בבא בתרא סח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בימות החמה ובימות הגשמים ולא בית כינוס העצים אואם אמר לו בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך כולן מכורין ההוא דאמר ליה לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויא הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחו בהו שומשמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא אם אמר בית המרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין אמר ליה אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין אלא אמר רב אשי בחזינן אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא קני ואי לא לא קני:
מתני' גהמוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדין ובית השלחין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר:
גמ' אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי שמעת מינה עבדא כמטלטלא דמי דאי כמקרקע דמי ניזדבן אגב מתא ואלא מאי עבדא כמטלטלא דמי מאי אפי' אלא מאי אית לך למימר שאני בין מטלטלא דנייד ממטלטלא דלא נייד אפילו תימא עבדא כמקרקע דמי שאני בין מקרקע דנייד למקרקע דלא נייד:
רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר:
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחווניתא שמעון בן אבטולמוס אומר באגי מאן דאמר בר מחווניתא כל שכן באגי מ"ד באגי אבל בר מחווניתא לא מיזדבן תנן בית הבדים ובית השלחין סברוה מאי שלחין באגי דכתיב (איוב ה, י) ושולח מים על פני חוצות בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא אמר תנא קמא באגי מיזדבני בר מחווניתא לא מיזדבן ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפי' בר מחווניתא נמי מיזדבן אלא למ"ד באגי ת"ק נמי הכי קאמר מי סברת מאי שלחין באגי לא מאי שלחין גינונייתא שנאמר (שיר השירים ד, יג) שלחיך פרדס רמונים אבל באגי לא מיזדבני ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפי' באגי נמי מזדבני איכא דאמרי סברוה מאי שלחין גינוניאתא בשלמא למאן דאמר באגי אמר תנא קמא גנונייתא מיזדבן באגי לא מיזדבני ואתא רשב"ג למימר אפילו באגי מיזדבני
רשב"ם
עריכהבין בימות החמה - שהן מועטין וסד"א ליבטלו גבי המרחץ:
ולא בית כניסת העצים - גרסינן בתוספתא לא מכר לא את הבית ולא את העצים דכי היכי דעצים לאו תשמישין נינהו גם הבית שעשוי לצרכו לא מיקרי תשמיש מרחץ כל כך:
וכל תשמישיו - לטפויי אתא בריכות ואוצרות של עצים דהוו תשמיש למרחץ פורתא וכדמפרש לקמן שכתב לו מצרים החיצונים והנם בתוך המצר:
חנואתא - חנויות למכור בו פת ויין:
שטחו בה שומשמי - ליבשן כדי לעשות מהן שמן בבית הבד זה כדתנן (שבת דף כד:) בשמן שומשמין אבל עיקר תשמישן למכור פת ויין הוא:
הרי כולן מכורין - ואפילו אוצרות של עצים וה"ה לחנות זה:
אין כולן מכורין - שהרי אין מיוחדין לבית הבד:
הכי כתוב בפירושי רבינו חננאל וכן עיקר אמר רב אשי חזינן אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנוהי והני בכלל הנהו מצרני קנה להו ואי לא לא קנה - וסוגיא דשמעתא דאמר הכי סלקא וקיימא לן כרב אשי דהוא בתרא ושמעינן מינה בזמן שא"ל בית המרחץ וכל מה שבתוכו אני מוכר אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים לא קנה בריכות של מים ולא בית כינוס עצים דקיימא לן מצרים הרחיב אבל אם א"ל מרחץ וכל תשמישיו ומצר לו מצריו והנם בתוך המצר הרי הן מכורין הואיל וחזו פורתא לתשמיש בית הבד ואע"ג דאמרן לעיל בריש פירקין מצרים הרחיב לו הכא לא אמרינן הכי דכיון דחזי להך בית קצת לתשמיש בית הבד והוא בתוך המצר ודאי מכרו לו דלכך תיחם את המיצר חוצה לו לשון אחר כתוב בספרים אי אמר לי' בית הבד וכל תשמישיו ואלין מצרנהא לא קני דהשתא לא קאי ואלין מצרנהא אתשמישין אלא אבית הבד קאי הלכך לגבי תשמישין נאמר מצרים הרחיב לו אבל אי אמר אלין מצרני בית הבד וכל תשמישיו קני דהשתא אתרוייהו קאי וכמאן דאמר אלו מצרני בית הבד ואלו מצרני כל תשמישיו דמי ולא נהירא דלא שנא הכי ולא שנא הכי אתרוייהו קאי וראשון עיקר:
מתני' מכר את הבתים - דבתים בכלל עיר ומכר את החצרות לא איצטריך למיתני דהיינו עיקר עיר דעיר משמע אויר העיר:
בית השלחין - שחוץ לעיר וסמוכין לעיר ובגמרא מפרש מאי שלחין:
אבל לא את המטלטלין - מאני תשמישתיה כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלין דלעיל דאמרן בהו לא מכר וכ"ש חיטי ושערי:
ואפילו היו בה כו' - בגמ' מפרש מאי אפילו ממה חמורין יותר משאר מטלטלין לימכר בכלל העיר:
בהמה ועבדים - אין נקראין מאני תשמישתיה ומאחר שהן מכורין כ"ש חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו מטלטלי דלא ניידי כדמוכח בגמ':
הסנטר - בגמ' מפרש:
גמ' ש"מ - ממתני' דקתני ברישא לא מכר את המטלטלין וקאמר בסיפא אבל אם אמר לו כל מה שבתוכה אז העבדים מכורין מכלל דמעיקרא לא הוו מזדבני אגב מתא משום דמטלטלי נינהו בתמיה ואנן מיבעיא לן בפרק מי שמת אי כמטלטלי אי כמקרקעי דמי כלומר הא מיבעיא ליה אם לפי לשון בני אדם קרוי מטלטלי או מקרקעי דמדאורייתא ודאי כמקרקעי דמי לקנות בכסף בשטר ובחזקה כדתנן בקידושין (דף כב:) משום דאיתקוש לקרקעות דכתיב והתנחלתם אותם אבל לגבי לשון בני אדם לגבי מאן דאמר מטלטלי לפלניא מיבעיא לן התם אי דעתו של אדם ליתן עבדו בלשון זה או לא ולא איפשוט התם ואמאי הא איכא למפשטה ממתני' דהכא דלפי דעת בני אדם חשוב מטלטלי שהרי המוכר את העיר סתמא דעתו אמקרקעי ואפי' הכי לא מכר את העבדים:
מאי אפילו - דמשמע אפי' עבדים שאין להם דין מטלטלי:
אלא מאי אית לך למימר - אמאי קתני אפי' משום דשאני מטלטלי דנייד שיש בו רוח חיים ויכול להוליכו לעיר אחרת ממטלטלי דלא ניידי סד"א אפי' כי אמר כל מה שבתוכה ונמכרו מטלטלי דלא ניידי אלו העבדים והבהמות אינן מכורין דלא מבטלו אגב מתא קמ"ל דמכורין הן ואפי' תימא נמי דעבדא לגבי שאר דיני כמקרקעי דמו ואמאי לא קני להו הכא גבי מקרקעי משום דשאני כו' דאין דעתו של מוכר עיר אלא לדברים הקבועים בעיר ונקראין על שם העיר אבל זה שיכול לצאת מן העיר אינו בכלל עיר:
בר מחווניתא - עבד הממונה להגיד ולאחוויי תחומי השדות של מי זה ושל מי זה והוא עבד לשר העיר ואי אפשר לעיר בלא אותו ורבינו חננאל פירש סנטר הוא שומר העיר לשון נוטרה את הכרמים (שיר השירים, א ו):
שמעון בן אבטולמוס - כפר"ח:
באגי - שדות שסביב המדינה:
כל שכן באגי - דלא ניידי:
לא מזדבן - משום דנייד:
דכתיב ושולח מים - כלומר להכי נקראין שלחין שצריכין לגשמים הכא לא גרסינן אבל בר מחווניתא לא אלא הכי גרסינן ושולח מים וגו':
בשלמא למאן דאמר בר מחווניתא כו' - אלא למאן דאמר סנטר דרבי שמעון היינו באגי מה בא להוסיף על תנא קמא היינו שלחין דקאמר תנא קמא:
גינונייתא - גנות הסמוכין לעיר ושבתוך העיר דשייכי לעיר טפי מבאגי שהרי גן ראוי לטייל בו כמו בבית:
שלחיך - גנות המשלחין פירות בכל שנה:
בשלמא למאן דאמר - דסנטר היינו באגי היינו דקאמר תנא קמא גינונייתא דהיינו שלחין מזדבני אבל באגי לא ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר אפילו באגי מזדבני:
תוספות
עריכהאלא מאי עבדא כמטלטלי דמי מאי אפילו. לאו משום דאי כמקרקעי דמי אתי שפיר דהא מ"מ מבהמה איכא לאקשויי מאי אפי' אלא לומר דלא מפלגינן בין מטלטלי דניידי למטלטלי דלא ניידי פריך וה"ה דהוי מצי למיפרך אי כמטלטלי דמי אפי' גבי חצר יהו מכורין:
מי סברת מאי שלחין כו'. ואם תאמר דבכולי גמרא הוו בית השלחין באגי שדות שמשקין אותן ומאי שנא הכא דמשנינן להו מכל בית השלחין שבגמרא ויש לומר דפשיטא ליה לגמרא דאין חילוק בין שדה בית השלחין ושדה בית הבעל לענין מכר ויש חילוק בין באגי לגינוניתא לכך לא ניחא לפרש שלחין כמו בעלמא דהוה משמע דאתא למעוטי שדה בית הבעל:
שלחיך פרדס וגו'. על שם האילן שעושה בדים ושולח פארות כדכתיב ותעש בדים ותשלח פארות וגו' (יחזקאל יז): אמר תנא קמא באגי לא מזדבני ומהדר ליה רבן שמעון בן גמליאל בר מחווניתא מזדבן. ואף על גב דשמעינן מק"ו דבאגי מזדבני מ"מ כיון דתנא קמא אית ליה דאפילו באגי לא מזדבני הוה ליה לרשב"ג לפרושי שפיר ולמימר דבאגי ובר מחווניתא מזדבן:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמג א מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ט', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ג':
מד ב מיי' פכ"ה מהל' מכירה הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ב':
מה ג מיי' פכ"ו מהל' מכירה הלכה א', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ו סעיף ד':
ראשונים נוספים
בימות הגשמים. שהן יותר:
דהוו שטחו בהו שומשמי. ולאחר שהיו מיבשין אותן היו מוליכין לבית הבד כדי לדרוס אותן:
אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך[2] ואלין מצרנהא ודאי לא קנה. משום דאיכא למימר מצרים הרחיב לו והאי דקאמר ואלין מצרנהא אבית הבד קאמר ואהנהו תשמישין דאית בבית הבד. אבל הנהו חנותא לא קנה דאמרי' מצרים הרחיב לו. אבל אמר ליה אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו קנה אפי' להנהו חנותא דהאי דקאמר אלין מצרנהא בית הבד וכל תשמישיו אכולה מלתא קאמר וקנה הכל בכל שמחזיקין המצרים:
פיס' ובית השלחין. מפרש בגמ':
ש"מ. מדקתני גבי מטלטלין אפי' היו בה בהמה ועבדים כולן מכורין ואיכא למשמע מינה דעבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי וכו':
אי הכי מאי אפי'. דמשמע דלאו כמטלטלין דמי:
אלא מאי אית לך למימר. דקתני ליה גבי מטלטלין וקתני אפי' משום דשאני מטלטלי דניידי כלומר שיש בו רוח חיים ממטלטלי דלא ניידי כשאר מטלטלי ומשום הכי אצטריך למיתני להו לגבי מטלטלי:
אפילו תימא. נמי דכמקרקעי דמי ואמאי לא קתני להו גבי מקרקעי משום דשאני וכו':
סנטר בר מחווניתא. זה ממונה המדינה שהוא מחווה ויודע כמה בני אדם פורעין מס למלך ומכמה בתים ומכמה שדות וכמה שייכי לעיר:
בגי. אלו שדות שסביב המדינה:
למאן דאמר דבר מחווניתא מזדבן. דלא שייך לעיר כל כך: כל שכן בגי שדות בית הבעל דשייכי לעיר:
דכתיב ושולח מים על פני חוצות. כלומר כל שעה וכל עת צריך להשקות במים:
בשלמא למאן דאמר דסנטר בר מחווניתא הוא היינו דאמר ת"ק דבגי דהיינו בית השלחין מזדבני. משום דשייכי בעיר אבל בר מחווניתא כו':
תנא קמא. דר' שמעון דמתני':
נמי הכי קאמר. מכר בית השלחין דהיינו באגי מאי איכא בין ר' שמעון לת"ק:
מאי בית השלחין גינונייתא. גנים דבתוך העיר נינהו אבל באגי לא מזדבני לתנא קמא ולעולם סנטר באגי:
בשלמא למאן דאמר דסנטר היינו באגי. היינו דקאמר ת"ק וכו' ומהדר ליה רשב"ג [בר] מחווניתא. והא תנא קמא בר מחווניתא לא דכר שמיה בלשון קושיא גרסי':
מאי סנטר וכו'. הוי יודע שלדברי הכל באגי נקראין סנטר והמפקח על הבאנג נקרא סנטר על שמן כמו זיהרי וזיהרורי והיינו דתניא במציעא ישראל שנעשה לנכרי אפוטרופוס או סנטר' ולא נחלקו אלא בסנטר של כאן אם הוא אמור על הבנאי עצמן או על האדם הנקרא על שמן.
סברוה מאי שלחין גינוניאתא. איכא דקשיא ליה, והא על כרחין שלחין גנוניתא גנוניאתא נינהו ולא באגי כדתנן במ"ק משקין בית השלחין במועד וכלה כדמפרש התם ותנן בפרק חזקת הבתים וכו' ובית השלחין שעושין פירות תדיר ובאגי אינן עושין פירות תדיר.
ויש שכתב דהך שלחין דתנן גבי מכר בעי אבל בעלמא פשיטא ליה דהא סנטר נמי פשיטא לן דגברא הוא כדאמרינן התם כתב לשם סנטר שבעיר ותניא אפוטרופוס או סנטר אלא האי דהכא בעי ולא בשל עולם ואין זה נכון וכבר פירשתי דסנטר לא קשיא שהממונה על הבנאי שנקראות סנטר נקרא סנטר אבל בית השלחין קשיא וצריך טעם.
ויש אומרין שהנוסחא במשנת חזקת הבתים בית השלחין בה"א וכן היא במשקי' בית השלחין בגמ' מפרש עלה ומאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצוחתא הוא דמתרגמינן משלהי וכך נמצאות הנוסחאות קצת והכא מדאמרי' ושולח מים אלמא שלחין בחי"ת גרסי'.
וי"ל כלשון הראשון, דבעלמא כלן בית השלחין הן כדכתיב (שה"ש ד,יג) שלחיך פרדס רמונים אבל יש שלחין של שדה אילן ויש של ירקו' וזרעים ויש של תבואה ושבמסכת מועד כולן בכלל לפיכך כללוהו מלשון משלהי שכל הצריך תדיר למים ודרכו להשקותו נקרא כן ולא מתמנעין רבנן למדרש בין ה"א לחי"ת כדאתמר בירושלמי וכאן לפי שרצו לומר שהבאגי הן השלחין של כאן רצו לומר שהוא מלשון שולח מים והן הבאגין שמשקין אותן ממעינות שבעיר דלשון שלוח כתיב במים שנשלחין על פני חוצות דהיינו באגין אע"ג דקרא בגשמים כתיב דהיינו בית הבעל.
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניתא שמעון בן אבטולמוס אומר באגי: איכא למידק, דהא על כרחין סנטר גברא, שהרי שנינו (גטין פ, ב) אפילו לא כתב אלא שם סנטר שבעיר כשר, וגרסינן בירושלמי (בבא מציעא פ"ה ה"ה) ישראל שנעשה סנטר או אפוטרופוס לגוי מותר ללוות ממנו בריבית וגוי שנעשה סנטר או אפטרופוס לישראל אסור ללוות ממנו ברבית. וי"ל דודאי סנטר גברא, אלא דעל שם שנתמנה על מס השדות שנקראו סנטר, נקרא גם כן הוא סנטר, וכעין שקוראין זהרורי על שם שממונים על מס זוהרי שהם פרדסי ובוסתני, והכא בהא פליגי, סנטר דמתניתין אי על הממונה אמרו, מפני שצריכין לו להגיד מס השדות, ואי זה שדה מעלה ואיזה שאינו מעלה, כמוהו מזדבן, או דילמא לא אמרו כאן אלא השדות בעצמן.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ד (עריכה)
נג. ת"ר המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים ואת בית היקמים ואת בית הספסלים ואת בית הוילאות אבל לא נסרים עצמן ולא יקמים עצמן ולא ספסלים עצמן ולא וילאות עצמן ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורים בין כך וב"כ לא מכר את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים ולא בית כינוס העצים ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. נסרים, דיתבין עליהו בבית המרחץ בבתים הפנימים לאגוני עליהו מחום הקרקע, אי נמי דלא ליטנפו. יקמים, כובי דמזמני בהו מיא קמי כל חד וחד. ספסלים, דיתבי עליהו אבראי בחצר המרחץ. וילאות, כעין מסך הנקרא וילון שתולין אותן להפסיק בהן בשעת הפשט בגדים ולבושן ובשעת רחיצת כל הגוף כשהן יוצאין.
וטעמא דכולהו הני כדפרישנא במתניתין דלאו אורחיה דבעל המרחץ לאזמוני ביה מאני תשמישא משום דיקירי דמיהו עילויה, אלא שוכר הוא דמוקים לנפשיה לזמן שכירותיה, ואשתכח דרוב מרחצאות לא שכיחי בהו מאני תשמישתא לבעל המרחץ. ואי נמי מתרמי דלהוו דבעל המרחץ כי נחית לוקח למאי דשכיח ברוב מרחצאות הוא דנחית. אבל בתי דקימי לאצנועי בהו כל הני מעיקר המרחץ נינהו, דאי לא הוי ליה לשוכר דוכתא לאצנועי ביה כל הני תשמישי דצריכי ליה למרחץ לא אגר ליה. וטעמא דמגורות של מים ואוצרות של עצים, דאע"ג דלא סגיא ליה למרחץ בלא מים ובלא עצים מיהו מגורות ואוצרות מיהת לאו מעיקר המרחץ נינהו, דכמה מרחצאות דלית בהו הכי אלא זבני בכל יומא מאי דצריך ליומיה, אי נמי דאגרי מאן דמיתי להו, וכיון דלאו מילי דשכיחי ברוב מרחצאות נינהו לא מזדבני. אי נמי טעמא דהני משום דקימי אבראי ולא שייך בהו לישנא דכל מה שבתוכו כדברירנא במתני'.
וסופא דקתני ואם א"ל מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, לא מיתוקמא אלא כגון דא"ל ואילן מצראי מצראנהא, דמשמע דכי איכוון לממצר ליה מצרי אפילו למצרי תשמישי נמי איכוון, והוא דקימי תשמישי ביני מצרי דמצר ליה כדאסיקנא לקמן גבי בית הבד וכל תשמישיו. ודוקא נמי דא"ל וכל תשמישיו, אבל א"ל מרחץ ותשמישיו אע"ג דכתב ליה נמי ואילן מצראנהא לא קני, דאיכא למימר דאבית הנסרים ובית היקמים וכיוצא בהן קאמר, דאע"ג דהנך אפי' בסתמא נמי מזדבני איכפל לפרושינהו לרוחא דמילתא דשופרא דשטרא הוא, כדברירנא גבי המוכר את החצר לענין מרחץ ובית הבד שבתוכה. תדע דהא לא מיתוקמא הא מתניתא אלא בדאמר ליה ואילין מצראנהא, ואפילו הכי טעמא דאמר ליה מרחץ וכל תשמישיו, הא לאו הכי לא קני:
נד. ההוא דא"ל לחבריה בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הויאן הנהו חנואתא אבראי דהוו שטחי בהו שומשמי, ליבושינהו ממיא דנפלי עליהו ולמטחנינהו בבית הבד, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין א"ל אביי והא תאני ר' חייא אין כולן מכורין אמר רב אשי חזינא אי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצראנהא קני ואי לא לא קני. הדין הוא גירסא דגאון ז"ל. אבל רובא דנוסחי, אתא לקמיה דרב יוסף א"ל תנינא בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין. וגירסא קמא דיקא, דלהכי איתינן ליה להאי עובדא דבית הבד גבי מתניתין דמרחץ ולא אייתינן ליה גבי מתניתא דבית הבד, משום דמיתי ליה ראיה ממתניתא דמרחץ, דקתני מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך הרי כולן מכורין, וה"ה לבית הבד וכל תשמישיו, דחד טעמא נינהו.
א"ל אביי והא תני רבי חייא אין כולן מכורין, ודרבי חייא נמי כי תניא גבי מרחץ תניא, וה"ה לבית הבד. מיהו מימריה דרב אשי כי אתמר גבי בית הבד דאיתרמי ביה עובדא הוא דאתמר, וה"ה למרחץ, דאי א"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ואילן מצרנהא דמוכחא מילתא דלממצר ליה תשמישיו נמי קא מיכוון קני ליה לתשמישי דקימי ביני מצרי, ואי לא אע"ג דא"ל בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך ומצר ליה לבית הבד מצרי בראי ואשתכח דקימי הנך תשמישי ביני מצרי, לא קני, דאימור מצרים הרחיב לו והאי דא"ל וכל תשמישיו אתשמישי דקימי בגויה דבית הבד קאמר ליה. ומתניתא נמי הכי מיתרצן, דקמיתא דקתני מכורין בדאמר ליה ואילן מצראנהא, (וכרבי) [ודרבי] חייא דלא אמר ליה ואילן מצראנהא.
ומסתברא דה"מ דלא כתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום. אבל כתב ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום, אע"ג דלא מוכחא מילתא דמצר ליה הני מצרי אלא לבית הבד, קני להו לתשמישי דביני מצרי. דלא גרע האי לישנא דכל תשמישיו דמסייע ליה ללוקח לגבי תשמישיו טפי מלישנא דמיעוטא דקרו לה לבירה נמי בית דמסייע ליה ללוקח לעיולה לה לבירה בכלל זביני דבית (לעיל בבא בתרא סא,ב). דהשתא התם דלא מסייע ליה ללוקח אלא לישנא דמיעוטא אמרינן כי איכוון לממצר ליה כולה בירה הוא דאיכוון לממצר ליה, הכא דמסייע ליה לישנא דרובא דלא קרו כל תשמישיו אלא לכולהו לא כל שכן דלא אמרינן אתשמישי גואי בלחוד קאמר, דכיון דאהנו מצרי בראי לסיועי לישנא דמיעוטא כל שכן דאהנו לסיועי לישנא דרובא.
והוא הדין בשאר מילי, היכא דאמר ליה בית וכל תשמישיו אני מוכר לך, דאי אמר ליה ואילין מצרנהא דמשמע אפילו אמצרי דתשמישי, אי נמי דכתב ליה ולא שיירית בזבינאי אילין קדמי כלום קני כולהו תשמישין דחזו ליה. והוא דקימי ביני מצרי, כגון החדר והיציע הפתוחין לבית המכור, וה"ה בחצר לענין חנויות הפתוחות לכאן ולכאן אע"ג דרוב תשמישתיה לבר. לאפוקי מרחץ ובית הבד אע"ג דלא פתיחי לגוה, דכיון דלא מתשמישי החצר נינהו לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו כי היכי דלא מהני ביה לישנא דכל מה שבתוכה. וכל שכן בתשמישי דפסיקי מיניהו לגמרי מחמת דלא פתיחי לגויהו כלל.
והוא הדין אפילו באפתא דקיימא בחלל הבית המכור היכא דלא פתיחא לגויה כלל, ואין צריך לומר ליציע וחדר היכא דלא פתיחי לגויה, דהני כולהו לאו מתשמישי הדבר המכור נינהו. ולאפוקי אוצר שתחת הבית ועלייה שעל גבי תקרת הבית, דאע"ג דמתשמישי דביתא נינהו לאו ביני מצרי דמצר ליה קימי אלא ביני עומקא ורומא דמצרי קיימי. וכל שכן בבור ודות ומחילות שבבית דאיכא תרתי, חדא דלאו מתשמישי הבית נינהו דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד, ועוד דלאו ביני מצרי קימי אלא ביני עומקא דמצרי קימי.
ואפי' היכא דמצר ליה מצרי דמזבן עומקא ורומא נינהו מסתמא בהדיהו כגון חצר וכיוצא בה, התם הוא דכיון דטפלין לגבי חצר בטלי לגבה ודעתיה דמוכר ולוקח בהני זביני עלויהו ומסתמא אפילו עומקא ורומא משמע, אבל לענין מקנא מאי דאיכא ביני מצרי מצרים המוכיחין בעינן. דלא מיבעיא כשתמצא לומר דלא מצר ליה מינה אלא מן הקרקע ועד התקרה דלא קני מכח הני מצרי אלא מאי דקאי ביני ביני, אלא אפילו כשתמצא לומר דכי מצרא להאי חצר בשמא דפלניא נהליה מתהומא ועד רקיעא מצרה, לא קני לוקח מאי דקאי ביני עומקא ורומא בהכי, דאימור כי איכוון לממצר ליה מינה חצר גופא בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה דהוא נינהו דמקרי חצר, דאלו עומקא ורומא לחודיה לא מקרי חצר.
והא דמיא לההיא דתנן בפרק שבועת הפקדון (שבועות לו,ב) אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ורבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בשת ופגם על פי עצמו, ומסקנא התם (לח,ב) לדברי רבי שמעון קנס הוא תובע לדברי חכמים אף בשת ופגם הוא תובע, במאי קא מפלגי רבי שמעון סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודי ביה לא מיפטר ותבע מידי דכי מודי ביה מיפטר. דש"מ דאי לאו דאי מודי ביה מיפטר הוה מודו ליה רבנן לרבי שמעון דלא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ, ואע"ג דכי טעין ליה אנסת ופתית את בתי כולהו משמע מסתמא אמרינן מידי דחביב עליה טפי לחודיה קא תבע. הכא נמי, אע"ג דמסתמא כי מצר ליה חצרו של פלוני מתהומא ועד רקיעא משמע כי איכוון לממצר ליה מינה גופה דחצר בלחוד הוא דאיכוון לממצר ליה, דיד בעל השטר על התחתונה וקרקע בחזקת בעליה קימת.
והני מילי בתשמישי [מ]קרקעי אבל מטלטלי כגון העבידין והגלגל והקורה שבבית הבד והנסרים והספסלים ויקמים והוילאות שבמרחץ וכיוצא בהן, היכא דאמר ליה הוא וכל תשמישיו, איפכא מסתברא. דאי אמר ליה ואילין מצרנאה משמע דלממצר תשמישי נמי קא מיכוין, לא מהני בהו לישנא (דעומקא) דכל תשמישיו, דמוכחא מילתא דכי איכוון לתשמישי מקרקעי דמהנו בהו מצרי הוא דאיכוון. ואי לא אמר ליה ואילין מצרנהא, כל היכא דהוי מתשמישי הדבר המכור מהני ביה לישנא דכל תשמישיו, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר דאמר מכר כרם מכר תשמישי כרם אלא בסתם, אבל במפרש הוא וכל תשמישיו אפילו רבנן מודו דכי קא מזבין אדעתא דהכי קא מזבין, דלא גרע מלישנא דהוא וכל מה שבתוכו דמהני בין בחצר בין בבית הבד בין במרחץ ולא אמרינן אמקרקעי בלחוד קאמר, הכא נמי לענין לישנא דכל תשמישיו נמי חד דינא הוא.
ולא תימא הני מילי בדקיימי בגויה בשעת מכירה, אלא אפילו היכא דלא קיימי בגויה בשעת מכירה, אקני ליה באנפא דקני בין במקרקעי בין במטלטלי, קני ליה לבית הבד או למרחץ וקני להו לתשמישי דידיה כל היכא דאיתניהו. דהא לאו מכח לישנא דכל מה שבתוכו קא זכי בהו אלא מכח לישנא דכל תשמישיו קא זכי בהו, דמשמע כל היכא דאיתנהו. ודוקא הנך דרגיל בהו גופיהו בהאי בית הבד או בהאי מרחץ המכור, אבל תשמישי דלא רגיל בהו גופיהו לדבר המכור אע"ג דמתקני לתשמישתיה לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו אלא היכא דקימי בגויה בשעת מכירה, דומיא דקנים ואבנים אליבא דרבי מאיר, דכל מידי דמזדבן בסתמא לרבי מאיר מטעמא דזבין כל תשמישיו הוא ניהו דמהני ביה לישנא דכל תשמישיו אליבא דרבנן. וכל היכא דלא אשתמש ביה לדבר המכור ולא קאי בגויה בשעת מכירה ליכא טעמא לאחזוקיה מתשמישיו, לא לאזדבוני בסתמא בהדיה אליבא דרבי מאיר ולא במפרש כל תשמישיו אליבא דרבנן. דאי משום דמתקן להכי כיון דלא אותביה בגויה איכא למימר מזומן היה לכך ונמלך עליו לדבר אחר. ועוד דהזמנה גרידתא כי האי גוונא אפי' באיסורא לאו מילתא היא, וכל שכן בממונא דלא אלימא לאפוקי ממונא מחזקת' דמריה.
ואי הוו ליה שני כלים ממין אחד, אם אין בית הבד צריך אלא לאחד מהן לא קני מינייהו אלא חד ויד לוקח על התחתונה, דאיכא למימר דהאי כל תשמישיו דקאמר ליה לאו כולהו תשמישי דאית ליה קאמר ליה, אלא כולהו מיני תשמישי דאית ליה, ואוקי ממונא בחזקת מאריה.
ואי לא קני אלא באנפא דלא קני אלא במקרקעי, קני ליה לבית הבד וכיוצא בהו והוו להו תשמישיה תנאה, מידי דהוה אארעא ודיקלי (להלן בבא בתרא סט,ב), אע"ג דהתם קא מיירי בדלית ליה דיקלי והכא בדאית ליה תשמישי, ומשום דלא קני להו בהאי הקנאה הוא דמשוית להו תנאה, כיון דכי הוו תנאה משום דברירא מילתא דעייל בכלל זביני מידי דלא קני ליה לוקח הוא, מה לי לא קני ליה מחמת דלית ליה למוכר מה לי מחמת דלא אקנייה נהליה באנפא דמהני ביה, אידי ואידי חד טעמא הוא. ועוד ולאו קל וחומר הוא, השתא התם דלית ליה למוכר דיקלי אמרת הוו תנאה, היכא דאית ליה ומצי יהיב להו נהליה לא כל שכן דלהוו תנאה. הילכך אי יהיב להו נהליה מקמי זביני ואי לא יהיב להו ניהליה יד לוקח על העליונה, אי בעי לבטולניהו לזביני ולמשקל זוזי מבטיל, ואי בעי לקיומינהו אדעתא דמנכי ליה מן הדמים כשיעור מאי דשוו הנך תשמישי מכלל זביני הדין עמו, כדבעינן לברורי התם (סי' ע) גבי ארעא ודיקלי מדין מתנות כהונה. והני מילי דאית ליה תשמישי לההוא בית הבד, אבל היכא דלית ביה תשמישא לא אמרינן ליקני ליה לבית הבד ולהוו תשמישין תנאה דומיא דארעא ודיקלי, דבשלמא התם פריש ליה ארעא ודיקלי, אבל הכא משמע כל תשמישיו כל תשמישין דצריכי ליה ומשמע כל תשמישין דאית ליה, אי אית ליה אית ליה ואי לית ליה אימור אתשמישי דמיחברי בגויה הוא דקאמר ליה, דאוקי ממונא בחזקת מריה ויד בעל השטר על התחתונה.
והוא הדין גבי שאר תשמישין הטפילין לדבר המכור כגון שק ודיסקיא וכומני לגבי חמור וצמד לגבי בקר, וה"ה בעבדים ומרצופין לגבי ספינה, ואפילו דוגיה. תדע דהא למאן דאמר דמזדבנא בסתמא מטעמא דכל תשמישה זבין הוא הילכך כולהו בין לענין מקנא היכא דאקני ליה בהקנאה דמהניא בכולהו בין למהוי תנאה היכא דאקני ליה בהקנאה דלא מהניא בכולהו כי דינא דעבידין וגלגל לגבי בית הבד נינהו. ודוקא בהנך תשמישי דאית ליה בדבר המכור, אבל בתשמישי דלית ליה, כיון דאיכא למתלי בתשמישי דמזדבני בסתמא ולרוחא בעלמא, לא תלינן בתשמישי דלית ליה למהוי תנאה דיד בעל השטר על התחתונה. והני מילי בתשמישי דלא גמרה מלאכת הדבר המכור אלא בגויהו, כגון הני כולהו דאמרן, וה"ה גבי בית וחצר לענין מפתח וכיוצא בו, אבל שאר מיני תשמישין דבית וחצר כגון מטה ושלחן וכרים וכסתות ומכתשת המטלטלת וכיוצא בהן, הני תשמישי כולהו תשמישי הגוף נינהו ולאו תשמישי דבית וחצר, ואמטול הכי לא מהני בהו לישנא דכל תשמישיו, לבד מרחים העליונה, דכיון דתחתונה מכורה כבית דמיא, וכיון דאמר ליה כל תשמישיו עליונה נמי מתשמישי הדבר המכור היא, וכן אתה אומר בבוכאנא לגבי מכתשת הקבועה, וכן כל כיוצא בהן:
ח. המוכר את העיר מכר בתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות ובית הבדין ובית השלהין אבל לא את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפילו היה בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין רשב"ג אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מאי שלהין, באגי, והן שדות הלבן. ומאי סנטר, בר מחוניאתא, והוא העבד הבקי בגבולות השדות. וטעמא דכולהו הני, דכיון דרוב עירות אית בהו בתים בורות שיחין ומערות מרחצאות ושובכות בית הבדים ובית השלהין וגנות פרדסים. ועוד, דכולהו מצרכי העיר נינהו, הרי הן מגופה של עיר ולפיכך נימכרין עמה. ות"ק ורשב"ג בהא פליגי, ת"ק סבר באגי הוא דמזדבני אבל בר מחוניאתא דמחוי תחומיהו לא מזדבן, ואתא רשב"ג למימר בר מחוניאתא נמי מזדבן, ואע"ג דלא אמר ליה היא וכל מה שבתוכה, דקסבר כי מזבין איניש מידי איהו וכל תשמישתיה מזבין. ולית הלכתא כותיה, דהא אסיקנא בפרק המוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא עח,ב) בשיטה. ועוד דקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים.
והא דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפי' היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין ה"ה גבי כולהו מטלטלי, והאי דנקט בהמה ועבדים רבותא קמ"ל דאפי' הני דנידי מזדבני וכ"ש [הני] דלא נידי. ומדאיכפל לאשמועינן הכי גבי עיר ולא אשמועינן הכי גבי חצר, ש"מ דגבי חצר אפי' אמר לו היא וכל מה שבתוכה והיו בה מטלטלין ובהמה ועבדים לא מכר לא את הבהמה ולא את העבדים, כדברירנא טעמא גבי מתניתין דהמוכר את החצר (לעיל בבא בתרא סז,א סי' ה):
נה. והא דתנן המוכר את העיר לא מכר את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורין, טעמא דאמר ליה הכי הא לאו הכי לא מזדבני, אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי שמעת מינה עבדא כמטלטלי דמי דאי כמקרקעי דמי מסתמא נמי לזדבן. דהא מתשמישי העיר הוא. אמר ליה ואלא מאי כמטלטלי דמי מאי אפילו דמשמע רבותא, אפילו הני דלאו כשאר מטלטלי דבגוה נינהו, אלא מאי אית לך למימר שאני בין מטלטלא דניד למטלטלא דלא ניד, ואמטול הכי קתני אפילו, [אפילו] תימא עבדא כמקרקעא דמי שאני בין מקרקעא דניד למקרקעא דלא ניד. ואמטול הכי לא מזדבן אגב ארעא:
נו. תנן רבן שמעון בן גמליאל אומר המוכר את העיר מכר את הסנטר. מכלל דת"ק סבר לא מכר את הסנטר. מאי סנטר הכא תרגימו בר מחוניאתא. והוא עבד שיודע כל גבולי העיר. שמעון בן אבשלום אומר באגי והן שדות הלבן. מאן דאמר בר מחוניאתא לטעמיה דרשב"ג מזדבן כל שכן באגי מאן דאמר באגי אבל בר מחוניאתא אפילו רשב"ג מודי דלא מזדבן. וקימא לן כהכא תרגימו, דיחיד ורבים הלכה כרבים. אשתכח השתא דבאגי דכולי עלמא מזדבני, כי פליגי בבר מחוניאתא, ת"ק סבר לא מזדבן מסתמא, רשב"ג סבר מזדבן, וקימא לן כתנא קמא:
ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אבל מוכר לך כולן מכורין. ונראה לי דבעינן ואלין מצרנהא והם נכנסו בתוך המצרים כדבעינן בבית הבד וכל תשמישיו ואם לא אמר ליה וכל תשמישיו אף על פי שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב. הראב"ד ז"ל.
חזינן אי אמר ליה בית הבד וכל תשמישיו ואילין מצרנהא קני. מסהברא לי דדוקא דשטחו בהו שומשמי שהשומשמין לשמן עומדין ושייכי לבית הבד ואז כשמצר לו מצרים החיצונים והני בתוך המצר וכתב לו כל תשמישיו ואילין מצרנהא קני אבל אם תשמישייהו לדבר אחר דלא שייך כלל לבית הבד לא קני עד דכתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום כדאמרינן לעיל. ורשב"ם כתב כיון דשטחי ביה שומשמי אף על פי שעיקר תשמישו למכור יין ופת קני. משיטה לא נודעה למי.
מאי סנטר הכא תרגימו בר מחווניתא. פירוש אדם בקי באותה העיר כו' והכי קאמר ליה רבי שמעון בן גמליאל לתנא קמא אף על פי שלא מכר את העבדים שיש לו בתוכה העבד שהוא סנטר מכור לפי שהעיר צריכה לו. מאן דאמר באגי אבל בר מחווניתא מודה רבי שמעון בן גמליאל דלא מזדבן כל היכי דלא מזדבני עבדים דאית בה. תא שמע דתניא רבי יהודה אומר סנטר מכור אנקולמוס אינו מכור פירוש אנקולמוס מלשון קולמוס כלומר סופר העיר. מאי לאו מדאנקולמוס גברא סנטר נמי גברא מידי איריא כו' והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא דהאי ברייתא אבל לא את שיריה מאי שיריה ביזלי ומאי ביזלי אמר רבא פיסקי באגי פיסקי באגי הוא דלא מזדבני הא באגי עצמן מזדבני פירוש אי אמרת בשלמא מאי סנטר דקאמר רבי יהודה בגי היינו דאצטריך סיפא למתני אבל לא את שיריה אף על גב דבגי עצמם מזדבני פיסקי בגי לא מזדבני אלא אי אמרת סנטר היינו בר מחווניאתה אמאי אצטריך תו למתני סיפא אבל לא את שיריה דמשמע בגי עצמן מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן בגי לא כל שכן ותו פיסקי בגי גופייהו אמאי לא מזדבני השתא בר מחווניאתה מזדבן פיסקי בגי לא כל שכן. ודחינן מי סברת כלומר לא"ב מאי סנטר גברא ומי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה ולרבי שמעון בן גמליאל הוא דקמהדר והכי קאמר ליה וכי סנטר מכור והלא אקולמוס שהוא גברא כמותו אין מכור וכשם שזה אינו מכור כך זה אינו מכור והיינו דאצטריך סיפא למתני ורבי יהודה אומר אבל לא את שיריה דמשמע דבגי עצמה מזדבני למימרא דאף על גב דסנטר דהוא גברא לא מזדבני בגי עצמה מזדבני והכי נמי מסתברא דרבי יהודה כרבנן סבירא ליה דקתני אבל לא את שיריה ולא בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל הא אמר בנותיה נמי מזדבני דתניא כו' ודחי אי משום הא לא איריא דאיכא למימר רבי יהודה סבירא ליה בחדא כו'. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: בר מחוניאתה סנטר כלומר לשון מודה. שמגיד לגזבר המלך המסים והארנוניות שיש למלך על העיר. מאן דאמר בגי מפרש סנטר לשון מרעה ובלעז קורין לאכילה סינא. תנא קמא אמר גנונייתא בלחוד ומהדר ליה רבי שמעון בן גמליאל בר מחוניאתה הוה ליה למימר מכר הבגי והסנטר ואנקולמוס כותב דברי העיר לכל יציאותיה. מידי איריא כו' כלומר הכי אמר רבי יהודה בגי מכורים אנקולמוס אינו מכור ואנקולמוס כמו בר מחוניאתה הוא ורבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. מאי ביזני פיסקי באגי שיש נחלים נוזלין מן הבאגי ובין אותם כו'. פיסקי בגי הוא דלא מזדבני הא בגי עצמם מזדבני וקסלקא דעתך אדאמר רבי יהודה קאי דאמר סנטר מכור דהיינו באגי ועלה קתני סיפא אבל לא שיריה ואי סנטר דרבי יהודה בר מחוניאתה מה ענין פסקי באגי אצל מחוניאתה דקתני עלה אבל לא את שיריה מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי לאו אדרבי יהודה קאי אלא אדרבנן קאי דאמרי שלחין מזדבני וקאמר אבל לא את שיריה דהיינו פיסקי באגי ולפיכך רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה. ומי מצית אמרת דרבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה והא קתני סיפא ולא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל תנא מכר את העיר מכר את בנותיה ואי רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה הוה ליה לרבי יהודה לאיפלוגי עליה אסיפא דרבנן בבנותיה כי היכי דפליג בסנטר ברישא והאי קושיא אתרווייהו לישני מצי לאקשויי עליה דהא מכל מקום בסנטר כוותיה סבירא ליה. נוסחא אחרינא במקום מי מצית אמרת גרסינן הכי נמי מסתברא כלומר דסיפא קתני אבל לא את שיריה ולא את בנותיה לאו רבי יהודה קתני לה אלא רבנן קתני לה דאי רבי יהודה כיון דבסנטר כוותיה דרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה קסלקא דעתך דבכולה מילתא נמי כוותיה סבר והא רבי שמעון בן גמליאל מכר בנותיה קאמר. ושני לעולם סיפא רבי יהודה קתני לה ובסנטר סבירא ליה כוותיה ובבנותיה פליג עליה וזה עיקר. עוד יש נוסחא אחרינא ובמקום מי סברת סיפא אדרבי יהודה קאי כו' גרסינן הכי מי סברת רבי יהודה כרבי שמעון בן גמליאל סבירא ליה רבי יהודה כרבנן סבירא ליה הכי נמי מסתברא מדקתני אבל לא את בנותיה ואלו רבי שמעון בן גמליאל סבר מכר את בנותיה סבירא ליה כוותיה בחדא כו'. והאי נוסחא לא מפרש אלא דאמרי דסנטר דרבי יהודה לאו כסנטר דרבי שמעון בן גמליאל הוא. ולא מחוור. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה