רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: תוספות |
רשב"ם |
רי"ף |
רא"ש |
מאירי |
מרדכי |
רמב"ן |
רשב"א |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
יד רמ"ה |
ר' גרשום |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע
(דף סא.) המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים רבי יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה עשרה טפחים אינו מכור:
גמ' מאי יציע הכא תרגימו אופתא פירוש אופתא כגון עלייה שעושין אותה על גבי הבית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שעל גבי הבית שהיא קרקעיתה של אותה עלייה וממנו נכנס ויוצא וזה הוא פתחה ואמרינן בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ס.) בענין ובונה עלייה על גבי ביתו והלא מרבה עליהן את הדרך ופרקינן מאי עלייה אופתא כלומר שהאופתא אין לה פתח בתוך החצר כמו פתח העלייה שהיא עשויה לדירה שחוששין שמא יבואו בני אדם אחרים וידורו בה ומרבה עליהן את הדרך אלא פתח שלה בתוך הבית הוא ואין שם ריבוי דרך לפי שאינה עשויה לדירה ורב יוסף אמר מאי יציע ברקא חלילא והוא כמו חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיה במקדש כדכתיב (מלכים א ו ו) היציע התחתונה חמש באמה וגו' ויש שעושין כן בתוך עוביו של כותל מאן דאמר אופתא לא מזדבנא כל שכן ברקא חלילא ומאן דאמר ברקא חלילא אבל אופתא מזדבנא וסוגיין כרב יוסף אמר מר זוטרא והוא דהוי ארבע אמות אבל אי לא הוי ד' אמות לא חשיב ומיזדבן:
ולא את החדר שלפנים ממנו:
(דף סא:) ואע"ג דמצר ליה מצראי אבראי וכדרב נחמן (דף רי"ף לג:) דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה ואלא דקרו ליה לבירה נמי בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובה קרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא דקרו ליה לבירה נמי בית מהו דתימא כולה זבין ליה קמשמע לן מדהוה ליה למיכתב ליה ולא שיירי בזביני אילין קדמאי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה צריך למיכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין קדמאי כלום ההוא דא"ל לחבריה ארעא דבי חייא מזביננא לך הוו ליה תרתי ארעתא דמיקריין דבי חייא אתו לקמיה דרב אשי א"ל חדא ארעא א"ל תרתי ארעתא לא אמר ליה ואי א"ל ארעתא מיעוט ארעתא שתים ואי א"ל כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה לבר מפרדיסי ובוסתאני ואי אמר ליה זיהראי אפילו פרדיסי ובוסתאני לבר מבתי ועבדי (דף סב.) ואי א"ל נכסאי אפילו בתי ועבדי:
מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר (כגון זה)
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומוד' רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מצד אחד ומצר לוי ויהודה מצד אחד מדהוה למיכתב ליה ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור (דף רי"ף לד.) קאמר ליה מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום[1] צריך למיכתב ליה מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין (דף סב:) מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו רב אמר קנה הכל חוץ ממצר רביעי ושמואל אמר אפילו מצר רביעי קנה אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מיבלע אבל מיבלע קנה וכי מיבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין לא קנה ואיכא דאמרי אמר רבא קנה הכל ואפילו מצר רביעי והני מילי דמיבלע אבל לא מיבלע לא קנה וכי לא מיבלע נמי לא אמרן אלא היכא דאיכא עליה ריכבא והוי תשעת קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אע"ג דלא מיבלע קנה ושמעינן מהני תרתי לישני דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי ושמעינן מינה דהיכא דמיבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין קנה מיבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא לא מיבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא מאי איתמר להאי גיסא ואיתמר להאי גיסא שודא דדייני. אמר [2]רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא.
פלגא בארעא דאית לי ריבעא. אמר רבא מצר ארעא דמינה פליגא פלגא. מצר ארעא דמינה פסיקא תשעת קבין. (דף סג.) אמר רב יימר בר שלמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דאביי בין מצר ארעא דמינה פלגא בין מצר ארעא דמינה פסיקא - א"ל אילין מצראנהא הא פלגא. לא אמר ליה אילין מצראנהא הא ט' קבין. פשיטא יחלוק פלוני בנכסי, פלגא. תנו חלק לפלוני בנכסי מהו. אמר רבא בר קיסי ת"ש דתניא האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע. לחבית אין פחות מח'. לקדירה אין פחות משנים עשר. לטפיח אין פחות מששה עשר. ושמעינן מינה דמאן דאמר תנו חלק לפלוני בנכסי סתם דיהבינן (דף רי"ף לד:) ליה ריבעא כמו הנותן בבור חלק סתם שנותנין ליה ריבעא, וכן הלכתא, פירוש בור זה בור של מים הוא, אם אמר תנו חלק לפלוני בבור סתם ולא א"ל לא לחבית ולא לזולתה, יהבינן ליה רביע, שאין דרך בני אדם לומר חלק סתם על פחות מרביע, אבל אם אמר תנו לו בו חלק לחבית, נותנין לו חלק משמנה חלקים, ואם אמר חלק לקדרה, נותנין לו חלק משנים עשר חלקים, ואם אמר תנו חלק לטפיח, נותנין לו חלק א' מששה עשר חלקים. והני שיעורי דמיפרשי בהאי תניא לענין חבית וקדרה וטפיח לא קמינן על טעמיהון שפיר הילכך לא גמרינן מינייהו לדינא אחרינא. אבל ודאי מאן דאמר תנו חלק לפלוני כך וכך סתם ולא פירש כמה הוא החלק נותנין לו רביע כדגמרינן מהאי תניא. ואע"ג דחזינן לרבואתא בהאי דינא טעמי אחריני, האי טעמא דכתבינן טעמא תריצא הוא ולית ביה ספיקא כלל:
אמר ר"ל המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו (דף סג:) למאי הלכתא אמר רב זביד שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא ורב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה דאי נפל הדר באני ליה והלכתא כרב זביד דאמר אפי' אם רצה להוציא בה זיזין מוציא וכ"ש אם רצה לבנות על גבה דגרסינן בפרק מי שמת [3]אמר רב נחמן אם תמצא לומר בית לאחד דיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא:
אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ליה ביתא לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קנה לך מארעית תהומא ועד רום רקיעא מאי טעמא עומקא ורומא בסתמא לא קני (דף רי"ף לה.) אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני מארעית תהומא עד רום רקיעא למיקני בור ודות ומחילות:
(דף סד.) מתני' לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר ר' עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך:
גמ' יתיב רבינא קא קשיא ליה היינו בור היינו דות א"ל [4]רבה תוספאה תא שמע אחד בור ואחד דות בקרקע אלא שהבור בחפירה ודות בבנין:
וצריך ליקח לו דרך:
במאי קא מיפלגי (דף סד:) ר"ע סבר מוכר בעין יפה מוכר רבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר איתמר א"ר הונא אמר רב (דף סה.) הילכתא כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כר"ע א"ל רבינא לרב אשי רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו לקוחות הן ואין להן דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים זה על זה ולא סולמות זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן אמר ליה רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לריש גלותא דשכיחי דייני איתמר שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה וכ"ש חיצון במתנה ופנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה דאין להן דרך זה על זה ולא היא דמאי שנא מהא דתנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב:
(דף סה.) מתני' המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח מכר את המכתשת הקבוע אבל לא את המטלטלת מכר את האצטרוביל אבל לא את הקלת מכר תנור מכר כירים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה (דף רי"ף לה:) שבתוכו (דף סה:) הרי כולן מכורין:
גמ' ת"ר המוכר את הבי' מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח מכר את האצטרוביל אבל לא את הקלת [5][ולא את התנור ולא את הכירים] ובזמן שא"ל הרי הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך וכך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה:
(דף סז.) מתני' המוכר את החצר מכר [6][בתים] בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא (דף רי"ף לו.) אוירה של חצר:
גמ' תנו רבנן המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימים ובתי החולסאות והחנויות הפתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאינן פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסה של חצר:
אמר מר פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה והא תני רבי חייא אלו ואלו אין נמכרות עמה לא קשיא הא דרוב תשמישתייהו לגיו והא דרוב תשמישתייהו לבר (דף סז:) אמר רבא אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה החזיק מצולה קנה חולסית פשיטא דהא אמר שמואל המוכר עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן מהו דתימא התם הוא דסדנא דארעא חד הוא אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קא משמע לן:
מתני' המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה:
גמ' ים. טלפחא:
ממל. א"ר אבא בר ממל מפרכתא:
בתולות. אמר ר' יוחנן כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה:
עבירים. כבשי:
גלגל. חומרתא:
קורה. קורה:
ת"ר המוכר את בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים ואת המפריכות מכר את הריחים התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקים ולא את המרצופים רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה:
מתני' המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלין ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים:
גמ' ת"ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית [7]היקבים ואת בית הספסלין ואת בית הוילאות אבל לא נסרים עצמן ולא יקבים עצמן ולא ספסלין עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את הבריכות (ולא את) המספקות לו מים בין (דף סח.) בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישתו אני מוכר (דף רי"ף לו:) לך הוו ליה הנהו חנוואתא אבראי דשטחי בהו שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תניא בית הבד וכל תשמישתו אני מוכר לך הרי כולן מכורין א"ל אביי והא תני ר' חייא אין כולם מכורין אמר רב אשי חזינן אי א"ל בית הבד וכל תשמישתו אני מוכר לך ואילין מצרנאהא קני ואי לא לא קני:
מתני' המוכר את העיר מכר [8]בורות שיחין ומערות והמרחצאות והשובכות ובית הבדין ובית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר:
וליתא לדרשב"ג:
(דף סח:) מתני' המוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו ואת התבואה המחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה [9]העשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ואת התבואה התלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את [10]מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא סדן השקמה:
(דף סט.) גמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא מחיצת הקנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה אין נמכר עמה היכי דמי אמר רב פפא והוא דקרי בי ורדי דפלניא (דף סט:) אמר רב יהודה האי מאן דזבין ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קנה לך דיקלין ותאלין והוצין ואע"ג דכי לא כתיב הכי קנה אפילו הכי שופרא דשטרא הוא א"ל לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורי שייריה ואי דיקלא בישא הוא כ"ש הנך. ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דקלים יהיב ליה תרי דיקלי ואי לא זבין ליה תרי דיקלי ואי משתעבדי פריק ליה תרי דיקלי [11](ואיכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבין לחבריה מידי דשכיח למיזבן אע"ג דליתיה לההוא מידי ברשותיה מיחייב למיזבן ולמיתן ליה ואנן לא סבירא לן הכי דכל מידי דלאו ברשותיה דבר שלא בא לעולם הוא והא דאמרינן הכא זבין ליה תרי דיקלי לאו חיובי מחייבנא ליה למיזבן ליה תרי דיקלי דדבר שלא בא לעולם הוא אלא רשותא יהיבנא ליה למיזבן ליה תרי דיקלי דאי א"ל (דף רי"ף לז.) זביננא לך תרי דיקלי לא מצי אידך למימר ליה לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דיקלי אלא כד זבין ליה תרי דיקלי מיחייב לקבולה לההיא ארעא ואף ע"ג דלית בה תרי דיקלי)[12] ארעא בדיקלא חזינן אי אית בה דיקלא קני ואי לא מקח טעות הוא ארעא בי דיקלי לית ליה דיקלי מאי טעמא ארעא דחזיא לדיקלי קא"ל א"ל לבר מאילני אי איכא דיקלי לבר מדיקלי ואי איכא גופני לבר מגופני ואי איכא אילני לבר מאילני דיקלי ואילני לבר מאילני אילני וגופני לבר מאילני גופני ודיקלי לבר מגופני אמר רב כל שעולין לו בחבל הוו שיור ואידך לא הוי שיור (דף ע.) ודייני גולה אמרו כל שהעול כובשו לא הוי שיור וכל שאין העול כובשו הוי שיור ולא פליגי הא בדיקלי והא באילני:
(דף רי"ף לז:) (דף עא.) מתני' לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין שלימין וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכ"א אינו צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכ"א צריך ליקח לו דרך במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולן המקדיש את השדה הקדיש את כולן רש"א המקדיש את השדה לא הקדיש את כולן אלא החרוב המורכב ואת סדן השקמה:
גמ' מאי שנא מכר ומאי שנא מתנה פירש רבי יהודה בן נקוסא לפני רבי זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש ההוא דאמר להו הבו לפלניא ביתא דמחזקת מאה גולפי ואישתכח דמחזיק מאה ועשרים אמר מר זוטרא מאה א"ל מאה ועשרים לא א"ל א"ל רב אשי מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב וכן הלכתא אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו ה"ז לא קנה (דף רי"ף לח.) קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא קא מכחשי בארעא אבל גבי אילנות דמכחשי בארעא שיורי שייר (דף עא:) דאי לא אמרינן ליה עקור אילנך שקול וזיל וגרסינן נמי בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר הני מילי גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל גבי אילנות דקמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא אמרינן ליה עקור אילנך שקול וזיל והא דרב הונא עדיפא דאי מהתם הוה אמינא הני מילי תלתא אבל תרי לא קמ"ל רב הונא דאפי' תרי (דף לז:) מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה ואיפסיקא הלכתא בהדיא (בדף סה.) כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר והוא דהוי תלתא:
סליקא לה פרק המוכר את הבית
- ^
- ^ בדפו"י הגי' רבא ולקמן הגי' רבה
- ^ בד"ק אמר רבא אר"נ
- ^ בגמ' אי' רבא תוספאה (ג"א)
- ^ בד"ס ובד"ק ליתא
- ^ וכ"ה הב"ח
- ^ וגי' רשב"ם שלפנינו בגמ' כך הוא בית היקמים גרסי' בתוס' י"מ חדר שמצניעים בו הגיגית שמשימים בהם מים חים ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוס' וי"מ יקמים סודר שמעטף בו ראשו מפני חום המרחץ. מהר"ם
- ^ מכר בתים בורות כו' כצ"ל וכ"ה בגמ' וברא"ש ובמשניות (ג"א) [וכ"ה הב"ח]
- ^ גי' רשב"ם בגמ' השומירה שאינה עשויה בטיט ובסיפא גריס ולא את השומירה העשויה בטיט וגירסת הרי"ף היא גירסת ר"ח ז"ל (ג"א)
- ^ גי' רשב"ם ואשר"י וכ"ה בספרים שלנו חיצת הקנים [מהר"ם]
- ^ ד"ת מ"ז וע"ש גירסא אחרת [ועי' בהגהות הב"ח]
- ^ ע"כ מוחק ד"ת
