טור אבן העזר קמח

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קמח (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

לא יפטור אדם את אשתו בגט ישן. ונקרא גט ישן כל שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה. ואם נתגרשה בו תינשא לכתחילה. והוא שנתן הגט מידו לידה כדפרישית לעיל.

לפיכך שכיב מרע שכתב גט לאשתו "מעכשיו אם מתי", לא יתיחד עמה אלא בעדים, דקיימא לן כרבי יוסי שהימים שבין גט למיתה היא ספק מגורשת, דמספקא לן אם חל הגט מיד או בשעת מיתה, לפיכך היא כאשתו וחייב במזונותיה, אלא שהבא עליה הוא באשם תלוי כיון שהיא כספק מגורשת, לפיכך לא יתיחד עמה, שאם אין גט חל עד שעת מיתה הרי הוא גט ישן, ואם חל מיד הרי הוא ככל אדם המתיחד עם גרושתו שצריכה ממנו גט דשמא בעל לשם קדושין, לפיכך אם נתיחדה עמו צריכה גט שני מספק.

ודוקא מן הנשואין שלבו גס בה, אבל מן הארוסין, לא. והוא שראו שני עדים ביחד שנתיחדו, אבל אם ראו האחד בבקר והאחד בערב אין מצטרפין.

ואם פירש בפירוש שלא יחול הגט אלא עד שעת מיתה ונתיחד עמה בנתיים בעדים, או שנתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים, אז ליכא למיחש שמא בעל לשם קדושין. ומכל מקום לא תתגרש בו לכתחילה. אבל נתגרשה בו תינשא אפילו לכתחילה, ויכול להתייחד עמה אפילו על פי עד אחד, אפילו הוא עבד ושפחה, חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה.

בית יוסף

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

לא יפטור אדם את אשתו בגט ישן וכולי משנה בהזורק (דף עט.) ב"ש אומרים פוטר אדם את אשתו בגט ישן וב"ה אוסרין איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה ובגמרא שם במאי קא מיפלגי ב"ש סברי לא גזרינן שמא יאמרו גיטה קודם לבנה וב"ה סברי גזרינן ופירש"י גיטה קודם לבנה. שמא ישהה הגט שנתיים בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו תוך הזמן הזה ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מהפנויה נולד משגירשה והוי פגם:

ואם נתגרשה בו תינשא לכתחלה שם בגמרא איכא תרי לישני וכתב הרא"ש והלכתא כלישנא בתרא דאם נתגרשה תינשא לכתחלה כן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין ומצאתי לרש"י שפי' אם נתגרשה בגט ישן והלך בעלה למ"ה תינשא לכתחלה משמע מדבריו דהיכא דאיפשר מצריכין גט אחר ולא משמע הכי מדברי הרמב"ם:

והוא שנתן הגט מידו לידה כדפרישית לעיל כלומר שכתב בסי' קמ"א בעל שכתב גט לאשתו ואח"כ נתייחדה עמו וכו' היינו כשהגט ביד הבעל וכו' אבל אם שלח לה ע"י שליח ונתייחד עמה אחר שנתנו ליד השליח ונתנו לה השליח לא תינשא בו ואם נישאת לא תצא והוא דעת הרמ"ה כתבו הרא"ש בהזורק וטעמו משום דכשנתנו לה הבעל אחר הייחוד י"ל דאם איתא דבא עליה הוה חייש לפגמא דבריה וכתב לה גיטא אחרינא ומשום הכי תינשא לכתחלה אבל היכא דיצא הגט מתחת ידו קודם הייחוד ונתנו לה השליח לאחר ייחוד לא תינשא לכתחלה דאי הוה ממליך ביה שליח היה מצווה לכתוב גט אחר והביא ראיה לדבריו מהגמ':

לפיכך שכ"מ שכתב גט לאשתו מעכשיו אם מתי לא יתייחד עמה אלא בעדים וכו' משנה בפ' מי שאחזו (דף עג.) לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפי' עבד ואפי' שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר כא"א לכל דבר רבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ופריך בגמ' (שם:) ולכי מיית הוי גיטא והא קי"ל דאין גט לאחר מיתה ופירש"י בין לר' יוסי בין לר' יהודה ודאי לכי מיית הוי גיטא הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה א"כ לא הוי גט עד לאחר מיתה ומשני אמר רבא באומר מעת שאני בעולם ופירש"י מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההיא ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור אלא באומר מעת שאני בעולם ליהוי גיטא הלכך לר' יהודה סמוך למיתה חייל גיטא ומעיקרא א"א היא ור' יוסי סבר משעת נתינה מספקא לן דילמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה והתוס' הקשו על זה דלישנא דמה היא באותם הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל ולא לדבר שלא הוזכר כלל ועוד דבתוספתא משמע דקאי אמהיום אם מתי לפיכך כתבו דנראה כמ"ש בפר"ח נעשה כאומר מעת שאני בעולם כלומר מהיום דקאמר היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו הילכך סבר ר' יהודה שהיא כא"א לכל דבריה שהרי הגט אינו חל אלא סמוך למיתתו ור' יוסי מספקא ליה אי מהיום ממש קאמר והרי היא כפנויה או מעת שאני בעולם והויא א"א עד שעה אחת סמוך למיתתו הילכך ה"ל מגורשת ואינה מגורשת והרשב"א והרא"ש הסכימו לדברי התוס' דמה היא באותן הימים וכו' קאי אמאי דתנן לעיל מהיום אם מתי וכו' וכתב הרא"ש בתשובה שכ"כ הרי"ף בהלכותיו וגרסינן תו בגמ' ת"ר ימים שבנתיים בעלה זכאי במציאתה וכו' דברי ר"י ר"מ אומר בעילתה תלויה ר' יוסי אומר בעילתה ספק וחכמים אומרים מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות ופריך חכמים היינו ר' יוסי איכא בינייהו דר' זירא דאמר מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה כך הוא גירסת ספרים שלנו והוא גירסת הרא"ש ופירש"י כלומר איכא בינייהו מזוני וכדר"ז ולא דפליגי בדר"ז דתרוייהו אית להו דר"ז ומש"ה לא קרי לה ר' יוסי מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית לה מזוני ואע"ג דר"י דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי אליבא דר' יוסי והיינו חכמים דברייתא והרא"ש פי' דלרבנן אית לה מזוני ולר' יוסי לית לה ולפ"ז הלכה כחכמים והיינו ר' יוסי דמתני' ועל פי זה כתב הרא"ש בתשובה דלרבי יוסי הייחוד אסור מתרי טעמי אם חל הגט משעת נתינה אסור משום חשש קידושין ואם אינו עד שעת מיתה אסור משום גט ישן ודברי רבינו הם כדברי הרא"ש אבל הרי"ף גורס וחכ"א מגורשת לכל דבר ובלבד שימות והלכה כחכמים ולפי זה מאחר שמשעת קבלת הגט היא מגורשת אם ימות טעמא דלא תתייחד עמו הוא משום דבעל לשם קידושין וצריכה גט שני וכן פירש"י וכ"כ הרמב"ם בפ"ח וכתב עוד רש"י ולמאן דלא חייש שמא בעל מכל מקום פנויה היא ואסור להתייחד עם הפנויה וכתב ה"ה בפ"ח דממ"ש פנויה היא משמע שאפילו אין שם עידי ייחוד אסור להתייחד עמה ושזה דעת הרמב"ם:

ודוקא מן הנישואין וכו' פשוט במשנה פרק הזורק (דף פא:) והוא שראו ב' עדים ביחד וכו' תוספתא כתבה הרי"ף בפרק מי שאחזו והרמב"ם בפרק י' מהלכות גירושין וכתב שם ה"ה בשם הרשב"א מסתברא כגון שראה הוא את העדים אבל אם ראו אותו שנים מן החלון והם רואים ואינם נראים לו אינה צריכה ממנו גט שני לפי שאדם יודע שהמקדש בינו לבין עצמו אינה מקודשת ואע"פ ששניהם מודים הילכך כשבעל זה לא לשם קידושין בעל אלא לזנות בעלמא וכ"כ גם הר"ן בפ' מי שאחזו (דף ק' וס"פ הזורק) ונראה שגם היא צריכה לראות את העדים שאם לא כן אמרינן דמשום דידעה דקידושין בלא עדים לאו כלום נינהו ונתייחדה עמו לשם זנות וכן מצאתי בתשובת הרשב"א ז"ל (סי' אלף רמ"ג) נ"ל שאפילו היו כמה עדים מבחוץ כל שלא ידעו הם שיש עדים וכגון שנתייחד ואח"כ באו עדים אין חוששין להם שאדם יודע שאין קידושין בלא עדים ואפי' שניהם מודים ונ"ל עוד שאם ראו הוא והיא את העדים בשעה שנתייחדה אע"פ שלא ראוה אח"כ בשעת בעילה חיישינן לקידושין דאשעת ייחוד הוא דאמרינן דחיישינן וכדאמר בס"פ הזורק (שם:) בשלא ראוה שנבעלה מחלוקת אי אמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה כלומר ולב"ה הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה וכיון שראוה שנתייחדו ה"ל עידי ייחוד וסגי בהכי:

