רי"ף על הש"ס/גיטין/דף טז עמוד א

הלכות רב אלפס

השולח אגט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח ואמר לו גט שנתתי לך בטל הוא ה"ז בטל קדם אצל אשתו או ששילח אצלה שליח ואמר לה גט ששלחתי ליך בטל הוא ה"ז בטל ואם משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטלו:

גמ' ת"ר בטל הוא אי אפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום א"ר ששת ואמרי לה במתניתא תנא גט זה לא יועיל ולא יתיר ולא יעזוב ולא ישלח ולא יגרש יהא חרס יהא כחרס דבריו קיימין אינו מועיל אינו מתיר אינו מעזיב אינו משלח אינו מגרש חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום:

איבעיא להו הרי הוא חרס מהו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מאי שנא מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר:

א אמר עי' הגי' בגמ' גיטין לב. וכריתות כד. רבא בר איבו אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת תיבטל אי אפשי בה לא אמר כלום בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין אמר אביי נקיטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי איבעיא להו גט שביטלו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב ששת אמר אינו חוזר

רבנו ניסים (הר"ן)

השולח גט לאשתו והגיע בשליח שפגשו ממילא:

הרי זה בטל שבטל השליחות אבל הגט עצמו אינו בטל כדאיתא בגמרא:

קדם הוא אצל אשתו שקדמו לשליח:

אם משהגיע גט לידה אינו יכול לבטל בגמ' פרכינן פשיטא ומהדרינן לא צריכא דקא מהדר עילויה מעיקרא לבטוליה מהו דתימא אגלאי מילתא למפרע דבטוליה בטליה קמשמע לן ואמרינן בגמרא דנקט הגיע דמשמע שפגשו ממילא לרבותא דלא מיבעיא היכא דטרח בתריה אלא אפילו פגשו ממילא הרי הוא בטל ולא אמרינן לצעוריה קא מכוין ובגמרא פרכינן קדם אצל אשתו למה לי ומהדרינן מהו דתימא כי לא אמרינן לצעוריה קא מכוין הני מילי לשליח אבל לדידה לצעורה קא מכוין הני מילי לשליח אבל לדידה לצעורה קא מכוין קמ"ל והה"נ דאם פגע באשתו ממילא אף על גב דלא טרח הרי הוא בטיל ולא אמרינן לצעורי קא מכוין דאי לא כי פרכינן התם אצל אשתו למה לי לימא דאתא לאשמועינן דדוקא קדם אבל הגיע בה ממילא לא נתבטל השליחות אלא ודאי לא שנא וקדם דנקט משום אורחא דמילתא דסתם שולח גט לאשתו אינו פוגש בה אלא אם כן מקדים וממהר ללכת אצלה:

גמ' בטל הוא משמע בטל יהא וכן אי אפשי בו ומבטל בכך שליחות הגט:

פסול הוא לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול והא ליכא ופרכינן עלה בגמ' למימרא דבטל דליבטיל משמע והאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר אחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת תיבטל אי אפשי בה לא אמר כלום כלומר וזכה בו בעל כרחו דלא הדרה למריה קמא ואם יש לו בעל חוב גובה אותה בשבילו לפי שכל לשונות הללו לשון עתיד הן הואיל וקיבלה אינו יכול לחזור בו:

אבל אמרה בטלה היא אינה מתנה דבריו קיימין דמשמע בטלה היתה קודם זמן שקבלתיה והודאת בעל דין כמאה עדים הרי הוא אומר שלא זכה בה וחוזרת לנותן והכי נמי תנן לקמן בפרקין כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והאי נמי דקאמר בטלה היתה קודם לכן אלמא מעיקרא משמע ומהדרינן אמר אביי בטל שתי לשונות משמע משמע דליבטיל ומשמע דבטל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר גבי מתנה לישנא דמהני בה קאמר כלומר משום דסתמא דמילתא כי טעין איניש מילתא דמהני במילתיה קאמר:

והא שמעתתא דרבה בר אבוה מוחלפת בגרסתה בכריתות בפרק המביא אשם תלוי דמייתי לה התם עלה דההיא דאמר ריש לקיש שהנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה כל המזיק בה זכה בה ופרכינן מאי שנא מהא דאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה דבריו קיימין בטלה היא אינה מתנה לא אמר כלום מאי לאו דבריו קיימין והדרא למרה וקשיא לריש לקיש דאמר כל המזיק בה זכה בה ופרקינן לא דבריו קיימין דלא הדרא למרה ודידיה נמי לא הויא אלא כל המחזיק בה זכה בה ונמצאת שמועה זו מוחלפת עם זו שבכאן אמר אי אפשי בה לא אמר כלום והתם אמר דבריו קיימין לפיכך אמרו שזו מן השמועות המתחלפות בחלוף המסכתות ולא ידענו על איזו נסמוך ואחרים מקיימין את שתיהן ואומרים שהכוונה אחת אלא שהמלות מתחלפות דאנן מייתינן לה לענין דינא דנותן ומקבל ומשום הכי אמר דמבוטלת תבטל אי אפשי בה לא אמר כלום כלומר דלא הדרא ומיהו הפקר מיהא הויא ולהא מילתא אמרינן התם דדבריו קיימין וכדמסקינן התם ובסיפא דבטלה היא אינה מתנה אמרינן הכא דדבריו קיימין כלומר והדרא למרה והתם אמרינן בה לא אמר כלום לענין הפקר דהתם בהפקר עסקינן ולהאי גוונא מייתינן לה התם ונמצאו שתי סוגיות אלו שוות בדינן ויש נוסחאות שגורסות שם כך אמר ריש לקיש הנותן מתנה לחבירו וכו' איני והאמר רבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת לידו מתנה זו תבטל מבוטלת היא אי אפשי בה לא אמר כלום מאי לאו לא אמר כלום וקנה לא לא אמר כלום דלא הדרא למרה וכל המחזיק בה זכה בה ונמצאו שתי סוגיות אלו שוות בדינן ובגרסתם והא דריש לקיש אי מיירי קודם שבאת מתנה לידו או לאחר שבאת מתנה לידו אכתוב בפרק יש נוחלין בסייעתא דשמיא והרמב"ם ז,ל כתב בפ"ד מהלכות זכייה דאם אמר הרי היא בטלה לא אמר כלום כלומר ולא הדרה למרה ויש לתמוה למה והראב"ד ז"ל כתב עליו דווקא הרי היא בטלה אבל אמר בטלה היא אינה מתנה והכי איתא בגיטין ובכריתות ואף זה תימה שלא הוזכר חילוק בגמרא בין הרי היא בטלה לבטלה היא:

אינו מועיל משמע דהוא אינו מבטלו אלא מעיד שהוא פסול והא לא חזינן ביה פסול:

חרס הוא כחרס הוא לא אמר כלום דכל לשונות הללו לשעבר הם:

הרי הוא חרס מהו להבא משמע או לשעבר משמע:

מהרי היא הקדש דקיימא לן דהוי הקדש בכמה דוכתי דתנן בנדרים אם שלי הם הרי הם מוקדשין לשמים ובהפקר נמי תנן הרי הוא מופקר לכל מי שיחפוץ אלמא להבא משמע:

גרסינן בגמרא בטל מהו תיקו כלומר אם אמר בטל ולא אמר הוא מהו לשעבר משמע ואין בדבריו כלום כיון דלא אמר הוא או דילמא בלא הוא נמי שתי לשונות משמע ולישנא דמהני ביה קאמר והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ו מהלכות גירושין אמר גט זה בטל שמשמעו פעל עבר כמו חמק עבר הרי זה ספק:

שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט ואם בטלה הנותן קודם שתגיע ליד המקבל הרי היא בטלה:

ונפקא מינה להולך לאו כזכי דאע"ג דמתנה זכות הויא מצי למיהדר ביה דהולך לאו כזכי דמי ולאו דמדמינן מתנה לגט לגמרי דבגט אע"פ שאמר זכי מצי הדר ביה דחוב הוא לה ואלא הכי קאמרינן דשליח מתנה כי אמר ליה הולכך מצי הדר ביה כשליח הגט משום דהולך לאו כזכי הא אי (הוי כזכי) [אמר זכי] במתנה לא מצי הדר:

איבעיא להו חוזר ומגרש בו אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שבטלו:

או אינו חוזר ומגרש בו מי אמרינן בטליה לדבור

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט