קטגוריה:משלי יט יז
מלוה יהוה חונן דל וגמלו ישלם לו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
מַלְוֵה יְהוָה חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
מַלְוֵ֣ה יְ֭הֹוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל
וּ֝גְמֻל֗וֹ יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
מַלְוֵ֣ה יְ֭הוָה ח֣וֹנֵֽן דָּ֑ל וּ֝/גְמֻל֗/וֹ יְשַׁלֶּם־לֽ/וֹ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י
רלב"ג
"מלוה ה'". הנה מי שהוא חונן דל כאילו מלוה לש"י מה שיתן לעני כי על הש"י להשביע לכל חי רצון ולזה ישלם לו הש"י גמולו ויברכהו בגלל הדבר הזה ולכן נתן הש"י לעשיר הברכה בכל משלח ידו למען ישמחו העניי' בטובו כמו שנזכר בתור':
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מלוה וגו'" - החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה', והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלוואה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
"מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו", מי שנותן לדל בחנינה מתנת חנם, דומה כמלוה לה', שמלבד שישלם את החוב ישלם גם הגמול, שגדר הגמול הוא התפעלות אהבה שישלם גם האהבה שסבב בטובו, שהוא גדול מן החוב עצמו (ויל"פ ה' הלוה לחונן דל, ר"ל מה שיש ביד העשיר היא הלואה מה' כדי שיחונן דל, ובזה ישלם גמול לה' בעד ההלואה):
ביאור המילות
"וגמלו". גדר הגמול שנקשר עמו התפעליות אהבה או איבה, כמ"ש בכ"מ:תרגום מצודות: החונן את הדל בתת לו צדקה הוא כמלוה את ה', והנה יפרע לו דמי ההלואה ויוסיף עוד לשלם לו גמול על טובת ההלוואה.
תרגום ויקיטקסט: הנותן מתנת-חינם לאדם דל כאילו נותן הלוואה לה', הרי ה' היה אמור לפרנס את העני בעצמו והנותן "חסך" לו; ולכן ה' ישלם לו גמול - יחזיר לו טובה באותה מידה שבה עזר לעני.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יט יז.
דקויות
1. אדם שנותן צדקה לעני מרגיש לפעמים שהוא מוותר, מקריב משלו. ספר משלי מלמד אותו שלא יראה את זה כויתור, אלא כהלוואה:
ה' "אחראי", כביכול, לפרנס את כל בריותיו, כמו שנאמר ב(תהלים קלו כה): "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"; ומי שנתן צדקה לעני, "בא זה ו'חטף' לו את המצוה! אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו, זהו שכתוב וגמולו ישלם לו" (ר"א, ויקרא רבה לד ב).
2. ההלוואה היא לא רק בכסף אלא גם בחיים: "כשיחלה [הנותן] ויטה למות, צדקתו מליצה עליו לפני מדת הדין, לומר: העני היתה נפשו מפרכסת לצאת ברעב וזה פרנסה והחזירה לגופה, אף אני אחזיר לו נפשו" (רש"י, ויקרא רבה לד ב).
3. הפסוק מדבר לא רק על עזרה חומרית לאדם עני אלא גם על חסד רוחני, כגון לוויית המת; חכמי התלמוד מצאו רמז לכך במילה "מַלְוֶה", שאפשר לקרוא גם בשינוי ניקוד "מְלַוֶּה": "אמר רחבה אמר רב יהודה: כל הרואה המת ואינו מלַוהו - עובר משום לועג לרש חרף עשהו; ואם הלוהו מה שכרו? אמר רב אסי: עליו הכתוב אומר מַלְוֶה ה' חונן דל, [וכן בפסוק אחר] ומכבדו חונן אביון" (בבלי ברכות יח א).
4. כדי להרגיש שאנחנו באמת לא מפסידים שום דבר, אלא רק מלווים לה', דרושה אמונה תמימה; לכן הביאו חז"ל פסוק זה בקטע העוסק במידת התמימות, בפירוש על הפסוק הראשון בפרקנו, (משלי יט א): "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ..."*: "כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא... כל מי שמשלים ללכת בתום, הקב"ה מזמן לו חלק כמותו... וכל כך למה? בשביל הצדקה שהם עושין עם העניים בתום, והעלה עליהם הקב"ה כאילו הם עושים עמו צדקה, שנאמר: מלוה ה' חונן דל - אמר הקב"ה: הלויני צדקה בעולם הזה, וגמולו ישלם לו - ואני אשלם לך שכר לעולם הבא" (מדרש משלי יט).
הקבלות
בפסוקים נוספים נאמר שה' יברך את מי שיעזור לעני:
- לגבי מצוות ההלוואה לפני שנת השמיטה, (דברים טו י): "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"*.
- (תהלים קיב ט): "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים, צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד, קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד".
- (משלי יא כד): "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר"*.
- (משלי כח כז): "נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר, וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת"*.
- (קהלת יא א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"*.
אולם הפסוק שלנו מוסיף עליהם:
- גמול = מידה כנגד מידה; הפסוק מדגיש, שה' יגמול לנותן באותה מידה, שהרי המתנה לעני היא כמו הלוואה, והלוואה יש להחזיר במלואה.
- נאמר ב(משלי כב ז): "עָשִׁיר בְּרָשִׁים יִמְשׁוֹל וְעֶבֶד לוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה"*, ודרשו חז"ל: "מאי דכתיב מלוה ה' חונן דל - אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו: כביכול עבד לוה לאיש מלוה!" (רבי יוחנן, בבלי בבא בתרא י א; וראו גם שמות רבה לא יב, ויקרא רבה לד ב).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי יט יז"
קטגוריה זו מכילה את 15 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 15 דפים.