בבא בתרא סז ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר (רבה) אמר רב נחמן אהחזיק בחולסית קנה מצולה פשיטא דהא אמר שמואל מכר לו עשר שדות וכו' מהו דתימא התם הוא דסדנא דארעא חד הוא אבל הכא הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד קא משמע לן:
מתני' בהמוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות גאבל לא מכר את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה דובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ר"א אומר המוכר בית הבד מכר את הקורה:
גמ' ים טלפחא ממל א"ר אבא בר ממל מפרכתא בתולות א"ר יוחנן כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה עבירים כבשי גלגל חומרתא קורה קורה ת"ר ההמוכר בית הבד מכר את נסרים ואת היקבים ואת המפרכות ואת הריחים התחתונות אבל לא העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך ולא מכר לא את העבירים ולא את השקין ולא את המרצופין רבי אליעזר אומר המוכר בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שום קורה:
מתני' זהמוכר את המרחץ לא מכר את הנסרין ואת הספלין ואת הבלניות בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים ולא את אוצרות של עצים:
גמ' ת"ר חהמוכר את המרחץ מכר את בית הנסרין ואת בית היקמין ואת בית הספלים ואת בית הוילאות אבל לא את נסרין עצמן ולא יקמין עצמן ולא ספלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין טבין כך ובין כך לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים בין
רשב"ם
עריכהמתן מעות הלכך לא קנה אלא אותו שהחזיק דהא הך דשמואל נמי אילו לא נתן מעות לא קנה אלא מה שהחזיק ואם נתן דמי חציין לא קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו וא"ת כיון דבנתן דמי כולן מיירי שמואל מה לנו לחזקת אחת מהן והלא קרקע נקנה בכסף ולא צריכה תו חזקה איכא למימר דבמקום שכותבין השטר מיירי דהתם לא קני קרקע במעות אלא בשטר או בחזקה כדאמרי' בפ"ק דקדושין (דף כו) עלה דהך משנה נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף כו' אמר רבא לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר א"נ עד שיחזיק:
חדא תשמישתא - כל העשר שדות עומדין לזריעה והלכך כשדה אחת חשובין על ידי סדנא דארעא שמחבר אותן:
מתני' המוכר את בית הבד - בית שהבד בו ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי:
מכר את הים - בגמ' מפרש דהיינו בד עצמו כדקמפרש ואזיל ונראה בעיני דכל הנך דקתני בהו מכר קבועין הן שם ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד מיטלטלי הן כדאמרן נמי (לעיל ד' סה.) גבי בית שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת:
הממל הבתולות - בגמ' מפרש וקבועין הן:
עבירים וגלגל וקורה - מיטלטלי הן ובגמ' מיפרשי כולהו:
ובזמן שאמר לו הוא - הבית של בד וכל מה שבתוכו אני מוכר לך כולן מכורין ודוקא הני הצריכין לבית הבד אבל שאר תשמישין שמונחין בתוכו להשמר אינן מכורין:
מכר את הקורה - כדמפרש טעמא בגמרא דהיינו עיקר בית הבד:
גמ' טלפחא - היא עריבה שקורין מיי"ט עגולה כעדשה ועדשה קרי לה בברייתא במסכת ע"ז (דף עה.) עדשים מתרגמינן טלופחין:
ממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא - אבן נקובה שמכניסין בה עץ ומפרכין בה הזיתים בבית הבד דהיינו דומיא דמכתשת ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים ולפי שהוא תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד ואע"ג דמיטלטל ולשון ראשון מפירושי ר' חננאל ועיקר:
כלונסות - אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן ונוקבים זה כנגד זה ונותנים בריחים מזה לזה ומעמידין הקורה על הבריח ובלע"ז קורין להן יזמיילי"ן תאומים ויש מקומות שקורין שרור"ש אחיות:
כיבשי - נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן ומשום דמיטלטלי לא מזדבני:
חומרתא - ויי"ן בלע"ז שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה:
קורה - דמתני' היינו קורה כמשמעה שגם בבבל קורין לה כן:
מכר את הנסרים - אינם כיבשי דא"כ תקשי אמתני' דהתם קתני לא מכר והכא קתני מכר אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם ובתוספתא גרס מכר את היצרים ונראה דנצרים גרס והיינו עקל בית הבד שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו:
יקבים - היינו ים החקוקה ועשויה כעין יקב וכדכתיב (יואל ב) והשיקו היקבים תירוש ויצהר והשיקו לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב:
המפרטת - היינו ממל דמתני' דפרישנא לעיל מפרכתא:
הריחים התחתונה - קבועה היא וטוחנין בה זיתים שבתחלה מפרכין אותן במפרכות ואח"כ טוחנין בריחים ואח"כ עוצרין אותן בבית הבד והכי אמרינן במנחות (דף פו.):
ושקין ומרצופין - לשאת בהן זיתים בבית הבד אלא שהמרצופין הן של עור והשקין מנוצה של עזים וכל דמטלטל לא מזדבן:
מתני' הכי גרסינן בסדר המשנה המוכר את בית המרחץ - בית שעשוי לרחוץ בו וג' בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן ביציאות השבת (שבת דף י.) פנימי לרחיצה חיצון שעומדין שם מלובשין בינוני שפושטין שם בגדיהם ובתוספתא קתני בהדיא המוכר את המרחץ מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים:
הנסרים - שנותנין על גבי קרקע המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע אי נמי שלא יטנפו רגליהן ומשום דמטלטלי לא מיזדבני:
ספלים - לתת בהן מים לרחוץ ומיטלטלין:
ווילאות - מסך כנגד הפתח ולי נראה בגד שמסתפגין בו דהיינו אלונטית:
לא מכר מגורות של מים - בריכות מים ששופכות מים למרחץ:
ולא אוצרות של עצים - שהיו לחמם בהן המרחץ והיינו טעמא דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל ואין אלו מאני תשמישתיה אלא ממונו הן ליהנות בהם אפי' בתוך ביתו דכשקונה אותם קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן כמו חיטי ושערי. מגורות כמו נהרסו ממגורות (יואל א) כיוצא בו מגורה שהיא מליאה פירות (פסחים דף ט.):
גמ' בית הנסרין - בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה:
את בית היקמים - גרסי' בתוספתא יש מפרשים חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין ולא נהירא לי דהיינו נמי בית היורות דקתני בתוספתא ויש מפרשים יקמים סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ וכל הני בתים מיחברי לבית המרחץ:
אבל לא את הנסרים - דמיטלטלי:
ולא הספלים - גרסינן ואית דגרסי ספסלין שיושבין עליהן בבית המרחץ וראשון עיקר דהא במתניתין נמי ספלים גרסינן:
תוספות
עריכהים טלפחא. היינו עדשים דסוף מסכת ע"ז (דף עה.) דאמר בעו מיניה מרב הונא הני (גודגא) דארמאי מאי א"ל תניתוה מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הדפין והלולבין והעדשים מדיחן ופירש נמי הקונטרס התם דעדשה היינו גת עצמה וקשה דהתם תנן דגת צריכה ניגוב ואומר בקונטרס דאברייתא סמכינן דלא נהיגין למעבד ניגוב בגת (ורש"י) מגיה התם בברייתא מנגבן ע"פ התוספת' ומצריך ניגוב לגת (ור"ת) אומר דאפילו אי גרסינן מדיחן לא פליג אמתניתין דעדשים לאו היינו גת אלא כמו שפי' בערוך בערך טלפח מביאין טיט ומערבין בו תבן ונעורת של פשתן ועושים כמין ריחים גדולים ונותנין על הזיתים שיצא שומנן וההוא סגי ליה בהדחה וא"ת לר"ת אמאי לא חשיב במתניתין בד עצמו דמכר וי"ל דפשיטא הוא שהוא עיקרו של מכר ולא נקרא בית הבד אלא על שם בד ויקבים נמי דקתני בגמ' אינו בד עצמו אלא כמו שפירש בערוך יקבים סלים שמביאים בו זיתים והתם נמי גבי מי שהיו גיתיו ובית בדיו טמאים הא דלא חשיב גת עצמו מפני שאין רגילות שיטמא לפי ששומרים אותו מליטמא מפני חשיבותו שלא ימצאו אחר מזומן אם יטמא זה וגם אין כל היד ממשמשין בו שהוא כבד ואי אפשר לטלטל ועוד שכבר פי' דין גת לענין יין נסך דבעי ניגוב והוא הדין לענין טהרות וא"ת בשלמא לפ"ה דכל הנהו דמכר הן מחוברין אלא לר"ת שמפרש טלפחא עיגול של טיט שאינו מחובר ויקבים סלים אמאי מכר כיון שאינן מחוברין וי"ל מפני שאינן חשובין כ"כ ובטלים אגב בד גופיה א"נ לפי שאין עובדין אלא לכך:
לא מכר את הנסרים. נראה לר"י דהיינו נסרים שמכסין בהן את החמין כדאשכחן בפרק כירה (שבת דף מ.) אלא א"כ היו חמין שלו מחופים בנסרים:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמ א מיי' פ"א מהל' מכירה הלכה י"ט, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קצ"ב סעיף י"ב:
מא ב ג ד ה ו מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ז', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ב':
מב ז ח ט מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ג':
ראשונים נוספים
קמ"ל. דאפי' הכי קנה דסדנא דארעא כלומר כל הקרקע חד הוא:
פיסקא ים טלפחא. לועזין מיי"ש שאוצרין בהו:
ממל. מפרכתא. זה כמו קורנס שמפרכין בו[2]הענבים שהן עיקר תשמישי הבד:
כלונסאות. אלו עצים שעומדים מיכן ומיכן לקירה ונקובין ומשימין בריח מזה לזה ומעמידי' הקורה על הבריח. עכירין כבשי אותן קצעין שמשימין על הקרשים (דין): קורה קורה ממש:
הנסרים. הם הקרשים שמשכיבין על גבי התמד ויש אומרי' אלו אותם שמקיפין אותן סביב לתמד וקושרין שלא יתפזרו הענבים אילך ואילך:
היקבים. הם הסלים שמביאין בהם הזיתים מן השדה לבית הבד:
ריחים התחתונים. שהיו טוחנים בהן הזיתים ואחר כך משימין הזיתים ביקב כדי להוציא השמן יפה וכל הני שייכי לבית הבד לפיכך נמכרין הם:
העליונה. דהיינו הרכב אינה נמכרת דלא שייכא היא בהדי בד בלבד:
השקין. אלו השקין עצמן שהיו מביאין הענבים או הזיתים בהם לאותו כלי שהוא חוץ לכרם שהוא הולך ובא מכרם לבד ומבד לכרם והוא עשוי מן עור מרצופין שלועזין מאל"ש:
פיס' הנסרים. בית המרחץ שלהן היה עשוי מאבני שיש וכשהאש בוער מתחתיו מתחמם השיש מאד ומשימין נסרים על גבי הרצפה של שיש כדי שיעמדו עליהן הרוחצין:
ספלים. גביעין שמזריקין מהן המים עליהן:
הוילאות. אלו הבגדים שפורשין כנגדן לפתח המרחץ כעין וילון. כל הני לא שייכי למרחץ:
מגורות המים. מקוואות המים שמכניסין אותן דרך סילון למרחץ:
מכר את בית הנסרים. שמצניעין שם הנסרים כן הכי נמי בית היקמין:
יקמין. אלו בגדים שמעטפין ראשיהם במרחץ מפני החום שלא יזיק להם בראשם וכל הני בנינים שייכי למרחץ ולא הוי מטלטלין דה"נ קתני מתני' לקמן:
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יט) אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין פי' כל תשמישי הבית הן מכורין בלשון זה ואפי' מאני מיכלא ומישתא אבל פרגמטיא לא. וכן חיטי ושערי וכלי מלבושיו ומצעותיו והתיבות שבבתים אין מכורין שמשימין לתוכן פרגמטיא וכן המטות שכמו שהמצעות אין מכורין כך המטות אינן מכורות אבל שלחן (ודלפקי) [ודלבקי] מכורין הן כשאר כל תשמישין עיין בקונטרס הפסקות שכתבתי שלא מכר כלי תשמישיו:
(כ) חניות הפתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאינן פתוחות לתוכה אינן נמכרות עמה קשיא לי דמאי אריא חניות אפילו בתים נמי אם הן פתוחין ויש להן יציאה וביאה בחצר נמכרין עמה ואם לאו אין נמכרין עמה ונ"ל דהאי פתוחות דקאמר לאו ביציאה וביאה הוא אלא פתח שנכנסים שם הקונים לקנות דאע"ג דיש לחנות יציאה וביאה בחצר אם הפתח שנכנסין לשם הקונים הא פתוח לרה"ר חשובה בפ"ע ואינה נמכרת עם החצר עד שיהא אותו הפתח פתוח לחצר:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
נ. ומסקנא דאמר רבא אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה קנה חולסית. מאי חולסית ומאי מצולה. מקום שמוציאין ממנו חול ונקרא חולסית, ואחריו עומק של מים ונקרא מצולה. ואמרינן פשיטא דהא אמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ומתמהינן הכי השתא התם סדנא דארעא חד הוא. כלומר עיקר קרקע עולם שכל השדות אדוקין בו אחד היא, וכיון דכולהו שדות חדא תשמישתא נינהו סדנא דארעא משוי להו לכולהו כחדא שדה, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני חדא בחזקה דאידך, דלא אלים סדנא דארעא לשווינהו כחד דוכתא. ואיכא לפרושי נמי התם עיקר תשמישא דכולהו ארעאתא חד הוא, אבל הכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד אימא לא קני. קמ"ל. דאפילו היכא דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד נמי קני חדא בחזקה דאידך. והוא שהחזיק בה לקנות אותה ואת חברתה. ואין צריך לומר גבי שני בתים דתרויהו חדא תשמישתא נינהו. ודוקא היכא דדעת אחרת מקנה אותן. והוא שנתן לו דמי כולן, כדאוקימנא לדשמואל בפ"ק דקדושין (כז,ב). וכ"ש במתנה דלא שייכי בה דמים. אבל במכר היכא דלא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. וה"ה במחזיק בנכסי הגר דאין דעת אחרת מקנה אותן, אפילו שני בתים זה לפנים מזה החזיק באחד מהן לקנות את שניהן אותו קנה חבירו לא קנה, ואפילו בשתי שדות ומצר אחד ביניהן כדאיתא בפרק חזקת (לעיל בבא בתרא נג,ב):
ו. המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבירין ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה. קסבר לא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. ורבנן סברי אין הכי נמי מיהו בית הבד זבין ליה בד עצמו לא זבין ליה. וקיימא לן כרבנן. חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים, ועוד דהא אסיקנא להא דרבי אליעזר בפירקא דלקמן (בבא בתרא עח,ב) בשיטה, אלמא לית הלכתא כוותיה. (ואהיים) [והים] וממל וכולהו הנהו בגמרא מפרש להו כדבעינן לפרושי לקמן.
וכי תימא מכדי כולהו מתשמישי בית הבד נינהו ולא סלקא תשמישתיה דבית הבד אלא בכולהו, מאי שנא ים וממל ובתולות דמכורין ומ"ש עבירין וגלגל וקורה דאינן מכורין. מסתברא דהיינו טעמא משום דלאו כל בית הבד שכיח ביה כולהו תשמישין דצריכי ליה, אלא איכא בית הבד דלא מטיא ידא דמאריה לאזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה וסמיך במקצתייהו אשאלה ואשכירות למישל ולמיגר מאחריני, וקים להו לרבנן דאפילו בהנך דלא מכפל מרייהו לזמוני ביה כולהו מאני תשמישתיה לא סגיא דלא מזמין בגויה ים וממל ובתולות משום דלא חשיבי וזילי דמיהו וטרח לזמונינהו ולא סמיך אשאלה ושכירות אלא בהנך דיקירי דמיהו, ואמטול הכי לא סמכא דעתיה דלוקח אלא אהנך תשמישין דשכיחי בכל בית הבד. הילכך הנך דסמכא דעתיה דכל לוקח עלייהו מזדבני, אבל שארא אע"ג דהוה ידע דשכיחי ביה כולהו בהאי בית הבד לא מזדבני, דיד בעל השטר על התחתונה ולא זבין ליה אלא בפחות שבתשמישין דשכיחי בבית הבד.
וכי תימא ומאי שנא גבי בית הבד דזבין מקצת תשמישתיה מסתמא ואע"ג דמיטלטלי, ומאי שנא גבי בית וחצר ומרחץ ועיר דלא מזדבן מידי ממאני תשמישתייהו. מסתברא דשאני תשמישתיה דבית הבד, דכיון דלאפוקי משחא קאי, לא חזי לאשתמושי ביה כלל ואפילו על ידי הדחק אלא בהדי מאני תשמישתא. הילכך (מ) הני תשמישתא דשכיחי בכל בית הבד כגופיה דבית הבד דמו, וכי נחית לוקח אדעתא דידהו נחית, ואמטול הכי מזדבני. ואין צ"ל גבי שדה לענין אבנים שהן לצרכה וגבי קנים שבכרם שהן לצרכו דאיכא תרתי, חדא מהאי טעמא דאמרן, ועוד דמחתן אבנים ומוקמי קנים במקום תשמישייהו. ואלו בית וחצר ומרחץ ועיר כולהו מאני תשמישתייהו לאו מעיקרא תשמישי הדבר המכור נינהו אלא צורך חיותא דאינשי נינהו. תדע דכולהו לדירה בלחוד קיימי ואפשר למידר בהו ע"י הדחק בלא מפתח ובלא מכתשת ובלא ריחים. דאיפשר לאיתויי להו קימחה טחונה מדוכתא אחריתי. מפתח נמי לאו מעיקרא תשמישי דידה הוא, דכל כמה דקאי בגויה דביתא לא צריך מפתח. מרחץ נמי, אע"ג דלרחיצה קאי והני תשמישי כולהו מעיקר תשמישי המרחץ נינהו, לאו מילי דאורחיה דבעל המרחץ לאזמונינהו נינהו. דאי עשאו לעצמו לא מייחד ליה מאני תשמישתיה למשבקינהו בגויה אלא כי צריך ליה מייתו ליה למגו ביתיה, ואי לשכר כיון דיקירי עליה לאו אורחיה לאזמוני ליה מאני תשמישתיה לשוכר אלא איהו מוקי לנפשיה לזמן שכירותיה וכי שלים זימניה שקיל דידיה ואזיל.
ומ"ש גבי בית הבד דאע"ג דעביד לשכר נמי אמרת דלא סגיא דלא מזמין ליה מאריה מקצת מאני תשמישתיה דזילי דמיהו. שאני בית הבד, דכיון דלא אפשר לאשתמושי ביה בני אדם הרבה בזמן אחד זה בפני עצמו וזה בפ"ע משום דלא מספיק להו בית הבד, אלא [אי] משתמשי ביה כחדא לא משתמשי ביה אלא בשתוף, לא צריך כלים הרבה ממין אחד. אבל מרחץ, דעביד לאשתמושי ביה כמה בני אדם כאחד, וכל חד מינייהו צריך לאזמוני ליה מאני כל מינא ומינא, טריחא ליה מילתא לבעל המרחץ לאזמונינהו משום דנפישי דמיהו. ועוד דכיון דתדירא תשמישתיהו עבידי דמתברי ומיתכרי ומגנבי. אלא כי מוגר להו בלא מאני תשמישתיה הוא דמוגר להו. וכיון דלאו מידי דשכיח ליה לבעל המרחץ ברוב מרחצאות נינהו לא קני להו, דלאו אדעתא דידהו קא נחית, כדברירנא טעמא גבי שאר תשמישי דבית הבד דלא מזדבני בהדיה.
וכי תימא אי טעמא דמפתח דלא מזדבן בסתמא אגב ביתא משום דלאו מעיקר תשמישי דידה הוא, אמאי לא משנינן הכי אליבא דרבי מאיר. היינו טעמא דכיון דלרבי מאיר דאפילו במידי דאכתי לא אשתמש ביה לדבר המכור ואיפשר דאכתי לא צריך ליה כיון דמתקן להכי מזדבן בהדיה, כל שכן במידי דצריך ליה והוה משתמש ביה ואתי דמזדבן בהדיה:
נא. הרי אמרו המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה, ים טלפחא. והוא כלי עשוי כמין עדשה והשמן יורד מן הגת לתוכו, ולפיכך נקרא ים לפי שהמשקין מתכנסין לתוכו. תדע דגרסינן בסוף ע"ז (עה,א) הדפין והעדשין מדיחן, דאי ס"ד דעדשה היינו אבן של ריחים התחתונה שעליה טוחנין את הזיתים הויא לה כגת עצמה ואמאי סגיא לה בהדחה, והא אנן תנן (שם עד,ב) גת של זפת שזפתה גוי מנגבה והיא טהורה, וטהרות ויין נסך התם חדא מחתא מחית להו, אלא על כרחיך בכלי שהמשקין מתכנסין לתוכו קאי. ואשכחן לשון עדשה כהאי גוונא דתניא בסוף תוספת ערובין (תוספתא פ"ח הי"ד) אין ממלאין בעדשה בשבת, ובבראשית רבה בפרשה בהיותם כואבים (פ,ט) ולא יטול עדשה מלאה חמין ויתן על גבי כריסו בשבת.
מאי ממל מפרכתא. והיא אבן שמפרכין בה את הזיתים קודם טחינה, דאי ס"ד היינו רחים העליונה הא בהדיא קתני לה בברייתא דלא מזדבנא. וכ"ת דילמא ברייתא פליגא אמתני' בהא כי היכי דפליגא גבי עבירין וגלגל וקורה היכא דא"ל הוא וכל מה שבתוכה, לא ס"ד, דהא ממל דמתניתין דפרישנא מפרכתא היינו מפרכות דקתני בברייתא דמכורין, ואפ"ה קתני התם דלא מכר את הריחים העליונה, דש"מ (נמי) [דמ]פרכתא לאו ריחים העליונה היא.
בתולות כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה. כלומר שמכניסין אותן תחת הקורה ומעמידין אותן עליהן בשעה שרוצין להגביה מעל הקופות של זיתים. עבידין כבשי. והן כמין נשרים עבים שנותנים על גבי הזיתים והענבים תחת הקורה לכבשן כדי שיצא מהן היין והשמן. גלגל חומרתא. היא אבן גדולה שיש לה נקב באמצע כעין חומרתא ותוחבין לה בנקב עץ ארוך עשוי כגלגל וראשו תחוב בקורה בנקב מפולש, וראשו של עץ יוצא מלמעלה ותוחבין בו עץ בצדו מלמעלה כדי לאחוז בו ולסבבו כדרך שמסבבין ברחים של יד, וכל זמן שזה מסבב העץ עולה דרך הנקב שבקורה והאבן עולה מן העץ ומסבבת את הקורה. קורה קורה. כמשמעה אבל הריחים לא איירי בה תנא דהאי מתניתין, דכיון דתחתונה מכורה ועליונה אינה מכורה לא פסיקא ליה, ומילתא דפסיקא ליה קתני דלא פסיקא ליה לא קתני:
נב. ת"ר המוכר את בית הבד מכר את הרחים ואת היקבים ואת המפריכות מכר את הרחים התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין רבי אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה. וליתה להא מתניתא לא לגבי עבידין ולא לגבי גלגל ולא לגבי קורה ולא לגבי שקין ומרצופין, דבהדיא קתני במתני' דאי א"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין, ומדלגבי עבידין וגלגל וקורה מהני גבי שקין ומרצופין נמי מהני. ודקתני נמי מכר את הריחים התחתונה דוקא במחוברת, אבל במיטלטלת כעליונה דמיא דאינה מכורה, דתרויהו חד טעמא נינהו. דכשתמצא לומר דלאו אדעתא דעליונה קא נחית ה"ה נמי לתחתונה היכא דמיטלטלת, דתרויהו חדא מלאכה הוא דמשמשי ולא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה. והאי דמזדבנא במחוברת לאו משום דדעתיה עלויה הוא אלא משום דמיחברא ומגופה דבית הבד היא. ואפילו לרבנן דפליגי עליה דרבי אלעזר במכתשת הקבועה (לעיל בבא בתרא פה,ב) הנ"מ במוכר את הבית דלדירה קאי וסגיא לה דלדירה בלא מכתשת, אבל בית הבד דלמטחן ביה קאי אפילו רבנן מודו דרחים המחוברת לקרקע בית הבד כקרקע דמיא דגופה דבית הבד היא. ובדין הוא דהוה ליה לפלוגי בתחתונה גופה, ואורחא דמילתא קתני דתחתונה אורחה למהוי מחוברת ועליונה מטלטלת. ועליונה אצטריכא ליה, סד"א כיון דמכר את התחתונה דעתיה נמי אעליונה דהא לא סגיא ליה בחדא מיניהו לחודה, קמ"ל דלא מהך טעמא דפרישנא.
הילכך המוכר את בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות ואת הסירים שמחמין בהן מים ליתן על גבי זיתים כדי שיצא שמנן, ואת היקבים שהן הגתות שבה, כדכתיב (ישעיה טז,י) ויין ביקבים לא ידרוך הדורך, וכתיב נמי (יואל ב,כד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר, ואת הרחים התחתונה שנותנין עליה את הזיתים בזמן שמחוברת לקרקע. אבל לא את העליונה, וה"ה לתחתונה בזמן שאינה מחוברת, ולא את העבידין ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופין. ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:
ז. המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך וב"כ לא מכר את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים. מאי טעמא, דהני מאני כולהו ברוב מרחצאות לאו דבעל המרחץ נינהו כדברירנא לעיל (סי' ו). וסופא נמי היינו כולהו רשותא באנפי נפשיהו נינהו, דהא לא שכיחי ברוב מרחצאות, ואמטול הכי חשיבו למפלג רשותא לנפשיהו, ומידי דחשיב למפלג רשותא לנפשיה לאו אורחיהי דאיניש לאדכוריה בכלל אלא בפרט. ועוד משום דלא שייך בהו לישנא דמה שבתוכה כלל, דהא מאבראי קיימי. דיקא נמי מדלא קתני לא מכר לא את המגורות של מים ולא את האוצרות של עצים שבתוכה כדקתני גבי חצר לענין מרחץ ובית הבד ש"מ. הילכך אי אמר ליה מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצראנהא קני כדבעינן למימר קמן. ואי לא א"ל כל תשמישיו ומצר ליה מצראי בראי וכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמין כלום נמי קני. ואי ליכא חדא מהני לא קני:
ים טלפחא. והיא שקורין אלערסהלה והיא כמו אבן של ריחים בנויה על גבי איצטבא שעליה טוחנין את הזתים. ממל מפרכתא והיא הריחים העליונה שמהלכת על הזתים וטוחנן אותם. בתולות כלונס של ארז שמכניסין תחת הקורה ומעמידין אותה עליה בשעה שמגביהין אותה מעל הטיפות של זתים. עכירים כבשי. הן כמו לוחים ועצים שנותנים אותם על הקופות של זתים וגם על הענבים הדרוכין כדי שתרד עליהם הקורה וכובשת אותם ומוציאה כל מה שבתוכה. גלגל חומרתא. והוא העץ המגולגל המעלה את הקורה שקורין לו אלמגזל. תנו רבנן המוכר בית הבד מכר את בית הסורים שהוא הבור שיורד לו הזתים בשעה שהן נכבשים תחת הקורה. ובית היקבים הבור שיורד לתוכו היין בשעה שנדרך. מפרכות היינו ממל שהוא מפרכתא. ריחים התחתונה נראין הדברים שהיא הנקראת ים שעליה טוחנין את הזתים. ריחים העליונה לא נתברר לנו איזו היא. הרא"ם ז"ל.
מתניתין: ולא את השקין ואת המרצופין מפני שאפשר בסלי בסרים שמכניסים בהם הזתים ודורכין עליהם המפרכות וזה שאמרו מכר הנצרים והיקבים וכולן מקלפי דקלין. המוכר את המרחץ מכר בית הנסרים. הנסרים הם שמניחים אותם על הדוד הגדול שבו המים החמים פעמים שאינם רוצים שיצא מהם הבלא למרחץ ומכסים אותו בהם והבית שמצניעים הנסרים בתוכו הוא מכור עם המרחץ. הראב"ד ז"ל.
והרא"ם ז"ל פירש נסרים הן עשוין במרחצאות על גבי האיצטבאות מקום שבני אדם פושטים בגדיהם דיש מקומות שעושים נסרים בבית החיצון של המרחץ כדי שישבו עליהם בני אדם היוצאים מן הבית הפנימי. יקמים הם ספלים של עץ שמשתמשים בהם בבית המרחץ ונותנים בהם מים לפני כל אחד ואחד והוא שקורין לה אקבא"ב. וילאות קורין לה סת"ר תולין אותם במקום שפושטים את בגדיהם ובמקום שרוחצים שם בשעה שהם יוצאין. הרא"ם ז"ל.
והראב"ד ז"ל פירש וכן בית הספלים בית הוילונות לקנח בהם הרוחצים או יריעות שעושים מהם וילון לרוחצים שהם ישנים שם אחר הרחיצה והבתים שהם ישנים בם נמכרים שהם נזכרים על שמם אבל לא הכלים עצמם מפני שמשתמשין בהם תשמישים אחרים שלא בשעת הרחיצה ואינם מיוחדים לאותה מלאכה בלבד אבל הבריכות שמכניסים בהם המים למרחץ ואת בית כינוס העצים שאינם מכורין גם אלה מפני שיש להם שם בפני עצמו כמו שפירשתי בבית המרחץ ובית הבד במכירת החצר ועוד שאין תשמישן מיוחד למרחץ בלבד כי לכל צרכיו הם מספיקין ואפילו ייחד אותם למרחץ. עד כאן.
בין בימות ההמה בין בימות הגשמים. פירוש מספיקות בימות החמה ובימות הגשמים כמו שביל קבוע בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אם אינם מספיקות אלא בימות הגשמים מכורים ואין לפרש או בימות החמה או בימות הגשמים דלא שכיח שמספיקות בימות החמה ולא בימות הגשמים. תוספות הרא"ש ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה