בבא בתרא סח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא למאן דאמר בר מחווניתא אמר תנא קמא גינונייתא ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל בר מחווניתא מי סברת מאי שלחין גינונייתא לא מאי שלחין בגי דכתיב (איוב ה, י) ושולח מים על פני חוצות אבל בר מחווניתא לא מזדבן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דאפי' בר מחווניתא נמי מזדבן תא שמע ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור אנקולמוס מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא ומי מצית אמרת הכי והא קתני סיפא אאבל לא שייריה ולא בנותיה ולא חורשין המוקצין לה ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים ואמרינן מאי שייריה ביזלי מאי ביזלי א"ר אבא פיסקי בגי פיסקי בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמן מזדבני איפוך ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור ומי מצית אמרת רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה והא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה דקתני סיפא אבל לא שיריה ולא בנותיה ואילו רשב"ג האמר מכר את העיר מכר בנותיה דתניא: "המוכר את העיר לא מכר את בנותיה. רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר בנותיה" רבי יהודה סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא:
"ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים" - ורמינהי "היו לה בנות – אין נמכרות עמה; בהיה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, ביברים של חיה ושל עופות ושל דגים – הרי אלו נמכרים עמה" לא קשיא גהא דנגיח קאיהי לגו והא דנגיח קאיהי לבר והא קא תני ולא את חורשין המוקצין לה אימא דהמוקצין הימנה:
מתני' ההמוכר את השדה מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ואת התבואה שהיא מחוברת לקרקע ואת חיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה שאינה עשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה.
אבל, לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה שהיא תלושה מן הקרקע.
בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין.
בין כך ובין כך לא מכר לא את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שהיא עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה:
רשב"ם
עריכהאלא למאן דאמר - סנטר היינו בר מחווניתא מה ענין תוספת זו על דברי ת"ק דת"ק אמר גינונייתא מזדבני אבל באגי לא מזדבני וקמהדר רשב"ג בר מחוונייתא נמי מזדבן בתמיה הכי הוה ליה למיתני רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הבאגי ואת הסנטר אבל מדנקט סנטר לחוד מכלל דשמעינהו לרבנן דבסנטר לחוד אמרי אינו מכור ואתא איהו למימר דמזדבן ובע"כ כיון דשלחין גינונייתא בבאגי הוא דאמור רבנן לא מזדבני ואתא איהו למימר דמזדבני:
ה"ג תא שמע ר' יהודה אומר סנטר אינו מכור אנקולמוס מכור - דהא לקמן מפכינן לה ואמרי סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור וכך היא שנויה בתוספת' (פרק ג) כדמפכינן לה בסמוך ואית דגרסי הכא בתרוייהו אינו מכור ולקמן לא גרסי' איפוך אלא הכי גרסינן אימא רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור:
אנקולמוס - הוא סופר המלך לכתוב מספר השדות והבתים והאנשים לתת מס של כל אחד לשר העיר:
מידי איריא כו' - בתמיה אלא לעולם סנטר היינו באגי:
ומי מצית אמרת הכי - דסנטר דרבי יהודה היינו באגי:
והקתני סיפא - דהך ברייתא דפיסקי באגי לא מזדבני דמשמע הא באגי מזדבני והיכי קתני רישא סנטר אינו מכור כלומר באגי לא מזדבני א"כ קשיא רישא לסיפא:
שייריה - ואית גרס שיריה ולקמן מפרש:
ולא בנותיה - כפרים הסמוכים לה:
ולא החורשים - יערים כדכתיב חרש מצל ביחזקאל (לא) ביער מתרגמינן בחורשא:
המוקצים לה - הסמוכין לעיר ופתוחין לה ולקמן מוקמינן לה בשאין פתוחין לעיר ומתרצין המוקצין ממנה המוקצין מזומנין:
ה"ג בתוספתא ולא ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים - ולקמיה מוקמינן לה בדנגיח קאייהו לבר:
ביזלי פיסקי באגי - חתיכות בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתיים ושיריה לשון שיריים הוא:
פיסקי באגי הוא דלא מזדבני - שהרי רחוקין ומופלגים מן העיר הא באגי עצמן הסמוכין לעיר מזדבני:
ה"ג איפוך ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור - ולעולם סנטר באגי והיינו דקאמר סנטר מכור דהיינו באגי אבל שיריה דהיינו פיסקי באגי לא מזדבני והשתא סבירא ליה לר' יהודה בסנטר כרשב"ג והיינו דקפריך ומי מצית אמרת ר' יהודה כרשב"ג סבירא ליה הקתני בסיפא דמילתיה דר' יהודה ואם אמר לו כל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את שיריה ולא את בנותיה ואילו כו':
ומשני סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא - ר' יהודה בסנטר סבר לה כרשב"ג ובבנותיה פליג עליה:
הכי נמי מסתברא - לא גרסינן בכולה סוגיא:
ה"ג ולא ביברין של חיה ועופות ודגים - כעין אמר מר:
ורמינהי כו' - בהך ברייתא גרסינן הרי אלו נמכרין עמה:
הכי גרסינן היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וביברין של חיה ועופות ודגים הרי אלו נמכרין עמה - וחלק אחד בים נמי אעיר קאי דכיון דקתני רישא היו לה בנות אין נמכרות עמה משמע בנות הוא דלא מזדבנן דמופלגין מן העיר ואינם מאותה העיר ממש שהרי שם אחר יש להם אבל אם יש לעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה דהא עיר אחת היא בין הכל א"נ חלק אחד ביבשה כמו שאר העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא:
דנגיח קייהו לגאו - פתיחתן לצד העיר נמכרין עמה אבל הך קמייתא בדנגיח קייהו לבר:
והקתני - בהך קמייתא ולא את החורשין המוקצין לה דמשמע דנגיח קייהו לגאו ואפי' הכי לא מכר:
אימא המוקצין הימנה - ופתוחין לחוץ:
מתני' האבנים שהן לצרכה - בגמרא מפרש ואף על גב דתשמישין המטלטלין הן כיון דקביעי להאי תשמיש ואין מזיזין אותה מהאי שדה לעולם כמחובר חשיב להו:
את הקנים שבכרם שהן לצרכו - בגמרא מפרש וממילא שמעינן דהמוכר את השדה מכר את הכרם שכל אילנות בכלל שדה אחד גפנים ואחד כל האילן חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה כדמוכח במתניתין ובגמרא דאמרי' בגמרא אי אית ליה גופני לבר מגופני כלומר אדם שאומר לחבירו שדה אני מוכר לך חוץ מן האילנות ויש בו גפנים חוץ מן הגפנים אמר לו מכלל דאילו שתק היו מכורין בכלל שדה:
חיצת הקנים - טרו"ק בלע"ז קנים הרבה גדילים בקלח אחד:
שהיא פחותה - בטילה לגבי שדה:
שומירה - סוכת נוצרים:
שאינה עשויה בטיט - טוחה בטיט:
ואת החרוב שאינו מורכב - דהיינו בבחרותו אבל כשמזקין ומתגבר מרכיבין אותו ויש לו שם בפני עצמו ולא בטיל לגבי שדה אבל כל שאר אילנות בכלל שדה:
בתולת השקמה - בבחרותה קודם שנחתכו ענפיה אבל כשמזקין וגדל הרבה קוצצין הענפים ובאים אחרים במקומן ונקרא סדן השקמה טרונ"ה בלע"ז:
לא את חיצת הקנים כו' - שכל אלו חשובין שדה בפני עצמן והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דאין שדה השלישית שביניהן מכור אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות וחיצת קנים וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובין שדה בפני עצמן:
תוספות
עריכההכי גריס רבינו חננאל וכן בתוספתא (פ"ג) תא שמע רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא דקתני סיפא כו' מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמם מזדבני פירוש ומדקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי מכלל דאיירי לעיל בבאגי וקאמר מי סברת רבי יהודה כר"ש סבירא ליה וקאי כוותיה והא לא מצית אמרת הכי דהא פליג עליה בבנותיה והוא הדין דפליג עליה בסנטר אלמא דסנטר דרשב"ג בר מחווניתא וקשיא למ"ד באגי והא לא תקשי למ"ד בר מחווניתא וא"כ תרי גווני סנטר נינהו דסנטר דרשב"ג גברא הוא ודרבי יהודה באגי דבלאו הכי צריכין אנו לומר דתרי גווני סנטר נינהו כדאמרינן בהזורק בגיטין (דף פ:) אפי' לא כתב לה אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת ובבראשית רבה (פט"ז) אתנסיבת לסנטירא (יקירא) ובתוספתא דבבא מציעא נכרי שעשה לישראל אפוטרופוס או סנטר משמע מכל הני דסנטר גברא ודרבי יהודה הוי באגי:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמו א ב ג ד מיי' פכ"ו מהל' מכירה הלכה א', סמג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ד':
מז ה מיי' פכ"ו מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ה':
ראשונים נוספים
מאי שלחין דקאמר ת"ק באגי מיזדבנא. אבל בר מחווניתא לא מזדבן ואתא רשב"ג למימר אפי' בר מחווניתא מזדבן:
ת"ש. אם סנטר בר מחווניתא הוא אי לא:
אנקולמוס מכור. וזהו סופר העיר שכותב כמה יוצאין ופורעין מס למלך מבתים ושדות:
סנטר נמי גברא. דהיינו בר מחווניתא ולא בגי:
והא כדאיתא. דסנטר בגי. ה"ג ומי מצית אמרת הכי. דסנטר בגי:
והא מדקתני סיפא. דהא ברייתא דר' יהודה:
שייריה. מפרש לקמן:
חורשין. יערין:
המוקצין לעיר. כלומר שהן פתוחין לעיר וקוצצין ממנו בני העיר לצרכן:
פיסקי באגי. קטנות שמסתפקות מהן בהמות:
הא בגי. שהן גדולות מזדבני ואי אמרת דסנטר היינו בגי דמזדבני א"כ קשיא לר' יהודה דאמר ברישא דברייתא סנטר אינו מכור:
לעולם סנטר באגי ומזדבן ודקא קשיא לך רישא. איפוך רישא ר' יהודה אומר סנטר מכור דהיינו כר' שמעון דאמר מכר את העיר מכר את הסנטר:
והא ר' יהודה כרבנן ס"ל. בברייתא והכי מסתברא דהכי קתני ר' יהודה לא את שייריה ולא את בנותיה ותניא המוכר את העיר לא מכר את בנותיה דהיינו רבנן ור' יהודה נמי הכי קאמר. ומשני ר' יהודה סבר לה כוותי' דרשב"ג בחדא דבגי מזדבנא. ופליג עליה בחדא דלא מכר את בנותיה משום דלא שייכי לעיר הוי:
והבנות. כפרים אין נמכרות. עמה עם העיר:
חלק אחד בים. מצד זה של עיר: וחלק אחד ביבשה מאידך צד של עיר:
הא דנגיח קייהו לגאו. בברין שמחוץ לעיר ופתוחין לעיר נמכרין עמה דשייכי עם העיר. אבל אם פתוחות לבר חוץ לעיר אין נמכרין עמה:
והא קתני ולא הורשין המוקצין לה אין נמכרין עמה. אלמא אע"ג דנגיח קייהו לגיו אין נמכרין. ומשני אימא המוקצין הימנה דלאו פתוחין לה משום הכי אין נמכרין הא אי הוי מוקצין לה נמכרין:
שהם לצרכה. מפר' בגמ':
פיס' ואת חיצת הקנים שהוא פחות. שאם יש בסוף השדה חיצת הקנים. והן קנים הדוקרנין שעולין הרבה בגזע אחד. ואותו מקצת הוא פחות מבית זריעת רובע קב אינו חשוב ולא אמרי' דשיירו אלא נמכר עמה:
ואת השומירה. בית קטן שבשדה שיושב בה השומר:
ואת החרוב שאינו מורכב. בו ענף ממין אחר ולא השיב ונמכר עמה:
ואת בתולת השקמה. היינו ארז שעדיין לא קצצו נופין התחתונים שישביח ויגדל לצורך קורה להיות סדן גדול לא חשיב ונמכר עמה:
הכי גרסינן בספרי עתיקי ודוקני ובפרושי ר"ח: סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור. פסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני. פי' והיינו רישא דאי אמרת רישא בסנטר גברא סנטר דהוא גברא מזדבן פסקי באגי לא מזדבני בתמיה אלא ש"מ דסנטר היינו באגי ולהכי איצטריך נמי למיתנא סיפא דפסקי באגי לא מזדבני דאף על גב דבאגי מזדבני פסקי באגי לא מזדבני.
וקא מפרקינן מי סברת ר' יהודה כרשב"ג ס"ל פי' והא דקאמר סנטר מכור מכור ממש קאמר כמודה לא אמר אלא כמתמה וכי סנטר מכור והלא אנקולמוס שהוא גברא כמותו אינו מכור משום דשמעיה לרשב"ג דקאמר אנקולמוס אינו מכור אף על גב דלא תני לה הכא ובירושלמי (ד,ז) איתא בהדיא רשב"ג אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור.
ומה שאמרו סברוה מאי שלחין גנוניתא ואמרו מי סברת שלחן גנוניאתא לא מאי שלחן באגי: איכא למידק, דהא על כרחין שלחין גנוניאתא, שהרי שנינו (לעיל כה, א) ובית השלחין וטכל דבר שעושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים, וגנוניאתא אינון דעושין פירות תדיר, אבל באגי אינן עושין פירות תדיר, ועליהם שנינו (שם) שדה הבעל חזקתן שלש שנים ואינם מיום ליום, ועוד שנינו (מועד קטן ב, א) משקין בית השלחן במועד לפי שהן עשויין לירקות ואינן מתקיימין בלתי השקאה תדיר. יש מתרצים דהתם גרסינן שלהין בה"א, וכדאמרינן התם דמתרגמינן עיף ויגע משלהי ולאי, והכא גרסינן שלחין בחי"ת, ודאמרינן דכתיב ושלח מים על פני חוצות. ואינו מחוור, דבכולהו ספרים גרסינן במתניתין הכא והתם בית השלחין.
אלא יש לפרש, דכל ארץ שצריכה למים הרבה נקראת בית השלחין, וכדכתיב ארץ לא שבעה מים, ולשון זה כולל בית שדה בית הבעל וגנוניתא, וההיא דמסכת משקין כולל כל שצריך מים תדיר ושהוא צמא למים הרבה, וההיא דפרק חזקת פורט גנוניתא שעושין פירות תדיר, ובהא מתניתין דהמוכר הוא דפליגי אי גנוניאתא כההיא דפרק חזקת או באגי כההוא דפרק משקין.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(כא) ת"ש ר' יהודא אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכו' מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי אריא הא כדאיתא והא כדאיתא ה"נ מסתברא מדקתני סיפא ולא שירי' ולא בנותי' ולא חורשין המוקצין לה ולא ביברין של חיה עופות ודגים ואמרי מאי שירי' בוזלי מאי ביזלי פיסקי באגי פיסקי באגי היא דלא מיזדבני הא באגי גופייהן מזדבני פי' וכיון שלמדנו דבאגי מזדבנא ממילא משמע דהאי דקאמר סנטר מכור באגי הוא ומשום דברישא תני דבאגי מיזדבני אמר סיפא דשירי' לא מיזדבני דאי סנטר בר מחווניתא היא השתא עבדא דהוא מטלטל מזדבן ושירי' לא מיזדבני אלא ודאי מאי סנטר באגי:
מי סברת ר' יהודא כרשב"ג ס"ל ר' יהודא כרבנן ס"ל. פי' לעולם סנטר בר מחווניאתא ומי סברת דר"י כרשב"ג ס"ל ומכור קתני לא כרבנן ס"ל ולא תיתני מכור אלא אינו מכור אלא באגי מיזדבני. ופיסקי באגי לא מיזדבני ה"נ מסתברא. פי' דר' יהודא לא ס"ל כרשב"ג והילכך ליכא למיתני מכור אלא אינו מכור כך היא כתובה שיטה זו בכל הספרים וכך נ"ל פירוש' אבל רבי' שמואל נדחק בפירושה ועקר כל זו הגירסא ועשה גירסא בפ"ע מפני דוחקו:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
נז. תנן ובית הבדין ובית השלחין סברוה מאי שלחין באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות. אבל בר מחוניאתא לא מזדבן. בשלמא למאן דאמר מאי סנטר בר מחוניאתא היינו דקאמר ת"ק באגי דמזדבני בר מחוניאתא לא מזדבני אלא למאן דאמר באגי ת"ק נמי הכי קאמר. מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנוניאתא דכתיב שלחיך פרדס רמונים אבל באגי לא מזדבני ואתיא כרשב"ג למימרא דאפילו באגי נמי מזדבני. אבל בר מחוניאתא דכולי עלמא לא מזדבן. איכא דאמרי סברוה מאי שלחין גנוניאתא דכתיב שלחיך פרדס רמונים, אבל באגי לא מזדבני. בשלמא למאן דאמר סנטר באגי היינו דקאמר ת"ק גנוניאתא מזדבני באגי לא מזדבני ואתא רשב"ג למימר אפילו באגי נמי מזדבני אלא למאן דאמר בר מחוניאתא אמר ת"ק באגי דלא מזדבני ומהדר ליה רשב"ג בר מחוניאתא מזדבן. מי סברת מאי שלחין גנוניתא לא מאי שלחין באגי דכתיב ושולח מים על פני חוצות אבל בר מחוניאתא לא מזדבן ואתא רשב"ג למימר דאפילו בר מחוניאתא נמי מזדבן.
ושמעינן מינה דלטעמיה דמאן דאמר מאי סנטר בר מחוניאתא, דהאי שלחין דקתני ת"ק המוכר את העיר מכר את בית השלחין היינו באגי וכל שכן גנוניאתא, דלמאן דאמר באגי מזדבני כל שכן גנוניאתא. ממאי, מדדחינן מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גנוניאתא אבל באגי לא מזדבני, ואמרינן נמי סברוה מאי שלחין גנוניאתא אבל באגי לא מזדבני, דשמעת מינה דגנוניאתא פשיטא לן דמזדבני טפי מינה דבאגי, וממילא שמעת דלמאן דאית ליה דבאגי מזדבני כל שכן גנוניאתא, וכי פליגי בבר מחוניאתא, ת"ק סבר לא מזדבן ורשב"ג סבר מזדבן. וקי"ל כת"ק:
נח. ת"ש דתניא ר' יהודה אומר סנטר מכור אנקלומוס [אינו מכור]. מאי אנקלמוס ספרא דמתא, ולשון קולמוס הוא. מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא. ודחינן מידי אריא הא כדאיתיה והא כדאיתיה. אנקולמוס גברא וסנטר באגי. והכי נמי מסתברא דהאי סנטר דקאמר רבי יהודה באגי הוא דקתני סופא דהאי בריתא אבל לא את שיריה ולא את בנותיה ולא את החורשין המוקפין לה ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו נמכרין עמה והוינן בה מאי שיריה ביזלי מאי ביזלי א"ר אבא פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי גופייהו מזדבנו. בשלמא למאן דאמר סנטר באגי היינו דקתני סופא אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי אבל באגי גופייהו מזדבני והיינו סנטר דקתני רישא מכור אבל בר מחוניאתא לא מזדבן אלא אי אמרת האי סנטר דקתני רישא מכור בר מחוניאתא היכי מצינן למימר דפיסקי באגי הוא דלא מזדבני והיינו סנטר דקתני רישא מכור אבל בר מחוניאתא מזדבן השתא פיסקי באגי לא מזדבני בר מחוניאתא לא כל שכן. ודחינן מי סברת רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה לא רבי יהודה כרבנן סבירא ליה. כלומר לעולם אימא לך מאי סנטר בר מחוניאתא ומי סברת רבי יהודה כרשב"ג סבירא ליה דאמר סנטר מכור כי היכי דתיקשי לך השתא פיסקי באגי לא מזדבני בר מחוניאתא לא כל שכן, לא, רבי יהודה כרבנן סבירא ליה דאמר סנטר אינו מכור. והא דקתני רבי יהודה אומר סנטר מכור אתמוהי קא מתמה, סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור, והא תרויהו גברי נינהו וחד דינא אית להו, וכי היכי דאנקולמוס אינו מכור סנטר נמי אינו מכור. דש"מ דטעמיה דר' יהודה דל"ש סנטר דהוא בר מחוניאתא ול"ש אנקולמוס ול"ש פיסקי באגי, כיון דמיפלגי ממאתא לא מזדבני, אבל באגי גופייהו מזדבני.
וש"מ דל"ש סנטר דהוא בר מחוניאתא ולא שנא אנקולמוס שהוא סופר העיר אינו מכור. וכן לא את שיריה דאינון פיסקי באגי, לא את בנותיה ולא את החורשין, והן היערים המוקצין ממנה. אבל המוקצין לה מזדבני כדבעינן למימר קמן. ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו נמכרין עמה, והוא דנגיה קיהו לגאו, כלומר שפתח הביבר כלפי פנים דהיינו כלפי העיר, אבל אם היה כלפי חוץ אין נמכרין עמה:
נט. תניא המוכר את העיר לא מכר את בנותיה רבן שמעון ב"ג אומר מכר את בנותיה. וקי"ל כרבנן:
ס. א"ר ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים הרי אלו נמכרין עמה ורמינהי היו לה בנות אין נמכרות עמה היה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה אין נמכרין עמה. והאי חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה אין נמכרין עמה (והאי חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה) [או] או קתני, חלק אחד בים או חלק אחד ביבשה ורובה בים אין החלקים הללו שהן מיעוטה נמכרין עמה. ביברין של חיה ושל עופות הרי אלו אין נמכרין עמה לא קשיא הא דנגיה קיהו לגאו הא דנגיה קיהו לבר. כלומר כאן שפתח הביברין פתוח כלפי פנים דהיינו כלפי העיר, נמכרין עמה. ומקשינן והא קתני ולא את החורשין המוקצין לה. אלמא אע"ג דמוקצין לה דמשמע דמתשמישי האי מתא נינהו אין נמכרין עמה, ואם כן גבי ביברין כי הוי נגיה קיהו לגאו כלפי העיר נמי אמאי נמכרין עמה. ופריק אימא המוקצין הימנה. כלומר שקרובין ונוחין לעיר אחרת יתר מזו, דמוכחא מילתא דלאו מתחומי העיר הזאת נינהו. מידי דהוה אנגיה קיהו לבר דמוכחא מילתא דלאו מתשמישי האי מתא נינהו. אבל חורשין המוקצין לה נמכרין עמה:
ט. המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצרכה ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו ואת התבואה המחוברת לקרקע ואת מחיצת הקנים הפחותה מבית רובע ואת השומרה העשויה בטיט ואת החרוב שאינו מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאינה לצרכה ואת הקנים שבכרם שאינן לצרכו ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאינה עשויה בטיט ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה.
ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין ישובין. מאי אבנים שהן לצרכה, אבני דאכפי, והן אבנים גדולות שמניחין אותן על עיקרי הענפים באילן שמשיר פירותיו. והוא דמחתן עליהו בשעת מכירה. ואת הקנים שבכרם שהן לצרכו, מאי עבידתיהו, אלו קנים המחולקין שמעמידין אותן תחת הגפנים, והוא דמשפו ומוקמי התם בשעת מכירה. וכבר פרישנא טעמיהו גבי מתני' דבית הבד (לעיל בבא בתרא סז,ב סי' ו). ואת מחיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע, דלא חשיבה באנפי נפשה ומכלל השדה היא ואמטול הכי מזדבנא. ואת השומירה העשויה בטיט, דשיעי דפנות דידה בטינא, דכיון דקביעא מגופה דארעא חשיבא ומזדבנא. ואת החרוב שאינו מורכב, דלא חשיב באנפי נפשיה והוה ליה כשאר אילני דארעא ואמטול הכי מזדבנא. ואת בתולת השקמה, דלא חלפי עלה שבע שני מכי קדחא בארעא כדתנן (ב"מ קט,א) המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן ואין לו בקורת שקמה, קבלה ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה, דשמעת מינה דבבציר משבע שני לא חזי למיקץ מיניה קורות דאכתי לא גדלי כל צרכייהו, ואמטול הכי לא חשיבא באנפי נפשה ומזדבנא אגב ארעא.
אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה, דלא מחתן אכפי בשעת מכירה, ואף ע"ג דמתקנן להכי. ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו, דלא מוקמי תחת גופני בשעת מכירה ואע"ג דמשפו להכי. ולא את התבואה התלושה מן הקרקע. ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין. בין כך ובין כך לא מכר לא את מחיצת הקנים שהיא בית רובע, דכארעא באנפי נפשה חשיבא, ולא מהני בה לישנא דכל מה שבתוכה אלא היכא דליכא למיתלי במידי אחרינא דלא חשיב באנפי נפשיה, מידי דהוה אמרחץ ובית הבד לגבי חצר. ולא תימא דוקא נקט מחיצת הקנים דקימא על שפת השדה כעין מחיצה לחוץ בינה ובין רשות הרבים או בינה ובין חברותיה, הילכך לא שייך בה לישנא דמה שבתוכה, אלא אפילו קימא בי מצעי דשדה וקאמר ליה היא וכל מה שבתוכה, כיון דהויא בית רובע לא מזדבנא. והא דנקט מחיצת הקנים רישא אצטריכא ליה, דאע"ג דקיימא בסוף השדה כי הויא פחותה מבית רובע מסתמא נמי מזדבנא, ואידי דנקט רישא מחיצת הקנים נקט סיפא נמי מחיצת הקנים.
ולא את השומרה שאינה עשויה בטיט, דלא שיעי דפנות דידה בטיט, הילכך לא קביעא ולאו כי גופא דארעא דמי, ואמטול הכי לא מזדבנא כדבעינן לברורי טעמא לקמן. ולא את החרוב המורכב, דחשיב באנפי נפשיה ואית ליה שם באנפי נפשיה ולא הוי טפל לגבי שדה. וכן סדן השקמה בר שבע שני כדברירנא דחשיב באנפי נפשיה ואמטול הכי לא מזדבני. דלא מהני לישנא דכל מה שבתוכה אלא במידי דהוי טפל לגבי שדה, אבל הני אע"ג דלא שייר להו קרקע הצריך להן כיון דאית להו שם באנפי נפשיהו לא מזדבני בהאי כללא אגב ארעא אלא הכא דליכא למיתלי במידי אחרינא כדברירנא טעמא גבי חצר.
ולא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין ישובין, בין שהבור מלא מים והגת מלאה ענבים והשובך מלא יונים בין שהם חריבין, דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד וכרשותא אחריתי באנפי נפשה דמיאן.
והא מתני' פליגי בה נוסחי, איכא דתנא רישא את השומרה העשויה בטיט דמכורה ואע"ג דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה כדאמרן, ואיכא נוסחי דתנו איפכא, רישא תאנו שאינה עשויה בטיט דמכורה וסיפא תנו העשויה בטיט דאינה מכורה ואע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה. ומסתברא כנוסחא קמא, דאלו לנוסחא בתרא קשיא טובא, דאדרבא איפכא מסתברא, העשויה בטיט הוא דבעיא מהוי מכורה, דכיון דעשויה בטיט ודאי לאו לטלטולה עבידא אלא אדעתא דמשבקה התם עבידא וכגופא דארעא דמיא ומזדבנא אגב ארעא, ואלו שאינה עשויה בטיט איכא למימר דלטלטולה עבידא ולאו כגופא דארעא דמיא ודינא הוא דלא תזדבן אגב ארעא וכי תימא הני טעמי דכי שיעא בטינא לא מזדבנא משום דחשיבא ואלו היכא דלא שיעא כיון דלא חשיבא מזדבנא, הא ניחא היכא דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, אלא היכא דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה כי שיעא בטינא נמי אמאי לא מזדבנא. אי משום דחשיבא, מי חשיבא טפי מתבואה התלושה מן הקרקע דאפילו אית בה כמה כורין כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא וכל שכן שומרה העשויה בטיט דלא שויא (פולר) [כולי האי]. ועוד קל וחומר, ומה תבואה דברירא מילתא דלאו למשבקה התם עקרה ולאו כי גופא דארעא דמיא כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא, שומרה העשויה בטיט דמוכחא מילתא דלמשבקה התם הוא דעבידה וכגופא דארעא דמיא לא כל שכן.
וכי תימא דילמא היינו טעמא דכי עשוייה בטיט דאינה מכורה משום דכבית דמיא והויא לה רשותא אחריתי באנפי נפשיה, הילכך אע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה אינה מכורה רשות בפני עצמה, מידי דהוה אבור וגת ושובך, ומידי דהוה נמי אמרחץ ובית הבד לגבי חצר, אם כן דוכתא דקיימא ביה שומרה נמי לא ליזדבן. וכי תימא הכי נמי, מדאמרי' בגמרא גבי שומרה אבבא דסופא דאינה מכורה ואע"ג דמיחברא בטינא, דמשמע אע"ג דמיחברא בארעא, ממילא שמעת דכ"ש היכא דלא מיחברא בארעא בטינא, ואי ס"ד טעמא דאינה מכורה משום דפלגא רשותא לנפשה, איפכא מסתברא, דהיכא דמיחברא בטינא הוא דאיכא למימר דאינה מכורה משום דקביעא טפי ופלגא רשותא לנפשה.
אלא מדקאמרינן אע"ג דמחברא בטינא דאינה מכורה, וכל שכן היכא דלא מיחברא בטינא, ש"מ דמטלטלא בעלמא חשיב לה, ולאו משום דפלגא רשותא לנפשה אלא תורת עראי דילה הוא דגרים לה דלא תזדבן, ותורת קבע דילה הוא דגרים לה דתזדבן. והיכא דעשויה בטיט, כלומר דשיעי דפנות דידה בטינא, קביעא ולאו לטלטולה עבידא, הילכך אע"ג דלא מיחברא בארעא בטינא דסד"א כיון דלא חברה בארעא בטינא דעתיה לסלוקיה מהתם ולאו כי גופה דארעא דמיא, קמ"ל דכיון דשיעי דפנות דידה בטינא ודעיצה בארעא אע"ג דלא מחברא בטינא ודאי לאו לטלטולה עבידא, דאם כן לא הוו שיעי לה בטינא. וסופא אשמועינן דהיכא דאינה עשויה בטיט אינה מכורה משום דלא קביעא ולטלטולא עבידא ואע"ג דמיחברא בארעא בטינא. דס"ד אמינא כיון דמיחברא בטינא לקביעותא עבידא, כגופא דארעא דמיא ומזדבנא, קמ"ל דכיון דלא שיעי דפנות דידה בטינא לטלטולה עבידא, והאי דחברה בארעא בטינא לפי שעה (ו) הוא דעבד, דההוא שיעורא בעי למשבקה התם ניחא ליה דתיקום שפיר, וכי בעי לטלטולה עקר לה ומסליק ליה מהתם, וכיון דאיכא תורת עראי עילוה לא מזדבנא.
וכי תימא לנוסחא דידן נמי קשיא, הא תינח היכא דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, אלא היכא דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה כי איכא תורת עראי עילויה נמי אמאי אינה מכורה, מי איכא תורת עראי עילוה טפי מתבואה התלושה מן הקרקע דודאי דעתיה למשקלה מהתם ולא מטייה לביתיה, ואפילו הכי כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא אגב ארעא. לא תקשי לך דלא דמי דינא דתבואה לשומרה, דאלו תבואה התלושה מן הקרקע ידיעא מילתא דדידיה דבעל השדה היא ודעתיה דלוקח עילוה, וכיון דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה מזדבנא דכי נחית לוקח אדעתא דידה קא נחית. ואלו שומרה לאו דרכיה דבעל השדה למעבד בה שומרה אלא שומר הוא דעביד לה מדיליה וכי מסתלק סליק לה ואזיל, הילכך אע"ג דזימנין דהויא נמי דבעל השדה לא רמיא דעתיה עילוה, דכי קא נחית אמילי דשכיחי בשאר שדות למרואתיהו קא נחית, והאי כיון דלאו מידי דתורתא דשאר שדות הוא למהוי שומרה דבעל השדה לאו אדעתא דידה קא נחית, הילכך אע"ג דאמר ליה היא וכל מה שבתוכה נמי לא מזדבנא. וכי תימא אם כן היכא דעשויה בטיט נמי, שאני התם דכיון דשיעא בטינא ודעיצא בארעא תורתא קבע עליה וכגופא דמיא ודעתיה דלוקח עילויה, הילכך אע"ג דלא אמר ליה וכל מה שבתוכה מזדבנא אגב ארעא, מידי דהוה אצטרוביל ומכתשת קבועה וכיוצא בהן דמזדבני אגב ארעא.
ואי קשיא לך הא דאמרינן דטעמא דשומרה שאינה עשויה בטיט דאינה מכורה משום דאורחא דמילתא דלאו דבעל השדה היא ולא רמיא דעתיה דלוקח עילוה ולאו אדעתא דידה קא נחית, מאי שנא מהמוכר את הספינה דאע"ג דלא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא (ועל) [ו]כל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, אנתיקי דהוא עסקא דבגוה ואורחא דעלמא דלאו דבעל הספינה הוא אלא דתגרי דאגרי לה לספינתא הוא, ואפילו הכי היכא דאתרמי דהוי האי עיסקא דמארי ספינתא וזבנה לספינתא היא וכל מה שבתוכה מכר את האנתיקי. לא תקשי לך, דשאני ספינתא דאע"ג דרובה דאנתיקי לפום מנהגא דעלמא לאו דבעל הספינה הוא אלא דתגרי דאגרי לה לספינתא הוא, (ד) לא סגיא דלית ליה למארי ספינתא בגוה עסקא מדידיה כל דהו, וכיון דעביד מרי ספינתא נמי לאתנוחי עיסקא בגוה מדידיה כי אמר ליה היא וכל מה שבתוכה דעתיה דלוקח נמי אעיסקא דבגוה.
ושמעינן מיהא מתניתין דהמוכר את השדה והיה בה כרם ואילנות הרי כולן מכורין, דכולהו בכלל שדה נינהו לבד מחרוב המורכב וסדן השקמה. והני כולהו דקאמרינן בסופא דלא מזדבני, איכא מינייהו דשייר להו מוכר בגוף הקרקע, כגון מחיצת הקנים שהיא בית רובע דלא קני לוקח זכותא בגוף הקרקע דידה, וכגון הבור והגת והשובך דלא קני בהו לוקח זכותא כלל, ואי נמי נפלי הדר מוכר ובני להו אי נמי עביד בדוכתייהו מאי דבעי. ואיכא מינייהו דקני ליה לוקח לקרקע לגמרי ולית ליה למוכר אלא גופיה דההוא מידעם בלחוד, כגון שומירה שאינה עשויה בטיט, דעקר לה ואזיל. ומינייהו דמשתייר להו שיעבודא בגופא דארעא כל כמה דצריכי לה לארעא, כגון חרוב המורכב וסדן השקמה היכא דהוו פחות משלשה, דאע"ג דלית להו קרקע לא מצי לוקח למימר ליה עקור חרובך ושקמתך שקול וזיל, דכי שיירינהו לאו לעצים שיירינהו אלא כדקיימי השתא הוא דשיירינהו, דאי למעקרינהו מאי חשיבותייהו דהוו שיור מסתמא ולא מזדבני בלישנא דהיא וכל מה שבתוכה, כיון דלמעקר קימי להוו כתבואה התלושה מן הקרקע דמזדבנא כלישנא דהיא וכל מה שבתוכה דאטו משום דמיחברי לקרקע דזבין ליה ללוקח מגרע גרעה זכותיה דלוקח בגויהו:
אמר מר ביברין של חיה ושל עופות נמכרים עמה ורמינהו היו לה בנות או חלק אחד ביבשה. פירוש כגון חורשין וכן ביברין של חיה כו' אין נמכרים עמה. לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו' גיח כמו יגיח ירדן וגו' משיכתן לגאו כלפי העיר כניסתן קאיהו לשון עמידתן והוא מקום שאדם נכנס שם ועומד לצוד אותם אם היא כלפי העיר מכורים עמה ואם היא לבר אינם מכורין. אי הכי לגבי חורשין נמי איכא פלוגתא בין קאיהו לבר דהא בחדא שיטה קתני להו חלק אחד ביבשה דהיינו חורשים בהדי הנך והא קתני בהך ברייתא דלעיל ולא חורשין המוקצין לה משמע אפילו קאיהו לגאו. אימא המוקצין ממנו דהיינו קאיהו לבר אבל סיפא דביברין של חיה ושל עופות מיירי דקאיהו לגאו ותנא רישא קאיהו לבר בחורשין דאין נמכרין עמה והוא הדין לביברין ותנא סיפא בביברין ובקאיהו לבר נמכרין והוא הדין לחורשין. אי נמי אורחא דמילתא נקט הכי דגבי חורשין הכי שכיח טפי מפני שהחיות מצויות שם שלא יבאו לעיר ויזיקו וגבי ביברין הכי שכיח כי היכי כו'. עד כאן לשון הראב"ד ז"ל.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים נמכרין עמה ורמינהו ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין נמכרין עמה לא קשיא הא דנגיח קאיהו לגאו כו'. פירוש אם היה פתח הביבר כנגד העיר נמכרת עמה. ואקשינן והא קתני ולא את החורשין המוקצין לה פירוש קסלקא דעתך דהאי מוקצין דקתני יערים המוקצין מכל העולם וקרובין לה הוא ומשום הכי הא מקשה והא קתני לא את המוקצין לה אלמא אף על פי שקרובין לה ונראין מתחומיה אין נמכרין עמה אלמא קורבא לא מהניא מידי ואמאי אמרינן הכא דאי הוה פתח של ביברין פתוחין כנגד העיר שהן נראין מתחומי העיר שהן נמכרין עמה. ופריק אימא ולא את החורשין המוקצין הימנה כלומר הרחוקים ממנה אבל לא קרובין דאם היו קרובין ונראין מתחומיה נמכרין הן עמה. עד כאן לשונו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה