פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ט'עריכה

(דף מ"ג ע"א) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרים כיצד יעשה יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם ואם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

גמ' איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או ע"מ הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דר"א דהא שייר לה בגט אבל בע"מ מודו ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא (דף מ"ג ע"ב) או דילמא ע"מ הוא ובעל מנת הוא דפליג ר"א עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודה להו דהא שייר ליה בגט ופשט רבינא דחוץ הוא אבל בע"מ מודו ליה אמר רבא הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי הרי"ף ז"ל גריס הכא בגיטין כמו ביומא (דף יג.) ולא קשיא מידי קושית התוס' דהכא בד"ה כל ימי ע"ש. חיי וחייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות (דף מ"ד ע"א) מאי שנא חיי פלוני דילמא מאית ומקיימא ליה לתנאה הוא נמי דילמא מאית ומקיימא ליה לתנאיה אלא אימא כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות וכן כל ימי חיי הרי זה כריתות:

תנו רבנן הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קאמר אמר רבא הכי קאמר הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר לו שמא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה לאחר לא תנשא דבעיא קיומי לתנאיה ואם נשאת לו לא תצא לאחר תצא:

ת"ר הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע על מנת שתרדי לתהום על מנת שתבלעי קנה בן מאה אמה ע"מ שתפרחי באויר ע"מ שתעברי את הים הגדול ברגליך אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל א"ר יהורה בן תימא כל שא"א לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים וכשר אמר ר"נ אמר רב הלכה כרבי יהודה בן תימא אמר רנב"י מתני' נמי דייקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא א"א תנאו בטל ש"מ:

ואם כתבו לתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול:

א"ר ספרא כתכו כתוכו תנן (דף מ"ד ע"ב) פשיטא כתבו בתוכו תנן מהו דתימא ה"מ לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו ע"פ פסול קמ"ל ורבא אמר לא שנו אלא לאחר התורף אבל לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא להנהו דכתבי גיטי שתיקו לבעל עד דכתביתו לתורפיה דגיטא והלכתא כרבא:

ת"ר כל התנאין פוסלין בגט דברי רבי וחכמים אומרים כל הפוסל על פה פוסל בכתב כל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב חוץ שפוסל על פה פוסל בכתב על מנת שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב אמר רבא מחלוקת לאחר התורף דרבי סבר גזרינן לאחר התורף אטו לפני התורף ורבנן סברי לא גזרינן אבל לפני התורף דברי הכל פסול ומתניתין דקתני כתבו לתוכו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסיל לאחר התורף ורבנן היא וכן הלכה:

מתני' הרי את מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לאחי ולאחיך לעבד ולעובד כוכבים ולכל מי שאין לה עליו קדושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה פסול:

(דף מ"ה ע"א) גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן די יהוין ליך מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין (וגט פטורין כ"ה במשנה בגמ' אבל גם בירושלמי ליתא וגט פטורין ) למהך להתנסבא לכל גבר די תיצבייין גופו של שטר שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה לעצמך:

גמ' אמר אביי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע דין אלא ודן ולא ליכתוב איגרת דמשמע איגרת אלא ואגרת דיתהוייין ריתצבייין תלת תלת יודין מאי טעמא דמשמע דתהויין דתצביין ולורכיה לואו דתירוכין ולואו דשבוקין דמשמע תריכין ושביקין ולורכיה לואו דוכדו דמשמע וכדי ולא ליכתוב לימחך דמשמע כחוכא אלא למהך ולא ליכתוב לאתנסבא דמשמע לא תנסבא אלא להתנסבא איבעיא להו מי בעינן ודן או לא בעינן ודן (דף מ"ה ע"ב) ת"ש דאתקין רב בגיטי איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלונית אינתתיה דהוית אינתתיה מן קדמת דנא מיומא דנן ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן ה"נ בעינן. מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר (בב"ב דף קלו.) זמנו של שטר מוכיח עליו ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן דבעא מיניה רבא מר"נ היום אין את אשתי ולמחר את אשתי מהו:

גט כריתות בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם במניינא דרגילנא למימני ביה בדוכתא פלונית איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי דממתא פלונית צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני וכל שום דאית ליכי דממתא פלונית דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו תרוכית יתיכי ליכי אנת פב"פ וכל שום דאית ליכי דממתא פלונית ודיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וגט פיטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל:

ראובן בן יעקב עד אליעזר בן גלעד עד גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה של עצמך. אתקין רב בגיטי דזביני דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדות ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא ורושם דאיניש לא איתי עלוהי ומינקי מכל מום (דף מ"ו ע"א) ומן כל שחין עד (בגמ' הגי' טצהר) צהר חדת ועתיק׃

מתני' ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד אלו ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם:

גמ' ותו ליכא והא איכא גט ישן התם לא תצא הכא תצא הניחא למ"ד הכא תצא אלא למ"ד הכא לא תצא מאי איכא למימר התם תנשא לכתחלה הכא דיעבד:

כתב בכתב ידו ואין עליו עדים (דף מ"ו ע"ב) אמר רב כתב ידו שנינו אהייא אילימא ארישא פשיטא כתב ידו קתני אלא אמציעתא הרי יש עליו עדים אלא אסיפא יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד וקתני שלשה גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר אמר רב דוקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד אין הולד כשר וכי קתני כתב סופר ועד כשר חתם סופר ועד הוא אבל כתב סופר לא מהני ולא מידי וכן א"ר יוחנן כתב ידו שנינו וכן הלכתא:

שלשה גיטין אלו הפסולין אם נשאת באחד מהן זימנין אמר רב תצא וזימנין אמר רב לא תצא יש לה בנים לא תצא אין לה בנים תצא רבא אמר לעולם לא תצא וכן א"ר יוחנן לעולם לא תצא וכן הלכתא הלכך לגבי גט ישן תנשא לכתחלה:

רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות ושמואל אמר אף בשטרות וכן אמר (דף מ"ז ע"א) רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כר' אלעזר בגיטין. והלכתא כר"א בגיטין:

(דף מ"ז ע"ב) ומהא נמי שמעי' דלא בעינן עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה דהא רב הוא דאמר אם נשאת בעד אחד וכתב ידי סופר שהולד ממזר והוא אמר הלכה כר"א בגיטין ואי ס"ד בעינן עדי מסירה היכא דאיכא עדי חתימה השתא היכא דליכא עדי חתימה כלל ואפילו עד אחד מכשר רב היכא דאיכא עד אחד ועדי מסירה פסיל והוה ליה הולד ממזר אטו עד אחד מגרע גרע מהיכא דליכא עד כלל אלא ודאי מדפסיל רב בעד אחד ומכשר היכא דאיכא עדי מסירה אפי' ליכא עד אחד שמעינן דהאי דפסיל עד אחד היכא דליכא עדי מסירה הוא ואי איכא בחתימה שני עדים מכשר ואע"ג דליכא עדי מסירה. והיינו דקתני שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כלומר דאי ליכא בגט עדי חתימה אלא ניתן בעדי מסירה בלבד זימנין דמייתי עדי מסירה ואתי בעל ומערער ומקלקל לה הילכך תקינו שיהו העדים חותמין בגט דאי אתי בעל ומערער מפקא ליה לגיטא ומקיימא ליה בעדי חתימה ודחיא ליה. ואי סלקא דעתך דלא סגי לן בעדי חתימה אלא עד דאיכא עדי מסירה מאי תיקון העולם איכא אע"ג דמקיימא ליה לגיטא בעדי חתימה ליחוש דלמא לא איתיהיב ליה בעדי מסירה אלא ודאי כל היכא דאיכא עדי חתימה לא בעינן עדי מסירה וכל (דף מ"ח ע"א) היכא דאיכא עידי מסירה לא בעינן עידי חתימה דבחד מינייהו סגיא אלא מיהו הנ"מ בדיעבד א"נ דאישתכחי עידי מסירה פסולין דלא אמרי' עדיין אשת איש היא אלא הואיל ואיכא עידי חתימה והן כשרים והגט יוצא מתחת ידה גירושי מעליא אינון אבל לכתחלה בעינן עידי מסירה והן העיקר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כדאמרינן דאי אביד גיטא קיימי עידי מסירה ואי מייתי עידי מסירה קיימי עידי חתימה. וחזינן לגאון דאמר הוו ידעין דהאי דאר"א כתב סופר ועד הולד ממזר משום דהויא לה הא מילתא לר"א כמזוייף מתוכו שהולד ממזר. ואע"ג דהאי מילי דגאון סתרי למילי דידן חזינא למכתבינהו משום דמלאכת שמים היא׃

מתני' שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו לפיכך אם אבד אחד מהן הרי השני בטל. חמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית ופלוני לפלונית והעדים חתומים למטה כולן כשרין וינתן לכל אחת ואחת. היה טופס לכל אחד ואחד והעדים למטה את שהעדים נקרין עמו כשר:

גמ' היכי דמי כלל היכי דמי טופס (דף מ"ח ע"ב) א"ר יוחנן זמן אחד לכולן זה הוא כלל זמן לכל אחד ואחד כגון בחד בשבא בחד בשבא זה הוא טופס וריש לקיש אמר אפילו זמן אחד לכולן הוי טופס ואלא היכי דמי כלל דכתבי הכי אנו פלוני ופלוני ופלוני גרשנו נשותינו פלונית ופלונית ופלוגית. א"ה נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה דהדר כתיב פלוני גירש פלונית ופלוני גירש פלונית. תניא כוותיה דר' יוחנן ותניא כוותיה דר"ל וכו'. והלכתא כר' יוחנן׃

מתני' שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר. עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה (ומתחת זה לתחת זה) שניהם פסולין׃

גמ' זעירי תני שניהן כשרין. ותנא דידן דילמא גונדלית חתם וכולהו אחד הוא דחתימי . והלכתא כתנא דידן:

מתני' שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני ועדים מלמטה כשר חתמו עדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים (ס"א באמצע) מלמטה את שהעדים נקרין עמו בסוף כשר׃

גמ' שייר מקצת הגט וכו'. א"ר אשי והוא דידיע במתחתא דמגילתא:

(דף מ"ט ע"א) מתני' גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ואחד עברי כשר כתב סופר ועד כשר איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד כשר כך היו נקיי הדעת שבירושלים כותכין כתב חניכתו וחניכתה כשר:

גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לו:

גמ' כתב סופר ועד כשר. א"ר ירמיה חתם סופר שנינו. ההיא כתובת חתנים דאתאי לקמיה דרבי אבהו דהוה ידע ליה לטופסא דשטרא ולחתימות ידיה דחד סהדא סבר לאכשורה א"ל ר' ירמיה חתם סופר שנינו:

כתב חניכתו וחניכתה כשר:

תנו רבנן חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות רבי שמעון בן אלעזר אומר עד שלשה דורות כשר מכאן ואילך פסול כמאן אזלא הא דאמר רבי חנינא חניכת אבות בגיטין עד שלשה דורות כשר כמאן כרבי שמעון בן אלעזר וכן הלכתא אמר רב הונא מאי קראה כי תוליד בנים ובני בנים וגו':

גט מעושה בישראל כשר:

אמר רב נחמן אמר שמואל גט מעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעובדי כוכבים כדין פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו אביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעשה אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא היה רבי טרפון אומר כ"מ (דף מ"ט ע"ב) שאתה מוצא אוגריות של עובדי כוכבים אע"פ שדיניהן כדיני ישראל אי אתה רשאי להזדקק להן שנאמר שמות כא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים ד"א לפניהם ולא לפני הדיוטות אמר ליה אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא במילתא דלא שכיחא לא עבדינן שליחותייהו:

מתני' יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הריזו מגורשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא אי זה היא אמתלא גירש פלוני את אשתו על תנאי זרק לה קידושיה ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו היא אמתלא:

גמ' מגורשת הרי זו מגורשת. ואסרינן לה אגברא והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה ה"ק מקודשת הרי זו מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מ"ט שהרי קול ושוברו עמו:

אמר עולא לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית (דף נ' ע"א) נתקדשה היום פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי במתניתיה לא שישמעו קול הברה כו' וכן אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שישמעו קול הברה וכו':

א"ר שמואל בר יהודה אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להן למדינת הים:

ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אייתי רב חמא לאבוה א"ל אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה על תנאי קדיש אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי ואזל אמר ליה כיון דבעידנא דהוה קלא לא הוה אמתלא לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא אמר רבא יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה כתנאי אכלה בשוק גרגרה בשוק הניקה בנה בשוק על כולן אמר ר"מ תצא רבי עקיבא אומר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה אמר לו רבי יוחנן בן נורי א"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה והתורה אמרה דברים כד כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר שם יט על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר מה להלן דבר ברור אף כאן דבר ברור:

ת"ר יצא עליה קול שהיא בעולה אין חוששין לה חלוצה אין חוששין לה שהיא נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה בגמ' וברא"ש איתא שלא לפלוני אין חוששין לה. שנתקדשה כו' שנתקדשה בעיר אחרת אין חוששין לה שהיא ממזרת אין חוששין לה שהיא שפחה אין חוששין לה שהקדיש פלוני את נכסיו או שהפקיר את נכסיו אין חוששין לו:

ובלבד שלא יהא שם אמתלא:

אמר רבה בר רב הונא אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים ורב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא והאי דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלא מקום אמתלא קאמרינן ומסתברא כוותיה דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעילא:

א"ר אשי כל קלא דלא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא ואמר (דף נ' ע"ב) רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ליה הא דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו לבתר אירוסין נמי לא חיישינן ליה והילכתא לא חיישינן ליה:

א"ר ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו (גי' ד"ת יצא עליה קול מראשון ובא אחר) יצא קול ובא אחר וקידשה קידושי מעליא מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעני מאי היא דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני. לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מ"ט אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקידושי טעות הוו. יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהן והלכתא מותרת לשניהן. (לשון הרי"ף ) ומדאמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא שני שמעינן דהך קמייתא נמי הכין היא ולאו כדקאמר רב שישא בריה דרב אידי:

מתני' בית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר שנאמר דברים כד כי מצא בה ערות דבר ובית הלל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו שנאמר כי מצא בה (בד"ס הגי' כי מצא בה דבר) ערות דבר ר"ע אומר אפי' מצא אחרת נאה הימנה שנאמר שם והיה אם לא תמצא חן בעיניו׃

גמ' א"ל רב פפא לרבא לא מצא בה לא דבר ולא ערוה מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס שם כב לא יוכל לשלחה כל ימיו׃ בעמוד והחזיר קאי מכלל דהכא מאי דעבד עבד. ש"מ דהיכא דלא מצא בה לא דבר ולא ערוה לכתחלה לא יגרש א"ל רב משרשיא לרבא חישב בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עליה משלי אל תחרוש על רעך רעה וגו' תניא היה ר"מ אומר כשם שהרעות במאכל כך הרעות בנשים יש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו וזו היא מדת פפוס בן יהודה שנועל דלת בפני אשתו ויוצא ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו זו היא מדת כל אדם שרואה את אשתו מדברת עם כל שכניה ועם קרוביה ומניחה ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך התמחוי מוצצו ואוכלו וזו היא מרת אדם רע שרואה את אשתו יוצאת וראשה פרוע ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם עם בני אדם סלקא דעתך אלא במקום שבני אדם רוחצין ואינו חושש זו מצוה מן התורה לגרשה שנאמר דברים כד כי מצא בה ערות דבר וכתיב ויצאה מביתו (דף נ"א ע"א) והלכה והיתה לאיש אחר הכתוב קראו אחר שאין זה בן זוגו של ראשון שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו זכה השני משלחה שנא' דברים כד ושנאה האיש האחרון לא זכה קוברתו שנאמר שם או כי ימות האיש האחרון כדי הוא במיתה שזה הוציא רשעה מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו:

וגרסינן בפרק הבא על יבמתו (דף סג:) אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה שנאמר משלי כב גרש לץ ויצא מדון:

"כי שנא שלח" (מלאכי, ב) אמר רב יהודה אם שנאת שלח ורבי יוחנן אמר שנוי המשלח ולא פליגי הא בזוג ראשון הא בזוג שני דאמר ר"א כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר (מלאכי, ב) וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך וגרסינן בפ' החולץ (דף לז:) תניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה שנאמר משלי אל תחרוש על רעך וגו':

(יבמות סב, ב) תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו בדרך ישרה והמשיאן נשים סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר איוב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא:

הדרן עלך פרק המגרש וסליקא לה מסכת גיטין