רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף לח:) (דף עג.)

המוכר את הספינה מבר התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין:

(דף עז:) מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד ר' יהודה אומר הדמים מודיעין כיצד א"ל מכור לי צמד במאתים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז וחכ"א אין הדמים ראיה:

גמ' (דף עג.) תורן. אסקריא וכן הוא אומר (יחזקאל כז ה) ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך

נס. אדרא וכה"א שש ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס:

עוגין. תאני ר' חייא אלו עיגונין שלה וכה"א (רות א) הלהן תעגנה:

ואת כל המנהיגין אותה. א"ר אבא אלו המשוטות וכה"א (יחזקאל כז ו) אלונים מבשן עשו משוטיך ואי בעית אימא מהכא וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט

ת"ר המוכר את הספינה מכר את האסכלא ואת (בגמ' בור המים) בית המים שבתוכה ר' נתן אומר מכר את הספינה מכר הביצית סומכוס אומר מכר את הדוגית ולית הלכתא כותייהו (דף עו.) תניא ספינה נקנית במסירה דברי רבי וחכ"א לא קנה עד שימשכנה או עד שישכור את מקומה ואוקימנא (דף עו:) ברשות הרבים והוא דאמר ליה לך משוך וקנה דרבי סבר מראה מקום הוא לו וקנה במסירה ורבנן סברי קפידא ולא קני אלא במשיכה אבל אי אמר ליה לך חזק וקנה כ"ע לא פליגי דקני במסירה ומאי עד שימשכנה דקאמרי רבנן עד שימשכנה מרשות הרבים לסימטא אבל משיכה ברה"ר לא קניא דאביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם והגבהה קונה בכל מקום (דף עה.) איתמר ספינה רב אמר כיון שמשך כל שהוא קנה ושמואל אמר לא קנה עד שימשוך את כולה והלכתא כשמואל:

(דף עו.) (ת"ר ספינה נקנית במשיכה ואותיות במסירה ר' נתן אומר אותיות נקנות במסירה ובשטר והתניא רבי אומר ספינה נקנית במסירה וחכמים אומרים לא קנה (דף עו:) עד שימשכנו או עד שישכור את מקומו לא קשיא כאן בסימטא כאן ברה"ר אי ברה"ר מי קני משיכה והא אביי ורבא תרוייהו אמרי מסירה קני ברה"ר ובחצר שאינה (דף רי"ף לט.) של שניהם והגבהה קונה בכל מקום מאי עד שימשכנו שימשוך מרשות הרבים לסימטא אימא סיפא עד שישכור את מקומו ואי ברשות הרבים ממאן אוגר הכי קאמר אי ברשות בעלים הוא לא קנה עד שישכור את מקומו ואלא דאמרינן אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברשות הרבים לימא דסברי כרבי אמר רב אשי.

לא.כל היכי דאמר ליה לך חזק וקני כולי עלמא לא פליגי דקני בי פליגי דא"ל משוך וקני רבנן סברי קפידא וצריך משיכה מהאי טעמא עד שימשכנו מרשות הרבים לסימטא ורבי סבר מראה מקום הוא לו) אמר רב פפא האי מאן דזבין ליה שטרא לחבריה צריך למכתב ליה קנה לך הוא וכל שעבודא דאית ביה אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמר לי ואי לא כתיב ליה הכי לא קני אטו לצור על פי צלוחיתו הוא צריך א"ל אין לצור ולצור:

(דף עז.) אמר אמימר הילכתא (גי' רשב"ם הוא אותיות נקנות במסירה) אין אותיות נקנות במסירה א"ל רב אשי לאמימר גמרא או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר סברא נמי הוא מילי נינהו ומילי במילי לא מיקניין ואע"ג דלא מיקניין במסירה על גב קרקע (דף עז:) מיקניין דהא מטבע לא מיקני בחליפין ועל גב ארעא מיקני כי הא דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי אקנינהו לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה כי אתא נפק לאפיה עד תווך (דף עז.) אמר רבה בר יצחק אמר רב שני שטרות הן אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה (דף רי"ף לט:) על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה ורב חייא בר אבין אמר רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן ואידך אם קדם המוכר וכתב שטר ללוקח כאותה (דף עז:) ששנינו כותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזו היא ששנינו נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה:

לא את האנתיקי:

מאי אנתיקי אמר רב פפא עסקא דבגוה:

מכר את הצמר לא מכר את הבקר וכו' היכי דמי אילימא באתרא דקרו ליה לצמד צמר ולבקר בקר פשיטא צמד זבין ליה בקר לא זבין ליה ואלא דקרו ליה לצמד נמי בקר כוליה זבין ליה לא צריכא דקרו ליה לצמד צמד ולבקר בקר וקרו ליה לצמד נמי בקר ר' יהודה סבר הדמים מודיעים ורבנן סברי אין הדמים מודיעים ואין הדמים ראיה ואי אין הדמים ראיה ניהוי ביטול מקח (דף עח.) וכי תימא כי האי גוונא קא סברי רבנן לא הוי אונאה והא תנן ר' יהודה אומר אף המוכר ספר תורה בהמה ומרגלית אין להן אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו:

מאי אין הדמים ראיה דהוי ביטול מקח ואי בעית אימא כי אמור רבנן כאן בכדי שהדעת טועה כאן בכדי שאין הדעת טועה אומר מתנה יהיב:

מתני' המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו ר' יהודה אומר פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין כיצד היה חמור לפניו (דף רי"ף מ.) וכליו עליו אמר לו מכור לי חמורך זה כליו מכורין חמורך הוא אין כליו מכורין:

גמ' אמר עולא מחלוקת בשק ודסקיא וכומני דתנא קמא סבר סתם חמור לרכיבה עומד ונחום המדי סבר סתם חמור למשאוי עומד אבל אוכף ומרדעת דברי הכל קנה ואיבעיא לן האי שק ודסקיא וכומני דאיפליגו בהו רבנן ונחום המדי בעודן עליו מחלוקת אבל בשאין עודן עליו מודה להו נחום המדי לרבנן דאינן מכורין או דילמא בשאין עודן עליו מחלוקת אבל בשעודן עליו מודו ליה רבנן לנחום המדי דמכורין או דילמא בין בזו בין בזו מחלוקת ולא איפשיטא הלכך בין בזו בין בזו אינן מכורין דכל המוציא מחבירו עליו הראיה מאי כומני אמר רב פפא בר שמואל מרכבתא דנשי:

(דף עח:) אמר אביי ר' אליעזר ורשב"ג ורבי מאיר ורבי נתן וסומכוס ונחום המדי כולהו סבירא להו כל דמזבין איניש איהו ותשמישתיה מזבין ר' אליעזר מאי היא דתנן רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה רשב"ג דתנן רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר רבי מאיר דתנן רבי מאיר אומר מכר כרם מכר כל תשמישי כרם רבי נתן וסומכוס ביצית ודוגית נחום המדי הא דאמרן והני כולהו שיטה אינון ולית הלכתא כחד מינייהו:

מתני' המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר בור מכר מימיו מכר אשפה מכר זבלה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר יונים:

(דף פ.) הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה הראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש (דף רי"ף מ:) מניח ב' חלות זיתים לקוץ מניח ב' גרופיות:

גמ' (דף עח:) היכי דמי אי דא"ל היא ובנה אפילו פרה נמי ואי דלא א"ל היא ובנה מ"ש חמור אמר רב פפא דא"ל חמור מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך בשלמא פרה לחלבה עומדת אלא חמור מאי קאמר ליה ש"מ היא ובנה קאמר ליה:

(מכילתין פ"ד) תוספתא המוכר שפחה לחבירו מכר לו כלים שעליה אפילו הן מאה אבל לא מכר לו את השירים ולא את הנזמים ולא את הטבעות ולא את הקטלאות שבצוארה שפחה וכל מה שעליה אני מוכר לך אע"פ שיש עליה כלים שוין מאה מנה הרי כולן מכורין שפחה מעוברת אני מוכר לך פרה מעוברת אני מוכר לך מכר את הולד שפחה מניקה אני מוכר לך פרה מניקה אני מוכר לך לא מכר את הולד:

מכר בור מכר מימיו כו':

(דף עט:) אמר רבא מתניתין יחידאה היא ולא סבירא לן כותיה דתניא מכר בור לא מכר מימיו ר' נתן אומר מכר בור מכר מימיו:

הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה (דף פ.) והא תניא מפריח בריכה ראשונה ושניה אמר רב כהנא ל"ק הא דקתני בריכה ראשונה ושניה בה והא דתנן בריכה ראשונה באמה משום דמצטוותא בברתא ואזוגא דשבקינן ליה:

פירות כוורת נוטל שלשה נחילים ומסרס במתניתא תנא נוטל שלשה נחילים בזה אחר זה מכאן ואילך נוטל אחד ומניח אחד:

זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות:

(דף פ:) ת"ר הלוקח אילן מחבירו לקוץ מגביה מן הקרקע טפח וקוצץ בתולת השקמה שלשה טפחים סדן השקמה שני טפחים בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזען מחליף (דף פא.) ((ד"ת מ"ז) תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ר"מ אומר מביא וקורא אמר רב יהודה אמר רב היה ר' מאיר אומר אפילו הלוקח פירות מן השוק מביא וקורא מאי טעמא מדקתני משנה יתירא דפשיטא כיון דאמר ר' מאיר קנה קרקע דמביא וקורא אלא הא קמשמע לן כדאמרן והא תרי אדמתך כתיבי חד למעוטי דגר וחד למעוטי דעובד כוכבים ומסיק ולא קיימא לן הכי והך דרבי מאיר קמשמע לן למעוטי קנה אילן אחד דמביא ואינו קורא):

מתני' הקונה שני אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל (בגמ' איתא של בעל הקרקע) הבית ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה. העולה מן השרשים שלו ואם מתו יש לו קרקע:

(דף רי"ף מא.) גמ' (דף פב.) היכי דמי מן הגזע והיכי דמי מן השרשין אמר רבי יוחנן כל הרואה פני החמה זה הוא מן הגזע ושאינו רואה פני החמה זה הוא מן השרשין א וליחוש דילמא מסקא ארעא שרטון ואמר ליה תלתא זבנית לי ואית לי נמי ארעא אלא אמר ר' יצחק יקוץ וכן אמר רבי יוחנן יקוץ:

קנה שלשה קנה קרקע:

וכמה אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן (דף פב:) במלוא אורה וסלו תניא נמי הכי הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו ואותו מלוא אורה וסלו אין זה וזה רשאים לזרען וכמה יהא ביניהן רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מארבע אמות ועד שמונה רבא אמר רב נחמן משמונה ועד שש עשרה (דף פג.) אמר רבא הלכתא מארבע אמות ועד שש עשרה תניא כוותיה דרבא כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכמה יהו מרוחקין שש עשרה אמה (ס"א מ"ז) (על שש עשרה אמה) ה"ז קנה את הקרקע ואת האילנות שביניהן לפיכך יבש האילן או נקצץ הרי זה יש לו קרקע פחות מכאן או יתר ע"כ או שלקחן בזה אחר זה ה"ז לא קנה את הקרקע ולא את האילנות שביניהן לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע בעי רבי ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד א"ל רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש הארכובה שבגפן אין מודדין אלא מעיקר השני:

(דף פג:) כיצד הן עומדים (דף רי"ף מא:) רב אמר כשורה ור' יוחנן אמר כחצובא מאן דאמר כשורה כ"ש כחצובא ומ"ד כחצובא אבל כשורה לא והלכתא כר' יוחנן (דף פג.) מכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר שנים בתוך שלו ואחד בתוך של חבירו או שהפסיק בור או אמת המים ביניהן או רה"ר הרי אלו כולן עלו בתיקו וקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע:

מתני' המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בדקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה ארבע מדות במוכרים מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכול לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכול לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכול לחזור בו שחמתית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית עצים של זית ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהן יכולין לחזור בהן:

גמ'אמר רב חסדא מכר לו שוה חמש בשש והוקרו ועמדו על שמונה מי (דף רי"ף מב.) נתאנה לוקח לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר מאי טעמא (דף פד.) דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו מכר לו שוה שש בחמש והוזלו ועמדו על שלש מי נתאנה מוכר מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח משום דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך ותנא תונא רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו א חזינן לגאון דקא מוקמי להא דרב חסדא לענין לקבולי מי שפרע וכד מעיינת בהא שמעתא לא סלקא בהאי סברא כל עיקר ומסתברא לן אנן דלא קיימא דרב חסדא אלא אליבא דמאן דאמר מי שהוטל עליו ידו על העליונה והא דרב חסדא ליתא דהא קא פסק רבא הילכתא שתות קנה ומחזיר אונאה אלא מיהו כי ליתיה לדרב חסדא בשתות הוא דליתיה אבל בביטול מקח כגון שמכר לו שוה ארבע בחמש ולא הספיק בכדי שיראה לתגר או לקרובו עד שהוקרו ועמדו בשבע לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר דאמר ליה לוקח למוכר אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך וכן המוכר שמכר שוה חמש בארבע והוזל ועמד על שלש מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח דא"ל אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת כך השתא דאוניתן מצית הדרת בך דאע"ג דדחינן ואמרינן ממאי דילמא הא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו ומתניתין היינו טעמא משום דרע רע יאמר הקונה לא בטילה הא דרב חסדא דלא דחינן מימרא בדילמא וטעמא דרב חסדא טעמא דמיסתבר הוא:

(דף פד:) מתני' המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה ואם היה פקח שוכר את מקומן הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקומו ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה:

גמ'רב ושמואל דאמרי תרוייהו כליו של אדם (דף פה.) קונה לו בכל מקום חוץ מרשות הרבים ר' יוחנן ורשב"ל דאמרי תרוייהו אפילו ברשות הרבים אמר רב פפא ולא פליגי כאן ברשות הרבים כאן בסימטא ואמאי קרו לה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד והכי נמי מיסתברא דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כליו של אדם כל מקום שיש לו רשות להניחו קנה יש לו רשות להניחו אין אין לו רשות להניחו לא שמע מינה והא דתניא ארבע מדות במוכרין עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח בד"א (דף רי"ף מב:) במדה שאינה של שניהם אבל אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה בד"א ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם אבל ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח.

ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנו או עד שיוציאנו מרשותו.

ברשות המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל או עד שישכור מקומו דשמעת מינה דכליו של לוקח קונה לו ברה"ר לאו רה"ר ממש היא (דף פה:) אלא סימטא והאי דקתני ואם היתה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ואע"פ שלא נתמלאת המדה אוקימנא (דף פו:) כשהיו שנתות במדה וכן הלכה:

(דף פד:) אביי ורבא דאמרי תרוייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר של שניהם והגבהה קונה בכל מקום:

(דף פה:) בעא מיניה רב ששת מרב הונא כליו של לוקח ברשות מוכר קנה או לא קנה א"ל לא קנה והני מילי בדלא א"ל קני בהכי אבל א"ל קני בהכי קני איכא דאמרי א"ל רבינא לרב אשי תא שמע דרב ושמואל דאמרי תרוויהו כליו של אדם קונים לו בכל מקום חוץ מרה"ר כל לאיתויי מאי לאו לאיתויי בין ברשות מוכר בין ברשות לוקח לא שאני התם דא"ל זיל קני משך חמרין ופועלין והכניסן לתוך ביתו בין מדד עד שלא (דף רי"ף מג.) פסק ובין פסק עד שלא מדד שניהם יכולין לחזור בהן (דף פו.) פירקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן ואוקמה מר בר רב אשי במסכלי דתומי דליתינון בכלי אבל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה א"ל (בגמ' איתא הונא בריה דמר זוטרא) חנין בר מר זוטרא לרבינא מכדי פירקן והכניסן לתוך ביתו קתני מה לי פסק מה לי לא פסק א"ל פסק סמכא דעתיה לא פסק לא סמכא דעתיה:

(דף פו:) רב ושמואל דאמרי תרוייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו (דף רי"ף מג:) ואפילו בסאה אחרונה כור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה משכחת לה בסימטא אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתינהו בכליו דמוכר דאי ברה"ר הא קי"ל דאין כליו של לוקח קונה ברה"ר ואי ברשות מוכר הא קי"ל נמי דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו דמוכר הא קאמר ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ואף על פי שלא מדד הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרינן:

(דף פו.) תנן התם נכסי' שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה אמר (וכ"ה ברא"ש רבה אבל בגמ' איתא בסורא מתנו לה משמיה דרב חסדא בפומבדינתא מ"ל משמיה דר"כ ואמרי לה משמיה דרבא לא שנו כו') רבה לא שנו אלא בדברים שאין דרכן להגביה אבל דברים שדרכן להגביה בהגבהה אין במשיכה לא וכן הלכתא ואי קשיא לך (דף פו:) הא דתניא בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור' אלעזר וחכ"א זו וזו נקנית במשיכה דהא בהמה דקה דבת הגבהה היא וקאני לה במשיכה שאני בהמה דמסרכא תניא (דף עה:) כיצד במשיכה קורא לה והיא באה או שהכישה במקל ורצה לפניו כיון שעקרה יד ורגל קנאה ר' אסי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך מלא קומתה והלכתא כתנא קמא:

תנן התם בקידושין (דף כה:) בהמה גסה נקנית במסירה והדקה בהגבהה דברי ר"מ ור' אלעזר וחכ"א בהמה דקה נקנית במשיכה (דף כו:) נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן (קידושין כה:) דרש רב בקמחוניא בהמה גסה נקנית במשיכה אשכחינהו שמואל לתלמידייהו דרב אמר להו מאי אמר רב בבהמה גסה אמרו ליה הכי אמר רב בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן תנן במסירה ורב נמי כי אמר במסירה אמר והדר ביה רב והוא דאמר כי האי תנא דתניא וחכמים אומרים זו וזו נקנית במשיכה וכן הלכתא (דף כו.) נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה בכסף מנא לן אמר חזקיה דאמר קרא (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו בכסף הוא דקנו ושטר לראיה בעלמא אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי הוה זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא איקני אי בעינא בשטרא איקני אי בעינא בכספא איקני דאי בעי למיהדר לא מצו הדרי ואי בעינא בשטר איקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי:

בשטר מנא לן דכתיב ואקח את ספר המקנה אמר שמואל לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו דמים (דף רי"ף מד.) ואי קשיא לך הא דתניא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס ואע"פ שאין בו שוה פרוטה שדה מכורה לך שדה נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה דאלמא בשטר מכר נמי קנה התם במוכר שדהו מפני רעתה ורב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולא כתב לו לשון מכר אלא כדי ליפות את כחו:

בחזקה מנא לן אמר חזקיה דאמר קרא (ירמיהו מ י) ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה דבי רבי ישמעאל תנא (דברים יא לא-לב) וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה

ושאין להן אחריות אין נקנין אלא במשיכה תקנתא דרבנן היא דאמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות אם גופו קונה ממונו לא כל שכן ומה טעם אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה:

נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה מנא הני מילי אמר חזקיה אמר קרא (דה"ב כא) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ומגדנות עם ערי מצורות אשר ביהודה איבעיא להו מי בעינן צבורים בה או לא אמר רב יוסף תא שמע ר"ע אומר קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ובוידוי המעשר (קידושין כו:) ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות ואי אמרת בעינן צבורין בה קרקע כל שהוא למאי חזיא תרגמא שמואל בר ביסנא קמיה (דרבי יוסף) דרב כגון שנעץ בה מחט א"ל רב יוסף קבסתן כלומר הפכתה את בני מעי להקיא איכפל תנא לאשמעינן מחט אמר רב אשי ומאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשויא כמה אלפי ואסיקנא (קידושין כז:) והלכתא צבורין לא בעינן אגב וקנה בעינן כלומר צריך המקנה לומר לקונה קנה לך הא ארעא וקנה לך אגבה הנך מטלטלי דאית לי במקום פלוני וכיון דאקני לה לההיא ארעא אקני נמי להנהו מטלטלי כל היכא דאיתינהו:

איבעיא להו שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ש"מ דקאני איבעיא להו שדה לאחד ומטלטלין לאחר מהו תא שמע עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו אלמא שדה לאחד ומטלטלין לאחר קאני ודחינן מאי מושכר מושכר למעשר ואי בעית אימא שאני ר"ע דיד עניים הוא וכקונה אחד דמי ולא איפשוט:

אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אמר רבא לא שנו אלא שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו תניא כוותיה דרבא מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן בד"א שנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו מסייעא ליה לשמואל דאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן (עד כאן שם בקדושין):

וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן וכו':

(דף פז.) ואם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה משום דתלש כל שהוא קנה אמר רב ששת הכא במאי עסקינן דא"ל יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה :

מתני' המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו עד שלא נתמלאת המדה למוכר משנתמלאת המדה ללוקח ואם היה סרסור ביניהן ונשברה המדה נשברה לסרסור וחייב להטיף לו שלשה טיפין הרכינה ומיצת המדה הרי זה של מוכר החנוני חייב להטיף לו שלשה טיפין רבי יהודה אומר אם היה ערב שבת עם חשיכה פטור:

(דף רי"ף מד:) גמ' אמר (בגמ' איתא ר' אלעא) רב רישא במדת סרסור ומשכחת לה בסימטא אי נמי ברשות לוקח:

(דף פז:) מתני' השולח בנו אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר שיבר את הצלוחית ואבד את האיסר חנוני חייב ורבי יהודה פוטר שע"מ כן שלחו ומודים חכמים לדר' יהודה בזמן שהצלוחית ביד תינוק ומדד החנוני לתוכה החנוני פטור:

גמ' בשלמא באיסר ושמן בהא פליגי דרבנן סברי לאודועיה שדריה ורבי יהודה סבר לשדורי ליה שדריה אלא צלוחית אבדה מדעת היא תרגמא (דף פח.) רבא ורבי זירא כגון שנטלה חנוני למוד בה לאחרים וקא סברי רבנן שואל שלא מדעת גזלן הוי הילכך קיימא לה ברשותיה ואע"ג דאהדרה לתינוק לא מיפטר מינה עד דמהדר לה למריה אמר שמואל הנוטל כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב והני מילי דקיצי דמיה וכולה כדכתבינן בפרק השואל (ד"ת מ"ז) (ההוא גברא דעל לבי טבחא אגבה לההוא אטמא בידיה אתא ההוא פרשא ואנסי' מידיה אתא לקמיה דרב יימר וחייביה והני מילי הוא דבעי לכוליה אבל לא בעי לה כולי' מאי דבעי מיניה הוא דקמיחייב לשלומי) ההוא גברא דאייתי קרי לפומבדיתא אתא כל חד וחד ושקל חדא קם אקדשינהו אתא לקמיה דרב כהנא אמר ליה אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וה"מ דקייצי דמייהו אבל לא קייצי דמייהו ברשותיה קיימי וקדשי:

מתני'הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום ובעה"ב אחת לשנים עשר חדש רשב"ג אומר חילוף הדברים החנוני מקנח את מדותיו פעמיים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל ארשב"ג בד"א בלח אבל ביבש אינו צריך (דף רי"ף מה.) (דף פח:) וחייב להכריע לו טפח שקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש:

גמ' הא דתנן וחייב להכריע לו טפח במקום שנהגו אבל אם היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד מעשרה בליטרא לעשר ליטרין דלח דהוי חד ליטרא למאה ליטרין ואחד מעשרים בליטרא לעשרים ליטרין דיבש דהוי חד ליטרא לארבע מאה ליטרין מדאורייתא דאמר ר"ש בן לקיש אמר קרא (דברים כא) אבן שלמה וצדק יהיה לך אמרה תורה צדק משלך ותן לו אמר רבי לוי קשה גזילו של הדיוט יותר משל הקדש שזה הקדים חטא למעילה וזה הקדים מעילה לחטא ואמר רבי לוי קשה עונשין של מדות יותר משל עריות שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה אל קשה ואלה קשה מאל ומאי עודפייהו הני אפשר בתשובה והני לא אפשר בתשובה:

מתני' מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק:

גמ' (דף פט.) ת"ר מנין שאין גודשין במקום שמוחקי' ואין מוחקים במקום שגודשים ת"ל איפה שלמה וצדק ומניין שאם אמר הריני גודש במקום שמוחקים ומוסיף לי בדמים הריני מוחק במקום שגודשים ומפחית לי בדמים שאין שומעין לו ת"ל (דברים כא) איפה שלמה וצדק אמר (בגמ' איתא רמי בר חמא א"ר יצחק מעמידין וכו') רמי בר אבא אמר רבי יוחנן מעמידין אגרדמים בין למדות בין לשערים מפני הרמאין ת"ר המבקש לשקול לו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא אל יאמר לו שקול לי כנגד שלשה רבעי ליטרא אלא שוקל ליטרא ונותן רביע ליטרא עם הבשר ת"ר היה מבקש ממנו לשקול עשרה ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת ואחת ותכריע אלא שוקל לו י' בבת אחת והכרעה אחת לכולן ת"ר נפש מאזנים תלויה באויר שלשה טפחים וגבוה מן הארץ שלשה טפחי' קנה ומיתנה שלה י"ב טפחים של צמרים ושל זגגים תלויה באויר שני טפחים וגובהה מן הארץ ב' טפחים קנה ומיתנה שלה תשעה טפחים של חנוני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח וגבוה מן הארץ טפח קנה ומיתנה שלה ששה טפחים ושל טורטני תלויה באויר שלש אצבעות וגבוה מן הארץ שלש אצבעות קנה ומיתנה שלה איני יודע והך קמייתא דמאי היא (דף פט:) אמר רב פפא דגרומני תנו רבנן אין עושין משקולת לא של בעץ ולא של אבר ולא של גסטרון ולא של שאר מיני מתכות אבל עושהו של צונמא ושל זכוכית ת"ר אין (דף רי"ף מה:) עושין את המחק לא של דלעת מפני שהוא מקיל ולא של מתכת מפני שהוא מכביד אבל עושה הוא של זית ושל אגוזים ושל שקמה ושל (תדהר ותאשור ישעיה מא) תרגום מורכין ואשכרעין ערוך) אשכרוע ת"ר אין עושין את המחק צדו אחד עבה וצדו אחד קצר ולא ימחוק מעט מעט מפני שמפחיתו (זו היא גירסת הלכות גדולות ובספרים שלנו ובאשר"י גורס איפכא) למוכר ולא ימחוק בבת אחת מפני שמפחיתו ללוקח ועל כולן א"ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאין אוי לי אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו סוף אמרה או לא אמרה אמר רב שמואל בר יצחק אמרה וסמך אהאי קרא (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם תנו רבנן (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במדה במשקל ובמשורה במדה זו מדידת קרקע שלא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח ובמשורה שלא ירתיח והלא דברים קל וחומר ומה משורה שהיא אחת משלשים וג' בלוג הקפידה עליו התורה הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית (בגמ' איתא ורביעית וחצי תומן ועוכלא על אחת כמה כו' ג"א) לוג על אחת כמה וכמה אמר רב יהודה אמר רב לא ישהה אדם מדה חסרה או יתירה בתוך ביתו ואפילו עביט של מימי רגלים אמר רב פפא לא אמרן אלא באתרא דלא חתמי אבל באתרא דחתמי עד דחזי חתמה לא שקיל תניא נמי הכי לא ישהה אדם מדה חסרה ויתירה בתוך ביתו ואפילו עביט של מימי רגלים אבל עושה הוא סאה תרקב וחצי תרקב קב וחצי קב רובע וחצי רובע תומן וחצי תומן (דף צ.) ועוכלא וכמה עוכלא אחד מחמשה ברובע ובמדת הלח עושה אדם הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג רביעית ושמינית ואחד משמונה בשמינית וזו היא קורטוב אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יתר משתות ולא על המטבע יתר משתות והמשתכר אל ישתכר יתר משתות ת"ר אוצרי פירות (תיבות וסוחרי שביעית ליתא בגמ' וברא"ש) וסוחרי שביעית ומפקיעי שערים ומקטיני איפה ומלוי רבית עליהם הכתוב אומר (עמוס ח ה) לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר מאי כתיב אחריו נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח את מעשיהם אמר רב עושה אדם את קבו אוצר תניא נמי הכי אין אוצרין פירות בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין אוצר בד"א בלוקח מן השוק אבל במכניס משלו מותר ומותר לאצור פירות שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית ובשני בצורות אפי' קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים תנו רבנן אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות רבי (דף רי"ף מו.) יהודה בן בתירה מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה וכשם שאין מוציאין מא"י לחו"ל כך אין מוציאין לסוריא ור' מתיר (דף צא.) מאפרכיא לאפרכיא ת"ר אין משתכרין בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ובשמן בארץ ישראל ביין כר' יהודה בן בתירה דסבר כיון דממעט את התיפלה מותר שמן באתריה דרבי אלעזר בן עזריה שכיח משחא טובא:

ת"ר אין משתכרין פעמים בביצים פליגי בה רב ושמואל חד אמר תגרא לתגרא וחד אמר (בגמ' איתא על חד תרי) זוזא אחבריה:

ת"ר מתריעין על פרקמטיא ואפילו בשבת. אמר ר' יוחנן (מדפו"י) כלי פשתן בבבל ושמן ויין בא"י משום דמינייהו רובא דחיותייהו א"ר יוסף והוא דזל וקם עשרה בשיתא:

ת"ר אין יוצאין מארץ לחוצה לארץ אא"כ עמדו סאתים חטים בסלע אר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו עמדו סאה בסלע לא יצא (דף צא:) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אפילו עמדו ד' סאין בסלע יצא וא"ר יוחנן נהירנא כדהוו ד' סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וא"ר יוחנן נהירנא כדלא הוו מיתגרין פעליא למידנח קרתא מריח פיתא ואמר ר' יוחנן נהירנא כדהוה בצע ינוקא חרובא והוו נגידי חוטי דדובשא על תרין דרעוהי:

סליקא לה המוכר את הספינה