ואם פירש בפי' שלא יחול הגט עד שעת מיתה וכו' זה פשוט דה"ל כמו באומר מהיום לר' יהודה דאמר הרי היא כא"א לכל דבר וכתבו התוספות דלא שייך אליביה חשש קידושין כיון שעדיין אינה מגורשת אלא טעמא דלא תתייחד הוי משום גט ישן:

ומ"ש או שנתן לה גט ע"ת וכו' א"א לפרש דבתנאי דמעכשיו קאמר דכל כה"ג גיטא חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלא כדאיתא בפ' מי שאחזו גבי ה"ז גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום וכתבו רבינו בסי' קמ"ג אבל בתנאי דאם איפשר לומר דס"ל דכיון דאין הגט חל עד שעת קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד וזה שלא כדברי הרמב"ם שכתב בפרק ח' דבין בתנאי דמעכשיו בין בתנאי דאם כל שלא נתקיים התנאי אם נתייחד עמה חיישינן שמא בעל לשם קידושין ואזדא לטעמיה דס"ל דגם בתנאי דאם שייך למימר דמיד חייל גיטא שהרי כתב שם שאם נישאת עד שלא נתקיים התנאי לא תצא וכבר כתבתי בס"ס קמ"ג שתמהו עליו מיהו מה שכתב רבינו ומ"מ לא תתגרש בו לכתחלה וכו' קשה בעיני דכיון דכבר קבלה גיטה ואינו מחוסר אלא קיום התנאי ליכא למימר לא תתגרש בו אלא שהוא ז"ל סבר דכיון דלא חל הגט עד שעת קיום התנאי ה"ל כאילו היא מתגרשת בשעת קיום התנאי ושפיר שייך לומר לא תתגרש בו:

ויכול להתייחד עמה וכו' משנה בפרק מי שאחזו (דף עג.) לא תתייחד עמו אלא בפני עדים ואפי' עבד ואפי' שפחה חוץ משפחתה מפני שלבה גס בה וע"כ בפני עדים לאו דוקא דבעד א' סגי וכדקתני סיפא ואפי' עבד ואפי' שפחה ומאי עדים עדים דעלמא וכ"כ הרמב"ם בפ"ח ה"ז לא נתייחד וכו' אלא בפני עד ואפילו עבד ואפילו שפחה וכו': ב"ה וכתב עוד שם הרמב"ם דבנה קטן דינא כשפחתה שאינה בושה מלשמש בפניהם והיא תוספתא כתבה הרב אלפסי בפרק מי שאחזו : כתב הרשב"א סימן אלף רמ"ג וז"ל עוד שאלת אם אחר נתינת הגט נשארה האשה עם הבעל והוא מסוכן וכמעט שאינו שולט באיבריו ושנטרפה דעתו ורבים נכנסים ויוצאים לפניו לשמשו אלא שלא העמידו שם עדים בינו לבינה במתכוין מה דינו: תשובה אפי' משום חשש קידושין היה נראה דליכא הכא חדא דלמי שהוא גוסס היה נראה דאין לחוש וכמו שאמרת דאפי' לבעול אין פנאי אלא שבירושלמי פרק מי שאחזו אמרו תני אף המסוכן אמר רבי יעקב בר אחא מעשה היה כיון שבעל מת ועוד דאפי' בש"מ דעלמא אין לחוש בכי הא שאין צריכין עדים מזומנים להיות אצלם כל זמן שתכנס היא אצלו אלא כל שיש עמהם מי שאין לבה גס בהם אין חוששין לה משום קידושין וכמו ששנינו בפרק מי שאחזו וכל שזה נכנס וזה יוצא אין לחוש בדבר:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

לא יפטור וכו' ואם נתגרשה בו תינשא לכתחלה פסק כלישנא בתרא בפרק הזורק סוף (דף עט) וכך פסק הרא"ש ומיהו בפרק כל הגט כתבו התוספות ע"ש ר"ת דבגט ישן לא תינשא לכתחלה אלא כשאין שם אלא ייחוד בעלמא אבל היכא דודאי בעל משמע דאינו גט כלל ע"ש (דף כ"ו) בד"ה לכשאכנסנה והכי משמע ממ"ש רבינו בסמוך והוא שנתן גט מידו לידה וע"ל ריש סימן קל"ב:

ומ"ש והוא שנתן הגט מידו לידה כדפרישית לעיל בסי' קמ"א סמ"א והוא מ"ש הרא"ש בפרק הזורק בשם הרמ"ה דכשנתנו לה הבעל בודאי לא בא עליה דאי בא עליה בין כתיבה לנתינה הוה חייש לפגמא דבריה וכתב לה גיטא אחרינא אבל ע"י שליח לא תינשא לכתחילה דשמא השליח נתנו לה לאחר הייחוד והבעל לא ידע דלכתוב לה גט אחר והכ"מ הלכה ה' פ"ג כתב דאין נראה כן מדברי הרמב"ם מדלא חילק עכ"ל. וה"ה פ"ט הלכה כ"ה האריך בדין זה נתייחד עמה אחר שאמר לעדים לכתוב ולחתום וכו' עיין שם:

לפיכך ש"מ וכולי משנה וברייתא בפרק מ"ש סוף (דף ע"ג) לפי גירסת הרא"ש דחכמים דברייתא ס"ל דמגורשת ואינה מגורשת והיא כאשתו לכל דבר וחייב גם במזונותיה אלא שהבא עליה הוא באשם תלוי והיינו רבי יוסי דמתני' ולא יתייחד עמה כיון שהיא ספק מגורשת דמספקא לן וכולי דכך כתבו התוספות לשם דפר"ת דבמעכשיו אם מתי נמי הוי ספק מגורשת וכ"כ הרא"ש ושאר מפרשים וכן פירש"י בפרק כל הגט (דף כ"ה) דאילו לפירש"י בפרק מי שאחזו במעכשיו אם מתי ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור וגם אם היתה מתייחדת עמו לאחר שנתן גט לידה לית לן בה כיון דכבר נתגרשה והיא פנויה ואי לא מיית הרי היא אשתו וז"ש רבינו לפיכך ש"מ שכתב גט לאשתו מעכשיו אם מתי וכולי כלומר דגם במעכשיו אם מתי איכא ספק לאפוקי מפירש"י דליכא ספק אלא באומר מעת שאני בעולם: ומ"ש לא יתייחד עמה אלא בעדים פירוש שיהיו העדים בחדר שמתייחד עמה שם ורואין שלא בא עליה כל שעת הייחוד ולאו דוקא עדים דאפילו עד אחד נמי סגי כמ"ש בסוף סימן זה אבל בשעדים רואין אותו מבחוץ שמתייחד עמה אמרינן הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה וצריכה גט שני מספק אבל ע"א אינו כלום:

ומ"ש ואם חל מיד ה"ה ככל אדם המתייחד וכו' כלומר דאם מתייחד גרושתו בפני עדים צריכה גט שני מספק כדפי' ואצ"ל היכא דידעינן שבא עליה בודאי דחיישינן שמא בא עליה לשם קידושין כמ"ש בסימן קמ"ט אבל לא נתייחד אלא בפני ע"א א"צ גט שני אבל משום גט ישן איכא אפי' לא נתייחד עמה אלא בע"א וא"ת אמאי מספקא לן הלא לרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דמגרשה מעכשיו וי"ל דהכא דאמר אם מתי דמגלה דעתו דאינו מגרשה אלא מפחד מיתה כי היכי דלא תפול קמיה יבם רצונו של אדם זה ודאי לאחר הגירושין בכל מה שיוכל ואעפ"י שאמר בפירוש מהיום מספקא לן שמא לא היה בדעתו אם ימות שיחול הגט מהיום ונעשה כאומר מעת שאני בעולם וה"ק מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה א' קודם למיתה או שמא מהיום ממש קאמר. וכן באומר בפי' מעכשיו אם מתי איכא למימר דה"ק מעכשיו שאני חי בעולם וסמוך למיתה וכמ"ש הרא"ש בתשובה הביאה רבינו בסוף סימן הקודם וכ"כ בפסקיו פרק מי שאחזו וא"כ זמנו של שטר לא עדיף טפי מהיכא דאומר בפירוש מהיום או מעכשיו דמספקא לן:

ואם פירש בפי' וכו' או שנתן לה גט על תנאי וכו' כתב ב"י א"א לפרש דבתנאי דמעכשיו קאמר דכל כה"ג גיטא חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלא כדאיתא בפרק מ"ש גבי הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד ל' יום וכתבו רבי' בסימן קמ"ג אבל בתנאי דאם איפשר לומר דס"ל דכיון דאין הגט חל עד שעת קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד וכו' ותימה דהא בריש סימן זה כתב רבינו דאף בתנאי דמעכשיו אם מתי שעדיין לא נתקיים חיישינן כשנתייחדה עמו שמא בעל לשם קידושין וצריך גט שני מספק אלא נראה דרבינו מחלק בין ש"מ דמגרש במעכשיו או במהיום ותלה תנאו במיתה לבין שאר תנאי במעכשיו או במהיום ולא תלאו במיתה דבלא תלאו במיתה מעכשיו ממש קאמר ואפילו נתקרע או נשרף חל הגט למפרע משעה שהגיע לידה כמ"ש רבינו בסימן קמ"ג על דברי הרמב"ם דיפה חילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם דבמעכשיו חל הגט מיד והויא מגורשת אפי' נשרף וכולי אבל כאן בש"מ שאמר מעכשיו אם מתי קי"ל כר' יוסי דמספקא לן כו' דכיון דתלאו במיתה דבקושי קא מגרשה וקרוב לומר שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו והלכך מספקא לן וצריך גט שני מספק וכך מפורש בתשובת מהר"ם שבמרדכי פרק מ"ש המתחלת ידגה לרוב ע"פ הארץ מהר"ר פרץ כתב עוד ב"י ואזדא לטעמיה דס"ל דגם בתנאי דאם וכו' אבל מדברי הרי"ף נראה דטעמו דבמהיום אם מתי אף לרבי יהודה דהוי כאומר מעת שאני בעולם אפ"ה אם נתייחד חוששין לקידושין מיהו מלשון הרמב"ם שאמר שמא בעלה ובטל הגט כמו שיתבאר בהלכות אלו משמע דאין טעמו שמא בעל לשם קידושין אלא ר"ל שבעלה ופייסה בדברים וביטל הגט וכ"כ הרמב"ם פ"ט הלכה כ"ה שמא בעל ולא אמר שמא בעל לשם קידושין אלא ר"ל בעל ופייס וביטל הגט ומ"מ דוקא בשאר תנאים אבל במעכשיו אם מתי אמרו בגמרא דטעמא משום חששא דבעל לשם קידושין צ"ל דס"ל כמו שפירש הרמב"ן דבמהיום אם מתי דהתנאי אינו לא בידה ולא בידו אלא מתקיים בעל כרחן לא מצי לבטל הגט כמ"ש הרשב"א וה"ה משמו אך קשה דאם דעת הרמב"ם משום שמא פייסה וביטל הגט אמאי הצריך שיראו העדים כאחד אפי' לא ראו כאחד חיישינן שמא פייסה וצ"ע: כתב בסמ"ק בה' גירושין ומה"ר יחיאל מפרי"ש היה רגיל להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלא שום תנאי כדי לאפוקי נפשיה מכל ספיקא וגמגום אך היה מזקיקם לקבל עליהם חרם של תקנת הקהילות לחזור ולישא אותה מיד כשיעמוד מחליו עכ"ל. ומביאו במרדכי פרק מי שאחזו ונראה מדהאריך וכתב להצריך בגט ש"מ לגרש לגמרי בלי שום תנאי אלמא דס"ל דאף ע"ג דבשאר גיטין מדינא א"צ להחמיר לדקדק על הבעל שיאמר בפירוש דמגרש בלא תנאי דאין לנו לחוש מן הסתם דמגרש ע"ת מ"מ בגט ש"מ שמפייסין אותו שיגרשה כדי שלא תפול לפני יבם ולפי הנהגת שאר מלכיות מגרשין ע"ת כדאתקין שמואל וכדין התלמוד ויהיו העולם סבורין דמגרשה ע"ת ואיכא לעז מכמה ספיקות וגמגומים בלשון התנאים הילכך צריך לדקדק להצריכו שיאמר הבעל בפי' דמגרשה לגמרי בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל ספק וגמגום וכ"כ הרא"ש בפ' השולח לגבי ביטול מודעא דהמגרש אשתו מרצונו אין כאן חשש אם לא יבטל מודעא דכיון דמדעתו מגרשה אינו חשוד לקלקלה בידי שמים עד כאן לשונו אלמא דכל היכא דאינו מגרשה מרצונו דאיכא למיחש טפי למסירת מודעא צריך לדקדק טפי שיבטל מודעות וכן הוא לענין התנאים דבש"מ דאיכא למיחש טפי שהוא מגרשה ע"ת צריך לדקדק הרבה שיאמר בפירוש דמגרשה בלי שום תנאי לאפוקי נפשיה מכל הוצאת לעז. והרב בהגהת ש"ע כתב בסוף סימן קמ"ה וז"ל ויש אומרים דלכתחלה אין לגרש ע"י תנאי רק יגרש סתם ולקבל בחרם הקהלות או ליתן משכנות שכשיעמוד יחזרו וישאו זא"ז עכ"ל נראה דא"צ להזקיקו לש"מ שיאמר בפירוש שמגרשה בלא שום תנאי אלא מגרש בסתם וכבר עשה גדול אחד מעשה בזה ע"פ לשון בהגה"ה זו ולפע"ד אינו נכון לכתחלה דלשון הסמ"ק לא משמע הכי אלא לכתחלה צריך לשואלו לש"מ אם מגרש על תנאי וישיב שמגרשה לגמרי בלי שום תנאי שכך נוהגים לשאול לבעל המגרש אפילו איננו ש"מ כמ"ש בסדרי גיטין כ"ש שצריך לשאול כן לש"מ שלא יגיע לשום לעז מיהו בדיעבד ודאי במגרש סתם נמי הגט כשר כיון שלא פירש שום תנאי למה לנו לחוש לתנאי מן הסתם עוד נ"ל פשוט דאף הרב בהגהת ש"ע מודה דצריך לשואלו לש"מ קודם שימסור הגט לידה אם דעתו לגרש ע"ת וישיב שמגרשה לגמרי בלא שום תנאי ומ"ש רק יגרש סתם וכו' על שעת מסירת גט ליד האשה קאמר שיגרש סתם שיאמר ה"ז גיטך וכו' כמו שאר מגרשים ולא יאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט כו' רק יגרש סתם והנה זה לערך כ"ה שנה נעשה מעשה בק"ק ווינא שגדול אחד היה מסדר גט לש"מ והיה מגרש בסתם וקבלו עליהם בחרם ובנתינא משכנות שיחזרו וישאו זא"ז ואחר כך חזרה בה האשה וקם גדול אחד והאריך בפסק שלו ואמר שהקישורים בחרם ובמשכנות חשוב הוא כאילו התנה אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט וחלקו עליו כל הגדולים שבדור ומלבד שכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת כמבואר באורך בתשובה שחיברתי ע"ז עוד הוכחתי על פניו והוא עצמו בעל כרחו צריך להודות שלפי מנהגנו היא מגורשת גמורה בלא תנאי שהרי לפי תקנת ר"י מפרי"ש נוהגים בגט ש"מ לקורעו אחר הנתינה ככל שאר גיטין ולר"ת דגרסינן באומר מעת שאני בעולם ר"ל דבאומר מהיום אם מתי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שדעתו לאחר הגט כל מה שיכול וכן פי' ר"ח והרא"ש והרשב"א והר"ן וגם רש"י גופיה פי' כך בפרק כל הגט (דף כ"ה) דלא כמה שפירש"י בפרק מי שאחזו א"כ לפי דבריו של גדול שהקישור של ר"י מפרי"ש שתיקן בגט ש"מ חשוב כאילו גירשה ע"ת נמי אין הגט חל אלא שעה אחת לפני מיתתו שהרי בקושי הוא מגרשה א"כ לפ"ז היה צריך שלא יקרעו הגט אלא יהא קיים עד סמוך למיתה שאז יחול הגט אלא בע"כ לתקנת הר"י מפרי"ש חל הגט מיד לאחר שמסר לידה ולכן מקרעין אותו וא"ל דדוקא במהיום אם מתי ס"ל לר"ת דאינו חל אלא שעה א' לפני מיתתו אבל במעכשיו חל מיד אף לפי' ר"ת וכמ"ש ממ"ש התוס' בפרק האשה רבה (דף צ"ג) בד"ה קנויה לך וכן בקידושין פרק האומר (דף ס"ג) בד"ה כגון דכתב וכיון דאנו נוהגים שהבעל אומר בשעת מסירת הגט ליד האשה ובו תהיי מגורשת ממני מעכשיו וכולי מעכשיו ממש קאמר הא ליתא שהרי במרדכי בתשובת מהר"ם דלעיל לה"ר פרץ מפורש דלר"ת אין חילוק בין מהיום למעכשיו אלא בין תלאו במיתה לבין לא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם מיתתו אפי' אמר מעכשיו ואם נתקרע קודם מיתתו אינה מגורשת אפי' אמר מעכשיו וכך מוכח מתשובת הרא"ש שהביא רבינו סוף סימן קמ"ז והיא בכלל מ"ו דין א' ולפ"ז בע"כ שהגט ניתן בלא שום תנאי בעולם דאם לא כן לא היה קורעו המסדרו וא"ל דמה שנוהגים לקורעו הוא דקי"ל כהרמב"ם רפ"ח דה"ג וכ"כ רבינו סימן קמ"ג דבאומר מעכשיו אפי' אבד הגט או נשרף אפי' מת הבעל קודם שיתקיים ה"ז מקיימת התנאי אחר מותו וכבר היא מגורשת משהגיע גט לידה והכי משמע ממ"ש המרדכי וז"ל מכאן הצריך מוהר"ם שיהא גיטו של ש"מ קיים עד שעת מיתה כדאמר בפרק מ"ש איכא בינייהו שנקרע הגט או שאבד ומיימוני רפ"ח דה"ג כתב כל היכא דאמר מעכשיו או מהיום ה"ה מגורשת מיד משהגיע גט לידה ומשמע לשם אפי' נשרף קודם מיתת הבעל הא ליתא מכמה טעמים חדא דלמה לנו להקל כהרמב"ם בדוכתא דפליג עליה ר"ת והסכים עמו הרשב"א והרא"ש והר"ן ושאר גדולים דגורסים נעשה כאומר בכ"ף ועוד דמהר"ם ג"כ פסק כר"ת והיה מצריך בגט ש"מ שיהא קיים עד שעת מיתה ואנן ניקום להקל לקורעו זה לא יעלה על הדעת ועוד אומר אני באין ספק דלא ס"ל כהרמב"ם אלא במעכשיו ולא תלאו במיתה התם ודאי במעכשיו ממש קאמר אליבא דכ"ע דאם לא כן למה ליה למימר מעכשיו אבל במעכשיו ותלאו במיתה דצ"ל מעכשיו משום דאין גט לאחר מיתה איכא למימר דמודה לפר"ת דמעת שאני בעולם קאמר וכדכתב מהר"ם חילוק זה להדיא וכדמוכח נמי מדברי רבינו שכתב כאן ובסימן קמ"ג וכדפי' בסמוך ריש ס"ד כי היכי דלא תיקשי דברי רבינו אהדדי ואדברי הרמב"ם גופיה לא קשה הא דאיהו פסק בפ"ט דבש"מ נמי מגורשת משעת קבלת הגט דתופס גי' האלפסי אליבא דחכמים דלא כהרא"ש אבל דברי רבינו קשיין אהדדי וצריך ליישב ולחלק בין תלאו במיתה ללא תלאו במיתה וכשתלאו במיתה אינה מגורשת אלא שעה אחת קודם למיתה וצריך לשמור הגט שלא יקרענו וכיון שאנו נוהגים לקרעו בע"כ דמגרש אותה מיד לגמרי בלי שום תנאי והמערער על זה הוא בכלל מוציא לעז שהחרים עליו ר"ת וכל הגדולים שבדורו:

דרכי משה

(א) ובהר"ן סוף פרק הזורק משמע דאם נתייחד עמה קודם כתיבה לאחר שצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום הגט פסול וע"ש. וכתכ הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן י"ד אם אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ונתאחר הענין שבוע או שנים והיו דרים ביחד בעיר לא חיישינן שמא נתייחד עמה כל זמן שלא ראינו שנתייחד עמה או שבטלו עכ"ל:

(ב) כך מצאתי הגירסא בספרים ודחוק הוא דאין זה לפיכך ולא נתינת טעם לומר עליו דקי"ל דהא אף אם קי"ל כמאן דפליג אר' יוסי אפ"ה אסור להתייחד עמה ממה נפשך אלא נראה לגרוס וקיימא לן ומילתא באפי נפשיה היא כצ"ל: