פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר קכח

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קכח | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

שצריך להזכיר בגט מקום דירת הבעל ואשה ועדים
ובו שבעה סעיפים:
אבגדהוז
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף אעריכה

צריך להזכיר בגט שם המקום שהעדים עומדים שם בשעת חתימה: למנין שאנו מונין בו כאן במתא פלונית; ואם שנה והזכיר שם מקום אחר, פסול; ואם נשאת, לא תצא. אבל על מקום עמידת הסופר בשעת כתיבה, אין לחוש. לפיכך, אם נכתב במקום אחד ונחתם במקום אחר, יזכיר שם המקום שנחתם בו. ויש אומרים שגם על מקום עמידת הסופר יש להקפיד, וצריך שיעמדו הסופר והעדים במקום אחד:

סעיף בעריכה

כותבין שם עירו ושם עירה. ואין כותבין שם מקום הלדה; ואף על פי שאם שנה לא פסל, מכל מקום מוטב שלא לכתב, כדי שלא יבואו לטעות ומחזי כמשנה. וגם אין כותבין שם מקום הדירה, מפני שאנו גולים ומטלטלים ומקום דירתנו מרפה בידינו. אבל כותבין שם מקום עמידת האיש: העומד היום במתא פלונית, אם הוא מצוי במקום חתימת הגט; ואם אינו מצוי שם, אין כותבין מקומו כלל. וכן באשה, אם היא עומדת במקום חתימת הגט כותבין מקום עמידתה: העומדת היום במתא פלונית; ואם לאו, אין כותבין מקומה כלל.

‏‏הגה: ואם כתב שם הלדה או שם הדירה, ולא שנה, כשר (ריב"ש סימן שי"ד). ואם שנה מקום העמידה, יש מכשירין כמו במקום הלדה, דכל דבר שאינו צריך לכתב, אף אם שנה בו, כשר; ויש פוסלין (בבית יוסף הביא השתי דעות), ובמקום הדחק יש להקל. אבל אם שנה במקום דירה, פסול לכלי עלמא (פרק השולח) ואפלו אם נשאת, תצא. וכותבין: מתא פלונית, בין שהעיר גדולה או קטנה; ולא יכתב: פלונית מתא, אלא: מתא פלונית. ואם דלג מלת מתא, כשר:

סעיף געריכה

יכתב: וכל שום דאית לי ולאתרי, ומלבד זה, אם יש לעיר שני שמות יכתב: מתא פלונית דמתקריא פלונית.

‏‏הגה: ולא יכתב יו"ד אצל המ"ם (סדר גטין). מיהו אם כתב יו"ד: דמיתקריא, כשר (שם). ואנו לא נהגינן לכתב: וכל שום דאית לי ולאתרי, אלא אם יש לעיר שני שמות כותבין: מתא פלונית דמתקריא פלונית או דמתקרית פלונית (פסקי מהרא"י סימן קפ"ה), והוא הדין אם יש לנהר שני שמות. ואם יש להן שם אחד במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה, דינן כמו בשמות הבעל (הרא"ש והר"ן פרק השולח), ועין לקמן סימן קכ"ט. ואם יש לעיר שני שמות, אחד נקרא (כפי) [בפי] ישראל ואחד בלשון כותי, שם שקורים לו ישראל, עקר, וכותבין כפי משמעות לשונם (פסקי מהרא"י סימן קמ"ב ומהרי"ק שרש ק"ו). ואם השני לשונות קרובין זה לזה, ושם שקורין לו ישראל אינו אלא קצור לשון, כגון עיר שכותים קורין: הרעדי"ש, וישראל; רעדי"ש, אין כותבין רק שם ישראל (שם בפסקיו סימן רנ"א). אבל בלאו הכי כותבין שניהם; שם ישראל תחלה (כן משמע שם), ועל שם כותים: דמתקריא:

סעיף דעריכה

אין צריך לכתב שם הנהר, אבל נהגו לכתבו. ואם יש שנים או שלשה נהרות, כותבין כלם: דיתבא על נהר פלוני ופלוני.

 : ‏‏הגה: ואם לא כתב שם הנהר כלל (תשובת הרא"ש כלל מ"ה ובית יוסף בשם תשובת הר"ן), או ששנה בו (תשובת מהרי"ל), כשר. וכל נהר שהוא חוץ לתחום העיר, אין לכתבו כלל, אפלו מסתפקים ממנו, ואפלו בדיעבד, אם כתבו, יש פוסלין (תשובת הרשב"א בהגהת מימוני סוף נשים). ואפלו הוא תוך התחום חוץ לעבור העיר, אין כותבין, אלא אם כן כל תשמישי העיר ממנו (פסקי מהרא"י סימן קמ"ב).

וכותבין: דיתבא, בחד יו"ד. ואם יושבת על חוף הים, נהגו לכתב: דעל כיף ימא מותבא. ועיר שספוקה ממי בארות, כותבין: על מי בארות. ועיר שספוקה ממי מעינות, כותבין: מי מעינות, ובחד יו"ד.

‏‏הגה: וכותבין: בארת, בלא וי"ו (סדר גטין). ואם המעין מים חמין, כותבין: על מי מעינות חמין (מ"כ בתקון ישן):

סעיף העריכה

אם יש בעיר בארות נובעים, וכתב: דיתבא על מי בורות, כשר:

סעיף ועריכה

אם העיר יושבת על הנהר, אין לכתב לא בארות ולא מעינות, כי אם הנהר.

‏‏הגה: ויש חולקין, וסבירא להו דיש לכתב כל ספוקי העיר (בהגהות מרדכי בשם ר' יודא). וכן נוהגין במדינות אלו, כאשר יתבאר לך מנסח הגט שכתבתי סוף סימן קנ"ד:

סעיף זעריכה

עיר שאין בה אלא בורות ואגמים, לא יזכירם כלל, שלא לחלק בין גטין שנכתבו קדם שנעשו לנכתבו אחר שנעשו.

‏‏הגה: שתי נהרות השופכין זו לזו, אם קרוב לעיר אבד אחד שמו, אין כותבין אלא האחד. ואם שם שניהם עליהם, כותבין שניהם. ואם יש ספק בדבר, אין כותבין אלא אחד. וכן תמיד, יותר יש לכנס לספק חסרון מלספק שנוי (מהרי"ק שרש ק"ו):