פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רא"ש | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | יד רמה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

המוכר את הבית לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שלפנים ממנו ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים רבי יהודה אומר אם יש לו צורת הפתח אע"פ שאין גבוה עשרה טפחים אין מכור:

גמ' מאי יציע הכא תרגמו אפותא ורב יוסף אמר ברקא חלילא מאן דאמר אפותא כל שכן ברקא חלילא ומאן דאמר ברקא חלילא אבל אפותא מזדבן וסוגיין כרב יוסף. אמר מר זוטרא והוא דהויא ארבע אמות אבל אי לא הוי ארבע אמות לא חשיבי ומזדבן איכא לאסתפוקי אי בעינן נמי בחדר ארבע אמות מדאמר מר זוטרא למילתיה איציע מכלל דבחדר לא בעי ד"א או שמא מדפריך מבור ודות ומשני משום דהא תשמישתא לחוד משמע דוקא בור ודות דתשמישן חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינן ארבע אמות אבל חדר שתשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהיו לו ארבע אמות: ולא את החדר השתא יציע אמרת לא חדר מיבעיא לא צריכא דמצר לה מצרי בראי איכא לאיסתפוקי אי אמר ביציע הכי דאיכא למימר ממשנה יתירא דחדר הוא דשמעינן אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים והוא הדין נמי ביציע או שמא דוקא בחדר דחשיב טפי אמר מצרים הרחיב לו אבל יציע קנה ומסתברא דלא שנא:

סימן בעריכה

וכדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו גדולה אע"פ שמצר לו המצרים החיצונים מצרים הרחיב לו היכי דמי אילימא דקרו לבירה בירה ולבית בית פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה ואלא דקרו לבירה נמי בית כולה זבין ליה לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דקרו לבירה בית מהו דתימא כולה זבין ליה קא משמע לן מדהוה ליה למכתב ולא שיירית בזביני אלין קמאי כלום ולא כתב ליה שמע מינה שיורי שייר אבל אי כתב ליה ולא שיירית בזביני אלין כלום מכר לו כל הבירה ודוקא דאיכא דקרו לבירה בית אבל באתרא דקרי לבית בית ולבירה בירה אע"פ שכתב לו ולא שיירית בזביני אלין כלום בית זביץ ליה בירה לא זבין ליה דכיון שאין בירה בכלל בית נמצא שאין בירה בכלל זביני אלין וכן אם יש לבית בור ודות ומחילות וגג גבוה עשרה טפחים אע"פ שמצר לו מצרי הבית וכתב לא שיירית בזביני אלין לא קנה אחד מכל אלו כיון דאינן בכלל מכירת הבית גם אינו בכלל זביני אלין תדע דאמרינן לקמן דף סג: האי מאן דזבין ביתא לחבריה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריד למכתב ליה קני לך מארעית תהומא ועד רום רקיע ומסיק דלמיקני בור ודות ומחילות הוא דבעי למכתב הכי ולא אמרי. דאהני ולא שיירית בזביני אלין למיקני בור ודות ומחילות דהא ודאי רגילין לכותבו כדאמרינן הכא האי מאן דזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזביני וכו'. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר שדה לחבירו בבקעה גדולה וכו' וכגון שיש מיצר מפסיק בין כל שדה ושדה ועמד באחת מן השדות ואמר שדה זו מכורה דומיא דלעיל דכל בית ובית חלוק במחיצות דאי אין מיצר מפסיק בין שדה לשדה כיון דאמר שדה זו כולה זבין דכל מה שסובב במצר אחד הכל נקרא שדה ולא מסתבר לומר דלא מכר אלא תשעה קבין: אמר רב מרי ברה דבת שמואל משמיה דאביי האי מאן דמזבין מידי לחבריה צריך למכתב ליה ולא שיירית בזביני אלין כלום: ההוא דאמר ליה לחבריה ארעא דבי רבי חייא מזבנינא לך הוה ליה תרין ארעתא דמתקריין דבי רבי חייא אתו לקמיה דרב אשי אמר להו חדא ארעא אמר ליה תרתי ארעא לא אמר ליה ואי אמר ליה ארעתא מיעוט ארעתא שנים ואי אמר ליה כל ארעתא כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי ואי אמר ליה זיהרא אפי' בוסתני ופרדיסי לבר מבתי ועבדי ואי אמר ליה נכסי אפילו בתי ועבדי אבל מטלטלי לא ואע"ג דאמר לקמן בפרק מי שמת דף קנ: כל נכסיי לפלוני גלימא איקרי נכסי לשון נכסיי משמע רבוי טפי מנכסי ואין לחלק בין נכסי לכל נכסי דא"כ לפלוג לקמן כדפליג התם בין מטלטלי לכל מטלטלי ועוד יש לומר דלקמן מיירי בנותן דבעין יפה נותן והכא במכר. וה"ר יונה ז"ל תירץ דהכא מיירי באומר נכסי דבי חייא בהא אמר אבל מטלטלי לא לפי שאין המטלטלין הנמכרין נזכרין על שם המוכר אלא דוקא מקרקעי ועבדי כדאמר נכסי דבי בר סיסין אבל האומר כל נכסי אני מוכר לך גם המטלטלין בכלל. מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר. פירש רשב"ם מצר מזרחי ארוך ומצר מערבי קצר ומצר צפון ודרום כולו כזה דאי לא מצר לו צפון ודרום כלל היכי קאמר רב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור אדרבה ה"ל למימר לא ליקני אלא תלם אחד במזרח ותלם אחד במערב והכי קאמר רב אסי כשמצר לו מיצר ראשון שני ושלישי ולא מצר לו רביעי דלא קנה אלא תלם אחד על פני כולו ומיהו י"ל דיותר טוב כשלא מצר לו אלא שני מצרים מזרח ומערב דאז ודאי קונה כל מה שבין שני המצרים כי נתכוין לקצר ולא כתב מצרי הצדדין אבל היכא דמצר לו מצר אחד מן הצדדין ודאי נתכוין לשייר ומדשייר בה שייר נמי בכולה וכן מסתבר דכשמצר לו מצר מזרח ומערב לכולי עלמא קנה הכל והאומר לחבירו שדה זו אני מוכר לך ולא מצר לו מצרים קנה כל השדה ואפי' כאנטוכיא כל זמן שאין מצר מפסיק. אמר רב לא קנה בארוך אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי ויהודה מחד גיסא מדה"ל למכתב שמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש"מ כנגד ראש תור קא"ל. פירש רשב"ם ומודה רב קודם ששתק והודה להם אע"ג דלקמן בשמעתין שתיק רבה ולא הודה לאביי התם תלמיד היה ולא חש להשיב לו אבל רב כהנא ורב אסי גדולים היו ותלמידי חבירים היו לרב כדאמרינן בסנהדרין דף לו: דלגמריה צריכין ולסבריה לא צריכין לא שתק להם בשביל שלא חש להשיבם אלא בשביל שלא מצא מענה והודה להן וכן הוא ברוב מקומות בפרק קמא דבבא קמא דף יא. דאמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין ואני אומר אף לשואל ואבא מודה לי איבעיא להו אף לשואל שמין ואבא מודה לי או דלמא אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי תא שמע דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה תברה אתא לקמיה דרב ואמר ליה זיל שלים ליה נרגא מעליא שמע מינה אין שמין לגנב אדרבה מדאמרו רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי ואישתיק שמע מינה דשמין ולא אמר דשתק בשביל שלא חש להשיבם וכן בפ"ק דיום טוב דף ו. אמר רב אפרוח שנולד בקליפתו ביום טוב אסור אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה ביום טוב שתיק רב אמר רב יוסף מ"ט שתיק רב לימא להו הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ואי שתק משום דלא חש להשיבם א"כ מאי בעי רב יוסף מאי טעמא שתיק רב ועוד מאחר שבאו להקל ולהתיר האסור לא היה לו לשתוק שלא יבואו לידי תקלה וכן בפרק איזהו נשך דף סט: גבי הא דאמר רב ספינה אגרא ופגרא אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב אי אגרא לא פגרא ואי פגרא לא אגרא ושתיק רב אמר רב ששת אמאי שתיק רב לא שמיע ליה הא דתניא אלמא שלא שתק רב מפני שלא חש להשיבם ומה שהביא רב אלפס ז"ל ההיא דמודה רב כתב ה"ר יונה ז"ל כדי להשמיענו דפליגי כשמצר הארוך של אדם אחד ואפ"ה אמרו רב כהנא ורב אסי דקני כנגד ראש תור ולא תלינן דלהכי מצר לו מצר הארוך לפי שלא היה רוצה לכתוב מצר חצי שדה של ראובן וסמך על הקצר שכנגדו שמוכח בו. מצר ראובן מזרח ומערב ומצר שמעון צפון ודרום צריך למכתב לו מצר ראובן רוחין תרין ומצר שמעון רוחין תרין איבעיא להו סיים לו את הקרנות ד' קרנות בד' שדות כזה מהו מי אמרינן לא מכר לו אלא מה שהוא כנגד הקרנות כמו שתי וערב ובלבד שיהיו לו ט' קבין באלו הרצועות דכיון דמכר לו שדה לא יפחות לו מתשעת קבין או דלמא אין דרך למכור כנגד הקרנות לבד ולקצר נתכוין ולא רצה להאריך ולכתוב לו מצר כל אורך הרוחות ואמר בלבו שמצר הקרנות יספיק למצרי כל השדה. כמין גאם מהו כמין שני גמין אחד במקצוע מזרחית צפונית ואחד במערבית דרומית מי אמר הרי יש כאן מצר של ארבע רוחות וקנה הכל או דלמא לא קנה אלא רצועה אחת בין שני המצרים ובלבד שיהא בה תשעת קבין ויתנו לו אף שלא כנגד המצרים עד תשלום תשעת קבין בסירוגין מהו ועלו בתיקו ויהבינן ליה הפחות. מצר לו מיצר ראשון ושני ושלישי ומיצר רביעי לא מצר לו רב אמר קנה הכל חוץ ממיצר רביעי ושמואל אמר קנה אף מיצר רביעי אמר רבא הלכתא קנה הכל חוץ ממיצר רביעי ולא אמרן אלא דלא מיבלע אבל מיבלע קני וכי לא מיבלע נמי לא אמרן אלא בדאיכא עליה ריכבא דדיקלא או הוי ט' קבין אבל ליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין קנה ואיכא דאמרי אמר רבא קונה הכל ואפי' מיצר רביעי ולא אמרן אלא דמיבלע אבל לא מיבלע לא קנה וכי מיבלע נמי לא אמרן אלא דליכא עלייהו ריכבא דדיקלא ולא הוי ט' קבין אבל אי איכא עליה ריכבא דדיקלא או הוי תשעת קבין לא קנה ושמעינן מהני תרתי לישני דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי ושמעינן נמי דהיכא דמיבלע וליכא עליה ריכבא דדיקלא ולא הוי תשעת קבין דקני לא מיבלע ואיכא עליה ריכבא דדיקלא או ט' קבין לא קני. מיבלע ואיכא עליה לא מיבלע וליכא עליה אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא שודא דדייני הכי קים ליה לבעל גמרא דלא נאמר שתי הלשונות לחלוק זה על זה אלא שניהם אמרן רבא כדי לעשות שודא דדייני לפי שפעמים ראוי לעשות כך ופעמים ראוי לעשות כך לפי מה שיהיה דעת הלוקח ודעת המוכר ולפי מנהג המדינה ולפי הדמים ולא כשאר שודא דדייני שפי' ר"ת כפי מה שירצה הדיין יעשה בלא טעם ובלא ראיה:

סימן געריכה

אבל בכל שאר מקומות היכא דלא איתבריר לן כמאן נעביד אמרי' המוציא מחבירו עליו הראיה ולא מיבעיא היכא דמיסתפקא לן בגופא דעובדא היכי הוה כגון לעיל דף לב: דאמר דאית ליה סהדי למר ואית ליה סהדי למר דאמרינן היכא דקיימא ארעא תיקום והא נמי דאמרי' לעיל דף נז: דאיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד ספק ממונא לקולא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא אפילו ידעינן עובדא היכי הוה אלא מספקא לן דינא היכי הוה אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה כדאמרינן פרק השואל דף קב. באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור ומוקי לה שמואל בבא באמצע החדש אבל בתחלת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר דמספקא ליה אי אמרינן תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ואמר המוציא מחבירו עליו הראיה ורב נחמן קאמר התם קרקע בחזקת בעליה עומדת והמשכיר מוחזק לעולם וקשה מהא דאמרי' פרק מי שמת דף קמה. א"ר יוסי קדשה בעשרים סלעים נותן לה חצאי סלעים דהיינו כ"ה סלעים כתובת אלמנה קדשה בשלשים נותן לה כ' חצאין ומפרש טעמא דר' יוסי דמספקא ליה אי קדושין לטבועין ניתנו תו לא הלכך מספיקא מנכה לה חצי כסף הקדושין בכתובתה ואמאי כיון דמספקא לן היה לו לנכות כל כסף הקדושין בכתובתה דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכן הא דאמר בפ"ק דבבא קמא דף ט. האחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן אמר רב בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר רב אסי אמר נוטל רביע בקרקע או רביע במעות דמספקא ליה האחין שחלקו אי כיורשין דמו ובטלה מחלוקת או כלקוחות דמו וויתר הלכך נוטל רביע בקרקע או רביע במעות ואמאי ולימא ליה אידך אחין שחלקו כלקוחות דמו אייתי ראיה דכיורשין דמו ושקול ויש לומר שכך היתה תקנת חכמים בכמה מקומות שאמרו יחלוקו מספק כדאמרינן ב"מ דף פג. הנהו דדרו באגרא ואיתבר משלם פלגא מאי טעמא נפיש לחד וזוטר לתרי קרוב לפשיעה וקרוב לאונס. וכן לקמן פרק יש נוחלין דף קכד. גבי בכור שאין נוטל פי שנים במלוה דהוה ליה ראוי ובמלוה שעמו אמר שם קכו. דפלגי משום דמספקא לן אי גמיר ומשעבד נכסים כל כך שיהיה אביו מוחזק בהן כדי שיטול הוא פי שנים או לא וחולקין מספיקא והכי נמי גבי קדשה בעשרים ואחין שחלקו תקנת חכמים היתה שיחלוקו. ויש מחלוקת שנראה להן לתקן שודא דדייני כי הך דשמעתין והיכא דלא מפרש גמרא ולא איפסיק הלכתא לית ליה לדיינא לאפוקי ממונא מספיקא ולא יאמר הדיין כיון דלא איפסיק הלכה כמאן אעשה מה שארצה אלא יעמיד ממון אחזקתו ולא יוציא ממון מספיקא. עוד הוספתי לבאר בפרק אחד דיני ממונות:

סימן דעריכה

אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא. פלגא בארעא דאית לי ריבעא:

סימן העריכה

אמר רבא מצר ארעא דמינה פלגא פלגא מצר ארעא דמינה פסיקא תשעת קבין: אמר רב יימר בר שלמיא לדידי מפרשא לי מיני' דאביי בין מצר ארעא דמינה פלגא בין מצר ארעא דמינה פסיקא אי אמר ליה אלין מצרנהא פלגא ואי לא אמר ליה אלין מצרנהא תשעת קבין:

סימן ועריכה

פשיטא יחלוק פלוני בנכסי פלגא תנו חלק לפלוני מהו. והא דתניא בתוספתא האומר תנו חלק לפלוני יטול כאחד מן הבנים התם מיירי בשכיב מרע שמחלק נכסיו והכא בבריא אמר רבינא בר קיסי ת"ש דתניא האומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביע. לחבית אין פחות משמינית. לקדירה. אין פחות מי"ב. לטפיח אין פחות מט"ז פירש רשב"ם דמספקא לן אי חלק חצי כל הבור משמע או חלק כל דהו הלכך חולקין מספק וקי"ל כסומכוס דממון המוטל בספק חולקין דסתם מתניתין כוותיה בפרק שור שנגח את הפרה דף מו. ובפרק השואל דף ק. המחליף פרה בחמור ור"י ז"ל פסק הלכה כרבנן דהמע"ה דרב נחמן סבר כוותייהו גבי הא דתנן בפרק השואל דף קב. מעשה באחד ששכר מרחץ מחבירו בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רשב"ג ורבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העיבור ואמר רב עלה אי הואי התם הוה יהבינן כולה למשכיר דאמר תפוס לשון אחרון ושמואל מספקא ליה אי אמר תפוס לשון ראשון או תפוס לשון אחרון ומוקי לה בבא באמצע החדש אבל בבא בתחלת החדש כולו למשכיר ובסוף החדש כולו לשוכר ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ופריך מאי קסבר אי קסבר תפוס לשון אחרון היינו דרב ומשני אע"פ דאפיך מיפך והשתא לרב נחמן תקשי ליה מתניתין דקתני יחלוקו אלא על כרחך מתני' מוקי לה כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ואיהו סבר כרבנן וקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני דהכי פריך סתמא דגמ' בפרק המקבל דף קי. גבי ההוא שטרא דהוה כתב ביה שנין סתמא ומסיק הלכתא כרב הונא ופריך והא קי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני ושמואל נמי סבר כרבנן מדקאמר בא בתחלת החדש כולו למשכיר בא בסוף החדש כולו לשוכר ואי סבירא ליה כסומכוס הוה ליה למימר חולקין כיון דמספקא ליה אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון וכן מוכח בריש שור שנגח את הפרה דשמואל לית ליה דסומכוס דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה ומשמע זו ולא סבירא ליה ועוד מדקאמר בתר הכי למה לי למימר זה כלל גדול בדין וכו' לכי הא דאיתמר המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן וכו' ושמואל אמר יכול לומר לשחיטה מכרתיו לך ופרש"י משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה ומשמע זה כלל גדול בדין כלומר אפי' בזה דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דהוה ליה למימר חולקין אמר המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא סבירא ליה כרבנן ואע"ג דרב פליג עליה דשמואל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ב"ק דף מו. קיימא לן הלכה כשמואל בדיני. ותימה למאי דפרישית לרב נחמן דמתני' דהשואל דקתני יחלוקו כסומכוס אם כן הלכתא כוותיה דהא רבן שמעון בן גמליאל הוא דאמר יחלוקו וכל מקום ששנה רשב"ג כו' ויש לומר הני מילי בסתמא אבל היכא דפליג אמורא אההיא פיסקא לא אזלינן בתריה כדמוכח בכתובות בשילהי המדיר דף עז. גבי הא דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים במומין גדולים וכו' אמר רבא בר יעקב אמר רבי יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ופריך מי א"ר יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו פירוש ולמה הוצרך כאן לפסוק כמותו ומשני אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן ומשמע הא אי הוה אמר הלכה כחכמים כדאמר רבא אמר רב נחמן התם הוה ניחא שאע"פ שפסק בכל מקום כמותו הני מילי בסתמא אבל היכא דמפרש בהדיא שאין הלכה כמותו לא והוא הדין נמי אם אמורא אחד אומר דלא כוותיה ואין נראה לי ראיה דהתם פריך אמאי הוצרך לפסוק כוותיה ואי הוה פסיק כחכמים כל שכן דהוה פריך שפיר טפי דקשיא מדרבי יוחנן אדרבי יוחנן וכן פסק רב אלפס ז"ל בריש שור שנגח את הפרה כרבנן דסומכוס והא דפשיט גמרא בעיין ממילתא דסומכוס כתב רב אלפס ז"ל לאו מטעם ספק אלא משום דחלק סתם משמע רביע לפי שאין דרך בני אדם לומר חלק סתם על פחות מרביעוטעם דחבית וקדירה וטפיח לא נתברר לן הלכך נראה טפי פירוש רשב"ם שפירש כולן משום ספק ומכל מקום אין ראייה מכאן דהלכה כסומכוס דגמ' מייתי מלתא דסומכוס לאשמעינן דהאומר תנו חלק דמספקא לן אי חלק כל דהו קאמר אי פלגא ולהכי קאמר סומכוס דנוטל רביע וממילא שמעינן דלרבנן המוציא מחבירו עליו הראיה:

סימן זעריכה

ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל ע"מ שמעשר ראשון שלו מעשר ראשון שלו אמאי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. פי' כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם משייר לו זכות בדבר שלא בא לעולם. וא"ת ונהי דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם שאם אומר אדם לחבירו שדי מכורה לך על מנת שתתן לי סאה חטין מהיוצא מן השדה שנה שנה ודאי תנאו קיים ואם קיים תנאו כל שנה מכרו קיים ואם לא קיים מכרו בטל וי"ל דעל כרחך האי תנא סבר דע"מ שיורא הוי ולא תנאה דאי סבר דתנאה היא ה"ל למיתני אם נתן לו מעשר ראשון בכל שנה קנה ואם לאו לא קנה אלא מדקתני מעשר ראשון שלו ש"מ דס"ל דשיורא הוי ולהכי פריך שפיר היאך משייר דבר שלא ב"ל וטעם דהוי שיורא ולא תנאה דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיללוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי. אר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא העליונה שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא. רשב"ם פירש להוציא ממנה זיזין לחצר שמכר עם הבית. ור"ת פירש שאם יעשה בנין בחצר יוציא ממנו זיזין על הדיוטא רב פפא אומר שאם רצה לבנות על גביו בונה. בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת דהוצרך ללמוד מן הברייתא דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין. לפירוש רשב"ם דאפי' התנה על מנת שאוציא זיזין בחצר אין בדבריו כלום וכמו שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה לחבירו האויר דמי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא זיזין מכותלו לאויר חצירו לא עשה ולא כלום שאין האויר נתפס בקנין אלא צריך שיאמר לו אני מקנה ומשעבד לך חצירי להוצאת זיזין דאדם מקנה לחבירו קרקע לאויר כמו שמקנה קרקע לפירותיו הלכך הוצרך ריש לקיש ללמוד מברייתא זו דכי היכי דאמר גבי האומר על מנת שמעשר ראשון שלי ששייר מקום המעשר משום דבעין יפה משייר ואע"ג דלא הזכיר המקום הכי נמי אמר במשייר דיוטא לתשמישו להוציא בה זיזין שייר דשייר בחצר להוציא בה זיזין כדי שלא יהא כמשייר אויר אע"פ שלא הזכיר החצר כלל גבי נפשיה בעין יפה משייר ואתיא הא דריש לקיש כהא דתניא בתוספתא ומייתי לה בירושלמי בפרק חזקת הבתים המוכר עובר שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר ולד בהמתו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה ולא כלום המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו בהמה ומשייר עוברה ומוכר לו שפחה ומשייר עוברה ומוכר לו שדה ומשייר מעשרותיה ומוכר לו חורבה ומשייר אוירה משום דאמר בעין יפה משייר וחורבה לאוירה שייר ושדה למעשרות וזהו שלמד ריש לקיש דין שיור אויר מדין שיור מעשרות כמו שהן שנויים בתוספתא וכן פירש ה"ר יונה ז"ל לפירוש רשב"ם. אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. קשיא. והלכתא כרב זביד דגרסינן בפרק מי שמת דף קמח: אמר רבא אמר רב נחמן אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחר לא הוי שיור. חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא דרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא:

סימן חעריכה

אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דזבין ביתא לחבריה. פירוש ומכר לו בור ודות ומחילות וגג גבוה עשרה אע"ג דכתב ליה עומקא ורומא צריך למכתב ליה מתהום ארעא עד רום רקיע מאי טעמא עומקא ורומא בסתמא לא קני אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני מארעית תהומא עד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות וכל שכן גג ואי כתב מארעית תהומא עד רום רקיע ולא כתב ליה עומקא ורומא מסתברא דאהני:

מתני' ולא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אין צריך ליקח לו דרך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך מכרן לאחר רבי עקיבא אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך:

גמ' יתיב רבינא וקא קשיא ליה היינו בור היינו דות אמר ליה רבא תוספאה אחד בור ואחד דות בקרקע אלא שבור בחפירה ודות בבנין במאי קמיפלגי רבי עקיבא סבר מוכר בעין יפה מוכר וחכמים סברי מוכר בעין רעה מוכר. איתמר אמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כרבי עקיבא א"ל רבינא לרב אשי רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו לקוחות הן ואין להן דרך זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים ולא סולמות זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן א"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כוותין או הלכתא כוותייכו א"ל הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבי ריש גלותא דשכיחי דייני:

סימן טעריכה

איתמר שני בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להן דרך זה על זה וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה מאי סבור מינה דאין להן דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב הכא נמי מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב:

מתני' המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא את המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת ולא מכר לא את התנור ולא את הכירים ולא את הרחים ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין:

גמ' ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח מכר את האיצטרובל אבל לא את הקלת ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע: ת"ר צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה. דין צנור הפוסל ודיני שאיבה כתבתי בפרק מרובה סימן ג:

סימן יעריכה

מתני' המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לא את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה ר' אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא את האויר:

גמ' ת"ר המוכר את החצר מכר בתים החיצונים ובתים הפנימים ובתי החולסאות חנויות הפתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאינן פתוחות לתוכה אין נמכרות עמה פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה רבי אליעזר אומר המוכר את החצר לא מכר אלא את מילוסא של חצר. אמר מר פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה והתני רבי חייא אין נמכרות עמה לא קשיא הא דרוב תשמישייהו לגיו והא דרוב תשמישייהו לבר:

סימן יאעריכה

אמר רבא אמר רב נחמן מכר לו חולסית ומצולה החזיק בחולסית קנה מצולה במצולה קנה חולסית פשיטא דהאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן מהו דתימא התם סדנא דארעא חד הוא אבל הכא הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד קמ"ל:

מתני' המוכר בית הבד מכר את הים ואת הממל ואת הבתולות אבל לא מכר לא את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין ר' אליעזר אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה:

גמ' ים טלפחיא וממל אמר רבי אבא בר ממל מפרכתא. בתולות אמר רבי יוחנן כלונסות של ארז שמעמידים בהן את הקורה. עבירים כבשי גלגל חומרתא. קורה קורה. תנו רבנן המוכר את בית הבד מכר את הנסרים ואת היקבים ואת המפרכות מכר את רחים התחתונה אבל לא את העליונה ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את העבירים ולא את הגלגל ולא את הקורה ולא את השקין ולא את המרצופים ר"א אומר המוכר את בית הבד מכר את הקורה שלא נקרא בית הבד אלא על שם הקורה כך כתובה הגירסא בספרים וכן הביא רב אלפס ז"ל ותמיה לי דבמתניתין לא מתניא הכי ומתניתין היא עיקר ואם אמר בין כך ובין כך כולן מכורין:

מתני' המוכר את המרחץ לא מכר את הנסרים ולא את הספסלים ואית דגרס ולא את הספלים ולא את הוילאות ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לא את מגורות המים ולא את אוצרות העצים:

גמ' ת"ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקבים ואת בית הספסלים ואת בית הוילאות ולא נסרים עצמן ולא יקבים עצמן ולא ספסלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה ובין בימות הגשמים ולא את בית כינוס העצים ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורים. ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הוו הנהו חנוואתה אבראי דהוו שטחו בהו שומשמי אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין אמר ליה אביי והתני רבי חייא אין כולן מכורין אמר רב אשי חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילין מצרנא קני ואי לא לא קני:

סימן יבעריכה

מתני' המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות ובית הבדים ובית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. כתב רב אלפס וליתא לדרבן שמעון בן גמליאל ותמיהני דבפרק מי שאחזו כתב רב אלפס על ההיא משנה אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתן לי אצטליתי ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה הלכך איצטלית דוקא בעיא למיתב ליה ואי אבדה אע"ג דיהיב ליה דמי דידה לא הוי גיטא אלמא סבירא ליה כההיא פיסקא דרבי יוחנן ואם כן למה פסק כאן הלכה דלא כרבן שמעון בן גמליאל ושמא לא הביא התם מילתיה דר' יוחנן שיהא הלכה כרשב"ג בכל מקום דהא אמרינן בעלמא כתובות דף עז. אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן אלא להכי מייתי מילתיה דרבי יוחנן משום דאשמועינן מינה דאין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל אע"ג דבמתניתין ליכא מאן דפליג עליה. המוכר את השדה מכר את האבנים שהן לצורכה ואת הקנים שבכרם שהן לצורכו ואת התבואה המחוברת לקרקע ואת חיצת הקנים שהיא פחותה מבית רובע ואת השומירה העשויה בטיט ואת החרוב שאין מורכב ואת בתולת השקמה אבל לא מכר את האבנים שאין לצורכה ואת הקנים שבכרם שאין לצורכו ולא את התבואה התלושה מן הקרקע ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין ובין כך ובין כך לא מכר לו את חיצת הקנים שהיא בית רובע ולא את השומירה שאין עשויה בטיט ולא את חרוב המורכב ולא את סדן השקמה:

גמ' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא חיצת הקנים בלבד אמרו אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים ויש לה שם בפני עצמה היכי דמי אמר רב פפא דקרולה בי ורדי דפלניא ולא את חרוב המורכב מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב מי שצריך לגבול סביב יצאו אלו שאין צריכין לגבול סביב. אמר רב משרשיא מכאן למצרים מן התורה. פירוש שהמוכר את השדה מכר את המצר וכל אילנות שעומדין עליו. אמר רב יהודה האי מאן דזבין ליה ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלי ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דאי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא. אמר ליה לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורי שייריה ואי דיקלא בישא הוא כל שכן הנך. מיהו כל דיקלי בישי מיזבן זבין להו. ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לא ליזבין ליה תרי דיקלי. פי' כדי לעמוד בדבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכל דבר שאין ברשותו מיקרי דבר שלא בא לעולם כמו מה שאירש מאבא מכור לך ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי. ארעא בדיקלי. חזינן אי אית בה דיקלי קני ואי לא מקח טעות הוא דעבד ביה. ארעא בי דיקלי לית ליה דיקלי דחזי לדיקלי קאמר ליה. אמר ליה לבר מאילני אי אית ביה אילני לבר מאילני אי אית ביה דיקלי לבר מדיקלי אית ביה גופני לבר מגופני אילני ודיקלי לבר מאילני אילני וגופני לבר מאילני דיקלי וגופני לבר מגופני. אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור ואידך לא הוי שיור ודייני גולה אמרו כל שהעול כובשו לא הוי שיור ואידך הוי שיור ולא פליגי הא בדיקלי והא באילני וכן האומר לחבירו חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובים ולא חצי חרוב האחר:

סימן יגעריכה

בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך מהו מי אמרינן מיגו דאי בעי אמר נאנסו מהימן השתא נמי מהימן או דלמא אמר ליה שטרך בידי מאי בעי א"ל מהימן ולימא ליה שטרך בידי מאי בעי א"ל וליטעמיך וכי אמר ליה נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידך מאי בעי אמר ליה סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעיה"נ מאי נאמן נאמן בשבועה:

סימן ידעריכה

ושמר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הלכך פלגא דמלוה גבי כדין מלוה בשטר שנפרעים מן היתומים בשבועה אבל פלגא דפקדון לא גבי דטענינן ליתמי שמא אביהם החזיר ואף שבועת יורשין שלא פקדנו אבא אין צריכין לישבע דלא נאמרה שבועת יורשין אלא כשהניח להן אביהן שטרות על אחרים ובאין לגבותם צריכין לישבע שלא פקדנו אבא ששטר זה פרוע אבל בממון שהן מוחזקין בו ואביהם היה צריך לישבע הן פטורין מן השבועה:

סימן טועריכה

מתני' לא את הבור ולא את הגת ולא את השובך בין חריבין בין ישובין וצריך ליקח לו דרך דברי ר' עקיבא וחכמים אומרים ואין צריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזיזין שא"ל חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך מכרן לאחר ר"ע אומר א"צ ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן המחזיק בנכסי הגר החזיק בשדה החזיק בכולן המקדיש את השדה הקדיש את כולן ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה:

גמ' מ"ש מכר ומ"ש מתנה פירש יהודה בן נקוסא לפני רבי זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש:

סימן טזעריכה

ההוא דאמר הבו ליה לפלניא ביתא דמחזיק מאה גולפי אשתכח דהוי מחזיק מאה ועשרים אמר מר זוטרא מאה א"ל מאה ועשרים לא א"ל א"ל רב אשי מי לא תנן בד"א במוכר אבל הנותן מתנה נתן את כולן אלמא מאן דיהיב בעין יפה יהיב ה"נ בעין יפה יהיב:

סימן יזעריכה

אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דקמכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא אמר ליה עקור אילנותיך שקול וזיל ואמר נמי לעיל בפרק חזקת הבתים דף לז. פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע וכו' והא דרב הונא עדיפא דאי מהתם ה"א תלתא אבל תרי לא קמ"ל רב הונא אפי' תרי. מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה לרבנן לית ליה וכבר איפסיק הלכה כר"ע דאמר בעין יפה מוכר:


הדרן עלך המוכר את הבית