בבא בתרא סב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בסירוגין מהו אתיקו מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו אמר רב בקנה הכל חוץ ממצר רביעי ושמואל אמר אפי' מצר רביעי ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה סבר לה כרב דאמר שיורי שייר ומדשייר במצר שייר נמי בכולהי אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מבלע אבל מבלע קנה וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין קנה מכלל דכי מובלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין קנה איכא דאמרי אמר רבא הלכתא קנה הכל ואפילו מצר רביעי ולא אמרן אלא דמבלע אבל לא מבלע לא קני וכי מבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אבל איכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין לא קנה מכלל דכי לא מובלע אף על גב דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין לא קני גשמעינן מתרוייהו לישני דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי דושמעינן נמי דהיכא דמבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין קנה הלא מבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין לא קנה מבלע ואיכא עליה לא מבלע וליכא עליה אתמר לה להאי גיסא ואתמר לה להאי גיסא ושודא דדייני:
אמר רבה זפלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא א"ל אביי מאי שנא הכי ומ"ש הכי אישתיק אמר אביי אנא סברי מדאישתיק קבולי קבלה ולא היא חזינא הנהו שטרי דנפקי מבי מר וכתיב בהו הכי פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא ואמר רבה מצר ארעא דמינה פלגא פלגא מצר ארעא דמינה פסיקא ט' קבין א"ל אביי מאי שנא הכי ומ"ש הכי אישתיק סבור מינה אידי ואידי פלגא
רשב"ם
עריכהבסירוגין מהו - כגון שהיו מקיפין אותו שמונה בני אדם שנים לכל רוח ראובן ושמעון מן המזרח לוי ויהודה מן הצפון יששכר וזבולון מן המערב יוסף ובנימין מן הדרום וכתב ראובן מצר מזרח לוי מצר צפון יששכר מצר מערב יוסף מצר דרום אם תמצא לומר כמין גאם לא קנה אלא באלכסון היינו משום דדרך למכור תלם אתד בין ב' שדות אבל אין דרך למכור בסירוגין ורגלים לדבר דטורח היה לו לכתוב כולם ודלגם בסירוגין ליתן מצר בכל ד' רוחות או דלמא ה"נ לא מכר אלא כנגד אותן של מצר ובאלכסון כזה:
קנה הכל - כל מה שמובלע בתוך ג' המצרים:
חוץ ממצר ד' - התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה דלהכי אהני מאי דלא כתב מצר רביעי:
אפילו מצר רביעי - דהאי דלא כתביה משום דלא צריך:
תלם אחד על פני כולה - אצל ג' המצרים כמין חי"ת:
סבר לה - רב אסי כרב דאמר דהאי דלא כתביה משום דשיורי שייר לעצמו מן השדה ועדיפא דרב אסי מדרב דקסבר רב אסי מדשייריה למצר שייריה נמי לכולה שדה שכנגד המצר ומיהו אהני ג' מצרים שכתב לקנות פורתא דהיינו תלם אחד אצל המצרים:
ולא אמרן - דלא קנה מצר רביעי אלא דלא מבלע בתוך שני המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם כזה:
אבל מובלע כזה - קנה כל מה שיש בתוך המצרים:
הכי גרסינן: וכי לא מובלע נמי לא אמרן אלא בדאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי תשעת קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אף על גב דלא מובלע נמי קנה מכלל דכי מובלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלא והוי ט' קבין קנה - ואמאי דקאמר רבא בהדיא חוץ ממצר רביעי קאי ואוקמה בדלא מובלע וקמפרש וכי לא מובלע נמי דאמרן לא קנה לא אמרן אלא דאיכא עליה הרכבת דקלים הנטועים שם אי נמי דהוי ההוא מצר תשעת קבין כשיעור שדה בפרק ראשון (לעיל דף יא.) דכיון דחשיב שייריה לעצמו וקדייק גמרא מכלל דברי דרבא אנו למדים מדאוקמיה להאי חוץ ממצר רביעי בתרתי לריעותא בדלא מובלע וכגון דאיכא עליה ריכבא דדיקלי מכלל דאי מובלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא דדיקלי קנה דליכא אלא חדא לריעותא:
איכא דאמרי כו' ואפי' מצר רביעי ולא אמרן אלא דמיבלע אבל לא מיבלע לא קני וכי מיבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין אבל איכא כו' אע"ג דמיבלע נמי לא קנה מכלל דכי לא מיבלע אע"ג דליכא עליה כו' לא קני - ה"ג לה. והכי פירושא מדאוקמה רבא להאי ואפי' מצר רביעי בתרתי לטיבותא בדמיבלע וליכא עליה מכלל דאי לא מיבלע אע"ג דליכא עליה כו' לא קנה משום דאיכא חדא לריעותא וקפסיק גמרא ושמעינן מהני תרי לישני דרבא כו' דאע"ג דפליגי כדלקמן בהכי מיהא לא פליגי וכן הלכה דבארעא לא שייר אלא במצר רביעי דהיינו כרב והיכא דמיבלע וליכא עליה קנה דאיכא תרתי לטיבותא והיכא דלא מיבלע ואיכא עליה כו' לא קנה דאיכא תרתי לריעותא מיבלע ואיכא עליה א"נ לא מיבלע וליכא עליה דהיינו חדא לטיבותא וחדא לריעותא אמרי לה בתרי לישני ואליבא דרבא ללישנא קמא קנה ללישנא בתרא לא קנה וקפסיק גמרא שודא דדייני השלכת הדיינין מאחר דמספקא לן נעביד שודא הכל לפי הענין שיראו הדיינין ויכירו המוכר עינו יפה או רעה הכל לפי אומד דעתם ומיהו בשאר מקומות דמספקא לן בתרי לישני הלכתא כמאן לא אמרינן שודא דדייני עד שיפרש כי הכא אלא המע"ה:
אמר רבה - ראובן ושמעון שהיה להם שדה בשותפות ומכר ראובן את חלקו לאיניש מעלמא וכתב לו כן פלגא דאית לי בארעא כלומר החצי שיש לי בשדה זו אני מוכר לך:
פלגא - כלומר כל חצי השדה מכר ולא שייר לעצמו כלום אבל אם כתב לו פלגא בארעא דאית לי אני מוכר לך:
ריבעא - זבין ליה רביע השדה דהיינו חצי חלקו דהכי קאמר ליה החצי אני מוכר לך מקרקע שלי נמצא מחצי השדה שיש לו מכר החצי דהיינו רביע בל השדה:
א"ל אביי מאי שנא הכי כו' - כי היכי דפלגא דאית לי בארעא פלגא הכי נמי פלגא בארעא דאית לי פלגא דהכי משמע פלגא אני מוכר לך בהך ארעא והאי דמסיים דאית לי אמאי דקאמר פלגא קאי כלומר אותו חצי שיש לי אמרתי לך למכור:
מבי מר - רבה וכתיב הכי בהנהו שטרי מכירה פלגא דאית לי בארעא פלגא כו' כלומר אותו שטר שהיה כתוב בראשו איך פלוני אמר לנו הוו עדים שאני מוכר לפלוני פלגא דאית לי בארעא היה מוכיח בסופו שפלגא היה מוכר לו שכך היה כתוב וקנה פלוני מן פלוני חצי השדה בכך וכך ממון ואותו שכתוב בו פלגא בארעא דאית לי היה מפרש בסוף השטר שהקנה לזה הלוקח רביע השדה:
מצר ארעא דמינה פלגא פלגא - ראובן שהיה לו שדה ומכר מקצתו לשמעון לצד מערב ומצד מזרח עכב לעצמו ולא פירש כמה מכר וכמה שייר לעצמו אלא כך כתב המצרים שדה פלוני שאני מוכר לפלוני מצד מערב לוי ומצד מזרח ארעא דמינה פלגא הקרקע עצמה שהיא שלי שחלוקה ממנה זו שמכרתי הוא מצר מזרחי שלה פלגא מכר לו דהא קאמר דמינה פלגא דמשמע חלוקה לחצאין:
דמינה פסיקא - משמע שדה הראויה לפסוק מהקרקע אחרת דהיינו לכל הפחות תשעה קבין כדתנן בפ' ראשון (לעיל יא.) אין חולקין את החצר כו' הועבר מתחילת העמוד הבא ולא את השדה עד שיהא בו ט' קבין לזה וט' קבין לזה פסיקא משמע מחותך ממנה המועט מן המרובה:
תוספות
עריכהאיתמר להאי גיסא ואיתמר להאי גיסא שודא. אע"ג דבעלמא בכל דוכתי אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ואוקי ממונא בחזקת מריה בין היכא דמספקא בעובדא היכי הוה כגון לעיל (דף לב:) דאמר דאיכא סהדי למר ואיכא סהדי למר היכא דקיימא ארעא תיקום בין מספקא לן בדינא כההיא דסוף השואל (ב"מ דף קב:) דמוקי שמואל למתני' באחד ששכר מרחץ בבא באמצע החדש לכך יחלוקו דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או אחרון אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר דהמע"ה אלא שכאן נראה לחכמים לעשות שודא וגבי קדשה בעשרים ונתן לה ל' חצאין בפ' מי שמת (לקמן דף קמה.) דמספקא לן לרבי יוסי אי קדושין לטיבועין ניתנו אי לאו ואין מונה לה בכסף כתובה מכסף קדושין אלא מחצה והיינו חולקין ולא בעי למימר המע"ה אע"ג דמסתמא לא סבר כסומכוס דלית הלכתא הכי ועוד דאוקי שמואל מתני' דסוף השואל דאיירי בה ר' יוסי בבא באמצע החדש היינו כרבנן דסומכוס וכן לרב אסי בפ"ק דבבא קמא (דף ט. ושם) גבי אחין שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהן דאמרינן נוטל רביע בקרקע כו' דמספקא ליה אי כיורשים אי כלקוחות דמו וחולקין ולא אמר המע"ה וביש נוחלין (לקמן דף קכד:) נמי גבי בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה דהו"ל ראוי ובמלוה שעמו אמר התם (דף קכו.) דפליג משום דהמע"ה דמספקא לן אי גמר ומשעבד נכסיו כל כך שיהא אביו מוחזק כדי שיטול בהן פי שנים או לא וחולקים מספיקא וכן (ב"מ דף פג.) דדרו באגרא ואיתבר משלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי קרוב לפשיעה וקרוב לאונס בכל אלו היה נראה לחכמים שיחלוקו והיכא דלא מפרש גמרא מידי אית לן למימר המע"ה והיכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וס"ל לדיין כחד מינייהו ועבד מאי דעבד עבד דהכי אמר בפרק כל הנשבעין (שבועות דף מח:) השתא דלא איתמר לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ואי מספקא לדיין כמאן הלכת' המע"ה:
חזינא להנהו שטרי דכתב בהו פלגא דאית לי בארעא פלגא. כלומר היו מגבין פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא היו מגבין אותו ריבעא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהיד א מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ט"ז, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ט סעיף ד' [ושודא דדיינא]:
טו ב ג ד ה ו מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ט"ו, וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ט סעיף ב':
טז ז מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה כ"ג, וסמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ח סעיף כ"א:
ראשונים נוספים
מצר לו מצר ראובן עד דרך שביל אחד שבמזרח ומצר שני שביל שני ומצר שלישי שביל שלישי ומצר רביעי לא כתב לו:
אמר רב קנה הכל. השדה והמצר חוץ ממצר רביעי משום דשייריה ולא כתבו:
אלא תלם אחד על פני כל המצרים. משלש רוחות דמצר לו סמוך למצר:
כרב דאמר. שייר המצר רביעי שלא קנה וקא מוסיף רב אסי מדשייר למצר שייר לכולה שדה חוץ מתלם אחד שקנה. והני מילי דלא קנה מצר רביעי היכא דלא מובלע המצר בתוך השדה שהמצר עמוק ונמוך מן השדה או גבוה יותר מן השדה שנראה כמו שאינו מן השדה:
אבל מיבלע בשדה. דהמצר שוה עם השדה דמי כשדה עצמה ומכרו:
וכי מבלע נמי לא אמרן דקני. דליכא עליה דההוא מצר ריכבא. שורה של דקלים. דלא כשדה אחרת דמי ולא הוי ארוך כל כך כמקום זריעת ט' קבין דהיינו שיעור שדה קטנה:
אבל אי איכא כו' לא קנה. משום דכשדה אחרת דמיא:
ואיכא דאמרי כו'. ה"ג וכי לא מבלע נמי לא אמרן אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלא ואי נמי הוי כו' אבל ליכא עליה ריכבא ולא הוי ט' קבין קנה. דייקי' מהאי לישנא בתרא מכלל דכי מיבלע אע"ג דאיכא עליה ריכבא והוי ט' קבין קני. ושמעינן מתרוייהו לישנא דבשדה לא שייר דבמצר פליגי ולא בשדה ושמעינן נמי מתרוייהו לישני דהיכא דמיבלע וכו' קני. ושמעינן נמי מתרוייהו דהיכא דלא מיבלע ואי איכא ריכבא אי הוי ט' קבין לא קני דכשדה בפני עצמה דמיא. אבל מיבלע ואיכא עליה ריכבא איתמר להך גיסא ללישנא קמא דלא קני דכשדה בפני עצמה דמיא ואיתמר להך גיסא ללישנא בתרא דייקא מיניה דקנה. ולהיכא נמי דלא מבלע ולא איכא עליה ריכבא איתמר להך גיסא בלישנא קמא משמע דלא קנה ואיתמר להך גיסא ללישנא בתרא משמע דקנה דלאו כשדה אחרת דמיא דהואיל דליכא עליה ריכבא דדיקלי:
שודא דדייני. שאם יראו ב"ד שדעתו של מוכר קרובה ללוקח שהוא אוהבו או שקרובו ומוכר לו בעין יפה יתננה לחלקו של לוקח ואם לאו למוכר:
אמר רבה. אם היה בין שני שותפין קרקע ואמר אחד לאינש דעלמא מזבינא לך פלגא דאית לי בארעא משמע דכל חלקו מקני ליה וקנה הלוקח ההוא פלגא דאית ליה כולה. אבל אמר ליה כי האי לישנא פלגא בארעא דאית לי מזבינא לך משמע דמההיא פלגא דמגיע לחלקו מזבין ליה החצי והיינו ריבעא דכולה שדה קנה:
א"ל אביי. מ"ש בהאי לישנא דקנה פלגא מ"ש באידך דלא קנה אלא ריבעא:
דקבולי קבלה. דאידי ואידי פלגא:
מבי מר. מבי רבה:
אמר רבה. אם יש לב' שותפין קרקע וחלקוה ביניהן ואמר חד מן השותפין לאחר קרקע שלי אני מוכר לך ומצר לו ללוקח מצד אחד מצר ארעא דמינה פליגא כלומר חלק שותפי שחלק עמי הוא מצר אחד ודאי אמרי' דאית ליה פלגא ללוקח שכל חלקו מכר לו עד חלק שותפו: אבל אי אמר ליה בהאי לישנא קרקע שלי אני מוכר לך ומצר לו מצר אחד בהאי לישנא לרוח פלוני ארעא דמינה פסיקא לא קנה בה הלוקח אלא שדה של ט' קבין דאמרי דהכי אמר ליה המוכר ללוקח לרוח פלוני מצר ארעא דילי דמינה פסיקא ההוא שדה דזביני לך כלומר שפסקתי מקרקע שלי שיעור שנחשב שדה ומכרתי לך והשאר שיירתי לי ולא קנה כל חלקו:
א"ל אביי. מ"ש בהאי לישנא דקנה פלגא ומ"ש בהאי לישנא דלא קנה אלא ט' קבין בלבד:
שודא דדייני: כתב ר"ש ז"ל: ומיהו בשאר מקומות דמספקא לן בתרי לישני הלכתא כמאן, לא אמרינן שודא דדייני, עד שיפרש התלמוד כי הכא, אלא המוציא מחבירו עליו להביא ראיה. ע"כ. ויש אומרים [שזה] מלשון רב יהודאי גאון ז"ל. ומ"מ לו שומעין בזה, שקבלתו מרבנן סבוראי.
הא דאמרינן: הכא איכא תשעה קבין, ואי נמי רכבא דדיקלי: בשדה מיירי, ומשום דבשדה לא חשיב שדה בפחות מתשעה קבין, כדתנן במשנת פרק השותפין (לעיל יא, א), נקט ליה הכין. אבל עיקרא דמלתא אי חשיב באפיה נפשיה קאמר, ומינה בגנה אי הוי חצי קב, וכן בכל דבר ודבר שהוא הדבר הנמכר.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
כב. איבעיא להו סיים את הקרנות מהו (כמו) כמין גמא מהו בסירוגין מהו תיקו. היכי דמי סיים לו את הקרנות, כגון שהיתה קרן מזרחית צפונית משדה זו הנמכרת נוגעת בראש תור משדה ראובן, וקרן צפונית מערבית הימנה נוגעת בראש תור משדה לוי, וקרן מערבית דרומית הימנה נוגעת בראש תור משדה שמעון, וקרן דרומית מזרחית הימנה נוגעת בראש תור משדה יהודה, וקרנות הללו נוגעות בשדות הללו ראש תור כנגד ראש תור בלבד, והיו ארבע שדות אחרות סמוכות לו מארבע רוחותיה לארכה ולרחבה כל אחת מהן מרוח אחת, שאחת לדן ושנייה לנפתלי ושלישית לגד ורביעית לאשר כגון זה:
ומצר לו מצר ראובן ושמעון ולוי ויהודה הנוגעין בקרנות, ומצר דן ונפתלי גד ואשר הנוגעין בארכה וברחבה לא מצר לו. והוא הדין היכא דקיימי תלתא או ארבעה מצרי לכל רוח ורוח, ולא מצר ליה לכל רוח אלא מצר אחד הסמוך לקרן זוית מרוח אחת, וכן לכל רוח ורוח. מהו, מי אמרינן כגון דסיים לו את ארבע הקרנות רואין כאלו חוט מתוח מקרן לקרן מארבע רוחות ונעשה כאילו מצר לו ארבע מצרים מארבע רוחות לארכה ולרחבה וקנה כולה, או דילמא מדהוה ליה למימצר ליה מצרים הסמוכים לה מארבע רוחות לארכה ולרחבה ולא מצר ליה שיורי שייר. ועלתה בתיקו, ולא קנה אלא תשעת קבין סמוך לאחת מן הקרנות בלבד דיד הלוקח על התחתונה. דכי סיים להו לארבע קרנות לאו למקני מינה ארבע פיסקי סיימינהו נהליה, דחדא שדה זבין ליה ארבעה לא זבין ליה. ולא למקנא נמי תלם אחד על פני כולה, חדא דאי אהני למקנא תלם אחד על פני כולה, דהוה ליה כמאן דמצר ליה על פני כולה, מהני נמי (לא) [למי]קני כולה. ועוד דהא אפילו מצר לו מצר ראשון ושני ושלישי ומצר רביעי לא מצר ליה קאמרי' לקמן דכי לא מבלע לא קני ליה למצר רביעי, וכל שכן הכא דלא סיים לו אלא הקרנות בלבד ואפילו חד תלם נמי לא מיבלע בין מצרי דמצר ליה. אלא כי סיימינהו לקרנות נהליה למיקני מינה חדא מארבעה פיסקי דסמיכא לחדא מהנך מצרי הו (י) א דאיכוון, והאי דמצר הנך תלתא קרנות אחרניאתא לסיומי להאי קרן איכוון, ואע"ג דמרחקי מיניה מצרים הרחיב לו ומצר לו מצר אחד סמוך ושלשה מופלגין, וכיון דלא ברירא מילתא הי מינייהו אקני ליה יד לוקח על התחתונה הוא דמצר ליה.
והני מילי היכא דהנך שדות דמצר ליה לא מקפי ליה לשדה הנמכרת אפילו מאבראי, כגון דמרחקי מהדדי ולא נגעי [ב]הדדי כלל כדציירנא לעיל, אבל היכא דנגעי בהדדי מאבראי, דאשתכח דמקפי לה לכולה השדה הנמכרת מארבע רוחותיה מאבראי, אף על גב דאיכא שדות אחרניאתא לארכה ולרחבה דמפסקי בינייהו ובין השדה הנמכרת קנה כולה. מאי טעמא, מצרים הרחיב לו, מידי דהוה אמוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה ומצר לו מצרים החיצונים, דאף על גב דלא נגעי מצרים בשדה הנמכרת קני לה לאותה שדה. וזו היא צורתה כדי שתתברר למראית העין:
הילכך לא מיבעיא היכא דנגעי קרנות דידה במצרים שמצר לו, אלא אפילו היכא דמתפלגי מצרים מניהו לגמרי, כיון דמצר ליה מצרים החיצונים שמקיפין אותה מרחוק מארבע רוחותיה קני כולה.
ודוקא נמי היכא דלא פריש ליה בהנך מצרי דמצר ליה מצרי הקרנות אינון, אלא דכתב ליה מצר ראובן מרוח אחת ומצר לוי מרוח שנית ומצר שמעון מרוח שלישית ומצר יהודה מרוח רביעית, ואשתכח דהני מצרי לא נגעי בשדה הנמכרת אלא בקרנות בלבד הוא דנגעי. אבל היכא דכתב ליה מצר ראובן בקרן מזרחית צפונית ומצר שמעון בקרן מערבית דרומית מצר לוי בקרן צפונית מערבית ומצר יהודה בקרן דרומית מזרחית, כיון דגלי אדעתיה דקרנות הוא דמצר ליה, מוכחא מילתא דשדה דסמיכא לה הני מצרים בקרנות דילה הוא דזבין ליה ודינא הוא דקני כולה.
והא דמיבעיא לן נמי כמין גמא מהו, היכי דמי, אילימא דמצר ליה שתי רוחות הסמוכות זו לזו בלבד ואלו הנך שתי רוחות אחרניאתא לא מצר ליה, מאי קא מיבעיא ליה, הא בהדיא אמרינן מצר ראובן ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב ליה מצר ראובן רוחין תרתין ומצר שמעון רוחין תרתין. טעמא דכתיב ליה רוחין תרתין הא לאו הכי לא קני כולה, דאיכא למימר דלא מצר ליה ראובן אלא מרוח אחת ולא מצר ליה שמעון אלא מרוח אחת, ונמצא שלא מצר ליה אלא שתי רוחות הסמוכות זו לזו כמין גמא, ודינא הוא דלא קני מינה אלא פלגא באלכסון כגון זה:אלא מסתברא דכי קא מיבעיא ליה כמין גמא מהו, משתי רוחות קא מבעיא ליה. כגון שמצר לו חצי רוח מזרחית צפונית וחצי רוח צפונית מזרחית ומצר לו חצי רוח מערבית דרומית וחצי רוח דרומית מערבית, ואלו חצי רוח מזרחית דרומית וחצי רוח דרומית מזרחית וחצי רוח מערבית צפונית וחצי רוח צפונית מערבית לא מצר לו, כגון זה:
מי אמרינן כיון דמצר מכל רוח ורוח פלגא כמאן דמצר ליה כולהו דמי וקני כולן, או דילמא מדהוה ליה לממצר ליה כולהו רוחאתא מראש ועד סוף לא קני אלא חדא פיסקא מינה להדי חד מהני תרי גמי באלכסון כמין ראש תור כגון זה:
ואם נפשך לומר הכי קא מיבעיא לן, כמין גמא מהו, גבי סיים לו את הקרנות קמיבעיא לן, אם תמצא לומר סיים לו את הקרנות כיון דלא סיים לו אלא חודו של כל קרן וקרן לא קני כולה, דמוכחא מילתא דהני מצרים לאו לסיומה לכולה שדה קא אתו אלא לממצרינהו לחדא מהנך קרנות בלחוד קאתו, אלא סיים לו את הקרנות כמין גמא מהו, כגון שמצר לו שני מצרים סמוכין זל"ז לכל קרן וקרן, שנמצאו ד' מצרים נראין כשמונה כצורת פסי ביריאות כגון זה:
מי אמרינן כיון דמצר ליה תחלת לכל רוח ורוח וסופא כמאן דמצר ליה כולהו רוחות מתחלתן ועד סופן דמי וקני כולה, או דילמא מדהוה ליה לממצר ליה כולהי רוחות מתחלתן ועד סופן ולא מצר ליה לא קנה אלא פיסקא חדא באלכסון כמין ראש תור כנגד אחד מן המצרים שמצר לו כמין גמא ויד לוקח על התחתונה, ואינך נמי כולה לממצרה להאי גם הוא דמצר ליה ומצרים הרחיב לו, אי נמי כולהו נמי למהוי יד לוקח על התחתונה הוא דמצר ליה כגון זה:
אם תמצא לומר לא קנה אלא חדא פיסקא להדי חד גמא כדאמרן, בסירוגין מהו, כגון שהיו שלשה או ד' מצרים בכל רוח ורוח, מצר ראובן שמעון ולוי ויהודה מזרח ומצר דן ונפתלי גד ואשר בדרום ומצר יששכר וזבולון ויוסף ובנימין במערב ומצר חנוך ופלוא חצרון וכרמי בצפון, [ומצר] א' והניח אחד ומצר לו מצר אחר והניח אחד. להך פירושא דפרישנן כמין גמא משתי רוחות, הכי קא מיבעיא לן, אם תמצא לומר כמין גמא הוא דשייר מארבע רוחות בסוף כל רוח ורוח שיורי דסמיכי להדדי, אבל בסירוגין דלא שייר תרי מצרי דסמיכי להדדי לממצר כולה קא מיכוון וקנה כולה, או דילמא הא נמי לא קנה אלא פיסקא חדא להדי חד מצר ויד לוקח על התחתונה. ולהך פירושא דפרשינן כמין גמא מהו אסיים ליה את הקרנות, איפכא קא מבעיא לן, אם תמצא לומר סיים לו את הקרנות כמין גמא קנה כולה דהא מצר ליה תחלת לכל רוח ורוח וסופה וכמאן דמצר ליה כולהו רוחות מתחלתן ועד סופן דמי, אלא בסירוגין מהו, כיון דמצר ליה מקצת לכל רוח ורוח כמאן דמצר ליה כולה דמי, או דילמא כיון דלא מצר ליה תחלת לכל רוח וסופה לא מצר ליה אלא חדא פיסקא בלחוד להדי חד מצר ושארא מצרים הרחיב לו.
הדין הוא סוגיא דהאי בעיא לפום פירושא דרבואתא דאוקמוה בדילוגי, ולישני דסירוגין דפרק מי שאחזו קורדיאקוס (גיטין ע,ב) ודפרק שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים (ב"ק לז,א) מסייע להו. מיהו לישנא דסירוגין דמגילה לחודיה לאו לשון דילוג הוא אלא לשון הפסקה הוא, דתנן בפרק הקורא את המגילה (מגילה יז,א) קראה סירוגין ומתנמנם יצא, ומשום דלא הוה מיתוקם להו לרבנן התם בשאר לישני דסירוגין דאם כן אמאי יצא, אמטול הכי אמרינן עלה (שם יח,א) לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רב דקאמרא להו לרבנן דעיילי פיסקי פיסקי עד אימתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין, והתם הוא משמע נוטל אחד ומניח אחד. ואל תתמה, דכמה מילי בקראי ובלישנא דרבנן דמשמשי תרי או תלתא לישני.
הני בעיי כולהו עלו בתיקו. הילכך כולהו נמי לא קני אלא חדא פיסקי' להדי חד מצר, גבי סיים לו את הקרנות. וגבי סירוגין לא קני אלא חד פיסקא כנגד המצר הסמוך לו כמין תלם פשוט, והוא דהוי תשעת קבין. וגבי כמין גמא קני נמי חד פיסקא להדי חד כמין גמא באלכסון. והוא דהוי נמי תשעת קבין, דכיון דזבין ליה שדה לא מצי למדחייה בפחות מתשעת קבין דבבציר מהכין לא מיקריא שדה. וליכא למימר נמי דשקיל חד פיסקא סמוך לכל מצר דמצר ליה, דא"כ אשתכח דקא שקיל כמה פיסקי דמתפלגי מהדדי וחדא שדה זבין ליה תרתי תלת שדות לא זבין ליה. הילכך דינא הוא דלא שקיל אלא חדא פיסקא, והוא דהויא תשעת קבין. ובכולהו יד מוכר על העליונה למיתב ליה אהי מצרא דבעי מהנך מצרי דמצר ליה. הדין הוא סברא דילן בהני בעיי. וחזינא להו לרבואתא קמאי דפסקו בהו חולקין בי דינא, דכל ממון המוטל בספק חולקין במידי דלא הוה קאי מעיקרא בחזקתיה דחד מיניהו דליכא לאוקומיה בחזקה דמרי קמא, אבל במידי דאיכא לאוקומי בחזקת דמרי קמא מוקמינן ליה בחזקה דמרי קמא והמוציא מחבירו עליו הראיה. ואפילו במטלטלי דלא קימי ברשותא דחד מינייהו כדאיתא בפרק השואל ב"מ ק,א) גבי המחליף פרה בחמור וילדה, וכל שכן במקרקעי. ואפי' היכא דקימי ברשותא דלוקח, דקי"ל קרקע בחזקת בעליה קימת, (בכ"ש) [וכ"ש] הכא דאכתי קאי מוכר בנכסי. אלא מחוורתא דדינא בכולהו הני בעיי כדכתיבנא, לא שנא מכר ולא שנא מתנה, דקרקע בחזקת בעליה קיימת:
כג. מצר לו מצר ראשון ומצר שני ומצר שלישי ומצר רביעי לא מצר לו. כגון שמצר לו רוח מזרחית ורוח צפונית ורוח דרומית, ואלו רוח מערבית לא מצר לו. אמר רב קנה הכל חוץ ממצר רביעי. כלומר קנה כל השדה חוץ מגופו של מצר הרביעי שלא מכר לו, והוא תל של אבנים או של עפר שמפסיק בין שדה לשדה, דכיון דמצר ליה שלשה מצרים סמוכין זה לזה והרי קצות שני המצרים שמצר לו זה כנגד זה נמשכין והולכין עד סוף השדה, כולה שדה אקני ליה, דהא כולה בגו הנך מצרי דמצר ליה קימא. והאי דלא מצר ליה מצר רביעי, לשיורי גופו של מצר רביעי דסמיך ליה העומד על שפת השדה להפסיק בינה ובין חברתה הוא דשייריה, ואע"ג דמובלע בין שני המצרים שמצר לו. אבל בגופה של שדה לא שייר ולא מידי.
ושמואל אמר קנה הכל ואפילו מצר רביעי. דכיון דמיבלע האי מצר רביעי בין הנך תרי מצרי דמצר ליה מכאן ומכאן תו לא אצטריך לממצר ליה מצר רביעי, דממילא ידענא דמתחינן חוט (מקצת) [מקצה] מצר ראשון ועד (קצת) [קצה] מצר שלישי ונמצא מצר רביעי בכלל ולאו משום דשייר מידי.
ורב אשי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה, חוץ מעל פני מצר רביעי שלא מצר לו. סבר לה כרב דאמר שיורי שייר ומדשייר בהא שייר נמי בכולהו. כלומר סבר לה כרב דאמר האי דלא מצר ליה מצר רביעי, לשיוריה למצר רביעי הסמוך לו הוא דאיכוון, ומדשייר במצר רביעי גופיה אע"ג דקאי ביני הנך מצרי דמצר ליה [שייר] נמי בכולה שדה אע"ג דקימא ביני מצרי דמצר ליה.
אמר רבא הלכתא קנה לה הכל חוץ ממצר רביעי. כלומר קנה כל השדה חוץ מגופו של מצר רביעי כדפרישנא לטעמא דרב. ולא אמרן אלא דלא מיבלע, כלומר שהמצרים שמצר לו הסמוכין למצר הרביעי מזה ומזה אינן מגיעין עד סוף רחבו של מצר כדי שיהא המצר הרביעי מובלע בין שני המצרים שמצר לו מכאן ומכאן, אבל מיבלע קני, ואפילו מצר רביעי. וכי מבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עליה דהאי מצר רביעי רכבא דדיקלי ולא הוי המצר גופיה תשעת קבין אבל איכא עליה ריכבא דדיקלי אי נמי הוי תשעת קבין חשיב ואע"ג דמיבלע לא קני. דאם איתא דלא שיירה הוה ליה לממצר ליה נמי מצר רביעי. ושמע מינה מהאי לישנא דרבא דלעולם לא קנה אלא היכא דמיבלע וליכא עליה רכבא דדיקלי ולא הוי תשעת קבין.
ואיכא דאמרי אמר רבא קנה הכל ואפילו מצר רביעי ולא אמרן אלא דמבלע אבל לא מיבלע לא קנה. כלומר לא קנה את המצר עצמו כדפרישנא לעיל. וכי לא מיבלע נמי לא אמרן דלא קני אלא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי אי נמי הוי תשעת קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלי ולא הוי תשעת קבין אע"ג דלא מיבלע קני. ושמעינן מהאי לישנא בתרא דרבא דלעולם קנה אלא היכא דלא מיבלע והוא דאיכא עליה ריכבא דדיקלי אי נמי הוי תשעת קבין.
ואסיקנא ושמעינן מהני תרי לישני דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי. דכי פליגי הני תרי לישני דרבא במצר גופיה פליגי אבל בשדה גופה לא שייר ולא מידי, ולאפוקי מדרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה. ושמעינן נמי דהיכא דמבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי ולא הוי תשעת קבין קנה לא מיבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא אי נמי הוי תשעת קבין ולא מיבלע לא קנה מיבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלי אי נמי הוי תשעת קבין לא מיבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי ולא הוי תשעת קבין אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייאני. כלומר אמרי לה להאי גיסא ללישנא קמא לא קנה ללישנא בתרא קנה כדברירנא לעיל. והשתא דאיתמר להאי גיסא ואיתמר להאי גיסא עבדינן ביה שודא דדייאני, דאי מוכחא מילתא לדינא לפום אומדן דעתיה דהאי מוכר דבעין יפה זבין או יהיב ולא שייר מידי קנה הכל, ואי לא לא, ודינא הוא דקני כוליה חוץ ממצר רביעי. ודוקא בהני תרי בבי דאיתמר להאי גיסא ואיתמר להאי גיסא, אבל בבי קמאי דשוו בהו לישני דרבא, היכא דאתמר קנה קנה והיכא דאיתמר דלא קנה לא קנה, ולית בה שודא דדייאני כלל:
כד. אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא פלגא בארעא דאית לי ריבעא. כלומר היכא דאמר ליה פלגא דאית לי בארעא מזביננא לך, ואשתכח דלית ליה בארעא אלא פלגא, קני לוקח פלגא, דהא כוליה פלגא דאית ליה בארעא זבין ליה. ואי אמר ליה פלגא בארעא דאית לי, ואשתכח דלית ליה למוכר בגוה אלא פלגא, לא קני לוקח אלא ריבעא דכולה ארעא דהוא פלגא במאי דאית ליה למוכר, דהא לא זבין ליה אלא פלגא במאי דאית ליה לדידיה:
כה. ואמר רבה מצר ארעא דמינה פליגא פלגא מצר ארעא דמינה פסיקא תשעת קבין. כלומר אי אמר ליה וזבינית לך מארעא דאית לי במקום פלוני מצר ארעא דמינה פליגא, דמשמע [ד]זבין ליה מצר ארעא דפליגא מארעיה וסימה לעיקר ארעא, פלגא דכולה ארעא זבין ליה, ושקיל ליה לההוא פלגא מההוא גיסא דמצר ליה. ואי אמר ליה דמינה פסיקא, פיסקא בעלמא משמע, ולא יהיב ליה אלא תשעת קבין לאורך ההוא מצרא דמצר ליה. מיהו בציר מתשעת קבין לא מצי יהיב, דהא לית ביה שיעור שדה, כדתנן (לעיל בבא בתרא יא,א) ולא את השדה עד שיהא בה תשעת קבין לזה כו'. וכיון דאמר ליה מצר ארעא מסתמא כי קא נחית לאו לפחות משיעור שדה קא נחית, דבבציר מהכי לא מיקריא ארעא. והאי טעמא לא הוה משכחת ליה אלא כגון דמצר ליה תלת רוחאתא או טפי מן הכין, דכיון דאלו זבנה לארעא סתמא ולא אמר ליה דמינה פליגא נמי איכא למימר דלפלגא (קני) [קא] נחית. אבל היכא דלא מצר ליה תלת רוחאתא, כיון דבסתמא דמשמע נמי כולה לא משכחת ליה דאית ליה טפי מפלגא, כי אמר ליה מינה פליגא היכי תיסוק אדעתין דאית ליה פלגא. אלא לא משכחת לה לטעמיה דרבא אלא בדמצר ליה תלת רוחאתא כדפרישנא.
קנה הכל חוץ ממצר רביעי. פירש רבינו חננאל ז"ל חוץ ממצר השדה ממש וכל השדה קנה עם שלשה מצרי השדה אבל המצר הרביעי לא קנה והואיל ולא מצר לו מצר רביעי והיינו דקאמרינן בסוגיין דבשדה לא שיירי ולא מידי כלומר בגוף השדה לא שייר כלום אלא המצר הרביעי בלבד שייר. ואמרינן לקמן לפום חד לישנא דאף על גב דמובלע מצר הרביעי בתוך המצרים שמצר לו לא קנאו ונראה בעיני דוקא כשיש שם מצר והמצר חלוק הוא מן השדה והואיל ולא מצר לו מצר רביעי לא קנה מצר השדה שבאותו רוח אבל אם אין שם מצר קנה הכל ואפילו תלם אחד לא שייר שהרי כל השדה נכללת בתוך שלשה מצרים ואפילו רב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה דוקא כשיש שם מצר ברוח רביעי דכיון ששייר המצר שהרי היה צריך לו מצר רביעי כדי שיקנה המצר אמרינן דשייר נמי בכל השדה. והר"י הלוי ז"ל פירש חוץ ממצר רביעי חוץ מחלק רביעי של השדה דפלגינן לה בארבע פסקי באלכסון. ולישנא דקאמרינן לקמן דבשדה לא שייר ולא כלום אינו מתיישב על זה הפירוש. עליות.
וזה לשון הר"י מיגש ז"ל: מצר לו מצר ראשון כו'. קנה הכל חוץ ממצר רביעי. פירוש דעבדינן לה לארעא ארבע פיסקי באלכסון כגון זה וקני ליה לשלש פסקי מנייהו בר מפיסקא רביעית. ושמואל אמר אפילו מצר רביעי נמי כיון שהזכיר שלש רוחות לא הוצרך להזכיר מצר רביעי וממילא שמעת דמתחינן ליה לחוץ מקצת רוח ראשון ועד קצת רוח שלישי וקני הכל. ורב אסי אמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה כגון זה ה. סבר לה כרב דאמר שיורי שייר מצר רביעי ומדשייר מצר רביעי שייר נמי כולה ולא אקני ליה אלא תלם אחד על פני כולה. ומסתברא דשיעור האי תלם כרוחב דקאמר רב אשי דאזיל תיירי דתורי והדר. אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ ממצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מיבלע האי מצר רביעי עם השדה כולה אבל מיבלע ונראית כשדה אחת קנה הכל ואפילו מצר רביעי. וכן מובלע נמי לא אמרן אלא דליכא עלה דהאי מצר רביעי ריכבא דדיקלי ולא הוי תשעה קבין אף על גב דלא הוו עליה ריכבא דדיקלי ואי איכא לא קני ליה דהא שדה חשובה היא בפני עצמה משום הנהו ריכבא דדיקלי דאית ביה. איכא דאמרי כו'. והני תרי לישני דרך אחד הן ואין ביניהם חלוקה ולפיכך אמרינן ושמעינן מהני תרי לישני דאי הוה בינייהו פלוגתא אלישנא בתרא סמכינן. דבארעא לא שייר ולא מידי. פירש רבינו חננאל ז"ל דבארעא לא שייר ולא מידי מדקאמר קנה הכל ולאפוקי מדרב אסי דאמר לא קנה אלא תלם אחד על פני כולה. ולענין מצר רביעי נמי שמעינן דהיכא דמבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי ולא הוי תשעה קבין ודאי קני. לא מבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלי אי נמי הוי תשעה קבין ודאי לא קני. מבלע ואיכא עליה לא מבלע וליכא עליה אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא. כלומר ללישנא קמא דרבא לא קני אלא עד דהוי מבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי וללישנא בתרא קני דהא ללישנא בתרא לא אמרינן דלא קני אלא היכא דלא מבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלי דאף על גב דלא מבלע קנה זהו פירוש אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא כלומר להאי לישנא קני ולהאי לישנא לא קני. ורבינו האי גאון ז"ל פירש בספר מקח וממכר דהאי דאמרינן דבארעא לא שיירי ולא מידי דאפילו מצר רביעי נמי לא שייר ביה ולא מידי והאי דאמר רבא קנה הכל חוץ ממצר רביעי מוקי להו בחצר דמצר רביעי חשיב ביה. ולהאי פירוש לא משכחת טעמא לתשעה קבין דתשעה קבין ליתנהו אלא בשדה כדתנן ולא את השדה כו' אבל בחצר לא אשכחן דתלי ליה בתשעה קבין. ועוד דריכבא דדיקלי בחצר מאי בעי. הילכך האי פירושא לא אתברר לן. ולהך פירושא דפריש רבינו חננאל ז"ל נמי קשיא הא דאמרינן לא שייך ולא מידי דמשמע דאפילו מצר רביעי נמי לא שייר. ויש לומר דהא דאמרינן לא שייר ולא מידי בשדה שהוא מובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי שהוא שדה לבן משום דשדה לבן סתמא דמובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי הוא ובתר הכי הדרינן למידק בה בגופא דהאי שדה דאיירינן ולא שייר בה ולא מידי היכא דמובלע וליכא עליה ריכבא דדיקלי הוא דהיינו סתם שדה אבל לא מובלע ואיכא עליה לא קני כו'.
הא דאמר רבה מצר ארעא דמינה פליגא פלגא. מצר ארעא דמינה פסיקא תשעה קבין. פירושו היכא דזבין ליה איניש לחבריה חולקא סתמא מארעיה ואמר ליה זבינית לך או יהבית לך מצר ארעא דמינה פליגא כיון דקאמר דמינה פליגא ודאי הך חולקא דזבין ליה פלגא הוא דלשון פליגא משמע דתרי פליגי מתעבדי האי ארעא וחד פלגא מינה הוא דזבין לה או יהיב ליה. ואי אמר ליה דמינה פסיקא לשון פסיקא משמע דלאו פלגא דארעא זבין ליה אלא פסקא בלחוד הוא דזבין ליה הילכך יהב ליה פסקא דמתקריא שדה וקיימא לן דשדה לא הויא פחותה מתשעה קבין כדתנן ולא את השדה כו'. ואסיקנא דבין אמר מינה פליגא בין אמר מינה פסיקא אי אמר ליה אלין מצרנהא פליגא. פירוש אי אמר ליה אילין מצרני האי ארעא דיהבית לך מינה האי חולקא שמע מינה דפליגא קאמר ליה משום הכי קאמר ליה אילין מצרנהא לברורי עד היכא מטי תחומה כי היכי דלשקול פלגא מינה דאי סלקא דעתך פסקא דהיא תשעה קבין בלחוד הוא דאמר ליה למה ליה לאודועי מצרנהא כיון דתשעה קבין הוא דאית ליה מינה בין הויא ארעא רבתי בין הויא זוטרתי מאי נפקא ליה מינה לאודועי מצרנהא ועד היכן מטי תחומה אלא לאו שמע מינה מדקא מסיים מצרנהא מכלל דחולקא הוא דאקני ליה מינה דאי מטפי ארעא מטפי ליה ואי חסרא מחסר ליה ולהכי אצטריך לסיומי מצרנהא כי היכי דלידע עד היכי מטי תחומאה דלשקול מינה חולקא וכיון דמקני ליה חולקא מינה לא הוי פחות מפלגא דמאן דאמר דילמא פחות מפלגא הוא דאקני ליה עליו להביא ראיה. ואי לא אמר ליה אילין מצרנהא בין אמר ליה דמינה פליגא בין אמר ליה דמינה פסיקא תשעה קבין הוא דאית ליה דאי סלקא דעתך פלגא קאמר ליה אמאי לא קא בריר ליה מצרנהא כי היכי דלברור תחומאה דלשקול פלגא מינה אלא לאו שמע מינה פסקא קאמר ליה דהוא תשעה קבין. ומשום הכי לא איכפת ליה לאודועי מצרנהא וברורי תחומאה ואף על גב דמינה פליגא קאמר ליה לשון פליגא משמע נמי פסקא דהא אפילו מאן דלית ליה בארעא אלא פסקא זוטרתי כד בעי לברורה ולמשקלה תא נפלוג בהדך הוא דאמר ליה לשותפיה אלמא לשון פליגא נמי משמע אפיסקא. עד כאן לשונו.
ולא היא דחזאי לכולהו שטרי דנפקי מבי מר וכתיב בהו הכי פלגא דאית לי בארעא פלגא. יש שכתבו דהכי פירושו כשהאדם היה נותן ומוכר ואומר לשון פלגא דאית לי בארעא היו כותבים בשטר המכר פלגא וכשהיה אומר פלגא בארעא דאית לי היו כותבים בשטר דריבעא מכר ליה. ומכאן שהעדים יכולים לכתוב. פירוש הלשון ואינם צריכים לכתוב הלשון בעצמו. הר"ן ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה