שולחן ערוך אבן העזר לח
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן לח | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט
המקדש על תנאי, אם נתקיים התנאי, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת, בין שיהיה התנאי מן האיש בין שיהיה מן האשה:
כל תנאי צריך להיות בו ארבע דברים, ואלו הן: שיהיה כפול, ושיהיה הן שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואם חסר התנאי אחד מהם, הרי התנאי בטל, כאילו אין שם תנאי כלל, אלא תהיה מקודשת מיד, כאילו לא התנה כלל.
- הזכיר לאו קודם להן וחזר והזכיר הלאו אחר הן, הוי תנאי כאילו הזכיר הן קודם ללאו (הר"ן פרק מי שאחזו):
כל האומר: "מעכשיו", או "על מנת", אינו צריך לכפול תנאו ולא להקדים תנאי למעשה, אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו. יש חולקים ואומרים דאפילו באומר: "מעכשיו", או "על מנת", צריך להיות בתנאי כל הארבעה דברים.
- הגה: ויש אומרים דאפילו לא פירש כל דיני תנאי, רק אמר סתם שמתנה כתנאי בני גד ובני ראובן, הוי תנאי גמור (הגהות מימוני פרק ו'):
יש אומרים דלא בעי שיהיה בתנאי ארבעה דברים אלו אלא במקום דאתי מינייהו חומרא, ולא היכא דאתי מינייהו קולא.
- הגה: ויש אומרים עוד, דאף על גב דאיכא כל הני ארבעה דברים, בעינן גם כן שיהיה התנאי בדבר אחד והמעשה בדבר אחר, אבל אם הכל הוא בדבר אחד, אינו תנאי (הרא"ש והטור). ויש לחוש לדבריו לחומרא. התנה עמה שתאכל חזיר או שאר איסור דאורייתא, מקרי אפשר לקיימו (טור). אבל התנה עמה שתיבעל לאסור לה, מקרי אי אפשר לקיימו, שאחר לא יתרצה לה (שם). אבל אם התנה עמה שפלוני יתן לו חצרו, או ישיא בתו לבנו, מקרי אפשר לקיימו, דהרי תוכל ליתן לפלוני ממון הרבה עד שיתרצה לדבר (גם זה שם). ועיין לקמן סימן קמ"ג סעיף י"ב:
התנה בשעת הקידושין שלא יהא לה שאר וכסות, תנאו קיים, ואינו מתחייב לה בהם. אבל אם התנה שלא יתחייב בעונה, תנאו בטל וחייב בה.
- הגה: דכל המתנה על מה שכתוב בתורה, ואינו ממון, תנאו בטל (דעת עצמו). ויש אומרים דכל מה דתקון רבנן הוי כמו שכתוב בתורה (הגהת מרדכי ריש הכותב):
נתן לה פרוטה ואמר לה: התקדשי לי בזה על מנת שאתן ליך מנה, כשיתקיים התנאי יחולו הקידושין למפרע, אף על פי שלא אמר: "מעכשיו", שכל האומר: "על מנת", כאומר: "מעכשיו" דמי. ואם קבלה קידושין מאחר קודם שיתקיים התנאי, ואחר כך נתקיים התנאי, אין קידושי השני כלום. ואם אמר לה: על מנת שאתן ליך מנה תוך שלושים יום, אם נתן לה תוך שלושים יום, הוו קידושין למפרע; ואם לא נתן תוך שלושים יום, אינה מקודשת. ואם קבלה קידושין מאחר תוך שלושים יום, מקודשת ואינה מקודשת עד שלושים יום, וכי שלמו שלושים יום, אם לא קיים ראשון תנאו, פקעו קידושי קמא וגמרו קידושי בתרא ואינה צריכה גט מראשון. ואם קיים ראשון תנאו, אינה צריכה גט משני:
לא אמר לה: על מנת, אלא אמר: אם אתן ליך מנה תוך שלושים יום תהא מקודשת לי בפרוטה זו, אין הקידושין חלים אלא משעה שנתנו לה. לפיכך, אם קידשה אחר קודם שיתקיים התנאי, מקודשת לשני.
- ועיין לקמן סוף סעיף ט', בסמוך:
האומר לאשה: הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבי, רצה האב, מקודשת; לא רצה, או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר, אינה מקודשת:
על מנת שלא ימחה אבי, ושמע ומחה, אינה מקודשת; לא מחה, או שמת, הרי זו מקודשת. ועיין בסמוך סוף סעיף י'.
מת הבן ואחר כך שמע האב, מלמדין את האב שיאמר: איני רוצה, כדי שלא יהיו קידושין ולא תיפול לפני היבם. ויש אומרים, דאומר: על מנת שירצה, דינו כאומר: על מנת שלא ימחה. ויש מי שאומר, שדינו כאומר: על מנת שישתוק:
אמר: על מנת שיאמר הן, אף על פי שאמר בתחילה: איני רוצה, כל שחזר ואמר: הן, נתקיים התנאי. ולכן לעולם הוי ספק, עד שימות האב. והאומר: על מנת שישתוק, אם שתק בשעת שמיעה, מקודשת, אף על פי שחזר ומחה.
- הגה: מיהו, אם לא היה בביתו כששמע, וכשבא לביתו מחה, הוי מחאה, דמה ששתק בתחילה משום שלא היה בביתו (כך משמע לריב"ש סימן י"ד וקצ"ג).
ואם מחה בשעת שמיעה, אפילו חזר ונתרצה, אינה מקודשת. מת האב עד שלא שמע, מקודשת. והאומר: על מנת שלא ימחה, כל זמן שמחה נתבטל התנאי, אפילו נתרצה בשעת שמיעה.
- ויש אומרים, דאם אמר: "הן" פעם אחת, שוב אינו יכול למחות (טור):
מת הבן, מלמדין את האב שימחה, כדי שלא תזקק ליבם:
אמר לה: התקדשי בפרוטה על מנת שאעשה עמך כפועל או אדבר עלייך לשלטון, אם יש עדים שעשה עמה כפועל או דיבר עליה לשלטון, מקודשת בוודאי; ואם אין עדים, מקודשת מספק:
לא נתן לה כלום, ואמר לה: התקדשי לי בשכר שאעשה עמך כפועל או שאדבר עלייך לשלטון, אינה מקודשת, שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוה לה מקדש במלוה:
על מנת שיש לי מנה, אם ידוע בעדים שיש לו מנה, מקודשת בוודאי; ואם אין ידוע, מקודשת מספק, אפילו הוא אומר: אין בידי:
על מנת שיש לי מנה ביד פלוני, אם ידוע בעדים שיש לו מנה ביד פלוני, מקודשת בודאי; ואם אין ידוע, מקודשת מספק, אפילו אומר אותו פלוני: אין לו בידי:
על מנת שיאמר פלוני שיש לי מנה בידו, אמר: יש לו בידי, מקודשת; לא אמר: יש לו בידי, אינה מקודשת:
על מנת שיש לי מנה במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום, הרי זו מקודשת; ואם אין לו באותו מקום שאמר, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו באותו מקום והוא מתכוון לקלקלה:
על מנת שאראך מנה, אינה מקודשת עד שיראנה מנה שלו. ואפילו הראה לה מנה שיש לו בעסקא מאחרים, אינה מקודשת.
- הגה: ויש אומרים דאפילו הגיע מחלקו מן הרווח מנה, אינה מקודשת, מאחר שעדין לא חלקו (ר"ן פרק האומר). הראה לה מנה משלו, והיא משועבדת לבעל חוב, מקודשת (ר"י בשם הרמ"ה). לא היה לו בשעת קידושין, והרוויח אחר כך והראה לה, יש אומרים דמקודשת (טור). אבל באומר לה: על מנת שיש לי, לכולי עלמא בכהאי גוונא אינה מקודשת (סברת הרב), ולא חישינן דילמא מראה לה בתר הכי למהווי ספק קידושין (טור). אמר לה: על מנת להביא לה מאתים זוז, דינו כמו בעל מנת שאראך מנה, וצריך להיות משלו (הרשב"א בתשובה, הובאה בבית יוסף):
על מנת שיש לי בית כור עפר, אם יש עדים שיש לו, הרי זו מקודשת; ואם לאו, הרי זו מקודשת מספק, שמא יש לו, והוא אומר: אין לי, כדי לקלקלה:
הרי את מקודשת לי בזה על מנת שיש לי בית כור עפר במקום פלוני, אם יש לו באותו מקום, מקודשת בודאי; ואם לאו, מקודשת מספק, שמא יש לו שם והוא מתכוון לקלקלה:
על מנת שאראך בית כור עפר, הרי זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה ששכר מאחרים, או שלקח באריסות, אינה מקודשת.
- הגה: אבל יש לו קרקע שמעלה ממנו מס, הרי היא מקודשת, דהא הקרקע שלו, ובלבד שיהא לו בכדי בית כור עפר שאינו מעלה מס, דעל מנת שיהא לו בית כור עפר שלו גמור משמע (הר"ן פרק האומר):
היה לו בית כור עפר והיו בו בקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אם היו הבקעים מלאים מים, הרי הן כסלעים ואין נמדדין עמו, מפני שאינם ראויים לזריעה; ואם אינם מלאים מים, נמדדים עמו, מפני שהן ראויים לזריעה. ובור מלא מים, אף על פי שאינו בר זריעה, נמדד עמו:
בית כור עפר שאמרו, צריך שיהיה במקום אחד.
- וסלעים ובקעים אינן מפסיקין, אף על פי שאינן נמדדים עמו (הר"ן פרק האומר בשם הרשב"א).
אבל אם היה בשנים או בשלשה מקומות מחולקים לגמרי, אין מצטרפין:
על מנת שאני עשיר, ונמצא עני, או עני ונמצא עשיר; על מנת שאני כהן ונמצא לוי, או לוי ונמצא כהן; נתין ונמצא ממזר, או ממזר ונמצא נתין; בן עיר ונמצא בן כרך, בן כרך ונמצא בן עיר; על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק, רחוק ונמצא קרוב; על מנת שיש לי שפחה או בת גדולה או אופה ואין לו, על מנת שאין לו ויש לו; על מנת שיש לו אשה ובנים ואין לו, על מנת שאין לו ויש לו; בכל אלו, או שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים, כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך – בכל אלו והדומה להם, אפילו אמרה: בליבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי, אינה מקודשת, לא שנא אם קבלה היא הקידושין, לא שנא אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח.
וכן אם היא הטעתו, אפילו אמר: בליבי היה לקדשה אף על פי שהטעני, אינה מקודשת.
- הגה: אלא אם כן אמרה כן בפירוש בשעת הקידושין ושמע הבעל ושתק (טור). וכן אם היא הטעתו (ואמר בפירוש ואף על פי שלא יהיה כן), קידושיו קידושין.
אבל אם כנסה סתם ואמר: כסבור הייתי שהיא כוהנת, והיא לויה, או לויה והיא כוהנת, עשירה והיא עניה, עניה והיא עשירה, הרי זו מקודשת:
על מנת שאני יודע לקרות, צריך שיקרא התורה ויתרגם אותה תרגום אונקלוס הגר.
- ויש אומרים דאם יודע לקרות ולתרגם שלשה פסוקים, סגי.
ואם אמר לה: על מנת שאני קראה, צריך להיות יודע תורה נביאים וכתובים בדקדוק יפה:
על מנת שאני יודע לשנות, צריך להיות יודע המשנה.
- ויש אומרים דאם יודע מדרשי התלמוד, מקודשת (טור בשם הרא"ש).
ואם אמר: על מנת שאני תנאה, צריך להיות יודע לקרות המשנה וספרא וספרי ותוספתא של רבי חייא:
על מנת שאני תלמיד, כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו, ואומרו, ואפילו בהלכות החג שמלמדים אותן ברבים מדברים הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאין בהם:
על מנת שאני חכם, כל ששואלים אותו דבר חכמה, דהיינו דבר התלוי בסברא, בכל מקום, ואומרה:
על מנת שאני גיבור, כל שחבריו מתיראים ממנו מפני גבורתו:
על מנת שאני עשיר, כל שבני עירו מכבדים אותו מפני עשרו:
על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, הרי זו מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בלבו:
על מנת שאני רשע, אפילו צדיק גמור, הרי זו מקודשת מספק, שמא הרהר עבודת אלילים בלבו:
על מנת שאני בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך; על מנת שאני בשם, ונמצא בשם ובורסקי (פירוש אומן לעבד העורות); על מנת ששמי יוסף, ונמצא שמו יוסף ושמעון; הרי זו מקודשת. אבל אם אמר לה: על מנת שאין שמי אלא יוסף, ונמצא שמו יוסף ושמעון; שאיני אלא בן עיר, ונמצא בן עיר ובן כרך; שאיני אלא בשם, ונמצא בשם ובורסקי, אינה מקודשת:
המקדש את האשה וחזר בו מיד הוא או היא, אף על פי שחזרו בתוך כדי דבור, אין חזרתם כלום והרי היא מקודשת:
המקדש על תנאי, וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי, אף על פי שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים, בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם. וכן אם היה התנאי מן האשה וביטלה אותו בינה ובינו, בטל התנאי. לפיכך, המקדש על תנאי ובעל סתם, או כנס סתם, הרי זו צריכה גט אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס.
- ואם קידשה אחר, צריכה גט משניהם (דעת עצמו):
אמר לה: התקדשי לי בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מנה, ואחר כך אמר שאינו רוצה לקיים תנאו לעולם, אין כופין אותו לקיימו, אלא קידושיו בטלים ואינה צריכה גט. ומכל מקום בעל נפש לא ישאנה בלא גט, שמא אחר כך יאמר שרוצה לקיים התנאי, לקלקלה על השני. ואם אמר שעדיין רוצה לקיימו, אין יכולים לכופו כל שנים עשר חודש, כדין זמן שנותנים לבתולה, ומשנים עשר חדש ואילך כותבין עליו איגרת מרד. ואם מת קודם שקיים התנאי, אפילו חליצה לא בעיא. ואם מחלה היא התנאי בחיי המקדש, גמרו הקידושין מיד, כאילו קיימו. וכל זה כשלא כנסה, אבל כנסה, מקודשת מיד, דמסתמא בשעת כניסתה לחופה מחלה לתנאי, וחייב ליתן לה כתובתה:
מי שהלך למדינת הים וקידש על תנאי: אם באתי מכאן עד שנים עשר חודש תהיה מקודשת מעכשיו, וקודם שהלך נתרצו שניהם להאריך הזמן, ועבר שנים עשר חדש ולא בא, ובא קודם הזמן האחרון, הוי קידושין, דכל מעשה שנעשה על תנאי יכול לבטל התנאי או להוסיף או לגרוע ממנו (הרא"ש ור' ירוחם). ואפילו נתאכלו המעות, הוו קידושין למפרע כשנתקיים תנאי השני:
בקידושין, תנאי שהוא לטובתו, כגון על מנת שאין בה מומין או שאין עליה נדרים, יכול לבטלו. אבל אם הוא לטובת האשה, כגון על מנת שאתן ליך מאתים זוז, נהי שהתנאי יכול לבטל, מכל מקום אינה מקודשת אם לא יתן לה מאתים זוז:
האומר לאשה: הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני, כלומר שלא תאסר עליו, אלא תהיה אשת איש לכל העולם ולפלוני כפנויה, הרי זו מקודשת מספק. אבל אם אמר לה: הרי את מקודשת לי על מנת שתהיה מותרת לפלוני, הרי זה מקודשת ותהיה אסורה עליו כשאר העם, מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.
- הגה: אם חולקין אם נתקיים התנאי או לא, יש אומרים דכל תנאי שהוא בקום ועשה אין אחד מהם נאמן לומר שקיים תנאי שהיה עליו לקיים, אלא צריך עדים; אבל תנאי שהוא בשב ואל תעשה, כל אחד מהם נאמן, אם אין שכנגדו מכחישו (הר"ן פרק האומר בשם האחרונים). ויש אומרים דאפילו בקום ועשה נמי נאמן, כל שאין כנגדו מכחישו (הרמב"ן ור"י):