המשל בפסוק הוא שיקוף: אדם מסתכל למים ורואה את הפנים של עצמו.   הנמשל זכה לפירושים שונים:

א. בין אדם לעצמו

1. "כשם שהמים מראים את הפנים לפניו של אדם המסתכל את עצמו בהם, ואם רואה אותם מלוכלכים רוחצם ומטהרם, כך הלב מראה את פנימיותו של אדם לאדם עצמו, כדי שיחשוב על תיקונו. שאם הוא מהרהר הרהורים רעים בליבו, זהו סימן שהוא אדם רע, וישתדל בכל מאמצי כוחו לתקן את עצמו כדי שייהפך לאדם טוב, כי הלב ודאי מודיע אל האדם איך הוא הפנימיות שלו, ואין עד נאמן יותר ממנו" (רמ"ד וואלי) .

ב. בין אדם לחברו

2. תיאור מצב - כשהאדם מסתכל על אופיו או רגשותיו של הזולת, הוא רואה שם השתקפות של עצמו: "שכאשר אדם רואה רע בזולתו, הרי זו הוכחה ש(דוגמת) אותו הרע נמצא בו בעצמו. וכמו אדם המביט בראי – אם פניו נקיים, אינו רואה במראה שום דופי, אבל אם הוא רואה לכלוך וכתם בראי, אין זה אלא משום שפניו מטונפין" ("מאור עיניים" ריש פרשת חוקת. הובאו דבריו ב"לקוטי שיחות" י', פרשת נח) , "ייתכן שזוהי ההצלחה המידית בידיעת עצמנו, שנתלמד שלא להאשים אחרים, ולהכיר את ליקויי נפשנו ממה שאנו נוטים לשלול בסביבתנו" (הרב שלמה וולבה, עלי שור, שם) , "כאשר אנו עושות את העבודה שלנו, נגלה פעמים רבות דבר מדהים – פתאום נעלמת ההתנהגות או התופעה ה'מעצבנת' אצל זולתנו. ייתכן, שכאשר אנו מסיימות את התיקון הנדרש, כבר איננו צריכים לראות אותו, ומעתה אנו פנויים לגילויים ותיקונים נוספים. ייתכן גם, שכאשר אנו עובדים על עצמנו, ומכוונים לתיקון פנימי, גם לשני קל יותר לשמוע מה שיש לנו לומר, בראותו שבאמת איכפת לנו ממנו, ואיננו באים ממקום מתנשא של שלימות מדומה. וייתכן, שגם תהליך זה נכנס לכלל ההשתקפויות, ושני הלבבות האוהבים, השואפים יחדיו לתיקון, מתאחדים ללב אחד טהור יותר" ( אורה רבקה וינגורט, מאמר באתר שורש )

3. תיאור תהליך - כשהאדם מראה רגשות מסויימים לזולת, הוא גורם לזולת להרגיש אותם רגשות ביחס אליו: "כמים הללו, שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו: אם הוא שׂוחק - הם שׂוחקות, ואם הוא עוקם - הם עקומות, כן לב האדם לאדם האחֵר: אם הוא אוהב את זה - גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה - גם הוא שונאו" (רש"י על בבלי יבמות קיז א , דעת רבנן) , "כיון שהוא שונאו - גם חבירו שונא אותו" (תוספות על בבא מציעא לב:) , "כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה, ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חבירו אליו גם כן להיות אוהבים נאמנים זה לזה, בפרט כשרואה אהבת חבירו אליו." ( תניא חלק א מו ג€“ ויקיטקסט ) . כמו שהאדם יכול להשפיע על הבבואה המשתקפת במים על-ידי שינוי הבעת הפנים שלו, כך הוא יכול להשפיע על רגשותיו של הזולת כלפיו על-ידי שינוי הרגשות של עצמו. אם ירעיף עליו אהבה - גם הזולת בסופו של דבר יחזיר לו אהבה; אך אם ינהג כלפיו בשנאה - גם הזולת ישנא אותו.

חכמי התלמוד אף הסיקו מכאן מסקנה מעשית בדיני עדות: אם ידוע לנו שאדם שונא את זולתו, ולכן פסול מלהעיד עליו, מסתבר שגם הזולת שונא אותו באותה מידה, ולכן גם הוא יהיה פסול מלהעיד עליו ( בבלי יבמות קיז א , דעת רבנן) .

לרעיון הזה ישנם יישומים מעשיים בתחומים רבים:

• בין אדם לחברו, למשל בנישואין. לפעמים האדם אומר לעצמו "אילו רק הוא/היא היה/תה מתנהג/ת אחרת, היחסים בינינו היו הרבה יותר טובים". הפסוק שלנו מעביר מסר אופטימי: אין צורך לחכות שהזולת ישתנה! אמנם אנחנו לא יכולים להכריח את הזולת להשתנות, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את עצמנו, והשינוי שנחולל בעצמנו עשוי להשפיע גם על הזולת, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".
• בין אדם לה', כאמצעי להגיע לאהבת ה': "יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו, לירד למצרים... להוציא נשמותינו מכור הברזל... לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש... שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה... אזי כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא, לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש" ( תניא, שער הייחוד והאמונה, חינוך קטן ) .
• בין תלמיד לבין התורה, או בין תלמיד לבין המורה: "לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה - לבך עומד לך להעמיד גירסא: אם יגעת בה תמצא, אם לא יגעת - לא תמצא. לשון אחר: אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים, ואם לאו - אינו מחכים מרבו" (רש"י על בבלי יבמות קיז א , דעת רבי יהודה) .
• בין יחיד לקבוצה, למשל בין אזרח למדינה: "ויש לו נמשל, אל הלב הכללי של הגוף הכללי, כמו המלך שהוא לב המדינה... שמה שיתנו אל המלך, מיסים וכדומה, ישובו ויקבלו..." (מלבי"ם) .

4. המלצה לתקשורת בין אישית - כמו שהמים משקפים את הפנים המביטים בהם, כך אדם המשוחח עם זולתו צריך להשתדל לשקף את הדברים שהזולת אומר, כלומר לחזור עליהם במדוייק כדי לוודא שהבין. רעיון זה הוא הבסיס לשיטת התקשורת המכונה "אימאגו" (= שיקוף).