רי"ף על הש"ס/גיטין/דף יט עמוד א

הלכות רב אלפס

ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והתקין הלל דלא תשמיט אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתניא רבי אומר דברים טו וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים ותקינו רבנן דתשמיט זכר לשביעית ראה הלל שנמנעו מלהלוות זה את זה עמד והתקין פרוזבול ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא ומתקני רבנן דמשמטא אמר אביי שב ואל תעשה הוא רבא אמר הפקר ב"ד היה הפקר דא"ר יצחק מניין שהפקר ב"ד היה הפקר שנא' עזרא י וכל אשר לא יבא לשלשת ימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו וגו' ר"א אמר מהכא יהושע יט אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל וכי מה ענין אבות אצל ראשים אלא לומר לך מה אבות מנחילים לבנים כל מה שרוצין אף ראשים מנחילין לעם כל מה שרוצין:

אמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדייני הוא אי איישר חילי יותר מהלל. אבטליניה רב נחמן אמר אקיימיניה והא מיקיים וקאי אלא הכי קאמר אימא בה מילתא דאע"ג שלא כתב כמי שכתב דאמי:

רבנן דבי רב אשי מסרין מילייהו להדדי רבי יונתן מסר מיליה לרבי חייא בר אבא אמר ליה מי צריכנא מידי אחרינא או לא אמר ליה לא

רבנו ניסים (הר"ן)

והכי מוכח בסוף שביעית דמסירת שטרות דאורייתא ופרוזבול דרבנן דתנן התם המלוה את חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמיטין פרוזבול אינו משמט וזה אחד מדברים שהתקין הלל ומדלא ערבינהו בהדי הדדי ותנא מסירת שטרות בהדי מלוה על המשכון בחד בבא משמע דאינהו דאורייתא ופרוזבול תקנת הלל וכי תימא כיון דמדאורייתא במסירת שטרות סגי למה הוצרך לתקן פרוזבול יש לומר מפניש אין הכל רוצין למסור שטרותיהן ועוד שלפעמים אינם בידם ועוד דפרוזבול מהני אף למלוה על פה ואף על פי דבמתנה בשעת הלואה על מנת שלא תשמיטנו שביעית סגי זימנין דלא דכירי:

ומי איכא מידי וכו' ומתקן הלל דלא תשמט ועוקר דבר מן התורה:

בשביעת בזמן הזה והלל כרבי סבירא ליה דאמר דשביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן שאף על פי שהשמטת כספים חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ ילפינן לה בהיקישא דלא נהגא:

אחת שמטת קרקע עיקר הפירוש דהשמטת קרקע היינו יובל שקרקע חוזרת לבעליה והכי קאמר בזמן שאתה משמט קרקע היינו בשעה שהיובל נוהג אתה משמט כספים וכספים לאו דוקא דהוא הדין לעבודת קרקע אלא משום דבהאי קרא כתיב כל בעל משה ידו דהיינו הלואות כספים נקטה בכספים והוא הדין לכל דיני שמטה וכן הוא [מפורש] בירושלמי וזה דבר השמטה שמוט רבי אומר שתי שמטות שמטה ויובל בשעת היובל נוהג שמטה נוהגת דבר תורה פסקו היובלות שמטה נוהגת מדבריהם:

בזמן שאין אתה משמט קרקע כלומר שאין היובל נוהג אי אתה משמט כספים אף על גב דהלל בפני הבית היה וכדאמרינן בפרק קמא דשבת הלל ושמעון וגמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה בבית שני לא נהגו יובל שאין היובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה ולא היה כן בבית שני ואף על גב דתנן בערכין בראשונה היה נטמן כל י"ב חודש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה והלה שובר הדלת ונכנס דאלמא בית בבתי ערי חומה היה נוהג בזמנו אף על גב דקיימא לן בערכין דאין בית בבתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אפשר שאף על פי שלא היה נוהג מן התוה נוהגים היו דיני יובל מדבריהם ובספר יוסף בן גוריון גם כן כתוב שהיובל נתקדש בימי אחד ממלכי החשמונאים ודאמרינן במסכת כריתות ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם ואמר רב חסדא מלמד שכולן בעלו שפחה חרופה ושפחה חרופה היינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי וקיימא לן דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אפשר שהעבדים שנרצעו בפני בית ראשון קודם שגלו עשרת השבטים גלו עמהן לבבל ושם ארסו שפחות ומהם בעלו אבל בבית שני לא היה יובל נוהג וכדאמר רב נחמן בר יצחק התם בסוף ערכין מנו יובלות לקדש שמיטין דמשמע שיובל עצמו לא נהוג וזה שלא כדברי רבינו תם שכתב דיובל נהוג בבית שני מכח הקושיות שתרצנו והלל לאו לדריה תקין אלא לאחר חורבן דהא הוו ידעו דחריב כדאיתא במסכת נזיר ודבעי בגמרא בסמוך הלל לדריה תקן או לדרי עלמא תקן לאו לדריה ממש קאמר אלא לדור הסמוך לו אחר החורבן וזה דוחק גדול שאע"פ שהיה יודע שיחרב הבית לא היה ראוי שיעשה תקנה אחר חורבן בעוד שהבית קיים:

ותקינו רבנן דתשמט בזמן הזה זכר לשביעית שלא תשתכח תורת שביעית והא דלא תקין נמי יובל זכר ליובל משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה לאסור בעבודת קרקע ב' שנים רצופות:

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטת שביעית בזמן הזה ואמור רבנן דתשמט ומפקיקין ממונו של זה:

שב ואל תעשה הוא אל תגבה חובך אין זו עקירה אלא תוספת הואיל ולא עקר לה בידים:

רבא אמר לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא והתקין הלל דלא תשמט ובין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן תשמט לא תקשה דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר בית דין בממון הפקר:

יחרם כל רכושו באנשי כנה"ג כתיב:

מה ענין ראשים אצל אבות הו"ל למכתב וראשי המטות:

לכל מה שירצו מחלק נכסיו על פיו:

גרסינן בגמרא איבעיא להו כי התקין הלל פרוזבול לדריה התקין או דילמא לדרי עלמא התקין למאי נפקא מינה לבטוליה כלומר להושיב בית דין על זאת אי אכשור דרי שלא יהיו נמנעין מלהלוות נבטל תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט ומכל מקום צריך בית דין לבטלה משום דאפילו אי אמרינן לדריה לאו לדריה בלחוד אמרינן אלא כל שיהיו נוהגין כדריה שיהיו נמנעים מלהלוות ולפיכך צריך להושיב מית דין לעיין בדבר אם ראוי לבטלה:

אלא אי אמרת לדרי עלמא תקין הא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין מאי תא שמע דאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא פירוש משום דאלימי לאפקועי ממונא בלא תקנת הלל מדין הפקר בית דין ואי סלקא דעתך לדרי עלמא תקין בשאר בי דינא נמי לכתבי דילמא כי תקין הלל לדרי עלמא כגון בי דינא דרבי אמי ורבי אסי דאלימי היו לאפקועי ממונא אבל כולי עלמא לא תא שמע דאמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדייני הוא כלומר חוצפת דיינין היא שנוטלין ממון שלא כדין ואנא אי איישר חילי אבטליניה ואי סלקא דעתך לדרי עלמא תקין הא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דיןן חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין הכי קאמר אי איישר חילי יותר מהלל אבטליניה ורב נחמן אמר אקיימיניה והא מיקם וקאי הכי קאמר אימא ביה מילתא דאף על גב דלא כתיב ככתוב דמי כלומר אי איישר חילי אושיב בית דין ואתקן דסתם מלוין יהיו כמוסרין שטרותיהן לבית דין ואף על גב דלא כתב נהוי נמי כמי שכתב זו היא סוגייתא הגמרא ובעיין לא איפשיטא אלא שהרי"ף כתב אי איישר חילי יותר מהלל משמע דסבירא ליה דנקיטינן דלדרי עלמא תקין וה"ר משה בנז"ל סמך דבריו משום דמשמע דלא קי"ל כשמואל דאמר דלא כתבינן פרוזבול אלא בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא דשמואל לטעמיה דמהדר לבטוליה דאמר אי איישר חילי אבטליניה ואנן קי"ל כר"נ דאמר אקיימיניה ועוד דחזינן לרבנן דבי רב אשי דמסרי מילי להדדי ולא מסרי מילי לרב אשי דהוי בי דינא רבה בשעתייהו אלמא אפילו ביד ינא אחרינא דלא אלים כוליה האי מצי כתב ועוד דהא קי"ל כר,נ דס"ל דפרוזבול בשנים סגי ליה כדאיתא לעיל אלמא גריע משאר דיני ולא בעינן ביה בי דינא רבה ושמע מינה דכי תקין הלל לאו בכגון רבי אמי ורבי אסי בלחוד תקין ועוד מדרב יהודה א"ר דאמר בסמוך דנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד מ"ט כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא ואם איתא דבעינן בי דינא רבה מי יימר דאשכחינהו ואיזדקיקו ליה ואמאי נמי לא מוקמינן מתניתין דהרי אלו לא יפרעו דפרכינן מינה בסמוך באתרא דליכא בי דינא בר הכי וקא משמע לן כשמואל אלא שמע מינה ליתא לדשמואל ולפיכך לא כתבה הרי"ף ז"ל וכיון דליתא לדשמואל משמע דנקיטינן דלדרי עלמא תקין דאי לדריה תקין וצריכא אפקעותא חדתא משמע דבעינן ביה בי דינא רבה וכל שכן דלא מפקע ממונא דגבי במסירת מילי בעלמא בלאו דיינין דמכנפין ויתבין אלו דבריו ז"ל ואיני רואה בזה הכרח אפילו אי ליתא לדשמואל ליכא למיפשט מינה דלדרי עלמא תקין שכבר פירשתי דאפילו אי אמרינן דלדריה תקין לאו לדריה בלחוד קאמרינן אלא עד שיושיבו בית דין לבטיל תקנתו דמדאמרינן למאי נפקא מינה לבטוליה משמע דצריכה ביטול וכיון שכן עד שתתבטל תקנת הלל הרשות היה ביד בית דין אע"ג דלא אלים לכתוב פרוזבול מכח תקנת הלל וכן נמי מאי דאמר דאי לדריה תקין היכי מפקע ממונא במסירת מילי בעלמא בלאו דייני דמכנפין ויתבין אין בזה הכרע שהרי רש"י ז"ל כתב מסרי מילייהו בלא כתיבת פרוזבול אלא כך אומרים לחבריהם הוו ב"ד וחובי מסור לכם לגבותו כל זמן שארצה ע"כ והרי אין כאן קולא אחרת אלא שהיו מקילין שלא לכתוב פרוזבול ומכל מקום במושב בית דין היו עושין כן וכל שכן שנראה מדברי רמב"ם ז"לבפ"ט מהל' שמטה שקל הוא שהקלו בת"J שהלוו זה את זה מפני שהם יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית דומיא דמאי דאמרינן בפרק איזהו נשך דת"ח מותרין להלוות זה בזה ברבית ולפיכך כתב ז"ל באותו הפרק בעצמו הא דשמואל דאמר

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט