פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר לח לה

שולחן ערוך

המקדש על תנאי, וחזר אחר כמה ימים ובטל התנאי, אף על פי שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים, בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם. וכן אם היה התנאי מן האשה ובטלה אותו בינה ובינו, בטל התנאי. לפיכך, המקדש על תנאי ובעל סתם, או כנס סתם, הרי זו צריכה גט אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא בטל התנאי כשבעל או כשכנס.

ואם קדשה אחר, צריכה גט משניהם (דעת עצמו):

מפרשים

חלקת מחוקק

(מו) בינו לבינה:    הראב"ד ס"ל דצריך לבטל התנאי בעדים והרשב"א סובר דאין מחילת התנאי מועיל אלא בדבר שבממון כגון בע"מ שתתן לי ר' זוז שיכול לומר הריני כאלו התקבלתי אבל בע"מ שאין עליך נדרים והיו עליה נדרים נתבטלו הקידושין מיד ואיך תועיל מחילה ובתו' בד"ה לא תימא בכתובו' דף ע"ג הקשו קושיא זו ועיין בב"י מ"ש בשם הר"ן ליישב דברי הרמב"ם בזה ומ"מ כתב הר"ן אם אמרה שבשעת התנאי בלבה היה להתקדש אף שלא יתקיים התנאי מאחר דדברי' שבלב אינם דברים באם לא נתקיים התנאי אינה יכולה למחול שלא היה תנאי זה להנאתה שלא היתה מקפדת אלא תנאי גרידא היה עוד כתב הר"ן אם הקפיד פעם א' נתבטלו הקידושין מיד ואינו מועיל מחילה אח"כ:


(מז) שלא בפני עדים:    בב"ח כתב שאם יש ביניהם הכחשה שהאיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת לא נמחל או איפכא שורת הדין דאינו בטל כל שאין עדים על הבטול ולמעשה הוי ספק מקודשת ולא ידעתי אם הוא טוען ברי לא קדשתיך או לא קדשתני למה לא יהיה הדין דהוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו דכל שהא' מכחיש חבירו המע"ה:


(מח) ובעל סתם או כנס סתם:    עיין בקונטרס אחרון אם בעל קודם כניסה והנה פשט הלשון בכאן דלא זו אף זו קתני ל"מ כנס ובעל דאין עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי בעל לשם קידושין אלא אפי' כנס ועדיין לא בעל דיש חולקין בזה אמרי' דאחולי אחלי' לתנאי' וכדר' אלעזר דפליג על אביי (בפ' המדיר דף ע"ג ע"א פליגי בטעמא דרב דאמר אי קידשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה הימנו גט אי בעי לפוטרה אביי סבר טעמא דרב משום דאין אדם עושה בב"ז ובעל לשם קידושין ור' אלעזר סבר טעמא דרב משום דאחולי אחלי' לתנאו) ומשמע דאף דאין כאן עידי יחוד חלו קידושי האחרונים אבל הרא"ש בפ' המדיר לא כ"כ וכן הטור סי' ל"ט:


(מט) צריכה גט משניהם:    שאף שבעל יש לחוש שמא על סמך תנאו בעל והוא סבר שיתקיים התנאי ולא תהיה ביאתו בזנות וכ"כ המ"מ וכ"כ הרא"ש וכ"כ רבינו בסי' שאח"ז ומשמע שאם קודם שבעל נתיחד עמה בפי' על תנאי הראשון אינה צריכה גט ועיין בשלטי הגבורים ועי' הגהת אשר"י פ' המדיר:

בית שמואל

(נז) וביטל התנאי:    אפילו תנאי שאין ממון יכול לבטל והקדושין הראשונים למפרע חלין אף על גב דהתנה בתנאי כפול מ"מ כיון להנאתו התנה כוונתו שאל יבוטל מיד אלא דוקא אם יקפיד כשישמע אז יבוטל ואם אז לא יקפיד אל יבטל הקדושין, ואם הקפיד כששמע תו לא מהני אם ימחול אח"כ, מיהו בתנאי ממון יש לומר אפילו אם הקפיד כששמע מהני מה שמוחל אח"כ דהוי כאלו נתקיים התנאי, והא דלא מהני בתנאים המבוארים בסעיף כ"ד אף שאמר' בלב להתקדש בלי תנאי א"כ מחלה לו דשם אף שאמרה בלב כך מ"מ הותנה ביניהם הוי כאלו אין התנאי לטובתה אלא קפידא בעלמא ולא מהני מחילה ע' בר"ן פ' המדיר וע' תו' שם:


(נח) בינו לבינה:    משום שמחמת ביטול זה חלין קדושי הראשונים שהיה לפני עדים לכן אין צריך עדים עכשיו, והיינו כששניה' מודים דאז הוי כאילו שניהם מודים שנתקיים התנאי ומקודשת בודאי ואם הם מכחישים זא"ז ע' ס"ס, וב"ח כתב אם האיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת שלא נמחל הוי ספק מקודשת:


(נט) ובעל סתם:    דמקודשת מספק משום דספק שמא מחל התנאי כיון שבעל סתם או שמא סבר שנתקיים התנאי והנה הר"ן והמגיד ספ"ז והב"י ובד"מ פירשו כנס היינו כניסה בלא ביאה וכן הוא בתוספ' פ' המדיר להמסקנ' אליבא דעולא בקידש על תנאי ובעל צריכה גט אם כן פלוגת' רב ושמואל ע"כ איירי בכנס ולא בעיל ולא כדרישה שכתב דאיירי בבעל ולא בעל לאלתר וע"ש ואין להקשות מאחר כניסה בלא ביאה מבטל התנאי א"כ למה כ' ובעל דהא נשמע ממיל' דבעיל מכ"ש מבטל וכן הקשה בדרישה וי"ל דקמ"ל אף בבעיל לא אמרינן בוודאי הוא שביטל אלא ספק הוא לפ"ז י"ל בעל איירי כנס ובעל אבל ביאה בלא כניסה הוי כביאת זנות ולא אמרינן דביטל התנאי ולא כב"ח בק"א וכניס בלא ביאה ע"כ א"א לומר דמקדש אותה מחדש אלא צ"ל הטעם דמוחל התנאי וקדושין הראשונים חלין וכן בכניס ובעיל אמרינן דמוחל התנאי הראשון מ"ה א"צ עידי יחוד לרמב"ם ואם התנה אותו תנאי בשע' ביאה מ"מ צריכה ממנו גט ואמרינן שלא התנה אלא לענין כתובה שם בתוספת' ובהג"א לפ"ז אם התנה בפי' על הגט אין צריך גט אבל לדעת הש"ג דף תק"ד אפילו התנה כן בפי' אמרינן בעת הביאה כוונתו לקדש אפילו לא נתקיים התנאי ואם קודם הביאה היה ידע דלא נתקיים התנאי ובעיל סתם אז לכ"ע הוי קדושין גמורים דקי"ל חזקה אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות אבל כתובה אין לה דלענין כתובה הוא עומד בתנאי הראשון, וא"ל הא אכתי בעילתו ביא' זנות דאסור לדור עם אשתו בלא כתובה ע' בר"ן תירץ בכה"ג ליכ' איסור כמו המקדש בביאה דאין לה כתובה ומ"מ ליכ' איסור, ואם ידע דלא נתקיים התנאי וכניס בלא ביאה אז י"ל דמחיל התנאי לגמרי בשלמ' אם בעיל יש לומר בתנאי הראשון הוא עומד ומקדש בביאה אבל בכניס ע"כ מחיל לה דאל"כ איך כניס אותה, אלא אכתי י"ל שמא לא מחיל אלא לענין דהוי קדושין הראשונים קדושין ולא לענין כתובה ע' ברש"י ותו' פליגי בזה לרש"י אית לה כתובה ובתו' לא משמע כן ולפי שיטה זו דמוחל התנאי א"כ בבעיל א"צ עידי יחוד והרא"ש שכתב דצריך עידי יחוד ס"ל דלא חלין קדושין הראשונים מ"ה בעינן עדים עכשיו כי היכי דלהוי קידושין לפני עדים ודברי הטור תמוה שכתב בסימן זה דברי הרמב"ם ובסי' ל"ט דברי הרא"ש:


באר היטב

(מג) בינו לבינה:    משום מחמת ביטול זה חלין קדושי הראשונים שהיה לפני עדים לכן א"צ עדים עכשיו והיינו כששניהם מודים. ואם הם מכחישים זא"ז עיין ס"ס. וב"ח כתב אם האיש אומר שנמחל התנאי והיא אומרת שלא נמחל הוי ס"ק. עיין ב"ש.


(מד) סתם:    עיין ב"ח בח"א ועיין ב"ש.







▲ חזור לראש