רי"ף על הש"ס/גיטין/דף יח עמוד ב

הלכות רב אלפס

אבל גרושה משביעין אותה:

התקין ר"נ שתהא נודרת וכו':

אמר רב הונא לא שאנו אלא שלא נישאת אבל נישאת אין מדירין אותה מ"ט דמפר לה בעל כי לא נישאת נמי לכי מנסבה מפר לה בעל אין בעל מפר בקודמין :

אמר אמימר הילכתא אפילו למ"ד נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה והנ"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה דההוא מקרי דרדקי דאדריה רב אהא דהוה פשע בינוקי אהדריה רבינא דלא אשכח דדייק כותיה:

העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם:

מפני תיקון העולם הא דאוריית' היא דכתיב ירמיה לב וכתוב בספר וחתום והעד עדים אמר רבא לא צריכא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי תקינו רבנן עידי חתימה זמנין דמייתי סהדי אי נמי זמנין דאזלי למדה"י מהא שמעינן דלא צריכינן לעידי מסירה אלא היכא דליבא עידי חתימה אבל היכא דאיכא עידי חתימה סגי בלא עידי מסירה והוא דנפיק גיטא מתותי ידה וא"ת הא איתמר (דף ה:) בפני כמה נותנו לה ר' יוחנן ור' חנינא ח"א בפני שנים וח"א בפני ג' התם משום דבעינן לקיימו ועוד לכתחלה בעינן עידי מסירה וכי קאמרינן אנן דיעבד:

התקין הלל פרוזבול וכו':

רבנו ניסים (הר"ן)

להוציא מלבן של אותן שלא היו מגבין כתובה לאלמנה:

אבל גרושה משביעין אותה דכיון דלא טרחא קמי יתמי לא אתיא לאורויי התירא:

לא שאנו דגביא בהדרה:

אלא שלא נשאת לאחר בשעת גביית כתובתה:

אבל נשאת אין מדירין ומיהו משמע דמשביעין אותה חוץ לבית דין וגובה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות אישות דמיפר לה בעל והיא סומכת על כך ונודרת על שקר:

בקודמין בנדרים שקדמו לנישואין ואם תאמר כי נשאת נמי נביא מאותוה מין שאסרה עליה מיד ונראה אם תאכלנו יש לומר דאפשר דחיישא לאיסור עולם אבל לאיסור שעה לא חיישא ובגמרא פרכינן וליחוש דילמא אזלה לגבי חכם ושרי לה ומפרקינן קסבר צריך לפרט את הנדר כלומר שהנשאל לחכם על נדרו צריך לפרט לפניו היאך נדר הנדר הזה וכי אמר הקמיה דליתומים נדרהע אם נהניתי מכתובתי כלום לא שרי לה וא"ת והיכי איכא למיחש דלישרחו לה בעל וחכם דהא אמרינן בנדרים בפ [רא"א] פותחין דהמודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אל בפניו ויליף לה התם ממשה וצדקיהו ויש לומר דבדיעבד מיהא שרי שהרי צדקיהו צדיק גמור סמך על מה שהתירו לו סנהדרין שלא בפני נבוכדנצר ואחרים חולקים שהרי הכתוב מגנהו בדבר כדכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים וצא וראה מה עלתה לו ובסנהדרין כדאיתא התם ובתוספות תירצו דטעמא דאין מתירין לו אלא בפניו מפרש בירושלמי דנדרים בפרק השותפין דאמרינן התם המודר הנאה מחבירו בפניו אין נשאל לו אלא בפניו שלא בפניו נשאל בין בפניו בין שלא בפניו רבי יהיושע בן לוי אמר מפני החשד ורבי יוחנן אמר מפני הבושה ואתא הלין פלוגתא כהלין פלוגתא כדתניא יום הכפורים צריך לפרט את מעשיו דברי רבי יהודה בן בתירא רבי עקיבא אומר אין צריך לפרט את מעשיו עד כאן בירושלמי ופי' מפני הבושה שיתבייש לפניו במה שנדר הנאה ממנו וכן מפרט מעשיו מפני שיתבייש בחטאיו ומאן דאמר מפני החשד היינו שלא יחשדוהו שעובר על נדרו ולכך נמי לא יפרט מעשיו שלא יחשדוהו בשאר עבירות והשתא מיתרצא קושיין דהשתא לא שייכא בושה וחשד נמי לא שייך שאין היתומים יודעין ולכך שקבלה כלום מכתובתה [ומכל מקום] מצית אמרה לחכם נדרתי בפני פלוני ופלוני בדבר שאי אפשר לידע אם עברתי על שבועתי ובכה"ג מצי שרי לה והא דיליף לה התם במסכת נדרים בריש פ' ר"א ממשה וצדקיהו היינו כרבי יהושע בן לוי דהתם מפני החשד איכא מפני הבושה ליכא:

וקיי"ל דצריך לפרט את הנדר אף על גב דאיפליגי בה בגמרא והכי מוכח בירושלמי דגרסינן התם חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לגבי ר' יודן בר שלום א"ל ומאי אשתבעת אמר ליה דלא מרווחנא אמר ליה וכן בר נש עביד אמר ליה לקביוסטוס אמר ברוך שבחר בהם שאמרו צריך לפרט את הנדר:

אמר אמימר הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים ישל ו הפרה פלוגתא דר"י ורבנן היא לקמן בפירקין:

על דעת רבים אין לו הפרה ורבים היינו שלשה כרב נחמן דאמר הכי לקמן בפרקין וכל שנשבע בפניהם ואמר להם על דעתכם או שאמר על דעת פלוני ופלוני או שאמר סתם על דעת רבים כולהו הני גווני על דעת רבים מיקרי ואין לו הפרה וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות שבועות אבל רש"י זכרונו לברכה כתב על דעת רבים יאמרו לו הרי אנו מדירים אותך על דעתינו וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל בתשובה ובתוספות כתבו בשם רבינו תם דעל דעת רבים היינו על דעת פלוני ופלוני אפילו שלא בפניהם אבל על דעת רבים סתם לאו כלום הוא וכל זה אינו במשמע אלא אפילו על דעת רבים סתם אין לו הפרה וטעמא משום דכל שנשבע על דעת רבים אלימא מילתא ואי אפשר לה שתהא ניתרת ואם תאמר אם כן אמאי אמרינן דנשאת אין מדירין אותה נדירנה על דעת רבים ושוב אין לחוש להפרת בעל יש לומר דבנדרי אשתו אין לחלק בין ברבים לעל דעת רבים וכיון דברבים יש לו הפרה על דעת רבים נמי יש לו הפרה דכיוןש אינו תלוי בדעתה שהרי הבעל מפר אפילו בלא חרטה דידה כשם שאין דעתה מעכבתה מלהפר כך דעת רבים אינו מעכבתו ומיהו כי פרכינן לעיל בדרב הונא דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה הוה מצי לשנויי דמדרינן לה על דעת רבים אלא דכיון דקסבר צריך לפרט את הנדר לא איצטריך לשנויי הכי וכתב הראב"ד ז"ל דכי אמרינן דעל דעת רבים אין לו הפרה לא אמרו אלא בנשבע לדבר מצוה אבל לדבר הרשות יש לו הפרה וחזר בו מדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין גבי אונס שגירש כגון שהדירה על דעת רבים כלומר שאין לו הפרה והתם לאו לדבר מצוה הוא אלא עבירה נמי היא שהרי אמרה תורה לא יוכל לשלחה אלמא אפילו נשבע לדבר הרשות על דעת רבים אין לו הפרה והתם לאו לדבר מצוה הוא אלא עבירה נמי היא שהרי אמרה תורה לא יוכל לשלחה אלמא אפילו נשבע לדבר הרשות על דעת רבים אין לו הפרה מכל מקום משמע דנדר שהודר ברבים יש לו הפרה דאף על גב דלא פסיק הכי אמימר בהדיא כיון שהיה יכול לומר שלא בלשון פסק הלכה אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה וכו' ואמר הלכתא וכו' משמע שבא לפסוק בנדר שהודר ברבים דיש לו הפרה [ועוד דבפרק אלו הן הלוקין רוב הנוסחאות אמר אמימר הלכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה] ועוד דפלוגתא דרבי יהודה ורבנן היא לקמן בפרקין ומשמע דרבנן סבירא דיש לו הפרה:

הני מילי דאין לו הפרה:

לדבר הרשות שאין צריכין להפרתו לצורך דבר מצוה:

ואדריה שלא ילמד עוד לתינוקות:

דהוה פשע בינוקי חובטן יותר מדאי ורבינו תם גורס כי ההוא מקרי דרדקי ואמר דלא אמרינן דלדבר מצוה יש לו הפרה אלא כעין ההוא עובדא דהוה ליה כעין נדרי טעות שהיו סבורין שהתינוקות יצליחו יותר בלמודן ממקרי דרדקי אחר ונמצא בהיפך אבל בשביל מצוה אחרת שאין הנדר טעות מחמתה אין לו הפרה והביא ראיה מדאמר רבי יהודה לקמן בפרקין דכל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר ומוכח לה מדכתיב גבי גבעונים ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה דאלמא לא היתה הפרה לשבועתן ואף על פי שיש מצוה בהריגתם דכתיב בהו לא תחיה כל נשמה וברבים לרבי יהודה כעל דעת רבים לרבנן ולאו ראיה היא דכיון שחזרו בתשובה לא היה מצוה בהריגתם וכדתניא בפרק ואלו נאמרין וכתבו להם למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות הא למדת שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן ולפיכך נראה דכל לדבר מצוה אפילו על דעת רבים יש לו הפרה:

העדים חותמין על הגט כן גורס רבינו תם העדים בלא וי"ו דאי גרסינן בוי"ו הוה משמע דרבן גמליאל תיקן ובגמרא אמר רבן גמליאל תקנה גדולה התקינו דמשמע שכבר נתקנה:

לר"א דאמר עידי מסירה כרתי בפירקא בתרא דקתני רבי אלעזר אומר אפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר והאי קרא עצה טובה קמשמע לן:

התם משום דבעינן לקיימו [דמיירי] בשליח שמעיד בפני נכתב ובפני נחתם:

ועוד דלכתחלה בעינן עידי מסירה כבר כתבתי זה עלה דההיא דבפני כמה נותנו לה:

וכי קאמרינן אנן דיעבד דאפילו נתנו לה בינו לבינה כשר בעידי חתימה כיון שהגט יוצא מתחת ידה וכן כתב הרמב,ם זצ"ל בפרק א' מהלכות גירושין אלא שכתב שיש מן הגאונים שהורו שהוא פסול כלומר מדרבנן:

פיסקא התקין הלל הזקן פרוזבול תנן בסוף מסכת שביעית ומייתי לה בגמרא לפי שראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' עמד והתקין להם פרוזבול וזו היא גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני את כל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבה כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים ומפרשינן בגמרא דפרוזבול לשון לעז הוא ופרוז לשון תקנה ובול היינו בולי ובוטי כלומר עשירים ועניים עשירים שלא יפסידו ועניים שלח ינעלו דלת בפניהם ואם תאמר והא מדאורייתא הוא וכדתניא בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא של אחיך בידך יצא המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין שאין משמיטין יש לומר דהיכא דמסר שטרותיו ממש דאורייתא היא אלא דאתא הלל ותיקן דאף על גב דלא מסר ואפילו אינן בידו נמי כי אמר מוסרני כמאן דמסר דמי וכן אמרו בירושלמי אפילו נתונין ברומי והיינו דאמר בירושלמי בפרק בתרא דשביעית תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לבית דין מכאן סמכו לפרוזבול מן התורה כלומר וכיון דמסירת שטרות דאורייתא תקנו אף הם פרוזבול

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט