שמות רבה לא י

י. [ עריכה ]
ד"א "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי" הה"ד (ירמיה ו, ל) "כסף נמאס קראו להם" בשעה שגלו ישראל מירושלים הוציאו אותם השונאין בקולרין והיו אומות העולם אומרים אין הקב"ה חפץ באומה הזו שנאמר כסף נמאס קראו להם מה הכסף הזה נצרף ונעשה כלי ושוב נצרף ונעשה כלי וכן פעמים הרבה ובאחרונה האדם פורכו בידו ואינו נעשה עוד למלאכה כן ישראל היו אומרים שאין להם תקומה שמאסן הקב"ה שנאמר כסף נמאס קראו להם כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה א"ל רבון העולם אמת שמאסת את בניך הה"ד (שם יד, יט) "המאוס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא" משל לאחד שהיה מכה לאשתו אמר לו שושבינה עד מתי אתה מכה אותה אם לגרשה אתה רוצה הכה אותה עד שתמות ואם אין אתה רוצה אותה למה אתה מכה אותה א"ל אפילו כל פלטין שלי חרב לאשתי איני מגרש כך אמר ירמיה להקב"ה אם לגרשנו אתה רוצה הכה אותנו עד שנמות שנאמר (איכה ה, כב) "כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד" ואם לאו מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא א"ל הקב"ה אפילו אני מחריב עולמי איני מגרש ישראל שנאמר (ירמיה לא, לו) "כה אמר ה' אם ימדו שמים ממעל" אלא אמר הקב"ה אעפ"כ תנאי התניתי עמהם אם יחטאו יהא ביהמ"ק מתמשכן עליהם שנאמר (ויקרא כו, יא) "ונתתי משכני בתוככם" אל תהי קורא מִשְׁכָּנִי אלא מַשְׁכּוֹנִי וכן בלעם אומר (במדבר כד, ה) "מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל" שני משכונות ונקראו אוהליך כשהם בנויים ומשכנותיך כשהם חרבים לא מפני שאני חייב לעובדי כוכבים אני ממשכן להם משכני אלא עונותיכם גרמו לכם שאמשכן להם מקדשי אלולי כן למה אני חייב שנאמר (ישעיה נ, א) "כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם" וכן התניתי עם משה עליהם שנאמר "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" ואם תעברו על המצות האלו אני ממשכן שתי משכונות שנאמר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ" א"ל משה ולעולם הם ממושכנים א"ל לאו אלא "עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" עד שיבא משיח שנאמר (מלאכי ג, כ) "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא":