שולחן ערוך אבן העזר סדר הגט

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סדר הגט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

סדר הגט ובו דיני העדים והבעל והסופר והאשה, וכל פרטיו
ובו מאה ואחד סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטננאנבנגנדנהנונזנחנטס
סאסבסגסדסהסוסזסחסטעעאעבעגעדעהעועזעחעטפפאפבפגפדפהפופזפחפטקקא
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו


(אמר המגיה: כל הכתוב בסדר זה משם הסדרים, סתם, הוי יודע שהוא מסדר מהר"י מרגליות ז"ל)

הגה: בימי חכמי התלמוד היו נוהגין למנות חכם בקי על הגטין, וכן נמצא בדברי הקדמונים שהיו נוהגין שלא לתן גט רק לפני גדולי הדור (ריב"ש סימן שפ"ט). ועל כן לא ישתדל אדם בנתינה, רק הבקי בהם. וכל מי שאינו בקי בטיב גטין וקדושין, לא יהא לו עסק עמהם. ואם אחד עבר ונתן גטין או חליצות בלא נטילת רשות, עיין ביורה דעה סי' רמ"ב סעיף י"ד. גט שסדרו אותו הדיוטות, יש לפסלו כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל' וסימן קמ"ב סעיף ט':


סעיף אעריכה

יש נזהרים מלסדר הגט בערב שבת:

סעיף בעריכה

יזמין סופר ושני עדים כשרים שאינם קרובים זה לזה ולא לאשה.

הגה: ועיין לעיל סי' קמ"א סעיף כ"ה. לכתחלה לוקחים עדים שאין להם שום קורבה אפילו רביעי ברביעי (בשם מהרי"ל) או מצד חתונים, גם שלא יצא עליהן קול שחשודים על עריות (כן משמע בפ' זה בורר) או שאר דברים הפוסלים, גם אין לוקחים עד שהוא בעל מום. גם מדקדקים שלא יהיו העדים והסופר קרובים אל הרב המסדר הגט; ובשעת הדחק אין לדקדק בסופר אם הוא הגון. יש אומרים דהרב אומר לעדים שיהרהרו תשובה בלבם על עברות שעשו, אפילו מוחזקים לצדיקים גמורים, שמא עברו עברה שנפסלים בה (בסדר מהר"ם יפה והר"י מינץ). ולוקחים עדים המבינים הגט, ואם לא יודעים לקרות מלמדין אותן ומפרשין להם ולסופר ולבעל מהו גט ומהו לשמו ולשמה (מ"כ). ועיין לקמן בסמוך סעיף י"ב עוד מדין סופר:

סעיף געריכה

יזהר שלא יהיה הסופר אחד מהעדים.

סעיף דעריכה

אם הסופר או החכם המסדר הגט נוטלים שכר הרבה יותר מכדי בטלה, יש אומרים שצריך שלא יהיו העדים קרובים להם. והר"ר עובדיה בפרוש המשנה בפרק ד' דבכורות קרא תגר על הרבנים מסדרי הגט הנוטלים יותר מכדי שכר בטלה.

הגה: ולא נהגו כמותו. גם טעמו אינו כלום, כי הוא מדמה דבר זה למה שאמרו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין; ואינו ראיה, כי סדור הגט אינו דין, אלא למוד בעלמא. ועיין לעיל סימן ק"ל הטעם שהעדים לוקחים שכר. ויש לבעל להשוות עצמו עם הסופר והרב והעדים קודם שמתחילין לכתוב (מ"כ בשם מהר"ן ז"ל):

סעיף העריכה

צריך שיכירו שזה הוא פלוני וזו היא אשתו פלונית, אלא אם כן הוא שעת הסכנה:

סעיף ועריכה

אם יש בעיר אחד ששמו כשמו, ושם אשתו כשם אשתו, אינו יכול לגרש אלא בפני חברו:

סעיף זעריכה

אם המגרש הוא שכיב מרע, צריך לדקדק בו שיהיה שפוי בשעת כתיבה ובשעת נתינה. ועיין לעיל סימן קכ"א:

סעיף חעריכה

אם רוצה לגרש על תנאי, לא יזכיר שום תנאי, אלא אומר לסופר לכתב גט ולעדים לחתם בו, ולא יזכר שום תנאי עד שעת מסירה ועיין לעיל סימן קמ"ז:

סעיף טעריכה

הכל כשרים לכתב גט, חוץ מחרש שוטה וקטן, ועבד ונכרי, וישראל מומר או מחלל שבת בפרהסיא:

סעיף יעריכה

הבעל עצמו לא יכתב הגט, היכא דאפשר:

סעיף יאעריכה

וכן לא יאמר הבעל לסופר: כתב כן או לא תכתב:

סעיף יבעריכה

לא יהיה הסופר קרוב לא לאשה ולא לאיש, היכא דאפשר:

סעיף יגעריכה

יביא הסופר הקלף והדיו והקולמוס וכל שאר כלי הכתיבה, וישאל הרב לסופר בפני עדים אם הכל שלו, וכשיאמר: הן, אחר כך יתנם במתנה לבעל והבעל יגביהם לקנותם.

הגה: יש אומרים דקדם שיתן לו הסופר דברים אלו יבטל הבעל מודעות (טור בשם הרא"ש). וחוקרין אותו כמו שיתבאר סעיף י"ד וסעיף כ', ואחר כך מקבל הדברים הנזכרים מן הסופר, וכן נוהגין:

סעיף ידעריכה

ישאל החכם לבעל המגרש: אתה נותן גט זה מרצונך בלא שום אנס, כלום עשית שום אסור או נדר או שבועה שמכריחך לתנו תאמר לנו ונתיר לך. והבעל המגרש משיב: לא נדרתי ולא נשבעתי ואין לי שום אנס אלא מרצוני אני נותן גט זה בלב שלם בלי שום אנס ותנאי. ואם אומר שנשבע או נדר או תקע כף לתנו, יתירו לו קדם, כדי שלא יהא דומה לאנס; אך ערבון יתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאנס

ועיין לקמן סימן זה סעיף כ"ג וכ"ד השיכים הנה:

סעיף טועריכה

יושיט הבעל הקלף ושאר כלי כתיבה והקולמוס והדיו לסופר בפני עדים, ואומר לו בפניהם: כתב לי גט לשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתת, ואני נותן לך רשות לכתב מגט אחד עד מאה עד שיהיה אחד כשר בלי שום פקפוק בין בכתיבה בין בחתימה לדעת החכם הרב רבי פלוני.

הגה: או לכל מי שמראה אותו. ויאמר הסופר: כן אעשה (כ"ז בסדרים). ולא מהני זה אלא בדיעבד; ולכן נוהגין גם כן לכתחלה שהסופר מקנה לו הרבה קלף ודיו דאולי יכתב גטין רבים כמו שצוה לו דכשר בדיעבד, אבל לכתחלה אם כתב גט פסול נוהגין שחוזר ומקנה לו הסופר הכל, והבעל חוזר ומצוה לו לכתב, ומבטל מודעות כסדר שעשה בראשונה. ועיין לקמן סעיף נ"ד. וכשהבעל נותן הדברים לסופר, יתנם לו לכתחלה על ידי עצמו ולא על ידי שליח (מ"כ בתקון ישן):

סעיף טזעריכה

ואתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הזה שכותב סופר פלוני בן פלוני לשמי ולשם גרושי אשתי פלונית בת פלוני ולשם כריתת. ואני נותן לכם רשות לחתם מגט אחד עד מאה גטין עד שיהיה אחד כשר לדעת החכם הרב רבי פלוני או לכל מי שמראה אותו בלי שום פקפוק בין כתיבה בין בחתימה.

הגה: ויכול לומר כל דברים אלו בכל לשון שירצה (מהרי"ו סי' ק"צ). ויאמרו העדים: כן נעשה (בסדרים):

סעיף יזעריכה

אם צריכים לכתב שני גטין, מפני ספק שיש בשמות, כגון גרשון גרשם, וכיוצא בזה, צריך שיאמר הבעל המגרש לסופר שאם יחפץ החכם הרב רבי פלוני לסדר גטין הרבה מחמת ספק כדי שינתנו כלם ביד האשה, שהוא נותן לו רשות לכתבם. וכן יאמר לעדים שהוא נותן להם רשות לחתמם:

סעיף יחעריכה

לא יכתב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שצוה לסופר לכתב ולעדים לחתם, ולא מפי שליח; אפילו אמר לשלשה: אמרו לפלוני שיכתב ולפלוני ופלוני שיחתמו, לא יכתבו ויחתמו, מאחר שלא שמעו מפיו:

סעיף יטעריכה

הבעל נותן שכר הסופר; ואם נתנה האשה, כשר:

סעיף כעריכה

יאמר הבעל בפני העדים: הנני מבטל לפניכם כל מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי דמודעי שמסרתי על גט זה. וכל דברים שמסרתי שהם כשיתקימו גורמים לבטל הגט, הרי הם בטלין. וכן אני מעיד על עצמי שלא מסרתי שום דבר על הגט שיפסל מחמתו, והריני פוסל כל עד או עדים שיעידו שמסרתי או שאמרתי שום דבר שיבטל גט זה שיורע כחו מחמתו.

ועיין לעיל סי' קל"ד סעיף ג':

סעיף כאעריכה

צריך שהעדים שאמר הבעל לפניהם לסופר לכתב גט לאשתו, שלהם עצמם יצוה לחתמו, וצריך שיעמדו בשעת כתיבת שיטה [שבה] שם האיש והאשה והזמן, וישמעו שכתבו לשמו ולשמה:

סעיף כבעריכה

צריך שיכירו שזהו הגט שכתב סופר לשמו ולשמה. לפיכך, אם רוצים לצאת לחוץ אחר שכתב שם האיש והאשה והזמן, צריכים לעשות שום סימן בגט, כדי שיכירוהו, או שתהיה להם טביעות עין בו:

סעיף כגעריכה

טוב שיהיה הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב הגט ויחתם וינתן, כדי שלא ימסר מודעא. גם שלא ידבר מעניני הגט עד אחר הנתינה, כדי שלא ידבר דברים המביאים לידי בטול הגט (בסדר):


סעיף כדעריכה

אם רוצה לשלח הגט לאשה על ידי שליח, צריך שיעמד שם השליח בשעת כתיבת שיטה שבה שם האיש והאשה והזמן, וישמע שיתחיל לכתב לשמה, וגם צריך לעמד שם בשעת חתימת שני העדים, וישמע שחותמים לשמה.

הגה: ויש אומרים דהשליח יהיה גם כן אצל צווי הבעל לסופר ולעדים, וכן נוהגין. וטוב להגיד לשליח קודם כל דבר, שאסור לישא המגורשת, שלא יוכל לומר אחר כך: אלו ידעתי לא הייתי שליח (מ"כ בשם מהרי"ל). גם יאמר לו החכם המסדר שיקח השליח סימן מבהק בגט, אלו יוציאנו מתחת ידו, שיכירנו. אבל יזהר שלא להוציא מתחת ידו כלל, כל מאי דאפשר:

סעיף כהעריכה

וצריך שקדם כתיבה יודיענו שהוא יהיה השליח. גם קודם שיצוה לסופר לכתוב, או שיעשה שום דבר, ימנה השליח. ועיין לקמן סי' צ"ז כיצד ידבר. והחכם יאמר, שישמע איך הגט הוא נכתב ונחתם לשמה, כדי שיוכל להעיד כן:

סעיף כועריכה

כששולח גט ביד שליח, טוב הוא שישביעו הבעל בשבועת התורה שלא ימסר מודעא ושלא יבטל הגט.

הגה: ואם הוא משמד, שאינו מקפיד, משביעין אותו על חלקו לעולם הבא, וכך כותבין בהרשאה. ועיין לעיל סי' קמ"א סעיף נ"ט. ונוהגין להקנות מן הבעל שעושה השליח. ועיין לעיל סימן קמ"א סעיף כ"ו:

סעיף כזעריכה

צריך לדקדק שיהיו השליח והמשלח גדולים, לפי שאין שליחות לקטן ואין קטן עושה שליח.

הגה: גם צריך לעשותו שליח בפני עדים כשרים. ועיין לעיל סי' קמ"א סעיף י"א וכ"ד כיצד נוהגין בעדי השליחות:

סעיף כחעריכה

צריך שלא יהיה השליח חרש שוטה וקטן, או עבד או נכרי, או סומא, או פסול לעברה מן התורה וע"ל סי' קמ"א סעיף ל"ג:

סעיף כטעריכה

טוב לזהר שלא לגרש על ידי שליח, כשהבעל והאשה שניהם בעיר וע"ל סי' קמ"א סעיף נ"ה:

סעיף לעריכה

אם הבעל נחפז ללכת ואינו יכול להמתין עד שיכתב הגט ויחתם, אומר לסופר: כתב גט לאשתי וכו', כדלעיל, ואומר לעדים: אתם פלוני ופלוני היו עדים וחתמו בגט הנזכר וכו', כדלעיל, והריני ממנה את פלוני בן פלוני שליח להוליך הגט הנזכר לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שימצאנה ותהא ידו כידי ופיו כפי ודבורו כדבורי ועשיתו כעשיתי, ונתינתו כנתינתי, ונותן אני לו רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפילו בלא אנס עד שיגיע הגט לידה או ליד שלוחה, ותכף שיגיע הגט הנזכר לידה או ליד שלוחה מיד פלוני שלוחי או מיד שלוחו או מיד שליח שלוחו כאמור תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם. ושאר דיני השליחות והרשאה, עיין לעיל סימן קמ"א:

סעיף לאעריכה

וכבר נתבאר שאין להזכיר שום תנאי קודם כתיבת הגט; ואם כן כל מי שמצוה לגרש בענין זה, אינו יכול לגרש על תנאי:

סעיף לבעריכה

ואם אינו רוצה לגרש אלא לזמן, והוא נחפז ללכת, ואי אפשר לכתבו קודם שילך, יאמר לשליח שיתן הגט לאשתו, ולא תתגרש בו אלא לאחר זמן פלוני:

סעיף לגעריכה

אין צריך שהשליח יהא עומד בפני המגרש, אלא אפילו שלא בפניו יכול למנותו, והעדים כותבים שמנה לפלוני שליח.

הגה: וכל זה כשהבעל נחפז ללכת ואינו מוסרו הגט לשליח והוא שעת הדחק, אבל בלאו הכי אין עושין שליח בכי האי גונא, אלא מוסר ליד השליח. ועיין לקמן סימן זה מסעיף צ"ז ואילך:

סעיף לדעריכה

כבר כתבתי לעיל מי הם הפסולים להיות שלוחים:

סעיף להעריכה

וגם כבר נתבאר שצריך השליח לעמד בשעת כתיבת תורף הגט וחתימת שני העדים, ושישמע שנכתב ונחתם לשמה:


סעיף לועריכה

כשיבא הסופר לכתוב הגט, קודם שיתחיל לכתוב, יש לשאול למגרש מה שמו ומה שם אביו, ואם יש לו או לאביו שני שמות כגון על ידי חולי, ואם יש לו או לאביו כינוי או שום חניכא או אם הם כהנים או לוים:

סעיף לזעריכה

וכן יש לשאול לאשה ולאביה, כמו לאיש.

הגה: וכיצד נוהגין לכתוב השמות, עיין לעיל סימן קכ"ח וסימן קכ"ט בדיני שמות המקום. וישאל זה לפני העדים:

סעיף לחעריכה

צריך שהסופר והעדים יעמדו במקום אחד.

הגה: ויש אומרים שקודם שיחתך הסופר הקלף ידבר בפני העדים שרוצה לכתוב לשמה, כדרך שיתבאר לקמן סעיף נ"ה. וכן נוהגין במדינות אלו:

סעיף לטעריכה

יחתוך הקלף למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו שום דבר אחר כתיבת הגט:

סעיף מעריכה

אם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו, ומתחיל [באחר] באותו הקלף, יחתוך תחלה המועט שכתב:

סעיף מאעריכה

צריך הקלף להיות ארכו יותר על רחבו. ונקרא ארכו דרך קריאתו מתחלתו לסופו. ויניח למטה גליון כדי תפיסת יד או יותר. ובדיעבד, אין לחוש:

סעיף מבעריכה

ישרטטו בו שלשה עשר שיטין. ושורה אחרונה יחלקנה לשתי שורות קצרות, שבה יחתמו העדים זה תחת זה.

ויעשה בו השרטוטין וכל תקוני הכתיבה לשמו ולשמה ולשם גרושין (כ"כ בסדרים):

סעיף מגעריכה

יש מי שאומר, שיכתב במקום בשר ולא במקום שער:

סעיף מדעריכה

לא ישרטט באבר, ולא ישרטט מבפנים אלא מבחוץ.

הגה: וישרטט שני שרטוטין בצדי הגט, אחד מימין ואחד משמאל, כדי לישר הכתב (בסדר הגט). ויכון שיהא הכתב בצד השרטוט ולא על השרטוטין עצמן:

סעיף מהעריכה

יש מי שאומר, שאין כותבין הגט בקולמוס של כנף:

סעיף מועריכה

לא יהא הכתב מעקם ולא מבלבל, שמא תדמה אות לאות נמצא הענין משתנה:

סעיף מזעריכה

נהגו להחמיר לעשות האותיות מקפת גויל. ואם יש בו אותיות דבוקות, יכול לגרר הדיו שביניהם, להבדילם. ועיין לעיל סימן קכ"ה סעיף ו':

סעיף מחעריכה

וצריך לדקדק שלא יכנסו האותיות זו בזו, כגון ראשה של למ"ד שבשטה תחתונה לא תכנס בתוך חללה של ה"א או חי"ת של שטה העליונה, וכן כל כיוצא בזה:

סעיף מטעריכה

לא יהיו האותיות עוברות מהשיטין בימין ובשמאל לתוך הגליון. ויש להחמיר אפילו מאות אחת:

סעיף נעריכה

נפלה טפת דיו לתוך האות, ואינה נכרת, אינו יכול להעביר הדיו לתקן האות, דהוה לה חק תוכות. (עין לעיל סימן קכ"ה סעיף ח'):

סעיף נאעריכה

ואף אם רוצה לעשות מ"ם פתוחה, ונמשכה ידו ונסתמה, אינו יכול לגרר הדבקות לפתחה, דהוה לה חק תוכות. ועיין לעיל סימן קכ"ה סעיף ט':

סעיף נבעריכה

לא יהא בו טשטוש ולא יכתבנו על המחק:

סעיף נגעריכה

צריך לזהר בטפס הגט לכתבו כמשפט:

סעיף נדעריכה

ואם נמצא פסול בגט, וצריך לכתב גט אחר, אם הבעל בפנינו, צריך לחזור ולצוות כבתחלה לסופר שיכתב גט לאשתו, ולעדים שיחתמו בו:

סעיף נהעריכה

כשיבא הסופר לכתב הגט יאמר בפני עדים: הגה: שמעו אלי אתם עדים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני (הגהות מרדכי), הנני כותב גט זה לשם פלוני בן פלוני ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני שיגרשנה בו לשמו ולשמה לשם כריתת. ויכתב הגט מיד, ולא יכתבנו בסרוגין. והסופר יקח סימן מובהק בגט קודם שיוציאנו מידו:

סעיף נועריכה

צריך שיתיבש הגט קודם שיחתמו העדים:

סעיף נזעריכה

אחר שיתיבש הגט, יחתמו העדים זה תחת זה.

הגה: ויקראו אותו קודם שיחתמו, שידעו על מה יחתמו (בסדר מהר"ן). ויראו תחלה אחר סימן שלקחו, כמו שנתבאר לעיל סעיף כ"ב:

סעיף נחעריכה

צריכין העדים לחתם זה בפני זה:

סעיף נטעריכה

יאמר כל אחד מהעדים קודם שיחתום: אני חותם גט זה לשם פלוני בן פלוני לגרש בו אשתו פלונית בת פלוני לשמו ולשמה לשם גרושין, ויחתום מיד. ויראה העד השני כשחותם חברו (סדרים):

סעיף סעריכה

יתחילו לחתום בראש השיטה, שלא יניחו חלק בגליון מימין לפני החתימה:

סעיף סאעריכה

לא יניחו כדי אויר שני שיטין בין חתימתו לשיטה אחרונה. ויחתמו גם כן בקולמוס ובדיו של הבעל (סדרים):

סעיף סבעריכה

צריך כל אחד מהעדים לפרש שמו ושם אביו, שיחתם: פלוני בן פלוני עד.

הגה: ואין צריכין לחתם כנויין. אבל אם הם כהנים או לוים, חותמין; פלוני בן פלוני הכהן או הלוי עד, אבל אינו כותב: בן מהר"ר או בן החבר (בסדרים), וכן נוהגין:

סעיף סגעריכה

כתיבת העדים תהיה תמה ונכרת, שלא יהיו דבוקים האותיות, כמו בגט עצמו:

סעיף סדעריכה

לא יחתם הסופר בגט.

סעיף סהעריכה

צריך ליבש החתימות.

סעיף סועריכה

החכם והעדים קוראים הגט וגם חתימות העדים.

הגה: ומדקדקים בו אם לא דלג בו תבה, גם בחסרות ויתרות ובכל תקוני הגט. וטוב לקרותו נגד גט אחר, שאז אם יש בו טעות ירגיש בו מיד (בסדר מהרי"ו); גם לשלחו אל שאר החשובים שבעיר לדקדק בו אם נכתב כהגן, ויזהירו שלא יטשטשו אותו בשליחתו. ואחר כך חוזר הבעל ונותן הקלף שנשאר לסופר, והדיו וכל כלי הכתיבה, לסופר, במתנה, כדי שיוכל לכתב בו גטין לאחרים (בסדרים). ונהגו לקח עשרה אצל נתינת הגט, כדי לפרסומי מלתא (ר"י מינץ), וקרובים יכולים להיות מן המנין. ולוקחים שני עדים כשרים לעדי מסירה. ונהגו לקח הב' עדי חתימה לעדי מסירה. גם כן ונהגו שהחכם המסדר הגט עומד באמצע, וב' עדי מסירה אחד מימינו ואחד משמאלו, והסופר לפניו, גם הבעל והאשה לפניו, עומדים כלם ולא יושבים (בתקון ישן ובא"ז פרק זה בורר). יש אומרים (שיש) לזהר שלא לתן גט בבית החכם המסדרו; ולא ראיתי נזהרים בזה (שם בתקון מפי הקבלה).

ואחרי קראו ישאל החכם לסופר: זהו גט שכתבת, (נתן לך כל כלי הכתיבה והקלף והדיו), כתבת אותו בצווי בעל לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני, והוא אומר: הן. אמר לך הדברים לפני העדים. שואל לאחד מהעדים: שמעת שצוה הבעל לסופר לכתב לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית בת פלוני.

הגה: ואם היה אצל הסופר עד שכתב קצת הגט כמו שכתוב לעיל סעיף כ"א, ואם ראו שהבעל נתן לו הקלף וכו':

סעיף סזעריכה

אתה מכיר שהוא גט זה.

סעיף סחעריכה

אתה חתמת בצווי הבעל שצוה אותך לחתמו לשמו ולשמה וכו':

סעיף סטעריכה

חתמת לשמו ולשם גרושי אשתו פלונית:

סעיף עעריכה

אתה מכיר חתימתך.

סעיף עאעריכה

חתמת בפני חברך.

סעיף עבעריכה

אתה מכיר חתימתו. שמעת שצוה לו הבעל לחתם:

סעיף עגעריכה

והוא משיב: הן, על כל שאלה. וגם העד השני כמשפט הזה יעשה לו.

הגה: גם שואל לסופר ולעדים אם אמרו בפרוש, כשהתחילו לכתב, שכותבין לשמו ולשמה לשם גרושין. ואם שמע כל אחד מה שאמר חברו, ואומרים: הן; אומרים לו בפרוש כיצד אמרו (בסדרים). ויזהיר החכם לבעל ולסופר ולעדים שלא יאמרו: הן הן, או לאו לאו, בתשובתם, אלא פעם אחת הן או לאו (בסדר מהר"ם יפה):

סעיף עדעריכה

אחר כך יתן הגט לבעל, ואז ישוב לשאל לו אם נותן גט זה מדעתו ורצונו, כנזכר לעיל. הגה: סעיף י"ד. ויש סדורי גטין שכתוב בהן בטול מודעות אלו קודם שהחכם קורא הגט, ושואל לסופר ולעדים, כמו שנתבאר, קודם שקורא הגט, וכן נוהגין במדינות אלו, אבל אין חילוק בדבר. וכשהחכם קורא הגט, יקראנו בדקדוק, ולא יקראנו בדרך המשתמע ללשון אחר:

סעיף עהעריכה

וגם יבטל המודעות פעם שנית, וגם יפסל עדים כדלעיל. הגה: סעיף כ'. וישאל לעדים אם היו כשהבעל בטל מודעות קודם הנתינה, כמו שנתבאר לעיל סעיף כ':

סעיף עועריכה

ואם יצא הבעל מלפניו בין כתיבה לנתינה, ישביענו החכם המסדר, בשבועה, שלא בטל הגט בשום ענין, ושלא מסר שום מודעה, ולא אמר שום דבר שיגרם בטול הגט:

סעיף עזעריכה

יקבץ מנין, כדי לתת הגט בעשרה.

סעיף עחעריכה

יאמר החכם לכל העומדים טרם יתן הגט: אם יש שום אדם שיודע שום פסול נגד הגט וירצה לערער בו דבר, יאמר אותו קודם שינתן, וכל מי שיודע דבר צריך לאמרו, כי אחר הנתינה יושם חרם שלא להוציא לעז על הגט. ועיין לעיל סימן זה סעיף כ"ב ששיך הנה:

סעיף עטעריכה

יאמר החכם: שמעו כל הכשרים להעיד:

סעיף פעריכה

טוב שיהיה שם עדים החתומים על הגט:

סעיף פאעריכה

יצוה לאשה שתסיר הטבעות שבידיה, ושאחר כך תוציא שתי ידיה ותפתחם ותקרב אותם יחד, כדי לקבל הגט, ולא יהיו ידיה כמדרון שיוכל הגט לפל.

הגה: נהגו לכסות פני האשה עד שעה שהחכם מדבר עמה וכשמקבלת הגט, משום צניעות. וישאל אותה אם מקבלת הגט ברצונה, ותאמר: הן. ויש מחמירין לומר אם נשבעה או נדרה שיתירו לה. ויאמר לה החכם המסדר הגט: דעי שבגט זה תהי מגורשת מבעלך (בסדרים). וישאל הרב אחר הכתבה, ושתחזיר לבעל הכתבה או תמחל לו, כדי שלא יבאו אחר כך לידי קטטה מחמת הכתבה ושיאמר הבעל על מנת כן לא גרשה (הטעם מ"כ בסדר מהר"י מינץ):

סעיף פבעריכה

יזהר שלא תסיע לה חברתה ולא שום אדם. ושלא יגיע סרבלה ולא שום דבר לידה בשעת קבלה (בסדרים):

סעיף פגעריכה

תזהר שלא תקפץ ידיה עד שיאמר לה, ושלא יהיו ידיה תוך שלשה טפחים סמוכין לארץ (שם):

סעיף פדעריכה

יתן הבעל הגט בידה וכה יאמר לה כשיתננו בידה: "הרי זה גטך והתקבלי גטך זה והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם".

הגה: וקדם שיתננו לה, יאמר החכם לעדי מסירה שיראו מסירת הגט. ויודיע לבעל תחלה פרוש המלות שאומר (בסררים). יש נוהגין לכפל הגט כאגרת בשעה שמוסרו לה, וכן נוהגין. ויש שכתבו שלא לכפלו, רק לתנו לה כך והכתב מבחוץ, שיראו הכל שהוא גט (כך משמע בסדר מהר"י מינץ):

סעיף פהעריכה

אחר שהניח הגט בידה וסלק ידו מכל וכל, אז תקפץ ידה ותחזיק בגט ותגביה שתי ידיה למעלה, ואחר כך יקח החכם הגט מידה ויקראנו שנית בפני העדים. ויש אומרים שחוזרין ושואלין לסופר ולעדים כל השאלות ששאלו בראשונה (כ"ז בסדרים). ויחרים על כל מי שיוציא לעז על גט זה:

סעיף פועריכה

ויקרענו שתי וערב.

הגה: ונהגו מעכשו שהרב המסדר הגט גונזו אצלו ואינו נותנו ביד האשה, ואין לשנות. וכל גט שלא נתן, אין לקרעו שתי וערב, שלא יטעו בו שנתן (מ"כ):

סעיף פזעריכה

יזהיר החכם לאשה שלא תתארס עד צ' יום, חוץ מאותו יום ומלבד יום שתתארס בו:

סעיף פחעריכה

נתינת הגט, יש מי שאומר שצריך להיות ביום ולא בלילה ועיין לעיל סוף סימן קכ"ג:

סעיף פטעריכה

וכן אם התפללו הקהל ערבית, אף על פי שהיה עדין יום, אין לתן גט אז, מפני שכבר חשוב לילה, אם לא בשעת הדחק שאז אפילו בלילה ממש יכתב וינתן. צריך שינתן הגט בו ביום שנכתב, אלא אם כן שולחו לעיר אחרת דאז אי אפשר לתנו לה ביום שנכתב:

סעיף צעריכה

צריך שלא יתיחד הבעל עמה בין כתיבה לנתינה. ואם נתיחד עמה הוי גט ישן, ולא יגרש בו ועיין לעיל סימן קמ"ט:

סעיף צאעריכה

שליח המביא גט, נותנו לה בפני שנים. ואם השליח קרוב או פסול, נותנו לה בפני שלשה. ואומר לה בשעת נתינה: הרי זה גטך ששלח ליך בעלך פלוני בן פלוני המכנה פלוני והרי את מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם וגט זה בפני נכתב ובפני נחתם.

הגה: וכן גט ארוסה, יאמר לה השליח: זה גטך ששלח ליך בעלך (בסדר ר"י מינץ). וכן כותבין בהרשאה שם בעל. אבל בשאלות ששואל הרב לשליח יזכיר שם ארוס, כגון ששואל אם זהו גט ששלח פלוני הארוס. והבית דין שנותנים הגט לפניהם קוראין הגט קודם הנתינה, ואם יש תנאי בגט אומר השליח בשעת נתינה: על תנאי כך וכך. ועיין לעיל סימן קמ"ב עוד מסדר נתינה מיד השליח ליד האשה, ולעיל סימן ק"מ סעיף ב'. יש סדורי גטין, וכן נוהגין, שאותן שיושבים שואלים לשליח מהו רוצה, והוא אומר: אני שליח פלוני בן פלוני לגרש אשתו פלונית וכו', וישאלו אותו אם לא קבע לו הבעל זמן לגרש, או אם לא התנה שאר תנאי, והוא אומר להם. ואחר כך ישאלו לאשה אם רצונה לקבל גט. ואחר כך שואלין אחר ההרשאה, וקורין אותה אם היא כתקונה ואם היא מקימת כראוי. ואחר כך שואלין לשליח אם היה הבעל בריא כשעשאו שליח, ואם לא שמע שמת או בטל השליחות, והוא משיב להם על הכל. גם שואלין לאשה אם לא בא הבעל אליה או לא שלח שליח לבטל הגט, והיא משיבה להם. ואחר כך חוזרין ושואלין לשליח אם הוא עצמו לא בטל השליחות, או אם לא עשה שליח אחר, או אם עושה שליחות זה באנס או מכח נדר או שבועה, או אם מסר מודעא על השליחות, והוא משיב להם על לאו לאו, ועל הן הן. ואחר כך שואלין אותו אם מכיר האשה אשת המגרש, ואם אינו מכירה צריכין להיות עדים המכירין אותה. ויקרא החכם המסדר הגט עם עדי מסירה וישאל לשליח אם ראה שהבעל נתן הקלף והדיו לסופר לכתב, ואם שמע שצוה לו לכתב לשמו ולשם אשתו לשם גרושין, וכן אם שמע שצוה לעדים לחתם לשמו ולשמה ולשם גרושין, ואם מכיר שזה הגט ההוא. ושואלין אותו אם היה אצל הכתיבה וחתימה כדרך שנתבאר לעיל סעיף כ"ד וכ"ה, ואם שמע מן הסופר שאמר בפרוש שכותב לשמו ולשמה ולשם גרושין, וכן אם אמרו העדים כשחתמו, וכן אם היו זה בפני זה כשחתמו, ואם היה הגט יבש כשנתנו לשליח. והשליח יעמד כשמוסרו לאשה ולא ישען כלל (בסדר ר"י מינץ בשם מהרי"ל). ואחר כך מקבלת האשה הגט מן השליח כדרך שמקבלת אותו מבעלה, כדרך שנתבאר לעיל, והוא מוסרו לידה כמו הבעל המוסר גט לאשתו, רק שמשנה בדבורו ואומר לה: "הרי זה גטך ששלח ליך בעלך" וכו'. ואחר כך לוקח החכם הגט מן האשה וחוזר וקורא אותו, ושואל לשליח כל השאלות ששאל לו בראשונה. ואחר כך קורעין הגט שתי וערב, ומחרימין על הלעז, ומזהירין על האשה שלא תנשא תוך צ' יום, כמו שנתבאר לעיל סעיף פ"ז (בסדרים). ונראה לי שהחמיר בזה הרבה בשאלות, מקצתן ללא צרך; ולכתחלה נוהגין כך, אבל בדיעבד כבר נתבאר סימן קמ"א וקמ"ב איזה דברים מעכבים:


סעיף צבעריכה

אם המתגרשת היא נערה, בין ארוסה בין נשואה, מתגרשת בקבלת הגט היא עצמה. ואם קבלו אביה, אם היתה ארוסה, מאחר שעדין לא בגרה, הרי זו מגורשת. אבל אם בגרה, אף על פי שאינה אלא ארוסה, או אם נשאת אף על פי שהיא נערה, אינה מתגרשת בקבלת אביה:

סעיף צגעריכה

ואם היא קטנה, ונשאת, אינה מתגרשת בקבלת אביה:

סעיף צדעריכה

ואם היא קטנה ארוסה, לדברי הכל מתגרשת על ידי אביה. ואכא פלגתא אם מתגרשת על ידי עצמה, וראוי להחמיר שלא תקבלנו אלא על ידי אביה:

סעיף צהעריכה

והא דקטנה מתגרשת, דוקא כשמבחנת בין גטה לדבר אחר, דהינו שנותנים לה צרור וזורקתו, אגוז ונוטלתו, או שהגיעה לעונת הפעוטות, דהינו כבר שית וכבר שבע, כל חד לפום חרפה. אבל פחות מכאן, אינה מתגרשת, לדעת רש"י ז"ל אפילו על ידי אביה; ולדעת רבנו תם דוקא על ידי עצמה, אבל על ידי אביה מתגרשת, ולזה הסכים הרא"ש ז"ל:

סעיף צועריכה

קטנה המתגרשת על ידי אביה, יש להחמיר לכתב שני גטין ולתנם לה; האחד כנסח שאר גטין, והאחר יכתב בו: בתך פלונית דהות אנתתי וכו'.

הגה: ואם מוסר הגט ליד קטנה מדעת אביה, אין צריך רק גט אחד, כשאר גטין. ועיין לעיל סימן קמ"א וסימן ל"ז:

סעיף צזעריכה

אם הוא מוסר גט לשליח להוליכו לאשתו, ימנה אותו בפני שני עדים, ויקראנו החכם לפני העדים, ואחר כך ישאל לסופר: זה הוא הגט שכתבת וכו', כדלעיל, עוד טוב שיהיו שם עדים החתומים על הגט.

הגה: וכן יאמר: הנני פלוני בר פלוני המכנה פלוני ממנה אותך פלוני בר פלוני להיות שלוחי להוליך גט לאשתי פלונית בת פלוני המכנה פלונית אתה או שלוחך או שליח שלוחך עד מאה שלוחים ותהא ידך כידי וכו', כמו שנתבאר לעיל סעיף ל'. ואחר כך מצוה לסופר לכתב ולעדים לחתם, ומבטלין מודעות ושבועות קודם הכתיבה, כאילו היתה האשה עצמה אצלו (הכל בסדרים), וכמו שנתבאר לעיל:

סעיף צחעריכה

ואחר כך מחזיר החכם הגט לבעל, והבעל ימסר הגט לשליח, ויאמר: אתה פלוני בן פלוני המכנה פלוני הולך גט זה לאשתי פלונית בת פלוני בכל מקום שתמצאנה ותהא ידך כידי ופיך כפי ודבורך כדבורי ועשיתך כעשיתי ונתינתך כנתינתי, ונותן אני לך רשות לעשות שליח ושליח שליח עד מאה שלוחים ואפילו בלא אנס עד שיגיע הגט (זה) לידה או ליד שלוחה, ותכף שיגיע גט זה לידה או ליד שלוחה מידך או מיד שלוחך או מיד שליח שלוחך כנזכר לעיל תהא מגורשת ממני ומותרת לכל אדם.

הגה: ויקבל השליח הגט כמו האשה בעצמה. ואחר כך חוזר החכם וקורא הגט וישאל כל השאלות ויחרים על המוציא לעז, כדלעיל סעיף פ"ה. וכופלו כאגרת ונותנו לשליח. ואחר כך כותבין ההרשאה ולא קודם לכן, דהרי כותבין בהרשאה בפנינו מסר וכו' כמו שנתבאר לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. דין שליח שני, עיין לעיל סימן קמ"א סעיף מ' וסימן קמ"ב סעיף ט'. וסדר ההרשאה תמצא בסדר גטין. אבל אין הלשון מעכב, כמו שכתבתי לעיל סימן קמ"א סעיף ל'. וכשהשליח ראשון עושה שליח שני, נראה לי שיש לשואלו כל השאלות ששואלים אותו כשנותנו הוא בעצמו ליד האשה, שהרי השליח השני אינו אומר אחר כך כלום, רק שאומר: שליח בית דין אני. ולכן יש לבית דין הראשון לחקר הדברים היטב, וכדרך שנתבאר לעיל סעיף צ"א:

סעיף צטעריכה

אם נותנו לה על תנאי, יאמר לה בשעת נתינה: הרי זה גטך והרי את מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם, על מנת שאם לא באתי מהיום עד י"ב חדש יהא גט מעכשיו, ואם אבא בתוך הזמן הנזכר ואראה בפני פלוני ופלוני לא יהא גט, ותהא היא נאמנת עלי לומר שלא באתי ושלא פיסתיה:

סעיף קעריכה

אם המגרש שכיב מרע, אומר לה בשעת נתינה: הרי זה גטך והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם על מנת שאם לא אמות עד יום פלוני והוא בכלל לא יהא גט ואם אמות קודם יום פלוני יהא גט מעכשו ואם לא אמות עד יום פלוני והוא מכלל לא יהא גט. הגה: ועיין לעיל סימן קמ"ה סעיף ה'.

ואחר כך לא תתיחד עמו אלא אם כן יש אחד עמהם, אפילו עבד אפילו שפחה, חוץ משפחתה ובנה הקטן (טור סימן קמ"ח):

סעיף קאעריכה

מאד יש לזהר לאדם שלא להשתדל בענין גטין, אם לא שיהא בקי בהלכות גטין, כי רבו בהם הדקדוקים ובנקל יכול אדם לטעות בהם והוא פסול ממזרות; וצור ישראל יצילנו משגיאות, אמן:

הגה: וכבר נתבאר ריש סימן זה נוסח גט שנהגו בו במדינות אלו, ובפרט בעיר הזאת. וזה לשונו: בשלישי בשבת, בשלשה ימים לירח סיון, שנת חמשת אלפים ושלש מאות וארבעים לבריאת עולם, למנין שאנו מנין כאן בקאזמר, דמתקריא קאזימירז, מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, אנא פלוני המכנה פלוני בן פלוני המכנה פלוני, העומד היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא, ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת אנתתי פלונית המכנה פלונית בת פלוני המכנה פלוני, העומדת היום בקאזמר דמתקריא קאזימירז מתא דיתבא על נהר ויסלא ועל נהר וילגא ועל מי מעינות, דהוית אנתתי מן קדמת דנא, וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי, דיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין, ואנש לא ימחא בידיכי מן יומא דנן ולעלם, והרי את מותרת לכל אדם, ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין, כדת משה וישראל. פלוני בן פלוני עד, פלוני בן פלוני עד: