירחם" הוי "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" אין העני עמך אלא עמי לכך נאמר "כי אתה עם עני תושיע":
"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו וכן אתה לא תראה את העני שיש לו בתים או שדות או כרמים או עבד או אמה ואתה עוקף עליו ונוטלו הימנו לכך כתיב לא תהיה לו כנושה לא תנשכנו לא תהיה כנחש שהוא ערום לרעה (ויקרא כה, לו): "אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך" ולא תאמר לו שאל לך אני מלוה אותך ולמחר רבית עולה ואתה נוטל את שלו ומעלה אני עליך שחבלת בו שנאמר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" מיכן אתה למד שכל מי שנוטל רבית מישראל אינו ירא מן המקום משל למי שרצח והביאוהו לפני השלטון כיון שקרא את נוטרין שלו אמר עד עכשיו חי כך כל מי שנוטל רבית מעלה עליו הכתוב כאלו עשה את כל הרעות והעבירות שבעולם שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח" והקב"ה אומר עד עכשיו הוא חי "וחי לא יחיה את כל התועבות האלה עשה מות יומת דמיו בו יהיה" אבל מי שהוא מלוה בלא רבית מעלה עליו הקב"ה כאלו עשה כל המצות שנאמר (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך וגו'":

יד. [ עריכה ]
דבר אחר "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" הה"ד (תהלים עה, ח): "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" למה דומה העולם הזה לגלגל שבגנה כלי חרס שבו התחתונים עולים מלאים והעליונים יורדין ריקנין כך לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר ולא מי שהוא עני היום עני למחר למה שגלגל הוא בעולם (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה" א"ר אחא גלגל הוא בעולם שנאמר (משלי כ, כו): "מזרה רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן" ואין אופן אלא גלגל שנאמר (שמות יד, כה): "ויסר את אֹפַן מרכבותיו" אשריו כל מי שידו פשוטה לעניים ראה מה כתיב (משלי כב, ב): "עשיר ורש נפגשו עושה כִלָּם ה'" וכן (שם כט, יג) "רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'" העני קנה חיי העוה"ז והעשיר קנה חיי העוה"ב ועני שפשט ידו ואין בעל הבית רוצה ליתן לו "עֹשֵׂה כִלָּם ה'" מי שעשה את זה עשיר הוא עתיד לעשותו עני ומי שעשה את זה עני הוא עתיד לעשותו עשיר אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקין בו כל יסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה ואמרו רבותינו אלו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד העניות מכרעת לכולן:
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" בא וראה כל מי שהוא מלוה ברבית עובר על כל העבירות שבתורה ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות כיצד אדם שחטא אחת מכל העבירות ועומד לפני הקב"ה בדין המלאכים עומדין אלו מלמדים זכות ואלו מלמדים חובה שנאמר (דה"ב יח, יח): "ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו" אבל מי שמלוה לישראל ברבית אין אחד מהם מלמד לו זכות שנאמר (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" וכל אדם מישראל שמלוה לחבירו ואינו נוטל רבית כאלו קיים כל המצות שכן דוד אומר (תהלים טו, א): "ה' מי יגור באהלך" וכתיב (שם, ה) "כספו לא נתן בנשך וגו'":

טו. [ עריכה ]

"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" הה"ד (תהלים קיב, ה): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט" בא וראה, כל בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה:

היום לוה מן הלילה והלילה מן היום, ואינן דנין זה עם זה כבריות, שנאמר (שם יט, ג) "יום ליום יביע אומר".
הלבנה לוה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה, וכשהקב"ה רוצה אינם יוצאים, שנאמר (איוב ט, ז): "האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום".
האור לוה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר (חבקוק ג, יא): "שמש ירח עמד זבולה".
החכמה לוה מן הבינה והבינה מן החכמה, שנאמר (משלי ז, ד): "אמור לחכמה אחותי את".
השמים לוין מן הארץ והארץ מהשמים, שנאמר (דברים כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים".
החסד לוה מן הצדקה והצדקה מן החסד, שנאמר (משלי כא, כא): "רודף צדקה וחסד".
התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה, שנאמר (שם ז, ב) "שמור מצותי".

בריותיו של הקב"ה לווין זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים, בשר ודם לוה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל!

ואלו שנוטלין רבית, אומרים להקב"ה:

"למה אין אתה נוטל מעולמך שכר שהבריות בתוכו, שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים אתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר?"

אמר להם הקב"ה:

"ראו כמה הלויתי ואיני נוטל רבית, ומה הלויתה הארץ ואינה נוטלת רבית, אלא אני נוטל הקרן שהלויתי והיא נוטלת את שלה, שנאמר (קהלת יב, ז): "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"".

אוי למי שנוטל רבית! מה נאמר בו? (יחזקאל יח, יג): "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה".

משל למלך שפתח לאחד אוצרו. התחיל מונה בו עניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו אביונים, מפשיט בו בני אדם ועושה אותם ערומים, ועשה בו חמס וגזל, וממלא אותו שקר, ומפסיד אוצרו של מלך.
כך הקב"ה פותח אוצרות ונותן לבריות מכספו וזהבו, שהם שלו, שנאמר (חגי ב, ח): "לי הכסף ולי הזהב". התחיל עני שהוא לוה מן העשיר, נוטל הימנו רבית, הורג בו אלמנות, אם לוותה ממנו אלמנה הרי הוא דוחקה ליטול הימנה רבית, מבזה בו אביונים אם בקשו ממנו צדקה הרי הוא מדקדק עמהם, והאלהים אומר (משלי יז, ה): "לועג לרש חרף עושהו". מפשיט בו ערומים, אם חייב לו מנה או יותר נוטל טליתו הימנו ויושב ערום ומתבייש, ועושה בו חמס וגזל, שהם מוסרים בידו משכונם והוא בולעם והקב"ה אומר (ישעיה לג, א): "הוי שודד ואתה לא שדוד", הקב"ה נתן לו ממון של אמת ועושה אותו שקר, שנאמר (הושע י, יג): "חרשתם רשע עולתה קצרתם", לכך אתם עוברים מן העולם שנאמר (משלי י, כה): "כעבור סופה ואין רשע".

לכך הקב"ה מזהיר בתורה: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי". ואם אינו משלם לך, דייך שאני קורא אותו רשע, שנאמר (תהלים לז, כא): "לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן".

זה הקב"ה שמזהיר את ישראל ואומר להם "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" החזירהו לו שלא יצעק לפני, שנאמר "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי".
וכן דוד אומר (שם מא, ב) "אשרי משכיל אל דל",
וכן שלמה אומר (משלי כב, כב): "אל תגזול דל כי דל הוא" למה (שם, כג) "כי ה' יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש".

-

טז. [ עריכה ]
"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" - ר' מאיר אמר:

על הכל הזהיר הקב"ה על דייני ישראל, שהם מלמדים אותן משפט, ועל הנשיא, שנאמר "אלהים לא תקלל".
וכן אתה מוצא, שלא לקה קרח ועדתו אלא על שפשט ידו במשה ואהרן.
וכן אנשי ירושלים לקו על שבזו הנביאים שנאמר (דה"ב לו, טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים", וכתיב (ירמיה ה, י): "חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב".
לכך הזהיר הקב"ה על כבודן של זקנים ושל צדיקים. וכן הוא אומר (משלי א, ו): "להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם".

למה הזהיר עליהם? לפי שהם מזהירים את ישראל מן עבודת כוכבים. על כן נאמר (שמות כג, יג): "ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים אחרים לא תזכירו".

מה כתיב אחריו? (שם, יז) "שלש פעמים בשנה" - קבע אלהים שלשה רגלים:

חג המצות שבו עשה נסים להם במצרים,
חג הקציר שבו ניתנה תורה לישראל שאוכלים מפירותיה בעולם הזה, שנאמר (משלי ח, יט): "טוב פריי מחרוץ ומפז",
חג האסיף שבו האלהים ממלא בתיהם ברכה; שנאמר (שם ג, ט) "כבד את ה' מהונך [, ומראשית כל תבואתך; וימלאו אסמיך שבע, ותירוש יקביך יפרוצו]".

לכך הוא אומר: (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך [תביא בית ה' אלהיך]":

יז. [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (משלי כח, כב): "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהבהיל עצמו ליטול העולם כיצד כשהיה עם אחיו שנאמר (בראשית ד, ח): "ויהי בהיותם בשדה" אמרו זה לזה בא ונחלוק העולם אמר קין טול אתה את המטלטלין ואני הקרקעות וחלקו ביניהם נטל הבל את המטלטלין וקין את הקרקעות וחשב להוציאו מן העולם היה הבל מהלך בעולם וקין רודפו אמר לו צא מתוך שלי והיה הולך להרים ואומר צא מתוך שלי עד שעמד עליו והרגו הוי "נבהל להון איש רע עין" זה קין שהיתה עינו רעה באחיו "ולא ידע כי חסר יבואנו" ומה חסרון הגיע לו שאמר הקב"ה (בראשית ד, יב): "נע ונד תהיה בארץ" ומהו כן שכל מקום שהולך הקב"ה היה מביא לו רעה לרגליו והיו מכין אותו ורודפין אחריו עד שמוציאין אותו ושלמה קורא עליו (קהלת ו, ג): "אם יוליד איש מאה" זה קין שהוליד מאה בנים "ושנים רבות יחיה" שחיה כמו שחיה אדם "ורב שיהיו ימי שניו" שהוסיף ימים על ימי אביו תשכ"ו שנים "ונפשו לא תשבע מן הטובה" שלא תשבע נפשו בממונו שנאמר "נע ונד תהיה בארץ" "וגם קבורה לא היתה לו" שהיה תלוי ברפיון ובא המבול ושטפו "אמרתי טוב ממנו הנפל" זה הבל אחיו שעמד עליו והפילו הרוג בשדה.

דבר אחר "נבהל להון" זה עפרון בשעה שמתה שרה והיה אברהם מבקש מקום לקברה אמר להם (בראשית כג, ח): "שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר" מיד הלכו ומנוהו אותו היום אסטרטיגוס שר ומושל עליהם אמרו לו מכור את המערה לאברהם אמר להם איני מוכרה לו אמרו לו אם אין אתה עושה אנו מעבירין אותך מן אסטרטיגוס שלך מיד עמד אברהם ושקל לו אמר ר' חמא כל שקל האמור בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטרין א"ר יהודה בן פזי חוץ משקלי עפרון שהיו קנטרין מה היה אמר עפרון לאברהם אם אתה נותן לי ד' מאות שקל כסף מן סחורת ביתך אתה נותנה לי וע"י שהכניס עין רעה בממונו של אברהם חסרו הכתוב וי"ו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו האיש שעינו רעה חסרו הכתוב וי"ו ולא עוד אלא שלא נקראת המערה לשמו אלא לשמן של בני חת שנאמר (שם כה, י) "אשר קנה אברהם מאת בני חת" מעפרון אינו אומר אלא "מאת בני חת".

דבר אחר "נבהל להון" זה עשו בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו וחלקו את הכל אמר יעקב רשע זה עתיד הוא ליכנס הוא ובניו למערת המכפלה ויהא לו חלק ודירה עם הצדיקים הקבורים בתוכה מיד עמד ונטל את כל הממון שהיה בידו ועשה אותו כרי ואמר לעשו אחי חלק שיש לך במערה זו תרצה או הכסף והזהב הזה באותה שעה אמר עשו הרי זה בית קבורה מצוי בכל מקום ובשביל קבר אחד שיש לי במערה אני מאבד כל הממון הזה מיד עמד ונטל כל אותו הממון ונתן לו חלקו הוא שיעקב אומר ליוסף (שם נ, ה) "בקברי אשר כריתי לי" קניתי אין כתיב כאן אלא "כריתי" אמר להן כרי של דנרין נתתי לעשו הוי ולא ידע כי חסר יבואנו ומהו חסר שלא נכנס במערת המכפלה.

דבר אחר "נבהל להון" זה השואל שהיתה עינו צרה לשכור שתי פרות כאחת והוא שואל אחת ושוכר אחת וע"י שלא שכר אלא אחת אם מתה או נשברה הוא משלם אם שכר ומתה אמרה תורה (שמות כב, יד): "אם שכיר הוא בא בשכרו" הוי "נבהל להון איש רע עין" שהיתה עינו רעה לשכור מתוך כך "ולא ידע כי חסר יבואנו" הוא שכתוב (שם, יג) "בעליו אין עמו שלם ישלם".

דבר אחר "נבהל להון" א"ר לוי זה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי מעשה באדם אחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי והיה לו שדה אחת והיתה עושה אלף מדות ומוציא ממנה מאה מדות למעשר ומן המותר היה מתפרנס הוא ובני ביתו בשעת פטירתו קרא לבנו ואמר לו בני תן דעתך על שדה זו כך וכך מדות היא עושה כך וכך מדות למעשר וממנה הייתי מתפרנס כל ימי כשנפטר מן העולם שנה ראשונה זרע אותה הבן עשתה אלף מדות והוציא ממנה מאה למעשר שנה שניה נכנס בו עין רעה פיחת עשרה ופיחתה היא מאה וכן שלישית וכן רביעית וכן חמישית עד שעמדה על מעשרותיה כיון שראו קרוביו כך עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו אמר להן לא באתם אלא לשמוח עלי אמרו לו ח"ו לא באנו אלא לשמוח עמך לשעבר היית בעל הבית והקב"ה כהן ועכשיו נעשית כהן והקב"ה בעל הבית הוי "ולא ידע כי חסר יבואנו".   
ד"א נבהל להון א"ר יצחק זה שהיה מלוה ברבית שהיתה עינו צרה להלוות לישראל בלא רבית "ולא ידע כי חסר יבואנו" כמו שכתוב (משלי כח, ח): "מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו" ואיזה חונן דלים זה עשו וכי עשו חונן דלים הוא והלא עושק דלים הוא אלא כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם והמשל הדיוט אומר מנאפת בתפוחים וחולקת לחולין.   
ד"א מהו "לחונן דלים יקבצנו" שכל מה שמלכות בבל מכנסת בעוה"ז הקב"ה נותנו לישראל לעתיד לבא שנאמר (ישעיה כג, יח): "והיה סחרה ואתננה קודש לה'".

ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" אמר הקב"ה "אם כסף תלוה" ולא תקח ממנו רבית "אַתְּ עִמִּי" מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם שנאמר (תהלים טו, ה): "כספו לא נתן בנשך" וכתיב "עשה אלה לא ימוט לעולם":

<< · שמות רבה · לא · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.