ויקיטקסט

מרדכי/בבא בתרא/פרק ד

< מרדכי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מרדכי הקצר עריכה

[דף סא] המוכר את הבית אילימא דקרי לבית בית ולבירה בירה פשיטא. מספקא למורי אי כתב לא שיירית בזבינא אלין כלום אי הוה מועיל היכא דכ"ע קרו לבית בית ולבירה בירה ונראה דפשיטא דאינו מועיל דהכי מוכח פ' [המוכר את הבית דדוקא] היכא דאיכא נמי דקרי לבירה (*בירה) [*בית] דיש ספק בדבר [*אז] מועיל לומר לא (*שייריה) [*שיירית] להוציא מידי ספק אבל במקום שברור שאין קורין (*לבית בירה) [*לבירה בית] אינו מועיל:

[דף סט] חזינא אי אית ליה דיקלא יהיב ליה תרי דיקלי ואי לא זבין ליה תרי דיקלי כתב ראבי"ה בא"א דחייב לקנות לו אי מזבין ליה מידי דשכיח למיזבן כדאמר פרק הרבית האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין משלם ליה כדאזיל אפרותא דזיל שפט כו' וכגון שבידו לקנות וקני מידו דלא להוי כאסמכתא [*ועי' סי' ס' וסי' ר"ט ור"י ועי' בב"י טח"מ]. [רמז תקס] ובתשובת רבינו נסים גאון נמצא אם ראובן מכר כור חטים לשמעון בדינר וקנו מידו וקבל הדמים ולאחר זמן תבעו ונמצא שלא היו לו חטים בשעת הקנין שחייב להעמיד לו מקחו ואפילו נתייקר דתניא בתוספתא דב"מ פ"ד המוכר בית לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לא כל הימנו לאבד זכותו של זה וגם בירושלמי דתרומות בפרק האוכל בשוגג רבי אבהו בשם ריש לקיש אמר הא למה זה דומה למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו מיהו רשב"ם פירש הכא ואי משעבדי פריק ליה שלא יהא מחוסר אמנה או יחזיר לו המעות משמע אבל לא מן דינא והמיימון כתב פרק כ"ב [*ופרק כ"ד ועי' במ"מ שם] דהלכות מכירה אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשות המוכר חייב ליתן לו ולקנות ללוקח מה שפסק ואם חזר בו מקבל מי שפרע:

[דף סז] מעמלא דבתי פירוש משכירות הבתים דכמקרקעי חשיב להו דשכר מקרקעי טוב מקרקעי כך פירש רשב"ם מכאן קשה למה שכתב בספר המצות דאע"ג דנשבעין על שכירות בתים משום דחשיבי כמטלטלי [*ובכאן משמע דכמקרקעי חשיב דהא אפילו על הקרקעות נשבעין לפי' ה"ג ודלא כפירוש רשב"ם. כן מצאתי מוגה] דאין נשבעין על הקרקעות:

סליק פירקא:

הגהות מרדכי הקצר עריכה

הגה"ה עישור נכסים אפילו מאיצטרובל פי' דהוה קרקע ופי' רשב"ם דקי"ל דעישור נכסים דהיינו פרנסה אין גובה אלא דוקא ממקרקעי אפילו בזמן הזה ודוקא כתובה ומזוני תקנו הגאונים לגבות מטלטלי דמזוני נמי מתנאי כתובה הוי אבל פרנסה לאו מתנאי כתובה הוי והלכך במקומה עומדת במקרקעי ולא במטלטלי מכאן קשה למה שפירש פרק שבועת הדיינים משום סמ"ג דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות נשבעין על שכירות בתים דחשיב כמטלטלי דהא הכא חשיב שכירות בתים כמקרקעי:

סליק פרק ד:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=מרדכי/בבא_בתרא/פרק_ד&oldid=924654"