שולחן ערוך אבן העזר לח י
<< · שולחן ערוך אבן העזר · לח · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אמר: על מנת שיאמר הן, אף על פי שאמר בתחילה: איני רוצה, כל שחזר ואמר: הן, נתקיים התנאי. ולכן לעולם הוי ספק, עד שימות האב. והאומר: על מנת שישתוק, אם שתק בשעת שמיעה, מקודשת, אף על פי שחזר ומחה.
- הגה: מיהו, אם לא היה בביתו כששמע, וכשבא לביתו מחה, הוי מחאה, דמה ששתק בתחילה משום שלא היה בביתו (כך משמע לריב"ש סימן י"ד וקצ"ג).
ואם מחה בשעת שמיעה, אפילו חזר ונתרצה, אינה מקודשת. מת האב עד שלא שמע, מקודשת. והאומר: על מנת שלא ימחה, כל זמן שמחה נתבטל התנאי, אפילו נתרצה בשעת שמיעה.
- ויש אומרים, דאם אמר: "הן" פעם אחת, שוב אינו יכול למחות (טור):
מפרשים
(יד) כל שחזר ואמר הן: דכל תנאי התלוי בקום ועשה ולא קבע לו זמן הוא לעולם ואפילו אמר בתחלה לא ואף הטור מודה דמהני הן אחר לא אף על גב דפליג בלא אחר הן בתנאי דלא ימחה כל אימת דמתקיים תנאו חלו קדושין למפרע וכן בע"מ שישתוק אף על פי שתנאי זה עניינו שב ואל תעשה כיון שהוציאוהו בלשון מעשה דאמר על מנת שישתוק דינו כתנאי שהוא בקום ועשה דכיון שנתקיים התנאי פעם אחד די ומיהו בזה יש הפרש בין תנאי הן לתנאי שתיקה דתנאי הן לעולם משמע כל זמן שיאמר הן אבל תנאי שתיקה שישתוק בשעת שמיעה משמע שלא ימחה דא"א לפרש על מנת שישתוק פעם אחת כל ימיו וכי לעולם לא ישתוק:
(טו) מיהו אם לא היה בביתו: דברים אלו הוציא הרב מתשובת הריב"ש ושם מיירי מאב דשומע מקידושי בתו במקום אחר וע"ז אמרו בגמר' עד שיבא אביה וימחה שאין צריך למחות ולגלות דעתו שלא במקומו אבל נ"ד הוא תנאי ע"מ שישתוק ולא אמר ע"מ שישתוק בפני כי מיד כששמע ושתק נתקיים התנאי ואין הבן ברשות האב שנאמר דמה היה לו למחות שלא בפניו אטו אם יאמר ע"מ כשישמע פ' הדר במקום פ' וישתוק וכי נאמר שעלה ע"ד שפלוני הדר במקום אחר יבא כאן ויאמר לא יפה עשית ודאי כוונתו היה ע"מ שישתוק שם שיגידו לו ולא יאמר בפני הבריות לא יפה עשה פלוני שקידש את פלונית:
(טז) ואם מיחה בשעת שמיעה: כבר כתב הטעם דכל האומר ע"מ שישתוק כאלו קבע זמן לשתיקתו ואמר בהדי' ע"מ שישתוק מיד כשישמע ואם לא ישתוק אלא ימחה מיד נתבטלו הקידושין ושוב לא יועיל ריצוי כי כבר עבר זמן:
(יז) מת האב עד שלא שמע: ואם מת הבן מבקשין האב שימחה מיד כשישמע ולא ישתוק:
(יח) על מנת שלא ימחה כל זמן שמיחה: דהא תנאי זה הוא בשב ואל תעשה וכל זמן שנעשה המעשה נתבטל הענין וה"ז כאומר לאשה ה"ז גיטך על מנת שלא תשתי יין שהכוונה שלא תשתה יין לעולם:
(כ) אף על פי שאמר בתחלה: והיינו שיטות שאר פוסקים דס"ל דלא קאי התנאי על שעת שמיעה וס"ל כל תנאי שהוא בקום ועשה ולא קבע זמן הרי זמנו לעולם מ"ה כשמתנה שיאמר הן יש לו זמן לעולם כשיאמר הן ואם אמר פ"א הן כבר נתקיים התנאי שוב א"י למחות ואם לא אמר הן בשעת שמיעה אם מת הבן הרי היא זקוקה ליבם שמא יאמר עוד הן וליבם מותרת בממ"נ אבל לאחר אסורה וכתב הרמ"ה דחולצת ולכאורה קשה שמא לא יאמר הן ואתה מצריך כרוז לכהונה וכן הקשה ב"ח וע' סוף סימן קנ"ז ותנאי ע"מ שישתוק הוא תנאי ושב ואל תעשה לכן אפילו אם הוא מת ולא שמע מקודשת שהרי לא נעשה הפך התנאי מיהו כיון שהוציא בלשון קום ועשה ואמר ע"מ שישתוק דינו כתנאי קום ועשה לענין זה כשנתקיים בשעת שמיעה תו א"י למחות:
(כא) מיהו אם לא וכו': דין זה הוציא הרב מתשו' ריב"ש ויש למחות /לדחות/ כמ"ש בח"מ דריב"ש לא כתב דין זה אלא בקטנה שנתקדשה לדעת אביה ונשאת שלא לדעת אביה אבל אם מתנה על מנת שישתוק כל שנתקיים התנאי מקודשת:
(כב) מת האב: דין זה נובע מדברי תוס' דכתבו דלא חיישינן שמא אם שמע היה מוחה כמו בתנאי שיאמר הן דשאני מחוסר שתיקה ממחוסר אמירה ויש לומר דתוס' לא כתבו את זאת אלא לפי הס"ד דכל מתני' איירי בע"מ שישתוק אבל לפי המסקנא דאוקמי ריש' ע"מ שישתוק ומצעת' וסיפא ע"מ שלא ימחה ולא אוקמי המצעת' ע"מ שישתוק נשמע אם מת קודם ששמע לא הוי קדושין מ"ה א"א לאוקמי ע"מ שישתוק דאם מת קודם ששמע לא הוי קדושין ואם כבר שמע אין חידוש דהוי קדושין ובהר"ן הקשה ג"כ למה לא אוקמי ע"מ שישתוק ולמ"ש שפיר:
(כג) כל זמן שמיחה: כיון שהוא תנאי שב וא"ת צריך לעולם לקיימו וכל זמן שהוא חי לא אמרינן כבר נתקיים התנאי:
(כד) וי"א דאם אמר הן וכו': היינו דעת הטור אבל בתנאי ע"מ שיאמר הן ס"ל אפי' אם מיחה בתחלה מ"מ כשיאמר אח"כ הן הוי קדושין כיון דהתנאי הוא בקום ועשה כ"כ מהרש"ל וט"ז כתב אם מתנה ע"מ שיאמר הן קשה ל"ל שיאמר הן הא סגי ליה שלא ימחה אלא כוונתו כל זמן שיאמר הן אפי' אם מיחה פ"א מ"מ אם יאמר אח"כ הן הוי קדושין:
ולכן לעולם הוי ספק עד שימות האב בטור כתב ואם מת הבן אפי' אמר האב איני רוצה או חולצת או מתייבמת הטעם דמותר לישא אי אומר הן הרי אשת אחיו ושפיר מייבם ואי לא יאמר הן הרי היא כזרה דעלמא דאין בה קדושין מן הראשון. הקשה מו"ח ז"ל אמאי חולצת ליחוש שמא ימות האב ולא יאמר הן דהשתא החליצה לא הוי חליצה ושרי' לכהן ואיכא דלא ידע ואימא חליצה שרי' לכהן ובזה איתא לקמן ס"ס קנ"ו בדין הלכה עם בעלה למ"ה ע"ש ומשום קושיא וכ' דבאמת אינה חולצות מדרבנן וכאן לא אמר אלא מדין תורה ואני אומר דאין כאן קושי' כל עיקר לפי מ"ש בתשו' בתר' ס"ס קנ"ז וכאן בלאו הכי לק"מ דתנאי שהיא בקידושין הוא גלוי לכל ושפיר ידעו שלא נתקיים התנאי ומשום דמתחלה היה ספק ע"כ היו שם חליצה וכן מצינו ברש"י ביבמות ד' צ"ה ד"ה לעולם אסיפא כו' ואי משום אחות אשתו תנאי הוה ליה בקידושי ראשון ולא נתקיים כו' אלמא דכשרואין העולם שיש איזה שינוי ויש איסור להם חושבין שתנאי היה בקידושין א"כ כ"ש כאן שבאמת היה התנאי בעדים ושומעים דלא אמר האב הן ולא נתקיים התנאי לבסוף ואין כאן חורב' כלל:
וי"א דאם אמר הן פעם אחת כו' ק' דהך י"א הוא הטור מ"ש ממ"ש בע"מ שיאמר הן דאפי' אמר אני רוצה מהני אח"כ אמירת הן וזה ג"כ דברי הטור בשם הרמ"ה ונראה דודאי מצד הסברא כל שאומר פעם אחת הן תו לא מצי למחות כהך י"א אלא דלעל באומר ע"מ שיאמר הן יש קושיא למה הוצרך להתנות על תנאי יתר דהא סגי באם לא ימחה או ישתוק ולמה לו שיאמר בפי' הן מה ירויח בזה א"ו דנתכוין כל זמן שיאמר הן יהיה הקדושין אפילו אם קודם לזה יאמר לא לאפוקי אם היה אומר ע"מ שישתוק ואמר לא תו לא מהני שתיקה או הן כיון דמחא כבר כששמע מה הוה ספק לעולם אם חזר ואמר הן ורש"ל תירץ דע"מ שלא ימחה הוי התנאי בשב ואל תעשה והאב עביד מעשה שאומר הן בזה מקיים התנאי אבל בע"מ שיאמר הן הוי התנאי במעשה שיאמר הן אפילו עביד מעשה דאמר תחלה לא יכול לבטל מעשה הראשון עכ"ל ונר' עיקר כתרוצו דכן מצינו בסי' זה לקמן בשם הרמ"ה בטור דלהכי אמר ע"מ שאראך ולא אמר ע"מ שיש לי כולי ה"נ יש לדקדק כן כמו שכתבתי:
(יט) התנאי: כ"כ הטור בשם הרמ"ה. וא"ל לפ"ז למה דחה הש"ס שם שאין לפרש ע"מ שאמר אבא אין קאמר. מכח המציעתא עדיפא ה"ל למידחא מכח הרישא גופא דתני אם רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת הלא אף אם לא רצה מקודשת מספק שמא יאמר הן אח"כ. י"ל דאה"נ קאמר דאינה מקודשת בודאי ולעולם היא בספק עד שימות האב.
(כ) בביתו: הח"מ כתב דיש לדחות ע"ש.
(כא) למחות: א"ל א"כ לאוקמי כולי מתני' בע"מ שלא ימחה ורישא דאמר אין. עיין בהרא"ש ויתורץ הכל.