בבא בתרא סה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
הלכה כדברי חכמים ורב ירמיה בר אבא אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא אמר ליה רב ירמיה בר אבא לרב הונא והא זמנין סגיאין אמריתה קמיה דרב הלכתא כרבי עקיבא ולא אמר לי ולא מידי א"ל היכי תניתה א"ל איפכא תנינא משום הכי לא אמר לך ולא מידי א"ל רבינא לרב אשי לימא אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן צריכא דאי אשמועינן בההיא בההיא קאמר רב משום דא"ל בעינא למידר ביה כי היכי דדרו ביה אבהתי תדע דכתיב (תהלים מה, יז) תחת אבותיך יהיו בניך אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל ואי איתמר בהא בהך קאמר שמואל אבל בהא אימא מודי ליה לרב צריכא אמר ליה רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני:
איתמר אשני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה כל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין להן דרך זה על זה בולא היא מי לא תנן במה דברים אמורים במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב גהכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב:
מתני' דהמוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת קבועה אבל לא את המיטלטלת מכר את האיצטרוביל אבל לא את הקלת ולא את התנור ולא את הכירים הבזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו
רשב"ם
עריכההלכה כדברי חכמים - דמוכר בעין רעה מוכר:
כר' עקיבא - דבעין יפה מוכר (לקמן עא.) והכי הויא מסקנא כר' עקיבא דאמר ליה רב הונא לרב נחמן הלכתא כוותייהו דמקרביתו לבבא דריש גלותא דשכיחי דייני:
אמר ליה איפכא - לר' עקיבא בעין רעה ולרבנן בעין יפה וגמרא הוא דקמפרש דאיפכא הוה תני רב ירמיה ומיהו איהו לא אמר לרב הונא לשון זה איפכא תנינא שאם היה יודע שאין רב הונא שונה כמותו לא היה לו לתמוה דהיינו הך דבין לרב הונא בין לרב ירמיה הלכתא דבעין רעה מוכר:
משום הכי לא אמר לך ולא מידי - דהא את נמי הוה פסקת הלכתא דבעין רעה מוכר:
אזדו לטעמייהו - דלרב בעין רעה ולשמואל בעין יפה:
האחין שחלקו - שניהם מוכרין זה לזה:
אין להן דרך זה על זה - אם חלקו שני שדות אחד נטל חיצון ואחד נטל פנימי ואין הפנימי יכול ליכנס לשדהו אלא דרך חיצון בדרך שהיה אביו נכנס אין לו לפנימי דרך על חיצון משום דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר דרך לעצמו וכיון שמכר לו לאחיו חלקו שבחיצון בעין יפה מכר לו כל השדה והדרך ולא שייר לעצמו במכירה זו כלום והיינו שמואל לטעמיה דפסק כר' עקיבא דמוכר בעין יפה מוכר דלגבי פנימי שייך למימר עין יפה דאע"פ שצריך לפרוח באויר לא שייר לעצמו את הדרך אבל גבי חיצון לא שייך עין רעה במה שאינו נותן לו את הדרך שהרי אינו מוכר בשדה זו החיצון אלא לוקח ובלוקח לא שייך עין יפה אבל בשדה הפנימי הוי הוא מוכר שמכר לאחיו חלקו ובההוא שמכר לא שייר לעצמו כלום וליכא עין רעה גביה כלל:
ולא חלונות כו' - כבר מפורשת בפ' ראשון:
ולא חלונות כו' - ואם רצה לבנות בחצירו כנגד חלון אחיו בונה:
קבועות - כלומר שהלכה כן:
ורב אמר יש להן - דמוכר בעין רעה מוכר ומשייר לעצמו במה שמכר לאחיו דבר הצריך לו כגון דרך ואורה:
הכי גרסינן צריכא - ורב אשי הוא דקמהדר הכי לרבינא דלא אזדו לטעמייהו לגמרי ואין ללמוד מחלוקת מחבירתה ומיהו דרך גמרא הוא לומר ואזדו לטעמייהו וצריכא אבל הכא אמוראי הוא דאיירו בה בהדיא ואמרן לימא אזדו לטעמייהו הלכך הוצרך לומר בלשון תירוץ צריכא:
דאי איתמר בהך - דאחין שחלקו:
בהך קאמר רב - דיש להן דרך משום דאמרי אחין נידור בה כו' וכמו שהיה לאבא דרך בהן גם לי שעל מנת כן חלקתי:
תדע - דטענא מעלייתא היא גבי חלוקת יורשין דכתיב תחת אבותיך וגו':
אבל בהך - דר' עקיבא ורבנן אימא מודי ליה רב לשמואל דמוכר בעין יפה מוכר:
הלכתא כוותין - שמואל ורב נחמן תלמידו היה:
דמקרביתו בי ריש גלותא - רב נחמן חתנא דבי נשיאה הוה ורגיל במקום הדיינים דשכיחי דייני וראה מעשים בכל יום היאך דייני אי נמי דיני כך פירש רבינו חננאל:
זה לפנים מזה - ודריסת הפנימי על החיצון לרשות הרבים:
שניהם במכר - שמכרן ביחד לשני בני אדם או שניהם ביחד במתנה לשני בני אדם אין לו דרך לפנימי על החיצון דכי היכי דלפנימי זבין ויהב בעין יפה לחיצון נמי בעין יפה יהב וזבין ולא מקרי עין רעה אפילו לרבנן אלא היכא דמכר את הפנימי ועיכב לעצמו את החיצוץ כי מתניתין אבל היכא דלא עיכב לעצמו כלום דכולי עלמא מודו דלזה מכר כל החיצון ולזה כל הפנימי ואין לפנימי על החיצון כלום דלא תהיה עינו יפה לזה ורעה לזה:
וכל שכן חיצון במתנה כו' - דודאי לא תהיה עינו יפה אצל לוקח ורעה אצל מקבל מתנה דלההוא דיהיב ליה לדידיה רחים ליה:
סבור מינה אין לו דרך - דכיון דלשנים מוכר ונותן אין רע לזה וטוב לזה:
מי לא תנן - בסוף פירקין:
במה דברים אמורים - דפליגי רבנן ואמרי דצריך לוקח ליקח דרך אבל מוכר לא צריך משום דבעין רעה מוכר הני מילי מוכר אבל בנותן מתנה מודו דבעין יפה יהיב ויהיב גם את הדרך אלמא רבנן דסבירא להו מוכר בעין רעה מוכר גבי נותן מודו דבעין יפה נותן והלכך הכא לא מיבעיא לרבנן דיש דרך לפנימי על החיצון דגבי חיצון שמכר לו הוי עין רעה וגבי פנימי שנתן לו במתנה הוי עין יפה אלא אפי' לרבי עקיבא דאית ליה עין יפה גבי מוכר גבי נותן מיהא איכא עין יפה טפי והלכך יש דרך לו לפנימי על החיצון דמוכח מילתא דעינו יפה אצלו טפי מחיצון דקא יהיב ליה מתנה:
מתני' המוכר את הבית - סתם:
מכר כו' - כללא דמילתא כל תשמישי בית הקבועים מכורין בכלל בית והמטלטלין אינם מכורין:
את הדלת - דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:
אבל לא את המפתח - דמיטלטלא:
המכתשת הקבועה - בקרקע:
איצטרוביל - עגול שסביב הריחים צרקיי"א בלע"ז ודבר קבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו:
הקלת - האפרכסת טרמויי"א בלע"ז ומיטלטלת היא:
הכי גרסינן לא את התנור ולא את הכיריים - דכל הנך מיטלטלין הן והכי נמי תניא בתוספתא ובסדר המשנה גרס מכר תנור מכר כיריים ולא נהירא ואם איתא צריך לאוקמה במחוברת לקרקע:
תוספות
עריכההכי גריס רבינו חננאל ואזדו לטעמייהו וצריכא. והוצרך לפרש וצריכא דלא תקשי והא איפליגו בה חדא זמנא וכן היא סוגיית הגמרא בכל מקום:
לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים. להאי גירסא איירי בתלושין דהא קתני מכר את המכתשת קבועה אם כן כרבי אליעזר דגמרא אתיא ואי בתנור וכירים מחוברים הא רבי אליעזר הוא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אי נמי אומר רשב"א דאיירי במחובר דסתמייהו מחוברים כדאמרינן (כלים פ"ה מ"ז) וגורר את הטפילה [עד שיהא] בארץ אבל אין חבורו חשוב חבור תדע מדמקבלי טומאה הלכך לא מכר אפילו לר' אליעזר תנור וכירים וריחים אע"ג דלדידיה מכר את המכתשת ולספרים דגרסי מכר את התנור וכירים אבל לא את הריחים צריך לומר דחשיב חיבורן חיבור ולא דמו לקבלת טומאה וחיבור הריחים לא חשיב כולי האי כמו של תנור וכירים ואין להקשות אמאי נקט בגמרא ולא את הריחים כיון דאפילו ר' אליעזר מודה דלא מכר את הריחים ואומר רשב"א דנקט להו משום דבעי למיתני ובזמן שאמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורים ואפילו ריחים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהל א ב ג מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ד', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף ט':
לא ד ה מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ה', וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ד סעיף י"א:
ראשונים נוספים
ושמואל אמר הלכה כר"ע. דאמר בעין יפה מוכר:
אנא איפכא תנינא. דרב הונא דאמר דהלכה כחכמים ס"ל בעין יפה מוכר ושמואל אמר הלכה כר"ע דאמר מוכר בעין רעה מוכר:
לא אמר לך מידי. דהיינו כרב סבירא ליה:
האחין שחלקו. בנכסי אביהן:
אין להן דרך זה על זה וכו'. דהואיל דחלקו בעין יפה חלקו וצריכין ליקח זה מזה דרך וגם לא חזקת חלונות וגם לא חזקת סולמות להניח זה בחצר זה להעלותו לגגו ולא אמת המים של זה לעבור בחלקו של זה:
ורב אמר יש להן. דס"ל כלישנא קמא כחכמים דאמרי מוכר בעין רעה מוכר:
דאי אשמועינן בהא. באחין שחלקו דבהא אמר רב דבעין רעה חלקו ויש להן. משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך:
אבל בהא. גבי מוכר:
קאמר שמואל. דהמוכר בעין יפה מוכר אבל בהך דאחין אימא מודי ליה לרב קמ"ל דאפי' הכי פליגי: רב נחמן הוה תלמיד דשמואל כדאמרינן לעיל אמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו ורב הונא הוה תלמיד דרב:
הלכתא כוותין. דאמרינן מוכר בעין יפה מוכר:
או הלכתא כוותייכו. דאמריתו מוכר בעין רעה מוכר:
שניהם מכרו במכר או שניהם נתנו במתנה לשניהם אין להם ללוקחין או למקבלין דרך זה על זה. משום דהמוכר או הנותן בעין יפה מוכר ונותן:
מכל שכן דאין להן. היכא דחיצון נותן במתנה דיפה כח מתנה מכח מכירה כדאמרינן בגמ' בסיפא דפרקין ובעין יפה נתן החיצון ופנימי דמכר אין לפנימי דרך על החיצון כלום אע"ג דמשועובד חיצון לפנימי:
חיצון מכר ופנימי נתן מהו. מי אמרי' דיפה כח מתנה מכח מכירה ובעין יפה נתן יש לו דרך או לא לטעמיה דר' עקיבא:
מי לא תנן בד"א. דאין צריך ליקח להן דרך לדברי חכמים:
במוכר. דבעין רעה מוכר:
אבל בנותן מתנה נתן את כולה. דבעין יפה נתן הכי נמי לההוא דיהיב מתנה בעין יפה נתן לו ויש לפנימי דרך על החיצון:
פיסקא המוכר את הבית מכר את הדלת. דהוי מחובר לבית שהוא מחובר לקרקע וכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:
אבל לא את המפתח. דלא הוי כלל מחובר דאי בעי מצי לנוטלה ויוצאת ונכנסת היא. המכתשת הקבועה. בקרקע:
