רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ז

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף מט:)

(דף קב:) האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים עמוקין עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה פחות מיכן נמדדין עמה ואם א"ל בבית כור אפילו היו שם נקעים עמוקין עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים נמדדין עמה:

גמ' היו שם נקעים עמוקין עשרה טפחים אין נמדדין עמה מאי טעמא אמר (דף קג.) רב פפא אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראה לו בשנים וג' מקומות אמר רבי יצחק טרשים שאמרו בית ארבעת קבין אמר מר עוקבא והוא שמובלעין בחמשה קבין אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעין ברובה של שדה (דף קג:) תאנא אם היה סלע יחידי אפילו כל שהוא אין נמדד עמה אם היה סמוך למיצר אפי' כל שהוא אין נמדד עמה:

מתני' בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל (דף רי"ף נ.) שהוא ינכה יתיר כל שהוא יחזיר ואם אמר לו הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יתר על כן יעשה חשבון:

גמ' איבעיא להו בית כור סתמא מאי ופשט רב אשי דסתמא נמי כהן חסר והן יתיר דמי:

מתני' מה הוא מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות כדי ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגנה בית חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע מחזיר לו את הקרקע ולא רובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המותר:

גמ' (דף קד.) ליפות כחו של מוכר אמרי' ליפות כחו של לוקח לא אמרינן והא תניא פיחת שבעה קבין ומחצה לבור (מהר"ם ל"ג) (הותיר שבעה קבין ומחצה לכור) הגיע יתר על כן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח התם כגון דהות יקירא מעיקרא וזל השתא דאמרינן ליה אי ארעא יהבת ליה הב ליה כי זולא דהשתא והא תניא כשהוא נותן לו נותן לו כשעה שלקח ממנו התם כגון דהות זולא מעיקרא ויקירא לה השתא:

שאם שייר בשדה בית תשעת קבין:

אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפילו בבקעה גדולה ור"נ אמר נותן שבעת קבין ומחצה לכל כור וכור ואי איכא יתירא למליותא דתשעה קבין הדרי וכן הלכתא תאנא אם היה סמוך לשדהו אפילו כל שהוא מחזיר לו ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר כלפי לייא (דף קד:) תאני רבין בר רב נחמן לא המותר בלבד הוא מחזיר לו אלא את הרבעין כולן:

מתני' מדה בחבל אני מוכר לך הן חסר הן יתיר ביטל הן חסר הן יתיר את מדה בחבל הן חסר הן יתיר מדה בחבל ביטל מדה (דף קה.) בחבל את הן חסר ואת הן יתיר דברי בן ננס בסימניו ובמצריו פחת משתות הגיעו עד שתות ינכה:

גמ' אמר ר' יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות זו ולא סבירא ליה מ"ט (דף רי"ף נ:) ספיקא היא ולא מפקינן ממונא מספיקא ורב סבר כבן ננס דאמר תפוס לשון אחרון (דף קה:) דא"ר הונא אמרי בי רב אסתירא מאה מעי מאה מעי.

מאה מעי אסתירא אסתירא וקיימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכתא כוותיה דשמואל והא דפליג רב נחמן עליה דשמואל התם (בבא מציעא קב:) במעשה דצפורי בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני ר"ג ולפני רבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור ואמר שמואל בבא באמצע החדש עסקינן אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר ור"נ אמר אפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר לאו טעמיה דרב נחמן דתפשינן לשון אחרון הוא דהא אפי' איפך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש בשנים עשר זהובים לשנה קאמר ר"נ דיהבינן כוליה למשכיר אלא היינו טעמיה דר"נ דקרקע בחזקת בעליה קיימא ולא מפקינן ממונא מחזקיה מספיקא אלא מוקמינן ממונא בחזקת מאריה והוה ליה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה והכי נמי עבדינן גבי מדה בחבל הן חסר הן יתיר וגבי מאה מעי אסתירא אמרינן הלך אחר הפחות שבלשונות כי היכי דלוקמו נכסי בחזקת מרייהו וליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה ור"נ ושמואל בהא לא פליגי והלכתא כוותייהו:

(דף קו.) בסימניו ובמצריו פחת משתות הגיעו עד שתות ינכה איתמר רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו ורב יהודה אמר שתות כיתר משתות וינכה והילכתא כרב הונא דתניא כותיה פיחת שתות או שהותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו ואע"ג דקא פסק גאון בספר מקח וממכר כרב יהודה הלכתא כרב הונא מהאי טעמא דכתבינן:

(דף קו:) רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א"ל הויא עשרין גריוי משחא ולא הויא אלא חמיסר אתו לקמיה דאביי א"ל סברת וקבילת אמר ליה והא אנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה א"ל ה"מ דלא קים ליה בגויה ומר כיון דקים ליה בגויה סבר וקבל והא עשרין אמר לי דעדיפא כעשרין אמר לך:

תניא רבי יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו (דף רי"ף נא.) כולן מאי טעמא אמר רב אשי בההיא הנאה דקא צייתי להדדי גמרי ומקני להדדי איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין:

א"ל רבה לר"נ ולרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלוג הכי נמי בטלה מחלוקת א"ל הכי השתא התם נחית אדעתא דבי תלתא מעיקרא הכא לא נחות אדעתא דבי תלתא מעיקרא מהא שמעינן דתרי אחי או תרי שותפי דאזל חד מינייהו ואיצטריך אידך למנתא דידיה דפלגינן בינייהו ויהבינן ליה מנאתיה ולא נטרינן ליה להאיך עד דאתי (דף קז.) איתמר שלשה אחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הוו ושמואל סבר האחין שחלקו לקוחות הוו וכלוקח שלא באחריות דאמו ורב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו ובטלה מחלוקת אי לקוחות הוו וויתר ועוד מספקא ליה אי כלקוחות הוו כלוקח שלא באחריות דאמו ולית ליה ולא מידי ואי כלוקח באחריות דאמו ואית ליה דמי אבל ארעא לית ליה וכיון דאילו יורשין הוו אית ליה למישקל ארעא כחד מינייהו ואי כלוקח שלא באחריות דאמו לית ליה למישקל ולא מידי הוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין וכיון דמספקא ליה נמי אי כלוקח באחריות דאמו ולוקח באחריות לית ליה אלא דמי אבל ארעא לית ליה לא שקיל להאי פלגא כוליה קרקע אלא שקיל רביע מנתיה קרקע ורביע מנתיה מעות דהוי הכל פלגא מנתיה אמר רב פפא הלכתא בכל הני שמעתתא מקמצין ואמימר אמר בטלה מחלוקת והלכתא בטלה מחלוקת ת"ר שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו א' אומר במנה וא' אומר בעשרים ואחד אומר בשלשים סלע נידון במנה רבי אליעזר בן צדוק אומר נידון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהם ומשלשין (דף רי"ף נא:) והלכתא כת"ק ואע"ג (דף קז:) דאמר רב הונא הלכתא כאחרים לית הלכתא כותייהו דהא דחי לה רב אשי דהוא בתרא ואמר טעמא דאחרים לא ידעינן הלכתא עבדינן כוותייהו:

מתני' האומר לחבירו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ונותן לו חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונותן לו חציה בדרום ומקבל עליו מקום הגדר וחריץ ובן חריץ וכמה הוא חריץ ששה טפחים ובן חריץ ג"ט:

גמ' אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ולוקח נוטל כחוש א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן והא אנן משמנין ביניהן תנן א"ל אדאכלת כפניאתא בבבל תרגימנה מסיפא דקתני חציה בדרום אני מוכר לך משמנים ביניהן ונוטל חציה בדרום אמאי משמנים ביניהן והא חציה בדרום קאמר אלא לדמי ה"נ לדמי:

ומקבל עליו מקום גדר וכו':

תניא חריץ מבחוץ ובן חריץ מבפנים וזה וזה אחורי גדר מבחוץ כדי שלא תהא חיה קופצת וכמה בין חריץ לחריץ טפח:

גרסינן בסוף עבודת כוכבים (ע"ז עב.) ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזביננא לה אזל וזבנה לאיניש אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרא דהיכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרינן ודילמא חומרא דיין נסך שאני א"ר (בגמ' איתא א"ר אידי בר אבין) חייא בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מהא משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן הילכך לא קנה קמא כלום ההוא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזביננא לה במאה זוזי אזל וזבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב אחא בר יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו דאי לאו דיהיב ליה מאה ועשרים לא הוה מזבין לה והלכתא כרב אחא בר יעקב מנהר פקוד. א"ל כדשיימי בי תלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי תלתא עד דאמרי תלתא כדשיימי בי ארבעה עד דשיימי בי ארבעה כולהו וכ"ש היכא דא"ל כדאמרי ארבעה:

כדשיימי בי תלתא ואתו תלתא ושמוה וא"ל ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי מהני אמר רב פפא דינא הוא דמעכב עליה מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני קים להו טפי דילמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע וקיימא לן דהני שמעתתא כולהו בדא"ל מעכשיו וקנו מיניה:

סליקא לה פרק האומר