קטגוריה:דברים כד טו

מלבי"ם - התורה והמצוה

קמו.

ביומו תתן שכרו . ע"פ הפשט, יצוה שביום הפעולה יתן לו שכרו. ומ"ש שם " לא תלין פעולת שכיר עד בקר ", שמשמעו שכל הלילה יכול ליתן, מדבר בשכיר לילה. אבל ע"פ רוב, השכיר לילה הוא שומר, ורחוק מדרך השכל שהתורה תזהיר על בעה"ב שלא יישן, וישלם לו! וגם בשכיר יום, רחוק שיצוה לשלם לו קודם גמר פעולתו. גם לא יתכן שאזהרת התורה היא על רגע האחרון, שלא מצינו מצוה בתורה שתהיה מוגבלת על רגע, ומה יעשה אם יהיו לו הרבה פועלים?

לכן פי' חז"ל, שיש לבעה"ב זמן אחר גמר הפעולה י"ב שעות, לחשוב (=לחשב) מה שיגיע ולשלם. ולפי זה " לא תלין " הנאמר שם, מדבר בשכיר יום. ו" לא תבא עליו השמש " דכאן, מדבר בשכיר לילה. (ובזה יש להטעים מ"ש כאן " עני ואביון ", מפני שבשכיר לילה מדבר. וע"פ רוב, השומר בלילות הוא עני ואביון, שמנדד שנה; וגם אליו הוא נושא את נפשו - שמסכן עצמו נגד הגנבים).

ולא יקרא עליך אל ה', והיה בך חטא . יש להתבונן, אם מדבר שקיים המ"ע (=המצות עשה) ונתן לו ביומו, הי"ל לומר "ולא יהיה בך חטא". ואם ידבר שעבר ולא נתן, היל" ( ל ) לומר "וקרא אליך" כמו שנאמר לעיל (דברים טו ט) גבי השמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל . ובהכרח ש" ולא יקרא ", מוסב על ביומו תתן שכרו, שקיים העשה; " והיה בך חטא " מוסב על לא תלין , שאם עבר בלאוו יהיה בו חטא. ואחר ש" והיה בך חטא " לא קאי על ולא יקרא , נלמד שאף אם לא קרא יהיה בו חטא.

ומדאמר שאם קיים העשה, לא יהיה בו חטא, שהוא מיותר! אלא בא להשמיענו שבאם לא יתן, יקרא - נלמד בספרי שממהר לפרוע אם יקרא. ולמען שלא יתפרש שלעולם ידבר כשעבר הלאו, ו" לא יקרא " הוא אזהרה לעני שלא ימסר דינו לשמים, והיה בך חטא על בעה"ב; נלמד מדכתיב שם בפ' ראה " וקרא עליך ", שיורה שמותר לקרא. ובספרי אמר, שממה שאמר שם " וקרא עליך ", היינו לומדים שמצוה על העני שיקרא; אבל מדשנה הכתוב לכתוב האופן ש" לא יקרא ", ש"מ דלכה"פ (=דלכל הפחות) אין מצוה, רק רשות.