רי"ף על הש"ס/גיטין/פרק ב

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ב' עריכה

המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב אבל לא בפני נחתם בפני נחתם אבל לא בפני נכתב בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ור' יהודה מכשיר אחד אומד בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:

גמ' בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול הי חציו אילימא חציו ראשון והאמר רבי אלעזר אפילו לא כתב בו אלא שיטה אחת לשמה שוב אינו צריך אלא אמר רב אשי בחציו אחרון:

בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו פסול אמר רב אשי ואפילו אמר אני הוא עד שני פסול מאי טעמא או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים אבל אם העידו שנים על חתימות יד שני כשר אי נמי העיד הוא ואחר על חתימת יד שני כשר דליכא מידי דכי אמר חד כשר וכי אמרי תרי פסול וליכא נמי מידי דאילו אסיק איהו לכולה מילתא כשר וכי איכא אחר בהדיה פכול:

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול:

אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן לא שאנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל הגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר (דף רי"ף ז:) אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם אמר ליה ר' אסי אלא מעתה סיפא דקתני שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול ורבי יהודה מכשיר טעמא דאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם הא גט יוצא מתחת ידי שניהן מכשרי רבנן אמר ליה אין וכי אין הגט יוצא מתחת ידי שניהן במאי פליגי מר סבר גזרינן דלמא אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא ומר סבר לא גזרינן רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולי ביה בעו מיניה שנים שהביאו גט ממדינת הים צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם או אין צריכין אמר להו אין צריכין ומה אילו אמרי בפנינו גירשה מי לא מהימני:

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר:

רב אסי אשכחיה לרבי אמי דיתיב וקאמר אמר רבי יוחנן אפילו גט יוצא מתחת ידי עדי חתימה אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם וכן הלכה:

מתני' נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר שהיה רש"א כל גטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים:

גמ' איתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו וריש לקיש אמר משום פירות רבי יוחנן אמר משום בת אחותו סבר דילמא מזנה ומחפי עלה (דף רי"ף ח.) אבל משום פירות לא קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ור' שמעון בן לקיש אמר משום פירות קסבר אין לבעל פירות משעת כתיבה אבל משום בת אחותו לא קסבר זנות לא שכיחא (דף רי"ף ח:) איכא מ"ד הלכתא כר' יוחנן ואיכא מאן דאמר הלכתא כר"ש בן לקיש דאמר משעת כתיבה כדקי"ל לענין ג' חדשים והא לאו מילתא היא דהתם לענין מאימתי מונין לגט ביחוד תליא מילתא וכיון דאינו מתיחד עמה משעת כתיבה מונין משעת כתיבה אבל הכא לענין פירי בפרקונה תליא מילתא כדאמרי' (כתובות מז, ב) תיקנו פרקונה תחת פירות וקי"ל דלא פקע פרקונה מיניה עד דמטי גיטא לידה הלכך כל כמה דמחייב בפרקונה אית ליה פירי ושמעת מינה דהלכתא כרבי יוחנן דאמר יש לבעל פירות עד שעת נתינה:

ירושלמי (כאן פ"ד ה"ג) מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינתה עד שהיא אשתו עמד וגרשה והקדים זמן הגט אמר מוטב שתידון בפנויה ולא כאשת איש איתמר מאימתי מונין לגט רב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה תניא כותיה דשמואל המשליש גט לאשתו ואמר אל תתנו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה וכן הילכתא אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה ב"ד נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה כתובתה דחייא בר רב אכתיב ביממא ואיחתים בליליא הוה רב התם ולא אמר להו ולא מידי לימא כשמואל ס"ל לא עסוקין באותו ענין הוו ותניא אמר רבי אלעזר בר צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר:

איתמר אמר לעשרה כולכם כתבו גט לאשתי אמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי ור"ש בן לקיש אמר כולן משום עדים מאי בינייהו דחתים בי תרי מינייהו ביומיה והנך מכאן ועד י' ימים לר' יוחנן דאמר משום תנאי כשר ולרבי שמעון בן לקיש דאמר משום עדים פסול אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול מאן דאמר משום תנאי כשר (דף רי"ף ט.) ומאן דאמר משום עדים פסול וקיימא לן כרבי יוחנן מיחתם לכתחלה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול אמרי לה כשר תנאי הוא ואמרי לה פסול אתי לאיחלופי בקיום שטרות דעלמא:

מתני' בכל כותבין בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא של קיימא אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו של קיימא על הכל כותבים על העלה של זית ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה ועל יד של עבד ונותן לה את העבד ר' יוסי הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין:

גמ' ובכל דבר שהוא של קיימא לאיתויי מאי לאיתויי הא דתני רב חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר ודוקא במגילתא דלא עפיצא אבל במגילתא דעפיצא פסול דקי"ל אין מי מילין על גבי מי מילין תאני ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור כשר איתמר עדים שאין יורעין לחתום אמר רב מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעין דיו (דף רי"ף ט:) והנ"מ בגיטין אבל בשטרות לא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא תניא כוותיה דרב עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק וממלאין את הקרעים דיו ושאין יודעין לקרות קורין לפניהן וחותמין אמר רשב"ג במה דברים אמורים בגיטי גשים אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות אם יודעין לקרות ולחתום חותמין ואם לאו אין חותמין אמר רבי אלעזר מ"ט דרשב"ג שלא יהו בנות ישראל עגונות אמר רבא הלכה כרשב"ג רב נחמן קרו קמיה ספרי דדייני וחתים ודוקא רב נחמן וספרי דדייני דאית ליה אימתא עלייהו אבל רב נחמן וספרי אחריני אי נמי ספרי דדייני ואיניש אחרינא לא רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של עובדי בובבים מקרי ליה לשני עובדי כוכבים זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי (נ"א מבני חרי) א"ר אסי אמר לי הונא בר נתן הכי אמר אמימר האי שטרא פרסאה דחתימו עליה בי תרי ישראל מגבינן ביה ממשעבדי והא לא ידעי למיקרי בדידעי והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא בדעפיץ והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא בדמהדר והא קמ"ל בכל לשון כשר בין בגיטין בין בשטרות אמר רבינא אמר לי אמימר הכי אמר מרימר משמיה דרב דימי מנהרדעא הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקרייה והא דתניא הרי זה גטיך נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבוד וחזר ואמר (דף רי"ף י.) שטר פסים הוא שטר אמנה הוא מגורשת בדקריוה סהדי ברישא ובתר הכי עייליה לבי ידיה והדר אפקיה מהו דתימא ליחוש דילמא חלופי חלפיה קא משמע לן דלא חיישינן:

על קרן של פרה ונותן לה את הפרה וכו':

בשלמא יד עבד לא אפשר למיקץ ידיה הילכך יהיב לה כוליה אלא קרן של פרה נקצייה וניתביה ניהלה אמר קרא דברים כד וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה ד"ת מוחק מכאן עד וכן הלכה. וברי"ף דפוס קוסט' ליתא עד שלחו מתם. וכ"מ מהר"ן (אמר רבא כתב לה גט ונתן ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו והני מילי בכפות וכן הדין אם נתן הגט בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו אמר ליה אביי מכדי חצרו משום ידה אתרבאי מה ידה דאיתא בגירושין בין מדעתה בין בע"כ אף הצירה נמי בעינן דאיתא בין מדעתה בין בעל כרחה והא מתנה בעל כרחה ליתא אמר ליה רב שימי והא שליח לקבלה מדעתה איתא בעל כרחה ליתא ומשוי שליה לקבלה ואביי אטו שליחות משום ידה איתרבאי מושלחה איתרבאי ואיבעית אימא שליחות לקבלה נמי אשכחנא בעל כרחה שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בעל כרחה:

שלחו מתם כתבו על איסורי הנאה כשר וכן הלכה):

מתני' אין כותבין במחובר לקרקע (דף רי"ף י:) כתבו על המחובר תלשו וחתמו ונתנו לה כשר ר' יהודה פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש רבי יהודה בן בתירה אומר אין כותבין לא על נייר מחוק ולא על הדיפתרא מפני שהוא יכול להזדייף וחכמים מכשירין:

גמ' כתבו על המחובר והא אמרת רישא אין כותבין אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן והוא ששייר מקום התורף ורבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי והכי קאמר אין כותבין טופס במחובר גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו וכתבו לתורף ונתנו לה כשר:

וחכמים מכשירין:

מאן חכמים רבי אלעזר היא דאמר עידי מסירה כרתי (דף רי"ף יא.) והני מילי בגיטין אבל בשאר שטרות בעינן כתב שאינו יכול להזדייף כדכתבינן לעיל:

מתני' הכל כשרין לכתוב את הגט ואפי' חרש שוטה וקטן האשה כותבת גיטה והאיש כותב שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו:

הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים קיבל הקטן והגדיל חרש ונתפקח סומא ונתפתח שוטה ונשתפה עובד כוכבים ונתגייר פסול אבל פקח ונתחרש וחזר ונתפקח פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר:

גמ' והא לאו בני דעה נינהו א"ר הונא והוא שהיה גדול עומד (דף רי"ף יא:) על גבן אמר רב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף וכן אמר רב הונא משמיה דעולא ועובד כוכבים אע"פ שישראל עומד על גביו פסול משום דבעינן לשמה ועובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד:

הכל כשרין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וכו' בשלמא שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו עובדי כוכבים נמי לאו בני כריתות נינהו אלא סומא אמאי לא אמר רב יוסף הכא בחוצה לארץ עסקינן דבעי למימר בפני נכתב ובפני נחתם ולא מצי אמר:

ושמעינן מינה דפתוח ונסתמא דמצי אמר בפני נכתב ובפני נחתם דכשר להביא את הגט ודייק רב אשי מדקתני (דף רי"ף יב.) זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת כשר ולא קתני כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר שמע מינה:

אמר רב אסי אמר ר' יוחנן אין העבד נעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין:

ירושלמי (כאן הלכה ו) עבר וקבל רבי יעקב בשם רבי הושעי' מעשה היה וכהנת הות ולא חשו חכמים משום ריח הגט:

אמר רבי יוחנן נראין דברים שהעבד מקבל גט לחבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו ואם לחשך אדם לומר שנינו האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו הא מני רבי הוא דאמר המשחרר חצי עבדו קנה וקסבר עובר ירך אמו ונעשה כמי שהקנה לה אחד מאיבריה וליתא להא דרבי כדבעינן למימר לקמן :

מתני' אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה שהכתב מוכיח האשה עצמה מביאה גיטה ובלבד שצריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

גמ' והתניא כשם שאין נאמנות לומר מת בעלה כך אין נאמנות להביא גיטה ופריק אביי ברייתא דקתני אין נאמנות בארץ ישראל דאי אתי בעל ומערער משגחינן ביה דאיכא למימר דילמא לקלקולה לצרה קא מיכוונא הילכך לא מהימנא ומתני' דקתני נאמנות להביא גיטה בחוצה לארץ דאי אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה ותניא כוותיה דאביי וכן הילכתא:

האשה עצמה מביאה גיטה. אשה מכי מטי גיטה לידה איגרשה לה דאמר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית לבי דינא דפלוני וכי מטית התם אימא קמי בי דינא בפני נכתב ובפני נחתם ונישוו שליח וניתבוה ניהליך:

הדרן עלך פרק המביא תניין