שמות רבה לא יב
<< · שמות רבה לא · יב · >>
המשפט הראשון במדרש מתפרש על-פי (בבא בתרא י.): "אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל - אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: כביכול עבד לוה לאיש מלוה!". מי שעוזר לעניים, כאילו מלווה לה', וכביכול הקב"ה נעשה עבד שלו, לעשות את רצונו.
דבר אחר "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה": הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו". עד היכן? (שם כב, ז) "עבד לוה לאיש מלוה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף: "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ": אין בעולם קשה מן העניות, שהוא קשה מכל יסורין שבעולם. אמרו רבותינו: כל היסורין לצד אחד, והעניות לצד אחד. רצונך לידע - בא וראה, כשהיה השטן מקטרג איוב להקב"ה ואומר לו "נתת לו ממון ובנים ואתה חס עליהם", שנאמר (איוב א, י): "הלא אתה שכת בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו", ואומר (שם, ט) "החנם ירא איוב אלהים ואולם שלח נא ידך", אמר לו הקב"ה: מה אתה רוצה, עניות או יסורין? אמר לו איוב: רבון העולם, מקבל אני עלי כל יסורין שבעולם ולא עניות, כשאצא לשוק ואין בידי פרוטה לקנות מה אוכל? כיון שנתייסר, מה כתיב? התחיל צווח כנגד מדת הדין, שנאמר (שם כג, ג) "מי יתן ידעתי ואמצאהו". אמר לו אליהוא: מה אתה צווח, לא אמרת שאינך מבקש העניות אלא היסורין? לא אתה שבחרת היסורין? שנאמר (שם לו, כא) "השמר לך, אל תפן אל און, כי על זה בחרת מֵעֹנִי". לכך קשה עניות מכל היסורין, לכך נאמר "את העני עמך". אמר הקב"ה לא דיו עניותו אלא שאתה נוטל הימנו רבית - הוי "אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ":