רי"ף על הש"ס/גיטין/פרק א

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק א' עריכה

(דף רי"ף א.) המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר ר"א אומר אפילו מכפר לודים ללוד וחכ"א אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדה"י צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם רשב"ג אומר אפי' מהגמוניא להגמוניא׃

גמ' מ"ט אמר רבה לפי שאין בקיאין לשמה (דף רי"ף א:) ורבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו טעמא דאין עדים מצויין לקיימו הא יש עדים מצויין לקיימו אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם בקיאין לשמה ורבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה אית ליה דרבא דאמר בעינן לקיימו ובדין הוא דליבעי תרי אליבא דתרוייהו אלא משום עיגונא אקילו בה רבנן וסוגיין כרבא דהיכא דאיכא עדים דמקיימי ליה לא צריך למימר בפני נכתב ובפני נחתם אבל היכא דליכא עדים דמקיימי ליה צריך למימר בפני נכתב ובפני נחתם:

בר הדיא בעי לאיתויי גיטא אתא לקמיה דרבי (בגמ' אחא ) אמי דהוה ממונה אגיטין אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרב (בגמ' לקמיה דר' אמי ור' אסי אמרי ליה ) אסי אמר ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא אתה מוציא לעז על הגיטין הראשונים.

רבה בר בר חנה אייתי גיטא דפלגא איכתיב קמיה ופלגיה לא איכתיב קמיה אתא לקמיה דר' אלעזר א"ל אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך רב אשי אמר אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגילתא (דף רי"ף ב.) והלכתא כרב אשי:

בפני כמה נותנו לה השליח רבי יוחנן אמר בפני שנים ר' חנינא אמר בפני שלשה דכ"ע בעינן תלתא לקיימו והכא בהא קמפלגי ר' יוחנן סבר שליח נעשה עד ועד נעשה דיין ורבי חנינא סבר אע"ג דבדרבנן עד נעשה דיין הכא חיישינן דילמא מייתא היא גיטא וסמכי עלה ורבי יוחנן סבר לא חיישינן להכי דמידע ידעי ולא סמכי עילוה והלכתא כר' יוחנן דתניא כוותיה המביא גט ממדינת הים נתנו לה ולא אמר לה בפני נכתב ובפני נחתם יוציא והולד ממזר ד"ר מאיר וחכ"א אין הולד ממזר כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתנו לה בפני שנים ויאמר לה בפני נכתב ובפני נחתם:

רבי חנין משתעי רב כהנא אייתי גיטא ולא ידענא אי מסורא לנהרדעא אי מנהרדעא לסורא אתא לקמיה דרב אמר ליה צריכנא למימר בפני נכתב ובפני נחתם אמר ליה לא צריכת ואי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה:

ת"ר עבד שהביא גטו וכתוב בו עצמך ונכסי קנויין לך עצמו קנה נכסים לא קנה עצמו קנה מידי דהוה אגט אשה דתנן האשה עצמה מביאה גיטה וכו' נכסים לא קנה דצריך לקיומיה כשאר שטרות דעלמא איבעיא להו כל נכסי קנויין לך מהו כגון שלא היה כתוב בו עצמך ונכסי קנוין לך אלא כך כתוב נכסי קנויין לך מהו אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ולא פלגינן דיבורא ורבא אמר אחד זה ואחד זה עצמו קנה נכסים לא קנה ופלגינן דיבורא אמר ליה רב אדא בר מתנה לרבא כמאן כרבי שמעון דאמר פלגינן דיבורא דתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן (דף רי"ף ב:)

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מתני' המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואם יש עליו עוררים יתקיים (דף רי"ף ג.) בחותמיו:

המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוין למוליך ולמביא וזו אחת מן הדרכים ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים:

כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ומעשה שהביאו לרבן גמליאל בכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותיים והכשיר:

גמ' ערער בכמה אילימא ערער בחד והאמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים ואלא ערער תרי יתקיים בחותמיו תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא ערער דבעל:

ואינו יכול לומר:

מאי ואינו יכול לומר אילימא חרש והתנן הכל כשרים להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כגון שנתנו לה כשהוא פקח ולא הספיק לומר בפני נכתב ובפני נחתם עד שנתחרש:

כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. (לשון הרי"ף ) והאידנא כל עד כותי פסול בין בגיטי נשים בין בשאר שטרות דגרסינן בשחיטת חולין פ"א (דף ו.) לא זזו משם עד שעשאום עובדי כוכבי' גמורים בין לשחיטה בין ליי"נ ואפי' ליתן רשות ולבטל רשות דינן כעובדי כוכבי' כדתניא מפני שאמרו ישראל נותן רשות ומבטל רשות ובעובד כוכבי' עד שישכיר וכ"ש לעדות דדינו כעובד כוכבי' (דף רי"ף ג:) והלכתא עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה מ"ט א"ר אשי גזרה משום כולכם:

מתני' כל השטרות עולין בערכאות של עובדי כוכבי' אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר אף אלו כשרים לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:

(דף רי"ף ד.) גמ' קא פסיק ותני לא שנא מכר ול"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטר לראיה בעלמא הוא ואי לאו דיהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעו נפשייהו וכתבי ליה שטרא אלא מתנה במאי קני לה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואי בעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים (ד"ת מ"ז) (פירוש כל דבר שאין קונין אותו בדינינו וקונין אותו בדיניהם אין אנו מקבלין אותן ולא מגבין בהן ואף על גב דעלו בערכאות שלהן) רבינא סבר לאכשורי בכינופיא דארמאי אמר ליה רפרם ערכאות תנן ודוקא ערכאות דלא מקבלי שוחרא אמר רבא האי שטרא פרסאה דמסריה ניהליה באפי סהדי ישראל מגבינן ביה מבני חרי והוא דידעי למקרייה והא בעינן כתב שאין יכול להזדייף וליכא בדעפיצן והא בעינן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר (דף רי"ף ד:) אי הכי ממשעבדי נמי לית ליה קלא (ד"ת מ"ז) (בעי מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עדים החתומין על הגט ושמותיהן כשמות עובדי כוכבים מהו א"ל מעולם לא בא לידינו אלא לוקוס ולוס והכשרנום ודוקא לוקוס ולוס דלא שכיחי ישראל דמסקי בשמייהו אבל שמות אחריני דשכיחי ישראל דקא מסקי בשמייהו לא):

מתני' האומר תנו נט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו לאדם אלא בפניו שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שלא לזון את אשתו אינו רשאי אמר להן והלא הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו מן התרומה אמרו לו מפני שהוא קנינו:

גמ' אמר רבי יוחנן גהתופס לבע"ח במקום שהוא חב לאחרים לא קנה (דף רי"ף ה.) וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכו דמי שמעינן מינה שהתופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים קנה:

וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזבין לו לאדם שלא בפניו:

(לשון הרי"ף) והני מילי לחזרה דלא מצי רביה למיהדר ביה אבל עבדא לא נפיק לחירות עד דמטי גיטא לידיה דתנן האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה דאין גט לאחר מיתה ושמעת מינה דלחזרה הוא דזכין לו לעבד אבל מיפק לחירות לא נפיק עד דמטי גיטא לידיה ואשכחן זכייה כה"נ כדאמרי' לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר:

גרסינן בפרק האשה שהלכה היא ובעלה למדה"י שלום בינו לבינה (עי' ביבמות דף קיח:) בעא מיניה רבא מרב נחמן המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא ליה זכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו או דילמא כיון דזימנין דרחמא ליה ליבמה חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו אמר ליה תניתוה וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת אמר ליה רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או דילמא ניחא דגופה עדיף לה תא שמע דאמר ריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו:

שאם רצה שלא לזון את עבדו רשאי. שמעת מינה יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ומסקנא ת"ש הקוטע יד עבדו של חברו נותן שבתו ורפואתו לרבו ואותו העבד ניזון מן הצדקה שמעת מינה יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ש"מ:

רפואתו דרבו היא. דידיה היא דבעי איתסויי בה. לא צריכא דאמדוהו לחמשא יומי ועבדו ליה סמא חריפא ואיתסי בתלתא יומי מהו דתימא צערא דידיה הוא קמ"ל דההוא טופיאנא לרביה הוא:

מתני' האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לאיתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה׃

גמ' מתני' בשכיב מרע והיינו טעמא דמתני' דדברי ש"מ (דף רי"ף ה:) ככתובין וכמסורין דאמו לא שנא אמר תנו לו מנה זה ולא שנא אמר תנו לו מנה סתם קני ולא אמרינן שמא מנה קבור קאמר ובהדיא אמרי' והלכת' למנה קבור לא חיישינן אמר רב הונא אמר רב אמנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ל"ש מלוה ול"ש (דף רי"ף ו.) פקדון בכולהו קנה אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא חדא הא דאמרן ואידך דאמר רב יהודה אמר רב הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואידך דאמר ר' חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו א"ל רב לרב אחא ברדלא קבא דמוריקא אית לי גבך הביה לפלניא באפיה קאמינא לך דלא הדרנא בי מכלל דאי בעיא למיהדר מצי הדר הכי קאמר דברים הללו לא ניתנו לחזרה:

הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדרי פש חמשה איסתרי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למארי ארעא בטסקא באפיה מאריה ארעא וקנו מיניה לסוף עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה מאי אעביד לך חדא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה ועוד הא קנו מנך אמר ליה רבא אטו האי מי קאמר דלא יהיבנא ליכא גבאי קאמר אמר ליה א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר הא מילתא פירשו בה רבואתא דלא עבדינן בה עובדא אלא היכא דאיכא סהדי דקמיהו עבדו חושבנא ואישתכח דטעותא הוא אי נמי דקא מודי ליה דהכין הוא חושבנא ובהכי מיתוקמא האי עובדא אבל היכא דליכא סהדי דמסהדי דהכין הוא חושבנא אלא איהו דקא טעין הכי וחבריה לא קא מודי ליה לא מהניא האי טענתא מידי ומימרא דמסתבר הוא דאי לא תימא הכי כל שטרי דעלמא נמי נימא דבטעותא הוי מילתא ונפטר אלא לאו שמע מינה דהאי (דף רי"ף ו:) מימרא דאמרי רבואתא מימרא מעליא ותריצא הוא:

איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שהוא חייב באחריותו אם בא לחזור חוזר תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי תן מנה לפלוני פקדון שיש לו בידי חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אמר רבי זירא בשהוחזק כפרן אבל לא הוחזק כפרן ובא לחזור חוזר וכי קאמרינן דהולך כזכה הני מילי במלוה אי נמי בפקדון בשהוחזק כפרן אבל במתנה הולך לאו כזכה דקי"ל דשליח מתנה כשליח הגט כשם ששליח הגט הולך לאו כזכה כך שליח מתנה הולך לאו כזכה ואי בעי למיהדר מצי הדר ביה:

הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח אי בריא הוה חזינן אם מת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי משלח דקי"ל דהולך בבריא לאו כזבה ואי מית נותן בחיי מקבל יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקיימא לן מצוה לקיים דברי המת ואי שכיב מרע הוה חזינן אי איתיה למקבל בשעת מתן מעות יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו דקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורין דאמו ואי ליתיה למקבל בשעת מתן מעות יחזרו (דף רי"ף ז.) ליורשי משלח דקיימא לן דאין קנין למת וכן הלכה:

הדרן עלך המביא קמא