רי"ף על הש"ס/גיטין/פרק ד

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד' עריכה

(דף רי"ף טז.) השולח אגט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל קדם אצל אשתו או ששילח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא ה"ז בטל ואם משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו:

גמ' ת"ר בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום א"ר ששת ואמרי לה במתניתא תנא גט זה לא יועיל ולא יתיר ולא יעזוב ולא ישלח ולא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום:

איבעיא להו הרי הוא חרס מהו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר:

א אמר עי' הגי' בגמ' גיטין לב. וכריתות כד. רבא בר איבו אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת תיבטל אי אפשי בה לא אמר כלום בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין אמר אביי נקיטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איבעיא להו גט שביטלו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר (דף רי"ף טז:) ומגרש בו רב נחמן אמר חוזר ומגרש בו והלכתא כרב נחמן:

מתני' בראשונה היו עושין בית דין במקום אחד ומבטלו התקין רבן גמליאל שלא יהו עושין כן מפני תיקון העולם׃ גמ' איתמר בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים ורב ששת אמר בפני שלשה רב ששת אמר בפני שלשה בית דין קתני ור"נ אמר בפני שנים לבי תרי נמי ב"ד קרי ליה והלכתא כרב נחמן דקאי רבי יוחנן כוותיה:

ת"ר בטלו מבוטל דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו יכול לבטלו ולא להוסיף על תנאו :

ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה אמר רבא אמר רב נחמן הלכתא כרבי בשתיהן ולית ליה לדרב נחמן מה כח ב"ד יפה והא אמר רב נחמן יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו אינן יכולין למחות דאם כן מה כח בית דין יפה התם ממונא הכא איסורא:

גרסי' בערכין בפ' האומר משקלי עלי א"ר ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטי מודעיה מודעא פשיטא לא צריכה דעשייה ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה למודעיה קמ"ל ואימא הכי נמי אם כן ניתני וכן אתה אומר (דף רי"ף יז.) בגיטי נשים כופין אותו עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא קמא:

גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו אזל שליח אשכחה דהות יתבא (בגמ' ונוולה ) בטולא אמר לה הא גיטיך אמרה ליה זיל השתא ברי מיהא אתא גביה אמר ליה פתח ואמר הטוב והמטיב אביי אמר ברוך הטוב והמטיב ולא בטיל גיטא ורבא אמר ברוך הטוב והמטיב ובטל גיטא במאי קא מיפלגי בגלויי דעתא בגיטא אביי סבר גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא ורבא סבר גלויי דעתא בגיטא מילתא היא והלכתא כאביי:

מתני' בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה התקין רבן גמליאל הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תקון העולם:

גמ' אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי (דף רי"ף יז:) שמות. ההיא דהוו קארו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שם שיש לה ולא שרה וכל שם שיש לה:

(דף רי"ף יח.) מתני' אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם התקין הלל פרוזבול מפני תיקון העולם:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שאנו אלא בב"ד אבל חוץ לב"ד משביעין אותה ורב אמר אפילו חוץ לב"ד אין משביעין אותה רב לטעמיה דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ולגבייה ולידרה בשני דרב קיל נדרי א"ל רב יהודה לרב ירמיה ביראה אדרה בב"ד ואשבעה חוץ לב"ד וליתי קלא וליפול באודנאי דבעינא דעבידנא בה מעשה. אמר ר' זירא אמר שמואל לא שאנו שמדירין אלא אלמנה (דף רי"ף יח:) אבל גרושה משביעין אותה:

התקין ר"נ שתהא נודרת וכו':

אמר רב הונא לא שאנו אלא שלא נישאת אבל נישאת אין מדירין אותה מ"ט דמפר לה בעל כי לא נישאת נמי לכי מנסבה מפר לה בעל אין בעל מפר בקודמין :

אמר אמימר הילכתא אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והנ"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה דההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אהא דהוה פשע בינוקי אהדריה רבינא דלא אשכח דדייק כותיה:

העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם:

מפני תיקון העולם הא דאוריית' היא דכתיב ירמיה לב וכתוב בספר וחתום והעד עדים אמר רבא לא צריכא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי תקינו רבנן עידי חתימה זמנין דמייתי סהדי אי נמי זמנין דאזלי למדה"י מהא שמעינן דלא צריכינן לעידי מסירה אלא היכא דליבא עידי חתימה אבל היכא דאיכא עידי חתימה סגי בלא עידי מסירה והוא דנפיק גיטא מתותי ידה וא"ת הא איתמר (דף ה:) בפני כמה נותנו לה ר' יוחנן ור' חנינא ח"א בפני שנים וח"א בפני ג' התם משום דבעינן לקיימו ועוד לכתחלה בעינן עידי מסירה וכי קאמרינן אנן דיעבד:

התקין הלל פרוזבול וכו':

(דף רי"ף יט.) ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והתקין הלל דלא תשמיט אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתניא רבי אומר דברים טו וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים ותקינו רבנן דתשמיט זכר לשביעית ראה הלל שנמנעו מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוזבול ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא ומתקני רבנן דמשמטא אמר אביי שב ואל תעשה הוא רבא אמר הפקר ב"ד היה הפקר דא"ר יצחק מניין שהפקר ב"ד היה הפקר שנא' עזרא י וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו וגו' ר"א אמר מהכא יהושע יט אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין אבות אצל ראשים אלא לומר לך מה אבות מנחילים לבנים כל מה שרוצין אף ראשים מנחילין לעם כל מה שרוצין:

אמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדייני הוא אי איישר חילי יותר מהלל. אבטליניה רב נחמן אמר אקיימיניה והא מיקיים וקאי אלא הכי קאמר אימא בה מילתא דאע"ג שלא כתב כמי שכתב דאמי:

רבנן דבי רב אשי מסרין מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מיליה לרבי חייא בר אבא אמר ליה מי צריכנא מידי אחרינא או לא אמר ליה לא (דף רי"ף יט:) תנן התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע אם אין לו מזכהו לתוך שדהו כל שהוא וכמה כל שהוא א"ר חייא בר אבא אמר רב אפילו קלח של כרוב אמר רב יהודה השאילו מקום לתנור או לכירה כותבין עליו פרוזבול:

תנו רבנן אין לו קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול. לו ולערב אין לו קרקע ולדחייב לו יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול מדר' נתן דתניא רבי נתן אומר מנין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל במדבר ונתן לאשר אשם לו (אמר רב יהודה א"ר נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שבק היתירא (דף רי"ף כ.) ואכל איסורא כי אתו לקמיה דרב אמר להו מידי פרוזבול היה לך ואבד כגון זה משלי לא פתח פיך לאלם):

מתני' עבד שנשבה ופדאוהו לשום עבד ישתעבד לשם בן חורין לא ישתעבד רשב"ג אומר בין בך ובין כך ישתעבד:

עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב כלום אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר חוב על דמיו רשב"ג אומר אינו כותב אלא (בס"י הגי' משחררו) המשחרר:

גמ' במאי עסקינן אילימא לפני יאוש לשם בן חורין אמאי לא ישתעבד ואלא לאחר יאוש לשם עבד אמאי ישתעבד אמר רבא לעולם לאחר יאוש לשם עבד ישתעבד לרבו שני לשם בן חורין לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשם בן חורין פרקיה לרבו ראשון לא דהא לאחר יאוש הוה רבן שמעון בן גמליאל אומר בין לשם עבד בין לשם בן חורין ישתעבד ( ד"ת מ"ז) בין לפני יאוש בין לאחד יאוש ישתעבד לשם עבד ישתעבד לרבו שני לשם בן חורין ישתעבד) לרבו ראשון כדחזקיה דאמר מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומפיל עצמו לגייסות ומפקיע עצמו מיד רבו (דף רי"ף כ:) וחזינן לגאון דקא פסק הילכתא כרבנן דקי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים אמר רב שמן בר אבא א"ר יוחנן עבד שברח מבית האסורין יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותבין לו גט חירות ודוקא לאחר יאוש ואי קשיא לך דר' יוחנן אדרבי יוחנן דהתם אמר הלכה כרשב"ג דאמר ישתעבד לרבו ראשון והכא אמר יצא לחירות לא קשיא התם טעמא מאי ישתעבד לרבו ראשון משום דחזקיה הכא ליכא למיגזר משום דחזקיה השתא לקטלא מסר נפשיה אפולי מפיל נפשיה לגייסות:

תניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן עבדים בין קטנים בין גדולים קנו עצמן בני חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע ב"ל הלכה כאבא שאול ורבי חייא א"ר יוחנן אין הלכה כאבא שאול והלכתא כאבא שאול מההוא מעשה דקידושין (דף כב:) דגרסי' התם רב יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה חלש עאל מר זוטרא לשיולי ביה חזייה דתקיף ליה עלמא טובא אמר ליה לעבדיה שלוף לי מסאנאי ואמטינהו לגו ביתאי איכא דאמרי גדול היה זה פירש למיתה וזה פירש לעבדות ואיכא דאמרי קטן היה וכדאבא שאול דתניא גר שמת וכו' אלמא הלכה כאבא שאול:

אמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר סלעולם בהם תעבודו ת"ר לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל ר"ע אומר חובה וקי"ל הלכה כר"ע מחבירו הילכך הלכה כרב יהודה דקאי כוותיה:

ההיא אמתא דהואי בפומבדיתא דהוו קא מעבדי אינשי בה איסורא אמר אביי אי לאו דאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוה כייפנא ליה למרה דכתב לה גט חירות רבינא אמר בהא מודה רב יהודה משום איסורא וקי"ל כרבינא דבתרא הוא:

ואמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסהון דמפקי עבדייהו לחירות ודסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן מדרשא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת (דף רי"ף כא.) קבעה סעודתה בשבת ושניהן נעקרו:

א"ר זירא א"ר אסי א"ר חנינא אמר רבי עבד שנשא אשה בת חורין בפני רבו יצא לחירות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו שטר שחרור ודוקא בשרבו השיאו אשה א"ר יהושע בן לוי עבד שהניח תפלין בפני רבו יצא לחרות מיתיבי לוה ממנו רבו או שעשאו רבו אפוטרופוס או שהניח תפילין בפני רבו או שקרא ג' פסוקים בבית הכנסת בפני רבו הרי זה לא יצא לחירות אמר רבה בר רב שילא בשרבו הניח לו תפילין אמר עולא אמר רבי יוחנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה יורשין כופין את היורשין וכותבין לה גט שחרור אמרו לפניו רבי אמי ורבי אסי אי אתה מודה שבניה עבדים אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי עשתה לי קורת רוח יעשה לה קורת רוח כופין את היורשין ועושין לה קורת רוח מאי טעמא מצוה לקיים דברי המת. מאי קורת רוח דעבדין לה דאי אמרה האי עבידתא לא מצינא למעבדה לא כייפינן לה. אמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה מ"ט גופיה לא קני ליה איסורא הוא דאיכא גביה ואיסורא לבריה לא מורית וליתא לדאמימר דאמרינן ההיא דסקרתא דעבדי דאיזדבן לעובדי כוכבים כלו מרוותא דידהו אתו לקמיה דרבינא אמר להו זילו הדרו אבני מרוותייכו קמאי וניכתוב לכו גיטא דחירותא אמרו ליה רבנן לרבינא והאמר אמימר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה א"ל אנא כרב דימי ס"ל א"ל דרב דימי טעותא היא א"ל מאי טעותא דלא אמרה בלשון שחרור הא אמרה בלשון שחרור הכי נמי והלכתא כרבינא ההוא עבדא דהוה לבי תרי קם חד מינייהו שחרריה לפלניה אמר אידך השתא שמעו בי רבנן ומפסדי ליה מינאי אזל אקנייה לבנו קטן דקטן מיקנא קני אקנויי לא מקני שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא שלח ליה כאשר עשה כן יעשה לו גמולו ישיב בראשו אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי מוקמי ליה אפוטרופא ומקרקיש ליה בזוזי וכתיב ליה גיטא דחירותא יש ששואלין כאן ואומרים וכי מאחר דמוקמינן אפוטרופא למאי הלכתא אמרינן ידעינן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי ומהדרי רבנן תשובה משום דחיישינן דילמא מסתריך ביה ינוקא בההוא עבדא וכיון דמקרקיש ליה (דף רי"ף כא:) בזוזי מיפייס ולא אתי לאיסתרוכי ביה:

סת"ר (האומר עשיתי כו' כצ"ל ) עשיתי פלוני עבדי בן חורין נעשה בן חורין הרי הוא בן חורין הרי הוא בן חורין אעשנו בן חורין רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר רבי יוחנן וכולן בשטר ת"ר האומר נתתי שדה פלונית לפלוני נתתיה לו הרי היא לו הרי היא שלו אתננה לו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה ואמר רבי יוחנן וכולן בשטר תנו רבנן האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו על ידי אחר כתבתי וחתמתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ולא חתם ולא נתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים. האומר נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ולא נתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים ומי אוכל פירות רב חסדא אמר נותן אוכל פירות רבה אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא באבא הא בברא. פירוש מאן דאמר נותן אוכל פירות כשמקבל מתנה אמר לא כתב ולא נתן לי ומ"ד משלשין כגון שלא היה המקבל מצוי ואמר בנו לא הקנה לאבא כלום משלשין את הפירות עד שמתברר הדבר:

גרסינן בקידושין בסוף האומר לחבירו (דף סט.) האומר לשפחה הרי את בת חורין וולדך עבד ולדה כמוה בן חורין דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימין משום שנאמר שמות כא האשה וילדיה וגו' קרא מאי תלמודיה לרבנן אמר רבא קרא לרבי יוסי הגלילי דקתני ולדה כמוה שנאמר שמות כא האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה ולדה לאדוניה אין האשה לאדוניה אין ולדה לאדוניה והלכתא כחכמים:

עבד שעשאו רבו אפותיקי וכו'׃ ומי שחררו אמר רב רבו ראשון שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני כדרבא דאמר (דף רי"ף כב.) רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו שני ועושה אותו בן חורין שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה וכותב שטר על דמיו. רבן שמעון ב"ג אומר אינו כותב אלא המשחרר וקא מיפלגי במזיק שעבודו של חבירו רשב"ג סבר חייב ורבנן סברי פטור וקי"ל כרבן שמעון בן גמליאל דדינא דגרמי הוא:

תנו רבנן העושה שדהו אפותקי לאחרים ושטפה נהר גובה משאר נכסים ואם אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו אינו גובה משאר נכסים תניא אידך העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה גובין משאר נכסים רשב"ג אומר בע"ח גובה משאר נכסים כתובת אשה אינה גובה משאר נכסים שאין דרכה של אשה לחזר על בתי דינין. ירושלמי בפרק אלמנה לכה"ג (הלכה א') העושה שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה או לבע"ח בחובו ומכרה מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעת שתהא מחזרת על בתי דינין הוי כשמכרן לשעה אנן קיימין אבל אם לא מכרן (דף רי"ף כב:)

מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה אמרו להם ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנא' ישעיה מה לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תיקון (דף רי"ף כג.) העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו חזרו בית הלל להורות כב"ש:

גמ' ת"ר המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה אמר רבה מחלוקת בשטר אבל בכסף דברי הכל קנה והילכתא כוותיה. ועבד של שני שותפין בין בשטר בין בכסף דברי הכל קנה דכל חד מינייהו לא שייר בקניינו והמשחרר שני עבדים בשטר אחד לא קנו תניא בכולן פירוש עשרים וארבעה ראשי איברים עבד יוצא בהן לחירות וצריך גט שחרור דברי ר"ש ר"מ אומר אינו צריך ר"א אומר צריך רבי טרפון אומר אינו צריך ר"ע אומר צריך המכריעין לפני חכמים אומרים נראי דברי רבי טרפון בשן ועין הואיל וזיכתה לו התורה ודברי ר"ע בשאר איברים הואיל וקנס חכמים הוא קנס קראי קא דרשינן אלא אימא הואיל ומדרש חכמים הוא והלכתא כר' עקיבא דקי"ל עירובין דף מו:

ועיין כתובות דף פד:

הלכה כר"ע מחבירו ואף על גב דאמרינן כל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע ה"מ במתני' אבל בברייתא לא קי"ל הכי דגרסינן בפ' כירה (דף לט:) דילמא ה"מ במתני' אבל בברייתא לא וכבר ביררנו זה הענין בקידושין (פ"ק סי' תקצח) :

אמר רב הונא בר רב קטינא אמר ר' יצחק מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין וכפו את רבה ועשה אותה בת חורין כמאן כרבי יוחנן בן ברוקא דאמר על שניהן הוא אומר בראשית ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו אר"נ בר יצחק לא התם מנהג הפקר נהגו בה:

מתני' המוכר עבדו לעובד כוכבים או לחו"ל יצא בן חורין:

אין פודין את השבוין יתר על דמיהן מפני תיקון העולם. אין מבריחין את השבוין מפני תקון העולם רשב"ג אומר מפני תקנת שבויין אין לוקחין ספרים ומזוזות מן העובדי כוכבים יתר על דמיהן מפני תקון העולם:

גמ' ת"ר המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון:

שלח ר' אמי מיני אמי בר נתן תורה יוצאה לכל ישראל עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים מותר ליטול דמיו וכותב ומעלה בערכאות של עובדי כוכבים מפני שהוא כמציל מידם אמר ריב"ל המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו א"ר שמעון בן לקיש המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיה כלומר שמחייבין אותו להחזירה מיד הלוקח ואם אינו מקבל ממנו מוסיף בדמים עד שמגיע למאה בדמים שנטל ממנו ואם לא החזיר לו אחר כך פוטרין אותו. וחזינן לגאון דקאמר לא מגבינן האי קנסא אלא בא"י אבל בחו"ל לא דלא מגבינן קנסא בבבל:

בעא מיניה ר' ירמיה מר' אסי מכר ומת מהו שיקנסו בנו אחריו ופשט ליה לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן :

גרסינן בפרק החולץ (דף מח:) אמר ריב"ל הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו כל שנים עשר חדש וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים:

או לחוצה לארץ:

ת"ר המוכר עבדו לחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני:

ההוא עבדא דערק מחוצה לארץ לארץ אזל מריה בתריה ואשכחיה אתא לקמיה דרבי אמי אמר ליה ליכתוב לך שטרא אדמיה וכתוב ליה גיטא דחירותא ואי לא מפקעינן ליה מינך מדרבי אחי ברבי יאשיה דאמר דברים כד לא תסגיר עבד אל אדוניו בעבד שברח מח"ל לארץ הכתוב מדבר:

גרסינן בהאי מסכת בפירקא קמא (דף ח.) בעו מיניה מרבי חייא בר אבא המוכר עבדו לסוריא כמוכר לחו"ל דאמי או לא אמר ליה תניתוה ר"מ אומר עכו כא"י לגטין לגטין אין לעבדים לא וכ"ש סוריא דמרחקא טפי:

אין (דף רי"ף כג:) לוקחין ספרים וכו' אמר רב נחמן נקטינן ס"ת שכתבו מין ישרף כתבו עובד כוכבים יגנז נמצא ביד מין יגנז ביד עובד כוכבים אמרי לה קורין בו ואמרי לה יגנז דחיישינן שמא עובד כוכבים כתבו:

מתני' המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר (דף רי"ף כד.) נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ושלא ידעו בו רבים יחזיר רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר אמר ר"א לא אסרו זה אלא מפני זה א"ר יוסי ברבי יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאני מגרשיך וגירשה והתירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם:

גמ' אמר רב יוסף בר מניומי אר"נ והוא שאמר לה משום נדר אני מוציאך משום שם רע אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולא אי אמר לה הכי מצי מקלקלה ואי לא לא מצי מקלקלה כדתניא אמר ר"מ מפני מה אמרו המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר שמא תלך ותנשא לאחר ונמצאו דברים בדאין ויאמר אילו הייתי יודע שכן אפילו היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל ובניה ממזרין לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר וכן הלכה אבל אם החזיר וכנס אינו מוציא דגרסינן בפרק כיצד אשת אחיו (דף כה.) שלח ליה רבה בריה דרב הונא לרבה בריה דרב נחמן ילמדנו רבינו כנס מהו שיוציא א"ל תניתוה הנטען מאשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא ואסיקנא ולא היא התם אלומיה אלמיה לקליה הכא אמרינן קים ליה בקליה וליתיה:

ומעשה בצידן וכו':

תנא דקתני מעשה חסורי מחסרא והכי קתני בד"א שנדרה היא אבל נדר הוא יחזיר וא"ר יוסי ברבי יהודה מעשה בצידן וכו':

מאי קונם א"ר הונא באומר יאסרו כל פירות העולם עלי אם איני מגרשיך:

מפני תיקון העולם:

מאי מפני תיקון העולם איכא אמר רבינא ה"ק אין בזו מפני תיקון העולם:

מתני' המוציא את אשתו משום אילונית רבי יהודה אומר לא יחזיר וחכ"א יחזיר נשאת לאחר והיו לה בנים והיא תובעת כתובתה רבי יהודה אומר אומרים לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך׃ גמ' דאומרי' לה (דף רי"ף כד:) השתא הוא דבריאת:

מתני' המוכר עצמו ובניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן:

המוכר שדהו לעובד כוכבים וחזר ולקחו ממנו ישראל לוקח מביא בכורים:

גמ' אמר רב אסי והוא שמכר ושנה ושלש. ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי אתא לקמיה דר' אמי אמר ליה פירקן א"ל תנן המוכר עצמו ובניו לעובדי כוכבים אין פודין אותו אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן משום קלקולא וכל שכן הכא דאיכא קטלא א"ל רבנן לר' אמי האי ישראל מומר לעבודת כוכבים הוא דקא חזו ליה דקא אכיל נבלות אמר להו אימור לתיאבון הוא דאכיל והא זימנין דאיכא איסורא והיתירא קמיה וקא שביק היתירא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאיפרקך:

הדרן עלך פרק השולח