איצטרוביל. היינו מקום שכיבת הרחיים הסדינין שקבוע בקרקע:
אבל לא את הקלת. היינו רחיים העליונה שחוזרת דלא הוי מחובר:
מכר את התנור ואת הכירים. אם קבועין בקרקע:
בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו כולם מכורין. אפי' כלים המיטלטלין שיש בו:
הא דתנן מכר [וכו'] לא את התנור ולא את הכירי' ולא את הריחי' ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין. ברייתא (סז,ב) פליגא עלה דקתני ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין אבל לא את התנור ולקמן נמי תנן במתני' המוכר בית הבד וכו' אבל לא מכר לא העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורין ואלו בברייתא תניא בין כך ובין בך לא מכר לא את העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה וכו' וכתב עליה ר"ח ז"ל והילכתא בסתמא דמתני' ואע"ג דמתני' חולקת לא חיישינן לה, וכן כתב רב האיי גאון ז"ל בספר המקח לפיכך כתבן רבינו הגדול ז"ל סתם שהלכה כסתם משנתנו, והדבר ידוע.
מתני': המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח וכו' ולא מכר לא את התנור ולא את הרחים: כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגרסא זו לא פליגא מתניתין בהא אברייתא. וכן יש בנוסח משנתינו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת, ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה, ולפי זה מתניתין רבי אליעזר היא, ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגרס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה, ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט, ומתניתין כולי עלמא היא. וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגרסא ישרה בעיניו. ואם הגרסא כן לא ידעתי על אי זה יחלוק רבי אליעזר. ואולי על המפתח, דמפתח הקבוע היא דומיא דדלת, כדאמרינן בגמרא, אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יא) פיסקא דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן דרך זע"ז. פי' דקסבר מוכר בעין יפה מוכר. וכשמכר הפנימי לחיצון חלקו. בעין יפה מכר לו וסילק דרכו מעליו. ואי קשיא והרי שניהם הן לוקחין ושניהן הן מוכרים שהפנימי מכר לחיצון את חלקו והחיצון קנה ממנו. וכן החיצון מכר לפנימי את חלקו והפנימי קנה ממנו. וכמו שהפנימי מכר לחיצון בעין יפה וסילק דרכו מעליו נאמר שגם החיצון מכר לפנימי בעין יפה ונותן לו דרך עליו ויהי' לו דרך דמאי ראית דאזלית בתר עין יפה דפנימי זיל בתר עין יפה דחיצון ויהי' לו דרך. תשובה אמת ודאי דשניהם מוכרים בעין יפה זה לזה אבל מיהו הפנימי הוא המקבל והחיצון הוא הנותן שהפנימי הוא צריך לדרך ולא החיצון וכיון שהפנימי שהוא המקבל מסתלק מן הדרך מפני שמכר בעין יפה אע"פ שגם החיצון שהוא נותן רוצה ליתן לו את הדרך לא קנאו כיון שהוא אינו רוצה לקבלו. ואם רוצה עכשיו לתובעו אינו יכול. כיון שבעת החלוקה נסתלק מפני שמכר בעין יפה וכל זמן שזה רוצה ליתן וזה אינו רוצה לקבל בתר זה שאינו רוצה לקבל אזלי'. וזה דומה למאי דאמרי' טענו חטין והודה לו בשעורים שהוא פטור אף מן השעורין מפני שמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו מן החטים שכפר לו פטר משבועה דאורייתא שלא יקרא מודה במקצת הטענה מפני שמה שטענו בחטים לא הודה לו קצת בהם וגם מן השעורים שהודה לו פטור מלשלם מפני שמה שהודה לו לא טענו ואע"פ שפיו של זה כמאה עדים והוא מודה שחייב לו גם פיו של זה כמאה עדים והוא מודה שלא נתן לו. ונמצא שזה רוצה ליתן וזה אינו [רוצה] לקבל ובתר מקבל אזלי'. ורבי' שמואל כ' אבל גבי חיצון לא שייך עין רעה במה שאינו נותן לו את הדרך שהרי אינו מוכר בשדה זו החיצון אלא לוקח הוא. ובלוקח לא שייך עין יפה. אבל בשדה הפנימי הוי מוכר שמכר לאחיו חלקו ובההוא שמכר לא שייר לעצמו כלום וליכא עין רעה גבי' כלל. ואין נ"ל כלל. כיון דחיצון הוי מוכר בשדה הפנימי ואמרי' מוכר בעין יפה מוכר שייר לו לפנימי דרך עליו והוא אין לו שום חזקה על הפנימי שתאמר כי נסתלק מעליו בעין יפה שמכר לו ואין לומר עין יפה אצלו אלא להשתעבד לפנימי בדרך כדאמרי' גבי מכרן לאחר ואם לא שייר לו נמצא כי בעין רעה מכר לו כדאמרי רבנן גבי מכרן לאחר. א"ו אין לתרץ אלא כמו שתירצתי. וראיתי שגם רבינו תם זצוק"ל כתב וקשיא לן אמאי אין להן דרך זע"ז. כי היכי דהאי פנימי בעין יפה מכר ולא שייר לעצמו דרך ה"נ האי חיצון הוי מוכר בעין יפה ונותן לו דרך. איכא למימר דכיון דזה מכר בעין יפה וזה מכר בעין יפה זה יטול חלקו משלם ולא יהא לזה עליו כלום וזה כמו כן וס"ל דזהו עין יפה כשמניח לו חלקו בידו משלם אע"ג דלא הניח לו דרך עליו דכ"ז שלא נטל זה מחלקו של חבירו כלום עין יפה קרי לי' ואין הדברים הללו נראים לי כלל. שאין לומר גבי חיצון עין יפה אא"כ משתעבד לפנימי בדרך כאשר הי' בתחילה א"ו אין לתרץ אלא כאשר תירצתי אע"פ שהחיצון רוצה ליתן לו זה הפנימי אינו רוצה לקבל:
(יב) ולא חלונות זע"ז פי' האי דקאמר שאין חלונות זע"ז לא נאמר שאינו יכול להחזיק בתוך של חבירו למונעו לבנות כותל בתוך שלו כנגד חלונותיו שלא יאפילו אלא ה"ז בונה בתוך שלו ואינו נמנע מפני חלונותיו של זה אבל אם הוא אומר לו סתום חלונותיך מעלי מפני היזק ראיי' אינו יכול שלא מכר לו בעין יפה דבר הבנוי בשלו לסותמו אלא השיעבוד שהוא משועבד לו חברו דהיינו שלא יבנה בתוך שלו כנגד חלונותיו:
(יג) ורב אמר יש להן פי' דקסבר מוכר בעין רעה מוכר וכשמכר הפנימי לחיצון בעין רעה מכר לו ולא סילק את דרכו מעליו שהוא משועבד לו ואע"פ שגם החיצון מכר לפנימי בעין רעה ויש לומר שלא שייר לו דרך לא כל הימנו לסלק שיעבודו של פנימי כיון שהוא אינו רוצה להסתלק אלא הרי הוא משועבד לו כבתחלה דודאי מכרן לאחר דמתני' דאמרן אין להם דרך מפני שאין מי שיעכב על ידו אבל הכא שהפנימי מעכב על ידו והיא משועבד לו לא כל הימנו לסלק שיעבודו בלא רצונו:
(יד) שני בתים זה לפנים זה כו' פי' לא מבעי' לשמואל דאמר גבי שני אחים שאין להן דרך זע"ז דה"נ אין להן דרך דהשתא כד איהו גופי' מזבין לחברי' אמרי' דלא שייר לעצמו דרך כד מזבין להו לאחריני לא כ"ש אלא אפילו לרב. דאמר התם יש להן הכא מודה דאין להן דהתם משום דאיהו גופי' לא מסתלק אבל הכא דדעת אחרת מקנה לשניהם אמרי' כי היכי דאין לו לחיצון חלק על הפנימי כך אין לפנימי נמי חלק על החיצון דכך זיכה לזה כמו לזה כדאמר רב זביד בפירקין דלעיל גבי אילנות לזה וקרקע לזה:
(טו) מכר את הדלת אבל לא את המפתח לימא מתני' דלא כר' מאיר דאי ר"מ האמר מכר את הכרם מכר תשמישי הכרם פי' הקנים שבכרם שהן מיוחדין אע"פ שלא קבעו בכרם הויא פלוגת' דר"מ ורבנן דלר"מ הן מכורין כיון שהן מיוחדין ולרבנן אינן מכורין עד שיהו קבועין והאי מפתח נמי אע"פ שאינו קבוע מיוחד הוא לבית אפילו תימא ר"מ התם קבוע הכא לא קביע פי' הקנים שבכרם קבוע תשמישייהו לאותו כרם ואינן מטלטלין לכרם אחר אבל המפתח דמתני' כגון שאינו קביע תשמישו לאותו בית לבדו אלא הוא פותח בו בתים אחרים ומש"ה אינו מכור:
והא דומיא דדלת קתני. מה דלת קביע אף מפתח נמי קבוע. פירש מה דלת קבוע הוא תשמישו שאין מטלטלין אותו מבית לבית אף מפתח נמי בכה"ג מיירי שקבוע תשמישו לאותו בית מיוחד לו ואפ"ה קתני דאינו מכור אלא מחוורתא מתני' דלא כר"מ:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
אתמר אמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא. וקימא לן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני, ותו דהא איפסיקא הלכתא כותיה לקמן:
לו. ואזדו רב ושמואל לטעמיהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן. וכבר פרישנא בפירקא קמא (לעיל בבא בתרא ז,ב סי' עב) במאי קא מפלגי, שמואל סבר האחין שחלקו לקוחות הן ומוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו זכות בדבר המכור כלל, ורב אמר אין האחין שחלקו לקוחות הוו כדאמרת מיהו מוכר בעין רעה מוכר כרבנן.
א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כותין או הלכתא כותיכו א"ל הלכתא כותיכו דמקריביתו אבבא דריש גלותא דשכיחי דיאני. וש"מ דהלכתא כשמואל דפסק הלכתא כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר. וש"מ דהלכתא כותיה נמי גבי האחין שחלקו דלקוחות הוא ומוכר בעין יפה מוכר דתרוייהו בחד טעמא אוקימנוהי בגמרא. וההיא דפסיקא הלכתא בפרק בית כור עפר (לקמן בבא בתרא קז,א) גבי שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים וגבי שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן דאיפסיקא הילכתא דבטלה מחלוקת, דמשמע דסבירא לן דהאחין שחלקו יורשין הוו, כי טעמיה דרב התם, לא קשיא, דכי אמרינן האחין שחלקו לקוחות הן במילתא דאתיא מחמת נפשיהו, כגון דרך וחלונות וסולמות ואמת המים דמחמת נפשיהו קאתיין, הילכך סבירא לן דלקוחות הוו דהא אינהו הוא דאקנו להדדי חולקא דהדדי. אבל לגבי מילתא דאתיא מחמת איניש אחרינא, כגון שבא להן אח ממדינת הים או שבא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן, (ו) לא מהניא חולקא דידהו לגבי ההוא אחא אחרינא ולא לגבי בעל חוב ולא מידי, אלא הוו להו כמאן דלא פלגי כלל ואמטול הכי בטלה מחלוקת. ואמטול הכי קא מסקינן הכא טעמא דרב גבי האחין שחלקו דסבירא ליה דיש להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין רעה מוכר, אלמא לקוחות הוי, ואלו התם גבי שלשה אחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן קא מסקינא טעמיה דרב דאמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הוו. והכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי קשיא הילכתא אהילכתא וקשיא נמי דרב אדרב, אלא לאו ש"מ כדקאמרינן:
לז. איתמר שני בתים זה לפנים מזה שניהן במכר ושניהן במתנה אין להן דרך זה על זה וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר. האי שניהם במכר ושניהם במתנה בדקאתו תרוייהו מכח חד עסיקינן, כגון שמכר לזה אחד ולזה אחד או שנתן לזה אחד ולזה אחד. אין להן דרך זה על זה, דאמר ליה חיצון לפנימי כי היכי דלדידך זבין ויהיב בעין יפה לדילי נמי זבין ויהיב בעין יפה. וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר, דכל היכא דגבי מוכר בעין יפה מוכר כ"ש גבי נותן דבעין יפה נותן כדמיברר לקמן. ודוקא בדאקני להו לתרוייהו בבת אחת, וכל שכן דזבניה לחיצון והדר זביניה לפנימי. אבל זב (י) ניה לפנימי לחד והדר זב (י) ניה לחיצון לאחרינא, אי נמי יהביה נהליה במתנה, יש להן דרך זה על זה, דמכי זבניה לפנימי לחד ושייריה לחיצון לנפשיה קני פנימי דרך בחיצון דומיא דמכרן לאחר, דס"ל כר' עקיבא דאמר אין הלוקח צריך ליקח לו דרך, וכי הדר זביניה לחיצון לאחר אע"ג דזבין ליה נמי בעין יפה לא מהני ליה ולא מידי, דלא יכיל לזבוניה ליה אלא מאי דשייר לנפשיה, ואלו הכא כיון דמקמי זביני דחיצון [זבניה לפנימי] כי זבין בעל חיצון מאי דשייר בעל פנימי הוא דזבין.
חיצון במכר ופנימי במתנה מאי. וכד זבין להו לתרוייהו בבת אחת קא מיבעיא לן, מי אמרינן כי היכי דנותן בעין יפה נותן מוכר נמי בעין יפה מוכר ואין להן דרך זה על זה, או דילמא הנ"מ גבי מכירה ומכירה וגבי מתנה ומתנה דתרוייהו כי הדדי נינהו, דכי היכי דלמר בעין יפה למר נמי בעין יפה, אי נמי גבי חיצון במתנה ופנימי [במכר] דודאי בעל מתנה עדיף ולית ליה לבעל המכר דירכא עילויה דבעל מתנה, אבל חיצון במכר ופנימי במתנה דבעל מתנה צריך דרך, עין יפה דבעל מתנה עדיפא טפי ויש להן דרך זה על זה.
סבור מינה דאין להן דרך זה על זה. דתרוייהו כי הדדי נינהו ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם. אלמא אפילו במילי דסבירא לן גבי מכר לדברי הכל דבעין רעה מוכר מאן דיהיב במתנה בעין יפה יהיב, הכא נמי אף ע"ג דהיכא דפנימי במכר אין להן דרך זה על זה, היכא דפנימי במתנה וחיצון במכר בעל מתנה עדיף מבעל מכר ויש להן דרך זה על זה. וכן הלכה:
רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו כו'. פירוש משום דסבירא ליה לשמואל דמוכר בעין יפה מוכר ולפיכך כשמכר פנימי לחיצון בעין יפה מכר לו ולא שייר דרך לעצמו. ואם תאמר אדרבה נימא איפכא דבעין יפה מכר לו חיצון לפנימי ומכר לו דרך עליו. נראה לי דלאו קושיא הוא משום דכי אמרינן דאין להם דרך הוי עין יפה גבי מכירת פנימי לחיצון ואינה כל כך עין רעה גבי מכירת חיצון לפנימי דמכל מקום במה שמכר לו לא שייר כלום אבל אי נימא איפכא דיש לו דרך לפנימי על החיצון לפי שהחיצון בעין יפה מכר לו ונתן לו את הדרך הוי עין רעה לגמרי אצל הפנימי שאף מה שמכר לחיצון דהיינו בית החיצון לא מכרו לגמרי וזו עין רעה גמורה שאף במה שאדם מוכר שייר לעצמו ומשום הכי אמר שמואל שאין להם דרך זה על זה שזו עין יפה שלהם שלא נשאר לאחד מהם בחלק על חבירו כלום ומהאי טעמא נמי אמרינן לקמן בשני בתים זה לפנים מזה דאין להם דרך זה על זה דכיון דלשניהם מכר אפילו לרבנן לשניהם בעין יפה מוכר וכמו שפירש ר"ש ז"ל עלה דההיא וכיון דבעין יפה מוכר זו היה עין יפה שלהם שלא יהא לאחד מהם בשל חברו כלום וכל כהאי גוונא לא הוי עין רעה לגמרי לחד מנייהו אבל אי על מנת דיש לו לפנימי דרך לפי שבעין יפה מכר לו אם כן הוי עין רעה לגמרי לגבי חיצון שאף במה שמוכר לו שייר והיינו טעמא דשמואל דאמר הכא אין להם דרך זה על זה ורב דאמר יש להם היינו טעמיה משום דסבירא ליה דמוכר בעין רעה מוכר וכיון שכן ודאי כשמכר לו פנימי לחיצון לא היה דעתו להסתלק ממה שהיה רגיל בו כבר דבעין רעה מוכר אבל כשמכר לו חיצון לפנימי לא הוצרך למכור לו את הדרך כי היכי דנימא דלא מכר לו כיון דסבירא ליה דבעין רעה מוכר דדרך לא היה צריך למכור לו שכבר היה מוחזק ורגיל בכך. הר"ן ז"ל.
ובשיטה שלא נודע שם מחברה תירץ דכיון דתרי עין יפה זה היפך מזה איכא אית לן להעמיד כל אחד בשלו ושלא יקח בשל חברו כלום ודומה למאי דאמרן שניהם במכר כו'. כן נראה לי ועיקר. עד כאן לשונו.
שני בתים זה לפנים מזה כו'. וכל שכן חיצון כו'. וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר בדאקני להו תרווייהו בבת אחת קיימא וכל שכן אי אקני לחיצון והדר אקני ליה לפנימי ואי אקני לפנימי ושייר חיצון והדר אקני ליה לחיצון מכי אקני ליה לפנימי ושייר חיצון לא שנא אקני לפנימי במתנה לא שנא אקני במכר מההיא שעתא זכה ליה פנימי בדרך על החיצון דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן נותן. ודאמרינן בתר הכי חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה כו' לא משכחת לה אלא בדאקני להו תרווייהו בבת אחת וכל שכן אי אקני לפנימי והדר אקני לחיצון אבל אי אקני לחיצון והדר אקני לפנימי מכי אקני לחיצון ושייר פנימי לפניו מההיא שעתא זכה ליה חיצון בהסרת הדרך מעליו דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר צריך ליקח לו הדרך כו'. הרא"ם ז"ל.
מתניתין: המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח כו'. ולא מכר את התנור ולא את הכירים כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגירסא זו פליגא מתניתין בהא אברייתא וכן יש בנוסח משנתנו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה ולפי זה מתניתין רבי אלעזר היא ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגורס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה. ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט ומתניתין כן נראה לי וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגירסא ישרה בעיניו ואם הגירסא כן לא ידעתי על איזה חולק רבי אליעזר. ואולי על המפתח דבמפתח הקבוע היא דומיא דדלת כדאמרינן בגמרא. אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע. הרשב"א ז"ל.
אבל לא את המפתח. פרישנא בגמרא מפתח דומיא דדלת אף על גב דקבוע בדלת אינו מכור. ופירש הראב"ד ז"ל טעמא מפני שהמפתח אינו צריך אלא לנטירותא יתירתא הוא אבל הדלת ודאי כאחד מן הכתלים הוא. ובגר ומנעול מכורים מפני שקבועים בדלת במסמרים קבועה גדולה. עד כאן לשונו ז"ל משיטה לא נודע שם מחברה.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה