רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ו

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף מו.)

(דף צב.) המוכר פירות לחבירו ולא צימחו אפי' זרע פשתן אינו חייב באחריותן רשב"ג אומר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן:

גמ' (דף צג.) (ע"ש הרבה שינויים) ת"ר המוכר זרעוני גנה לחבירו זרעים שאינן נאכלין זרען ולא צימחו חייב באחריותן זרעים הנאכלים זרען ולא צימחו אינו חייב באחריותן ואם התנה עמו מתחלה לזרע חייב באחריותן (דף צג:) מה הוא נותן לו דמי זרע וי"א אף הוצאה והלכתא כת"ק. (לשון הרי"ף) והני מילי דלא צימחו מחמת עצמן אבל מחמת דבר אחר כגון שלקו בברד או כיוצא בו אינו חייב באחריותן:

(דף צב.) איתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר ה"ז מקח טעות ושמואל אמר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך וליחזי האי גברא אי לשחיטה אי לרדיא זבין בגברא דזבין להא ולהא וליחזי דמי היכי יהיב לא (דף רי"ף מו:) צריכא דאייקר בישרא וקם כרידיא (דף צב:) ואי ליכא לאישתלומי מיניה לשקול תורא בזוזיה דאמרי אינשי ממארי רשותך פארי אפרע דאיכא לאישתלומי מיניה רב אמר הרי זה מקח טעות זיל בתר רובא ורובא לרידיא זבני ושמואל אמר כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא והלכתא כשמואל ומדמקשינן ואי ליכא לאישתלומי מיניה לשקול תורא בזוזיה ומפרקי' דאיכא לאישתלומי מיניה שמעינן דהיכא דאית ליה לאיניש זוזי גבי חבריה ואמר ליה שקול מינאי מטלטלא או מידי אחריני בזוזך ואיכא גביה זוזי לאו כל כמיניה דיהיב ליה מטלטלי בזוזיה אלא יהיב ליה זוזי כדאית ליה גביה גרסינן בפרק אלו טריפות (חולין נ:) ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדין פסולה נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא קודם שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהיא לאחר שחיטה הוגלד פי המכה בידוע שהיא ג' ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה (רש"י בחולין (דף נא.) לא גריס למאי נ"מ למו"מ) למאי נפקא מיניה למקח וממכר להודיע כי מקח טעות הוא ושנינו בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (דף לז.) השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את הדמים ומה שלא אכלו יקבר ויחזיר להן את הדמים השוחט את הפרה ומכרה ונודע שהיא טרפה מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את הדמים ומה שלא אכלו יחזיר את הבשר ויחזיר להן את הדמים מכרוהו לעובד כוכבים או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי טריפה ות"ר המוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור פירות ונמצאו טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את הדמים וכו' תניא (דף צד.) המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך:

מתני' (דף צג:) המוכר פירות לחבירו הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות למאה מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים בשרון מקבל עליו עשר פוטסות למאה:

גמ' (דף צד.) תניא המוכר פירות לחבירו חטין מקבל עליו רובע (דף רי"ף מז.) קטנית לסאה שעורים מקבל עליו רובע נישובת לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה (לשון הרי"ף) הני שיעורי כולה באתרא דליכא מנהגא אבל באתרא דאיכא מנהגא עבדינן כמנהגא דקיימא לן בכל כהאי גוונא הכל כמנהג המדינה א"ר הונא אם בא לנפות מנפה את כולן דהיכא דאיכא עפרא טפי מהאי שיעורא הואיל ונתחייב לנפות מנפה ליה לכוליה עפרא ולא מוקים ליה אהאי שיעורא דמתני' אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא אמרי לה דינא מאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח איניש יתיר מרובע טרח איניש וכיון דטרח טרח בכוליה ואמרי לה קנסא רובע שכיח יתיר מרובע לא שכיח ואיהו הוא דעריב וכיון דעריב קנסוה רבנן בכוליה:

(דף צג:) אמר רבה בר חייא קטפסאה משמי' דרב הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו נותן לו דמי חטין דאי שביק להו הוו מזדבני אגב חיטייהו:

(דף צה.) מרתף של יין מקבל עליו עשר קוססות למאה והני מילי בדלא א"ל למקפה אבל א"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה דתני רב (דף רי"ף מז:) זביד בר אושעיא מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה וזה הוא אוצר ששנו חכמים ותניא בברייתא מרתף של יין אני מוכר לך נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין אני מוכר לך נותן לו יין הנמכר בחנות מרתף זה אני מוכר לך אפילו כולו חומץ הגיעו וקשיאן אהדדי ומשנינן (דף צה:) דרב זביד דא"ל למקפה וברייתא דלא א"ל למקפה הלכך מרתף של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה מרתף זה של יין וא"ל למקפה נותן לו יין שכולו יפה ומקבל עליו עשר קוססות למאה מרתף זה של יין ולא אמר ליה למקפה נותן לו יין הנמכר בחנות מרתף זה סתם ולא אמר ליה של יין אפילו כולו חומץ הגיעו ואיבעיא לן מרתף של יין סתם ולא אמר ליה זה ולא אמר ליה למקפה מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מקבל וח"א אינו מקבל מ"ד מקבל דייק מדרב זביד ומ"ד אינו מקבל דייק מברייתא ואקשינן ולמאן דדייק מדרב זביד קשיא ברייתא ופריק חסורי מחסרא והכי קתני בד"א דא"ל למקפה הא לא א"ל למקפה מקבל וקיי"ל דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וקי"ל נמי דכל ספק ממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע הלכך מקבל ומוקמינן למתני' כדברי המיקל על המוכר שהוא הנתבע ולא צריכנא לאוקומי מתניתין בדאמר ליה זה ולא מפקינן לה מפשטא:

(דף צז:) קנקנין כשרון מקבל עליו עשר פוטסאות למאה:

תאנא פוטסאות נאות ומגופרות:

מתני' המוכר יין לחבירו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות (דף צח.) אמר לו יין מבושם אני מוכר לך חייב להעמיד לו עד העצרת (דף רי"ף מח.) ישן משל אשתקד מיושן משל שלש שנים:

גמ' אמר רבי יוסי בר חנינא לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר א"ל הא חמרך והא קנקנך וכי קנקנים דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי לא צריכא דאמר ליה למקפה ממאי מדקתני אם ידוע שיינו מחמיץ הרי זה מקח טעות אמאי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי אלא ש"מ מתני' בדאמר ליה למקפה ש"מ ופליגא דר' חייא בר יוסף דאמר רבי חייא בר יוסף חמרא מזלא דמריה גרים דכתיב ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה והלכה כרבי יוסי בר' חנינא אמר רב יהודה אמר רב בל המתגאה בטלית תלמידי חכמים ואינו תלמיד חכם אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה כתיב הכא לא ינוה ובתיב התם אל נוה קדשך:

א (דף צו.) איתמר המוכר חבית יין לחבירו והחמיצה אמר רב כל שלשה ימים ברשות מוכר מכאן ואילך ברשות לוקח (דף צו:) ושמואל אמר חמרא אכתפא דגברי שוור עבד רב יוסף עובדא בשכרא כותיה דרב בחמרא כותיה דשמואל הא דשמואל אי בקנקנים דמוכר קאמר בדלא אמר ליה למקפה היא ואי בקנקנים דלוקח קאמר אע"ג דא"ל למקפה כי היכי דלא תקשי אדרבי יוסי בר' חנינא דתרוייהו הלכתא נינהו ולא קשיאן אהדדי:

(דף צח.) אמר רבא האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחבריה אדעתא דליזבנהו ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל לה מיניה ולא אמרן אלא דלא שני לה בברזא אבל שני לה בברזא לא ולא אמרן אלא דלא מטי יומא דשוקא אבל מטי יומא דשוקא לא ואמר רבא האי מאן דמקבל חמרא מחבריה אדעתא דממטי ליה אפרואתא דבילשפט ואדמטי התם זל דינא הוא דמקבל ליה מיניה איבעיא להו הוה חלא (דף רי"ף מח:) מאי אמר ליה רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן חלא לא כמאן ברבי חייא בר יוסף איכא דאמרי אפילו חלא כמאן כר"י בר' חנינא מהא שמעינן דהלכתא כרבי יוסי בר' חנינא:

ישן משל אשתקד וכו':

תנא (דף צח:) מתישן והולך עד החג:

מתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו עושה ארבע אמות על שש דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר עושה אותה ד' אמות על ו' בית קטן שש על שמונה גדול שמונה על עשר טרקלין עשר על עשר רומו כחצי ארכו וחצי רחבו ראיה לדבר רשב"ג אומר כבנין ההיכל:

גמ' מאי טרקלין בי ורדי תנא וקנתינר שנים עשר על שנים עשר מאי קנתינר תרבץ אפדני:

(דף צט.) מתני' מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ואין מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ זה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת:

גמ' פותחת להיכא אמר רבי יוחנן שניהם לבור בשלמא בעל הבור בעי לאישתמורי במיא דבוריה אלא בעל הבית למה לי אמר רבי אלעזר (דף צט:) משום חשד אשתו:

מתני' מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין ולא יכניס לתוכה תגרין ולא יכנוס מתוכה לתוך שדה אחרת והחיצון זורע את הדרך נתנו דרך מן הצד מדעת שניהם נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה ומכניס לתוכה תגרין ולא יכניס מתוכה לתוך שדה אחרת וזה וזה אינן רשאין לזורעה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל אמת בית השלחין אני מוכר לך נותן לו שתי אמות לתוכה ואמה (דף רי"ף מט.) מכאן ואמה מכאן לאגפיה אמת בית הקילון אני מוכר לך נותן לו אמה אחת לתוכה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן לאגפיה ואותם אגפים מי זורען אמר רב יהודה אמר שמואל בעל השדה זורען רב נחמן אמר שמואל בעל השדה נוטען מאן דאמר זורען כל שכן נוטען ומאן דאמר נוטען אבל זורען לאן חלחולי מחלחלי ואמר רב יהודה אמר שמואל אמת המים שכלו אגפיה מתקנה מאותה שדה מ"ט אמר רב פפא שעל מנת בן קיבל עליו בעל השדה:

מתני' מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו נטלה ונתן להן מן הצד מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו דרך היחיד ארבע אמות ודרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לו שיעור דרך המעמד דייני ציפורי אמרו בית ארבעת קבין:

גמ' (דף ק.) דרך היחיד ד' אמות תניא אחרים אומרים כדי שיעבור חמור במשאו אמר רב הונא הלכה כאחרים ודייני גולה אמרו שני גמדין ומחצה ואידי ואידי חד שיעורא הוא:

(דף ק:) דרך הקבר אין לה שיעור:

תנו רבנן המוכר קברו ודרך קברו מקום מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו על כרחו (דף רי"ף מט:) משום פגם משפחה:

מתני' המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש ופותח לתוכה וכו' וכן הלכתא:

סליקא לה פרק המוכר פירות