תשובות ריב"ש/שפט
כתב שלחתי לחכם ה"ר עמרם נ"ר על המעשה ב"ר מהגט
החכם עיניו בראשו אל מי ישועות פתוח שרשו יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך ה' אלהיך ירצך ישמור את נפשך ומכל צרה יפצך. אודיע לפני כבודך כי זה האיש הביא פה סרקסטה יע"ה שטר מעשה בית דין שקבל גט כשליח קבלה מפלוני כמו שתראה מן המעשה ב"ד ובאמת כי לשון המעשה ב"ד קצר מאד וגם יש טעיות בלשון וזה הוראה שלא דקדקו בכל הדקדוקים הצריכים בגט ומפני זה חששתי למה שראיתי כתוב בו ואמר לנו הרי שפלונית מנתה לי שליח וכו' והבעל כתב לי גט לאשתו הנזכרת ומסרו מידו לידי בפניכם רבותי וכו' ואנו ראינו הגט שכתב הבעל הנזכר ומסרו מידו ליד השליח בפנינו ונתברר לנו שכל עניני הגרושין נעשו כהוגן וכתקון חכמים וקרענו הגט הנזכר והתרנוה לינשא וכו' כמו שתראה בטופס המעשה ב"ד שביד זה. חששתי לפי הנראה מפשט לשונם הנה הב"ד היו הם עצמם עדי מסירת הגט ואם כן אינן יכולין להיות דיינין דאין עד נעשה דיין ומעשה ב"ד זה כאלו אינו ואין למדין ממנו כלל ואע"פ שכשראו שלשתן העדות יכולין לדון על פי ראייתם דלא תהא שמיעה גדולה מראיה דומיא דעדות החדש ולא בעינן הגדה כלל דלא קיי"ל כרב אשי דבפרק האשה שנתארמלה דבדרך דחיה ובלשון דלמא אמרה הנה יש לחוש שמא נמסר בלילה ואז אינם יכולין להיות דיינין דומיא דעדות החדש כשראוהו בלילה לפי שראייתם היתה בשעה שלא היו יכולון לדון ופירשו בתוספות (בכתובות שם בד"ה וש"מ) הטעם לפי שאם ידינו על פי ראייתם הנה ראייתם היא תחלת דין וכיון שהיתה בלילה פסולה דאין תחלת דין בלילה. ולדעת מי שפי' הטעם משום דכיון דבלילה אינן ראויין לדון הוה ליה כנתכוונו להעיד ושוב אינן יכולין להיות דיינין א"כ אפי' ראוהו ביום כל שבשעת ראייתם נתכונו להעיד ולא להיות ב"ד שוב אינן יכולין לדון על פי אותה ראיה ולדעת זו כל שכן שיש לחוש בכאן שאף אם נמסר ביום אולי לא נתכונו להיות ב"ד בשעת המסירה וכ"ש לדעת מי שאומר דכי לא קיי"ל כרב אשי הני מילי בקיום שטרות אבל בשאר מילי אפי' ראוהו ביום אינם יכולין לדון על פי ראייתם דהגדה בעינן כדכתיבא בדיני ממונות ושאני עדות החדש דלא כתיב בה הגדה ואם דעת זה אמת הנה אין הב"ד האלו יכולין לדון על פי ראייתם כלל והרמב"ן ז"ל כתב זו הדעת בפ' האשה שנתארמלה בלשון ואפשר ואחר כך כתב ומיהו מסתברא וכו'. נטה להפך ממה שכתב תחלה ובאמת כי הנכון שכל שראו שלשתן העדות ביום יכולין לדון על פי ראייתן בכל דיני ממונות ולא בעינן הגדה כלל ודבר שבערוה כדיני ממונות שהרי הוקשו אלא שלכתחלה ראיתי לחוש לסברת המחמירים והרשב"א ז"ל נראה ממה שכתב בפ' החובל (בבא קמא צ': בד"ה למימרא) שדעתו שבדיני ממונות אפי' ראו שלשתן אינן מעידין על פי ראייתן גם רש"י ז"ל במסכת ר"ה (כ"ה: בד"ה ואמאי) שלא נאמר אלא בעדות החדש דלא כתיב בה הגדה אלא כזה ראה וקדש גם רבינו שמואל ז"ל בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קי"ד.) דכל שנזדמנו להעיד אין עד נעשה דיין ואפי' באחרים מעידין לפניו וכן לכולי עלמא שמא נמסר בלילה ואז אינן יכולין לדון על פי ראייתם של לילה וכגון הא איכא למיחש לב"ד טועין דומיא דההיא אודיתא דהוה כתיב בה דוכרן פתגמי וכל לישנא דבי דינא דבפ' זה בורר (סנהדרין כ"ט:) וכ"ש בדברים כאלה הנעלמים מן החכמים וכ"ש מהמון הדיינין שאינן בקיאין בלשון ואם הי' כתוב במעשה ב"ד זה בעצתך האדון נ"ר או בפניך אזלא הייתי חושש לכלום שאין להרהר אחר מעשה ב"ד יפה והוי דומיא דאמר לנא רבנא אשי ואמינא ליה לרבנא אשי (שם ל'.) אבל כיון שלא נכתב זה שם ראיתי שיחזור עוד שם זה השליח כדי שישבו שלשה אחרים והן ב"ד יקבלו עדות אם משנים מן הב"ד הראשון אם מעדים אחרים שהגט נכתב כהלכתו ונמסר מיד הבעל לשליח קבלה בתורת גרושין גמורין ושאחרי הגיע הגט ליד השליח בתורת גרושין נקרע הגט ולא מחמת פסול שהיה בו ולפי שנתבררו להם שכל ענייני הגרושין נעשו כהלכתן התירוה לינשא ושיעשה הכל בפניך האדון נ"ר כי מעיד אני על רבותי הרב רבינו פרץ הכהן ז"ל והרב רבינו נסים נר"ו שמעולם לא הניחו שינתן גט זולתי בפניהם לפי שרוב מצויין אצל גיטין אינן מומחין ולא בקיאין בדקדוקי הגט גם בזמן רבותינו ז"ל היו ממנין אחד מהם על הגטין כמו שאמרו בריש גטין (ה':) אתא לקמיה דרבי אחאי דהוה ממונה אגיטין וכן צריך שיהיו הדיינין אנשים שתהיה חתימתן נכרת פה שאין השיירות מצויות משם לכאן ואין עדים מצויין לקיים חתימתן: