(קהלת ד ה): "הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ"

1. חיבוק ידיים הוא משל לעצלות, משלי ו ו: " "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם... " "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" " ( פירוט ) (וכן משלי כד ל-לג). לפי זה, פירוש הפסוק הוא: הכסיל מתעצל, יושב בחיבוק ידיים ואינו עובד, עד שכל רכושו נגמר, "ואחר שהוא אוכל כל מה שיש לו, ולא יעמול להוסיף, כאילו אוכל את בשרו, בעבור שימות ברעב" (אבן עזרא, וכן ספורנו) , "יאכל בשר עצמו - הוא עניין מליצה, לומר שמשמן בשרו ירזה בעבור הרעבון, וכאילו אכלו מחוסר המזון" (מצודות) .

אולם, לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב עצל ולא כסיל.

2. מכאן, יש שפירשו שהכוונה לרשע: "הכסיל - הרשע - חובק את ידיו ואינו יגע, ואינו אוכל אלא מן הגזל, ואוכל את בשרו ליום הדין, שרואה צדיקים בכבוד והוא נידון" ( רש"י ע"פ ספרי, ודומה לזה: תעלומות חכמה) .

אולם, כסיל הוא השונא דעת , היפוכו של החכם.

3. ייתכן שהכסילות קשורה לפסוקים הקודמים, קהלת ד א-ד: "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם; וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.    וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.   וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה, אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.   וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ; גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ".

קהלת רואה את כל העושק והצער שאנשים גורמים זה לזה. הוא משבח את המתים - שכבר מתו ואינם עושקים את הזולת - יותר מהחיים, כי האנשים החיים בהכרח שותפים לעושק באופן ישיר או עקיף. למשל, כמעט כל אדם חי משתמש במוצר שנוצר ע"י פועלים מסכנים באחת ממדינות העולם השלישי. וטוב משניהם - זה שעדיין לא נולד, ולא הספיק לעשוק ולהיות שותף לכל המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש. הרי כל העמל, כל ההמצאות והחידושים שאנשים עושים בכישרונם, הכל נובע מקנאה והכל גורם לקנאה של איש ברעהו; כל המעשים הם רעים וגורמים לעושק באופן ישיר או עקיף.   ומכאן המסקנה המתבקשת: לא לעשות כלום, רק לשבת בחיבוק ידיים!

המסקנה הזאת, אומר קהלת, היא מסקנתו של הכסיל. הכסיל אינו עצל - הוא טיפש. הוא מנסה להימנע מעושק על-ידי בטלה וחיבוק ידיים, ואינו מבין שבסופו של דבר ייגמר כל רכושו והוא ייאלץ לאכול את בשרו.

בימינו, ישנן תנועות אידיאולוגיות שלמות ההולכות בדרכו של הכסיל. הן מבחינות בעושק ובצער שיש בעולם - פגיעה בחלשים, פגיעה בבעלי-חיים, פגיעה בטבע. מתוך כך הן מגיעות לשנאת החיים. הן טוענות שכל הרע בעולם הוא כולו תוצאה של מעשי האדם ("הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה"), ולכן הן טוענות שיש לצמצם את הילודה ("וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה"), לצמצם את הייצור ואת הצמיחה ("אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה").

אולם זוהי כסילות, כי התוצאה היא שהדור הנוכחי "חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" - לא מייצר שום דבר חדש, אלא רק אוכל את החסכונות שהשאירו לו הדורות הקודמים, וסופו שירעב (ע"פ הרב יואל בן-נון, "פשר קהלת", "מגילת קהלת - מקהלת קולות") .

לעיון נוסף: הנבחר באמונות והדעות , מאמר עשירי פרק טז (יג), "בדברי מי שדימה כי המנוחה החשובה מכל מה שייעשה".

ספר משלי פרק יד כתוב::

(ח) חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה.

(ט) אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.

ספר משלי פרק טו כתוב:

(יט) דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.

לכן ניתן לאמור כי:...

דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק אִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה.

דֶּרֶךְ עָצֵל = אִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה

ובעניין דבריך על הדור שחובק את ידיו ואוכל את בשרו

זה בגלל שלא מחנכים את הדור הזה לעבודת השדה

כשהייתי תלמיד בשנות השבעים היה לנו לימודי חקלאות

והיום כשנגזלה האדמה והנחלה לא מחנכים לעבודת השדה ויש עצלות רבה וככה לא ניתן להקים את דברי התורה

כל שלשת הרגלים בתורה מיוסדים על עבודת האדמה

לחג המצות זמן קציר השעורה באביב

חג שבועות בכורי קציר חטים

חג-הסכות הוא חג האסיף של מעשה השדה

-- daian moshe, 2013-09-22 15:07:24