רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט


(סה א)

מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסים מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי אמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון:

גמ' ולית הלכתא כאדמון ואע"ג דגרסינן בפרק שני דייני גזרות (דף קט.) אמר רב יצחק משמא דחזקיה כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו בהא לית הלכתא כוותיה דסוגיא דשמעתא כת"ק סלקא:

וכמה מרובין אמר רב יהודה אמר שמואל כל שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו איתמר נמי כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל שיזונו מהם אלו ואלו עד שיבגרו הן הן מרובים ואינך הן הן מועטין ואי ליכא לאלו ולאלו עד שיבגרו (דף קמ.) מאי אמר (בגמ' וברא"ש אית' אמר רבא) רבה מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגרו והשאר לבנים וה"מ במקרקעי אבל במטלטלי כיון דבתקנתא דבתראי הוא דמיתזני אע"ג דמועטין נינהו ניזונין מהן אלו ואלו דלא תקינו להו רבנן אלא למהוי כבנים אבל למהוי יתיר מבנים ולמשקל הכל לא והכי שדר גאון (סה ב) כדכתבינן:

פשיטא מרובין ונתמעטו כבר זכו בהם יורשין מועטין ונתרבו מאי ת"ש דא"ר (בגמ' וברא"ש איתא דאמר ר' אבא א"ר אסי עשו אלמנה כו') אמי א"ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכרו איבעיא להו בע"ח מהו שימעט בנכסים דף קמ:

אלמנתו מהו שתמעט בנכסים מזונות בת אשתו מהו שתמעט בנכסים אלמנה ובת איזה מהן קודם ואיפשיטא מינייהו חדא דאמר רבי (בגמ' איתא דאמר ר' אבא א"ר אסי עשו אלמנה כו') אסי אמר רבי יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחים בנכסים מועטין מה בת אצל האחים הבת ניזונת והבנים ישאלו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים והנך כולהו לא איפשיטו ולקולא עבדינן ולא ממעטו דנכסי בחזקת בנים קיימי ולא מפקינן מינייהו אלא בראיה:

מתני' הניח בנים ובנות וטומטום בזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל הנקבות הנכסים מועטין הנקבות דוחין אותו אצל הזכרים האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים אם זכר מנה ואם נקבה מאתים ילדה זכר ונקבה הזכר (סו א) נוטל מנה והנקבה נוטלת מאתים ילדה טומטום אינו נוטל ואם אמר כל מה שתלד אשתי יטול הרי זה יטול ואם אין יורש אלא הוא יורש את הכל:

גמ' מתני' בשכיב מרע והא דתנן ילדה טומטום אינו נוטל אוקמא רבא כרשב"ג (נראה דצ"ל דתנן ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג אומר אין קדושה חלה כו' ומשנה היא בתמורה (דף כד:) וכ"ה כאן בגמ'.) דתניא ילדה טומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה עליהן ולית הלכתא כרשב"ג אלא אם ילדה טומטום נוטל כפחות שבשניהם (דף קמא:) ההוא דאמר לה לדביתהו נכסאי להאי דמעברת אמר רב הונא הוה מזכה לעובר והמזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה א"ל משנתנו איני יודע מי שנאה (דף קמב:) ורבי יצחק אמר רבי יוחנן המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו:

א"ל שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימא לך קמייהו המזכה לעובר קנה והלכתא המזכה לעובר לא קנה:

ההוא דאמר לה לדביתהו נכסאי לבני דיהוו ליך מינאי אתא בריה קשישא א"ל וההוא גברא מה תהוי עליה א"ל זיל קני כחד מינייהו הנהו ודאי לא קנו דהא ליתינהו האי קנה או (סו ב) לא קנה ומסקנא דלא קנה מ"ט (דף קמג.) דאילו א"ל קני כחמור מי קני הכא נמי לא קני דאיתמר קני כחמור לא קני את וחמור רב נחמן אמר קנה מחצה ורב המנונא אמר לא קנה ולא כלום ורב ששת אמר קנה הכל וקיימא לן הלכה כרב נחמן בדיני ההוא דאמר לה לדביתהו ניכסי ליך ולבניך אמר רב יוסף קני פלגא אמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אומר (ויקרא כד) והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו (דף קמג:) והלכתא כרב יוסף. ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה אמר רב אמי הראויין לבנים לבנים והראויין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתי' לא נסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה ירושלמי בפרק שני דייני גזלות מי ששלח ממדינת הים ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל:

ההוא דאמר להו נכסאי לבניי הוה ליה ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בני או לא אמר אביי ת"ש (בראשית מו כג-כד) ובני דן חושים רבא אמר (במדבר כו ח-ט) ובני פלוא אליאב רב יוסף אמר (דברי הימים א ב ח) ובני (צ"ל כמו בגמ' ובני אֵיתָן עזריה) עזריה ההוא דאמר להו נכסי לבני הוה ליה ברא ובר ברא מי קארו אינשי לבר ברא בני או לא רב חביבא אמר קארו אינשי לבר ברא בני ומר בר רב אשי אמר לא קארו אינשי לבר ברא בני תניא כותיה דמר בר רב אשי המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים:

גרסינן בסוף כתובות (דף קט:) ההוא דאמר להו דיקלא לברת שכיב ושבק תרי פלגי דיקלי מי קארו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא או לא אמר ליה רב מרדכי לרב אשי הכי קאמר אבימי מהגרוניא קארו אינשי לתרי פלגי דיקלי דיקלא:

גרסינן בפרק הכותב (כתובות פה א) ההוא דאמר להו נכסי לטוביה שכיב אתא טוביה א"ר יוחנן הרי בא טוביה אמר לטוביה ואתא רב טוביה לטוביה אמר לרב טוביה לא אמר ואי איניש דגייס ביה הא גייס ביה אתו שני טוביים שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש (משלי כו ה) טוב שכן קרוב מאח רחוק שניהם שכנים שניהם קרובין שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני:

גרסינן בפרק האומר התקבל גט זה לאשתי (דף סה:) גניבא יוצא בקולר הוה כי קא נפיק אמר להו הבו ארבע מאה זוזי לרבינא מחמרא דנהר פקוד (דף סו.) קשיא ליה לר' אבא חמרא לא קאמר דמי חמרא לא קאמר מחמרא קאמר ואידך מחמרא כדי ליפות את כחו:

גרסינן בפרק יום טוב שחל להיות ערב שבת (דף כ.) ההוא גברא דאמר להו הבו ארבע מאה זוזי לפלוני ולינסוב ברתי א"ר פפא ארבע מאה שקיל ברתיה אי בעי נסיב ואי לא בעי לא נסיב אבל אי אמר לינסוב ברתי והבו ליה אי נסיב אין ואי לא נסיב לא מאי טעמא לישנא קמא לישנא דמתנה היא בין בזוזי בין בברתא הילכך אי בעי תרוייהו שקיל ואי בעי חד מינייהו שקיל אבל לישנא בתרא ברתיה תנאה וזוזי מתנה הילכך אי מקיים ליה לתנאיה שקיל ואי לא לא שקיל:

מתני' הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים השביחו לאמצע ואם אמרו גדולים ראו מה שהניח אבא הרי אנו עושין (סז א) ואוכלים השביחו לעצמן האשה שהשביחה את הנכסים השביחה לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת השביחה לעצמה:

גמ' אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא לא שאנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השביחו לעצמן (דף קמד.) רב ספרא שביק אבוה זוזי שקלינהו ועבד בהו עיסקא אתו אחוה תבעוה בדינא קמיה דרבא אמר להו רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני:

האשה שהשביחה את הנכסים וכו':

אשה מאי עבידתה א"ר ירמיה באשה יורשת כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ומת שמעון והניח בנות ומת ראובן בלא בנים נמצאת אשת ראובן יורשת בעלה עם אחיותיה בנות שמעון:

א"ר חנינא המשיא אשה לבנו גדול בבית קנאו ודוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא אשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון פשיטא ייחד לו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה בית ואכסדרה מהו שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו מיתיבי ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה אמר רב ירמיה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם נהרדעי אמרי אפילו שובכא דיוני רב פפא אמר אפילו אציצא דהרסנא מר זוטרא אנסביה לבריה ותלא ליה סנדלא רב אשי אנסביה לבריה ותלא ליה אשישא דמשחא:

אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא ואידך דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא ואידך דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה:

(סז ב) מתני' (דף קמד:) האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו האחין שעשו מקצתן שושבינות בחיי האב חזרה השושבינות חזרה לאמצע מפני שהשושבינות נגבית בבית דין אבל שילח לו ביד חברו כדי יין וכדי שמן אינן נגבין בבית דין מפני שהן גמילות חסדים:

גמ' תאנא לאומנות המלך תנו רבנן אחד מן האחין שמינוהו גבאי או פולמוסטוס אם מחמת האחין לאחין ואם מחמת עצמו לעצמו:

תנו רבנן אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות יכולין האחין לומר לו אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין לך מזונות מסייעא ליה לרב הונא דאמר רב הונא ברכת הבית ברובה וליתבו ליה לפי ברכת הבית אין הכי נמי:

חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו:

שלח רבין משמיה דרבי אלעא לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל חלה באונס נתרפא מן האמצע היכי דמי בפשיעה כדאמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים שנאמר (משלי כב ה) צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם:

האחים שעשו מקצתם שושבינות בחיי האב חזרה השושבינות חזרה לאמצע מפני שהשושבינו' נגבית בב"ד אבל השולח כדי יין וכדי שמן אין נגבין בב"ד מפני שהן גמילות חסדים והא תניא שלח לו אביו שושבינות כשהיא חוזרת חוזרת לו אמר רב אסי ל"ק מתני' בסתם ברייתא במפרש כדתניא שלח לו אביו שושבינות חוזרת לו שלח אביו שושבינות סתם כשהיא חוזרת חוזרת לאמצע שמואל אמר מתני' ביבם דהוה ראוי ואין היבם נוטל בראוי כבמוחזק מכלל דהאיך משלם ולימא תנו לי שושביני ואשמח עמו (דף קמה.) אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן כגון ששמח עמו בשבעת ימי המשתה ולא הספיק לפורעו עד שמת אמר רב פפא הלכתא בין שמת ארוס בין שמתה ארוסה בין הדר ביה איהו (סח א) מוהרי הדרי קידושי לא הדרי הדרה בה איהי אפילו קידושי הדרי אמימר אמר קידושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו קידושין תופסין באחותו וכן הלכתא:

שהשושבינות נגבית בב"ד:

תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בשושבינות נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה ואין בה משום רבית (דף קמה:) ואין השביעית משמטתה ואין הבכור נוטל בה פי שנים. נגבית בב"ד וחוזרת בעונתה כי מלוה דמיא ואין בה משום רבית דלאו אדעתא דהכי יהיב ליה ואין השביעית משמטתה דלא קרינא בה לא יגוש ואין הבכור נוטל בה פי שנים דהוה ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אמר רב כהנא כללא דשושבינותא הוה במתא איבעי ליה למיתי שמע קל טבלא איבעי ליה למיתי לא שמע איבעי ליה לאודועיה לא אודועיה תרעומת אית ליה עליה שלומי משלם עד כמה אמר אביי נהוג בני גננא עד זוזא אתא (כ"ה גם הגי' ביד רמה ועי' מ"ש על זה בדקדוקי סופרים בהגהות אות ז) בכריסיה אכליה עד ארבעה משלם פלגא מכאן ואילך איניש איניש כי חשיבותיה ת"ר עשה עמו בפומבי וביקש לעשות עמו בצנעא יכול לומר לו בפומבי אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בבתולה וביקש לעשות עמו באלמנה יכול לומר לו בבתולה אני עושה עמך כדרך שעשית עמי עשה עמו בשניה וביקש לעשות עמו בראשונה יכול לומר לו לכשתשא אשה אחרת אני עושה עמך עשה עמו באחת וביקש לעשות עמו בשתים יכול לומר לו באחת אני עושה עמך כדרך שעשית עמי:

מתני' (דף קמו.) השולח סבלונות לבית חמיו שילח שם בק' מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אין אלו נגבין לא אכל שם סעודת חתן הרי אלו נגבין שילח סבלונות מרובין שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה הרי אלו נגבין סבלונות מועטין שתשמש בהן בבית אביה אין אלו נגבין:

גמ' אמר רבא דוקא דינר אבל פחות מדינר לא (דף קמו:) אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להן דמי בשר בזול (בגמ' שלנו איתא עד כמה בזול עד תילתא) ופירשו קמאי האי שיעורא דכל זוזא חשבינן ליה ארבעה דנקי דהוה תרי תלתי דזוזא (דף קמו.) אכל תנן שתה מאי הוא תנן שלוחו מאי שם תנן שיגרו לו מאי ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באחד ששיגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת ורכב בשמחתו ועמד על פתח בית חמיו והוציאו לו כוס של חמין ושתה ומת וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו סבלונות העשויין ליבלות אינן נגבין ושאין עשויין ליבלות נגבין שמע מינה אפילו שתה אבל שיגרו לו או שאכל שלוחו (סח ב) לא איפשיטו איבעיא להו מהו שישלם שבח סבלונות תיקו בעי רבא סבלונות העשויות ליבלות ולא בלו מהו ולא איפשיט (דף קמו:) יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמת הוא בין שמתה היא ואפי' הדר ביה איהו סבלונות הדרי מאכל ומשתה לא הדרי הדרא בה איהי אפילו כישא דירקא הדרא:

מתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרי' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת (דף קנג.) לא כתב בה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היה צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע דברי ר"מ וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה:

גמ'(דף קמו:) מ"ט דאזלינן בתר אומדנא דאי הוה יודע דחי לא הוה כתב לכולהו ניכסי לאחריני אבל אם שייר קרקע כל שהוא אמרינן למיסמך עליה שיירה הלכך מתנתו קיימת ותניא נמי הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן ואמר ר"נ (דף קלב.) הלכה כרבי שמעון בן מנסיא ת"ר הרי שהי' חולה מוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמר להן (דף קמז.) דומה שיש לו בן עכשיו שאין לו בן נכסיו לפלוני היה חולה ומוטל במטה ואמרו לו נכסיו למי ואמר להן דומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסיו לפלוני ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת אין מתנתו מתנה (סט א) (בגמ' ליתא תיבות אמר רבא רק אר"נ אע"ג דאמר שמואל כו' ע"ש) אמר רבא (דף קמז:) אמר ר"נ אמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל ומודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול פירוש הא דאמר שמואל אינו יכול למחול איורש קאי ולאו אשכיב מרע גופיה דקי"ל בשכיב מרע כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו וכבר ברירנא לה להא מילתא שפיר בפרק הכותב לאשתו:

אמר רבא אמר רב נחמן ש"מ שאמר ידור פלוני בבית הזה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו אמר רבא אמר ר"נ (דף קמח.) ש"מ שאמר הלואה שיש לי ביד פלוני תנו אותה לפלוני דבריו קיימין ואינו צריך למעמד שלשתן (דף קמח:) אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין אם כמחלק מת קנו כולן עמד חוזר בכולן ואם כנמלך מת קנו כולן עמד אינו (סט ב) חוזר אלא באחרון ודילמא עיוני קא מעיין סתמיה דשכיב מרע מידק דייק והדר יהיב אמר רב (בגמ' איתא אמר רב אחא בר מניומי) יוסף בר מניומי אמר ר"נ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת ואלא מתניתין דקתני לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת היכי משכחת לה אמר רב חמא באומר כל נכסי אלו הן מר בר רב אשי אמר במוחזק איבעיא להו חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו או לא והילכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו דתניא כולן לראשון ומקצתן לשני שני קנה ראשון לא קנה מקצתן לראשון וכולן לשני ראשון קנה שני לא קנה ומשכחת לה לרישא בין בשמת בין בשעמד וסיפא לא משכחת לה אלא בשעמד דאי בשמת ראשון קנה מקצת ושאר הנכסים לשני הילכך לא משכחת לה אלא כשעמד והוא דקנו מיניה איבעיא להו הקדיש כל נכסיו מהו הפקיר כל נכסיו מהו חילק כל נכסיו מהו תיקו אמר רב ששת יטול יזכה יחזיק יקנה כולן לשון מתנה היא במתניתא תנא אף יחסין ויירש בראוי ליורשו ורבי יוחנן בן ברוקא היא איבעיא להו (דף קמט.) יהנה בהן מהו יראה בהן מהו יעמוד בהן מהו ישען בהן מהו תיקו איבעיא להו מכר כל נכסיו מהו זימנין אמר רב יהודה אמר שמואל אם עמד חוזר וזימנין אמר אם עמד אינו חוזר ולא פליגי הא דאיתינהו לזוזי בעינייהו והא דפרעינהו בחובו איכבעיא להו שכיב מרע שהודה מהו ת"ש (ע א) דאיסור הוו ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא רב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה ובי רב הוה אמר רבא היכי קני להו רב מרי להני זוזי אי בירושה לאו בר ירושה הוא ואי במתנה מתנת ש"מ כירושה שויוה רבנן כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה ואי במשיכה ליתינהו גביה ואי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין ואי אגב ארעא לית ליה ארעא ואי במעמד שלשתן אי שלח לי לא אתינא לגביה מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי אמאי לא ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו וליקנינהו באודיתא אדהכי נפק אודיתא מבי איסור איקפד רבא אמר קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדי לי פירוש א הא דאמר רבא מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה וכל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה במתנת יורש בלחוד הוא דקא אמר הכי ועיקרא דמילתא משום דקיימא לן דלגבי יורש לשון ירושה ולשון מתנה חד טעמא נינהו כדאמרינן (דף קמח:) אמר רב ששת יטול יחזיק יזכה יקנה כולן לשון מתנה הן במתניתא תנא אף יחסין ויירש בראוי ליורשו ורבי יוחנן בן ברוקא היא ואמרינן (דף קלג.) שלח רב אחא בר (רב אחא בר רב עויא לדברי ר"י בן ברוקא כ"ה בגמרא וכ"ה ברי"ף לעיל סוף סי' תתנ"ט) עולא לדברי רבי יוחנן בן ברוקא נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום הראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק אמר לו רבא לרב נחמן והא אפסקה אמר ליה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ושמעת מינה דלשון מתנה ולשון ירושה לגבי יורש חדא מלתא היא ומכאן אמר רבא מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן אבל מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש ואפילו לגר דעלמא קני דקיימא לן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו והכי שדר רבינו האי גאון זצ"ל:

(דף קמט:) שייר קרקע כל שהוא וכו':

וכמה כל שהוא אמר רב יהודה קרקע כדי פרנסתו וליתיה לדרב יהודה מדרבא אמר ר"נ (דף קנ:) דאמר רבא אמר ר"נ חמשה עד שיכתבו כל נכסיהן ואלו הן שכיב מרע עבדו ואשתו ובניו ומברחת.

דשמעת מינה דשיור מידי בכולהו הוי שיור ולא בעינן כדי פרנסתו והא דאמר רב יהודה חדא מינייהו שכיב מרע דתנן שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת.

עבדו דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין.

אשתו דאמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא.

בניו דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה.

מברחת דאמר מר (ע ב) מברחת צריכה שתכתוב כל נכסיה ובכולהו מטלטלי הוי שיור לבר מכתובת אשה דממקרקעי תקינו רבנן ממטלטלי לא תקינו רבנן ואמרינן נמי (דף קנ.) אמר רב דימי בר יוסף אמר רבי אלעזר עשו מטלטלין שיור אצל עבד ולא עשו מטלטלין שיור אצל כתובה והשתא דתקינו רבנן בתראי לגבות כתובה ממטלטלי אפילו לכתובת אשה הוי שיור א אמר מטלטלאי לפלוני מאני תשמישא איקרו מטלטלי לבר מחיטי ושערי כל מטלטלאי אפילו חיטי ושערי אפילו ריחים העליונה לבר מריחים התחתונה ב כל המטלטל אפילו ריחים התחתונה איבעיא להו עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי והלכתא כמטלטלי דמי דגרסינן בפרק יש נוחלין (דף קכח.) אמר רב נחמן אין גובין מן העבדים ואיפסיקא הלכתא כותיה בהדיא אלמא עבדא כמטלטלי דמי (דף קנ:) אמר נכסאי לפלניא עבדא איקרי נכסי דתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין.

ארעא איקריא נכסי דתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה.

גלימא איקרי נכסי דתנן ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה זוזא איקרי נכסי דתנן ושאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה כי הא דרב פפא הוי ליה תריסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך

שטרי איקרו נכסי כו' (כ"ז בגמ' וברא"ש ועי' פלפולא חריפת' על קיצור פסקי הרא"ש אות כ"ט שהקשה ג"כ על הטור וש"ע והרמב"ם שהשמיטו זוזי וכן תמה בלחם משנה על הרמב"ם ע"ש. (גליון אלפסי).) שטרי איקרי נכסי דאמר רבה בר יצחק שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר וכו'.

(דף קנא.) בהמה איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לקרב ע"ג המזבח עופות איקרו נכסי דתנן המקדיש נכסיו והיו בהם דברים ראויין לגבי המזבח.

יינות שמנים ועופות.

תפילין איקרו נכסי דתנן המקדיש את נכסיו מעלין לו את תפליו איבעיא להו ספר תורה מאי תיקו:

אמיה דרב זוטרא בר טוביה כתבתינהו לניכסה לרב טוביה ברה אמרה משום דבעינן אינסובי ליה לרב זביד לסוף אינסיבא ואיגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסובי הוא והא אינסיבא א"ל רב הונא בריה דרב יהושע (עא א) משום דאתי ממולאי אמריתו מילי ממוליאתא אפילו למ"ד מברחת קני הני מילי היכא דלא גליא אדעתא הכא הא גליא אדעתא משום דבעי אינסובי לרב זביד ואיגרשה:

אמיה דרמי בר חמא כתבתינהו לניכסה באורתא לרמי בר חמא ולצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא ומתה אזל רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בניכסי אזל רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן אוקמיה בניכסי אזל רב ששת לקמיה דרב נחמן א"ל מ"ט אוקמיה מר לרב עוקבא בניכסי אי משום דהדרא בה הא שכיבא א"ל הכי אמר שמואל כל שאילו עמד חוזר חוזר במתנתו אימור דאמר שמואל לעצמו לאחר מי אמר א"ל בפירוש אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר אמיה דרב עמרם הוה לה מלוגא דשטרי כי קא שכבה אמרה ליהוו לעמרם ברי אתי אחוה לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמר להו דברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמו אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסקא בפרדיסא כל אימת דהוה חלשא הות מקניא ליה ניהליה (דף קנא:) וכי קיימא הדרא בה זימנא חדא חלשא שלחה ליה תא קני א"ל לא בעינא שלחה ליה תא קני כל היכא דבעית אתא שייר וקנו מינה כי קיימא הדרא בה אתאי לקמיה דרב נחמן שלח ליה תא לא אתא אמר מאי איתי והא שיירה וקנו מינה שלח ליה אי לא אתית מחינא לך בסילוא דלא מבעי דמא אמר להו לסהדי היכי הוה עובדא אמרו ליה אמרה הכי ווי דקא מתה הך איתתא אמר להו אם כן האי מצוה מחמת מיתה ומצוה מחמת מיתה חוזר:

גרסינן בפ' מי שאחזו קורדייקוס (דף עג.) א"ר אלעזר ש"מ שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה וסוגיא דשמעתא התם בשלא עמד והלך על משענתו אבל עמד בין חולי לחולי והלך על משענתו אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת מתנתו מתנה ואם לאו אין מתנתו מתנה ואם הלך לשוק בלא משענת אין מתנתו מתנה ואינו בעי אומד:

(דף קנא:) איתמר מתנת שכיב מרע במקצת אמר רבא אמר ר"נ הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין איתיביה רבא לרב נחמן שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת מאי לאו דלא קנו מיניה לא דקנו מיניה אי הכי אימא סיפא לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת ואי דקנו מיניה אמאי לא אמר לו הכי אמר שמואל שכיב מרע שכתב נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו אם עמד חוזר (עא ב) בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה והלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת ואם עמד אינו חוזר מצוה מחמת מיתה לא בעיא קנין והוא דמת ואם עמד חוזר ואע"ג דקנו מיניה והני ארבעה דתנן בגיטין (דף סה:) דאינון היוצא בקולר והמפרש בים והיוצא בשיירא והמסוכן כולהו בצוואה דידהו כש"מ דמצוה מחמת מיתה נינהו:

גרסינן בגמרא (דף קנב.) איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בו קנין רב אומר ארכבה אתרי ריכשי הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר הלואתי לפלוני קנה ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה והא דגרסינן בפרק האומר התקבל גט זה לאשתי.

הא דאמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר (דף קנב:) בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה דשמעת מינה טעמא דעמד הא לא עמד קני אוקימנא במיפה את כחו היכי דמי מיפה את כחו א"ר חסדא דכתב ליה וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא ואי לא לא קני דכיון שכתוב בה קנין חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:

פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתא רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי כתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה מאי אמר רב ראשון קנה ושמואל אמר שני קנה רב אמר ראשון קנה הרי היא כמתנת בריא ושמואל אמר שני קנה הרי היא כמתנת ש"מ והלכתא כשמואל בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי א"ר ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו (בגמ' איתא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו מהו כו') ש"מ שכתב וזיכה וקנו מידו מהו שלח להו אין לאחר קנין כלום ולא מצי מהדר ביה (דף קנג.) בין לעצמו בין לאחרים ההיא דכתבה לכולהו ניכסה וקנו מינה אתיא לקמיה דרב הונא אמר לה מאי אעביד לך (עב א) דלא אקנית כדקנו אינשי הא קא מפרשי לה רבנן דע"י זכוי וקנין הות ומשום הכין לא מציא למהדר בה ההוא דהוה כתיב בה (בס"י איתא מחיים) בחיים ובמות רב אמר הרי היא כמתנת שכיב מרע מדכתב בה במות לאחר מיתה הוא דקאמר וההוא דכתב בה בחיים סימנא לחיים ושמואל אמר הרי היא כמתנת בריא מדכתב בה בחיים מהיום הוא דקאמר ובמות כמאן דאמר מעתה ועד עולם אמרי נהרדעי הילכתא כותיה דרב אמר רבא אי כתיב בה מחיים קני אמר אמימר לית הלכתא כרבא א"ל רב אשי לאמימר פשיטא דהא אמרי נהרדעי הילכתא כותיה דרב מהו דתימא מחיים מודה רב קא משמע לן:

לא כתב בה שכיב מרע וכו':

ההיא דהוה כתיב בה כדקציר ורמי בערסיה ולא כתיב בה ומיגו מרעיה איתפטר לבית עלמיה (דף קנג:) אמר רבא הרי מת והרי קברו מוכיח עליו א"ל אביי השתא ומה ספינה שרובן לאיבוד נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרובן לחיים לא כ"ש אמר רב הונא בריה דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כרבי נתן דתניא מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידן בלא ראיה והן אין מוציאין מידו בלא ראיה דברי ר' יעקב רבי נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה שכיב מרע ואם ש"מ הוא עליו להביא ראיה שבריא היה ולית הילכתא כרבא דהא אוקימנא להא דרבי נתן כרבי מאיר ודר' יעקב כרבנן דתנן וחכ"א המוציא מחבירו עליו הראיה ואמרינן ראיה במאי רב הונא אמר ראיה בעדים ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר רב הונא אמר ראיה בעדים קא מיפלגי ר"מ ורבנן בפלוגתא (עב ב) דר' יעקב ורבי נתן דר"מ כרבי נתן ורבנן כרבי יעקב וכן אמר רבה ראיה בעדים א"ל אביי מ"ט אילימא מדכולהו כתיב בהו כדהוה מהלך על רגלוהי בשוקא והא לא כתיב בה הכי ש"מ שכיב מרע הוה אדרבה מדכולהו כתיב בהו כדקציר ורמי בערסיה והא לא כתיב בה הכי ש"מ בריא הוה איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי ממונא בחזקת מריה והאי טעמא טפי עדיף ומסתבר מדרב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי ראיה בקיום השטר הילכך לדברי רב הונא ורבה דאמרי ראיה בעדים קם ליה רבי נתן כרבי מאיר ורבי יעקב כרבנן וקי"ל הילכתא כרבנן הילכך ליתא לדרבא דאמר הרי מת וקברו מוכיח עליו דשמעתא כר' נתן אזלא דלית הילכתא כותיה:

(דף קנה.) איתמר בן מאימתי מוכר בנכסי אביו רבא אמר ר"נ מבן שמונה עשרה שנה ורב הונא בר חיננא אמר ר"נ מבן עשרים שנה והילכתא כותיה (דף קנו.) אמר ר"נ אמר שמואל בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה וכיון דבדקיניה לקדושין למה לי (עג א) למבדקיה לגיטין ביבם בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל לחליצה לאפוקי מדר' יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה קמ"ל דמקשינן אשה לאיש ולמיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שנה לאפוקי ממ"ד מבן י"ח שנה והילכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו.

מהא שמעינן דהילכתא כמ"ד מבן כ' וחזינן ביני רבוותא פלוגתא בהני מילי דכתבינן איכא מאן דס"ל כדכתבינן ואיכא מאן דס"ל דהאי דאמר רב נחמן אמר שמואל ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' אכולהו קאי דבדקינן לכולהו מכי מטי זמן בגרות עד דמטו כ' שנה ומסייעי להאי סברא מהא דשלח גידל בר מנשה לרבא (דף קנה:) וקאמר דהאי דקאמר לאפוקי ממ"ד מבן י"ח לאו אהני דאיפליגו אליבא דר"נ קיימי דש"מ דהילכתא כמ"ד מבן כ' שנה אלא אהאי מתני' קיימינן דתנן (נידה מז:) (בדפו"י ליתא לתיבת בוגרת וכן בנדה שם ליתא) (בוגרת) בת כ' שנה שלא הביאה ב' שערות תביא ראיה שהיא בת כ' שנה והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת ובן כ' שנה שלא הביא ב' שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם כדברי ב"ה ב"ש אומרים זה וזה בן י"ח רבי אליעזר אומר הזכר כדברי ב"ה והנקבה כדברי ב"ש שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש ועלה קא אמרינן הכא לאפוקי ממ"ד מבן י"ח אבל האי מימרא דאיתמר משמיה דר"נ מבן י"ח ומבן כ' לית הילכתא כוותייהו דהא איפסיקא הילכתא כגידול בר מנשה והאי סברא איכא עליה כמה פירכי חדא דא"כ לא איבעי ליה למימר עד שיהא בן כ' אלא הכי איבעי ליה למימר עד עשרים שנה ועוד אי ליכא הפרש בין נכסיו לנכסי אביו למה ליה למימר ולמכור בנכסי אביו לימא ולמכור בנכסים סתם אי נמי ולמכור בקרקעות מ"ט קאמר ולמכור בנכסי אביו אלא ש"מ ולמכור בנכסי אביו דוקא ועוד כדהדרינן אכל חדא מינייהו ואמרי' לחליצה לאפוקי מדר' יוסי למיאונין לאפוקי מדר' יהודה הוה מיבעי ליה למימר עד כ' שנה לאפוקי ממ"ד מבן י"ח שנה ולא לימא ולמכור בנכסי אביו ולא לימא מבן י"ח אלא בן שמונה עשרה לחוד ועוד דלא צריך לאפוקי מההיא מתני' כל עיקר דמחלוקת בית שמאי ובית הלל היא דקיימא לן דבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה והאי דשלח גידול בר מנשה לרבא לא מסייעא להו דלא שלח ליה מהו למכור בנכסי אביו אלא מהו למכור בנכסיו הוא דשלח ליה דהכי אמרינן (דף קנה:) שלח ליה תינוקת בת י"ד שנה ויום אחד ויודעת בטיב משא ומתן מהו כלומר מהו שתשא ותתן בנכסים שלה שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ואמרינן עלה והא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא פחות מבן עשרים דאזיל זבין ניכסיה דשמעת מינה דהאי דשלח ליה גידול בר מנשה לרבא לאו לזבוני בנכסי אביו שלח ליה אלא לזבוני בנכסי דידיה הוא דשלח ליה כגון דזבין ליה אפוטרופא דיליה כדהוה קטן נכסי ובעא איהו השתא לזבונינהו ואמר ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ומדאמרינן אהא דשלח גידול בר מנשה דההוא פחות מבן עשרים דאזל זבין נכסיה ולא קאמרינן זבין בנכסי אבוה הוה להו תיובתא ולא הוה להו סייעתא ועוד דגרסינן בהדיא בפרק האומר התקבל גט זה לאשתי (דף סה.) אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכנגדו בקטנה מתגרשת בקדושי אביה.

הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלי וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון.

הגיעו לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדו בקטנה חולצת.

ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה והא רבא גופיה הוא דאמר הכא דתינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר והוא דאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואי אמרת הא דשלח גידול בר מנשה לרבא למכור בנכסי אביו הוא אם כן קשיא דרבא אדרבא וכללא דמילתא דסברא פריכא הוא וליכא למיסמך עליה אבל סברא קמא דכתבינן סברא תריצא היא ועליה סמכינן וכותיה עבדינן דלית ליה לינוקא לזבוני בנכסי דאבוה אלא עד דהוי בר עשרין שנין והוא דאייתי שתי שערות ואי הוי בר עשרין ולא אייתי שתי שערות אכתי קטן הוא כדתנן (יבמות צו:) אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות ובדקינן ליה עד רוב שנותיו ואי נולדו בו סימני סריס כדהוי בר עשרים אע"ג דלא אייתי שתי שערות גדול הוא והוי זביניה זביני דתנן (נידה מז:) בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם ואיתמר עלה אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס ואמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מינה ואמרינן וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תאני רבי חייא עד רוב שנותיו כי אתי לקמיה דרבי חייא אי כחוש הוה אמר להו זילו אבריוה ואי בריא הוה אמר להו זילו אכחשוה דהני סימנין זימנין דנתרי מחמת כחישותא וזימנין דנתרי מחמת בריותא (דף קנה:) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן רבא אמר רב נחמן תוך זמן כלפני זמן רבה בר רב שילא אמר רב נחמן תוך זמן כלאחר זמן שלח ליה גידול בר מנשה לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת י"ד שנה ויודעת בטיב משא (עג ב) ומתן מהו שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ולישלח ליה תינוק מעשה שהיה כך היה ולישלח ליה תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד מעשה שהיה כך היה אמר רב הונא בריה דרב יהושע ולעדות עדותו עדות כלומר בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות ואינו יודע בטיב מקח וממכר אע"פ שאין מקחו מקח וממכרו ממכר לענין עדות עדותו עדות אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אכל למקרקעי לא א"ל רב אשי למר זוטרא מאי שנא מטלטלין דזביניה זביני אלא מעתה הא דתנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין הכי נמי דעדותן עדות א"ל התם בעינן ועמדו שני האנשים וליכא אמר אמימר מתנתו מתנה א"ל רב אשי לאמימר מאי שנא זביני דלא דילמא (בס"י אזיל) מוזיל ומזבין כ"ש מתנה דלא מטי ליה ולא מידי (דף קנו.) ולטעמיך זבין שוה חמשא בשיתא ה"נ דזביניה זביני אלא קים להו לרבנן דינוקא מקרבא דעתיה גבי זוזי ואי אמרת זביניה זביני מזבין לכולהו נכסיה (בגמ' איתא אבל גבי מתנה) גבי מתנה אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה אמור רבנן תהוי מתנתו מתנה דליעבדו ליה מילי והלכתא תוך זמן כלפני זמן והלכתא כגידול בר מנשה והלכתא כמר זוטרא והלכתא כאמימר והלכתא כר"נ אמר שמואל בכולהו:

מתני' המחלק נכסיו על פיו ר' אליעזר אומר אחד בריא ואחד מסוכן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אינן נקנין אלא במשיכה (דף קנו:) אמרו לו מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה ואמרה תנתן כבינתי לבתי והוא בי"ב מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה אמר להם בני רוכל תקברם אמם:

גמ' תניא אמר להם ר' אליעזר לחכמים מעשה במרוני אחד שהיה בירושלים והיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע הלך ולקח בית סאה סלע סמוך לירושלים ואמר צפונו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות אמרו לו משם ראיה מרוני בריא היה אמר רבי לוי קונין משכיב מרע ואפילו בשבת ולא לחוש לדברי ר"א אלא שמא תטרף דעתו עליו:

מתני' ר' אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי רבי אליעזר רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול (דף קנז.) נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו (עד א) כתובת אשה ובעלי חובות יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב (בס"י ויורשי הבן) ובעלי חובות אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן:

גמ' תנן התם המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין בעי שמואל דאיקני מהו אליבא דרבי מאיר דאמר אדם מקנה לחברו דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך דודאי קנה כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא ב"ל ומיניה לא תיבעי לך דאפילו מגלימא דעל כתפיה אלא כי קא מיבעיא לן דאיקני וקנה ומכר וקנה והוריש מאי ומסקנא (דף קנז:) את"ל משתעבד לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד אמר רבינא מהדורא קמא דרב אשי אמר לן ראשון קנה מהדורא בתרא אמר לן יחלוקו וכן הלכתא יחלוקו והא דתנן לשבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחברו והשביחה ובא בעל חוב וטרפה כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין חצי שבח הוא גובה משום דלא טריף מיניה בעל חוב אלא חצי שבח דהאי שבח דאיקני הוא והוה ליה בעל חוב ולוקח לגבי האי שבח כלוה ולוה וחזר וקנה דקי"ל יחלוקו וכן הלכתא:

(דף קנט.) שלחו מתם בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת הבן בחיי האב ואח"כ מת האב בן הבן מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק:

מתני' (דף קנח.) נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים אשה מתה ראשון ואח"כ מת הבעל ויורשי האשה (עד ב) אומרים הבעל מת ראשון ואח"כ מתה האשה ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים הנכסים בחזקתן וכתובת האשה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה:

גמ' (דף קנח:) בחזקת מי ר' אלעזר אומר בחזקת יורשי אשה ור' יוחנן אמר בחזקת יורשי הבעל תני בר קפרא הואיל והללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו וכן הילכתא הא דקאמרי ב"ה הנכסים בחזקתן פירש רבינו האי גאון ז"ל דאינון נכסי איתתא דלא ידיעי אי מנכסי כתובה נינהו ואי מנכסי מלוג דאינון נכסים הנכנסים והיוצאין עמה אינון ובהון איפליגו רבי אלעזר ור' יוחנן ובר קפרא וקא פסק הילכתא כבר קפרא חדא דהוה מסקנא דשמעתא ועוד דהוא רביה דרבי יוחנן וקי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואיכא מ"ד הני נכסי דקאמרי ב"ה בחזקתן נכסי צאן ברזל אינון וכתובה מאי דקביל הבעל על נפשיה מדיליה כגון תוספת ועיקר כתובה דהוא מנה מאתים ונכסים הנכנסין והיוצאין אינון נכסי מלוג ומסתברא לן דהאי פירושא טפי עדיף ומסתבר מההוא פירושא קמא:

מתני'נפל הבית עליו ועל אמו (עה א) אלו ואלו מודים שיחלוקו א"ר עקיבא מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן אמר לו בן עזאי על החלוקים אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוים:

גמ' בחזקת מי רבי אלעא אמר בחזקת יורשי האם ור' זירא אמר בחזקת יורשי הבן כי סליק רבי זירא קם בשיטתיה דר' אלעא וקם רבה בשיטתיה דרבי זירא א"ר זירא ש"מ אוירא דא"י מחכים וטעמא מאי אמר אביי הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט:

(דף קנט:) בעו מיניה מרב ששת בן מהו שיירש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב אמר להו רב ששת תניתוה אב שנשבה ומת בנו במדינה ובן שנשבה ומת אביו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו היכי דאמי אילימא כדקתני היינו יורשי האב והיינו יורשי הבן אלא לאו ה"ק אב שנשבה ומת בן בתו במדינה (ובן בתו שנשבה ומת אבי אמו במדינה ולא ידעינן הי מינייהו מית ברישא יורשי האב ויורשי הבן יחלקו. כ"ה בגמ') ובן שנשבה ומת אבי אמו במדינה יורשי האב ויורשי הבן יחלוקו ואם איתא נהי דבן מת ברישא לירתיה לאבוה (דאבוה) דאמיה בקבריה וליירתינהו לאחוה מן אבוה א"ל רב אחא בר מניומי לאביי אף אנן נמי תנינא נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואם איתא נהי נמי דבן מית ברישא לירתיה לאמיה בקבריה וליירתינהו לאחוה מן אבוה אלא לאו ש"מ אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב ש"מ וטעמא מאי אמר אביי נאמרה סיבה בבן ונאמרה סיבה בבעל מה סיבה האמורה בבעל אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף סיבה האמורה בבן אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב:

סליקא לה פרק מי שמת