מ"ג משלי כז כ


<< · מ"ג משלי · כז · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שאול ואבדה [ואבדו] לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שְׁאוֹל ואבדה [וַאֲבַדּוֹ] לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדֹּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה
  וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שאול ואבדון לא תשבענה" - מלקבל את הרשעים לתוכם כשם שעיני האדם רשע לא תשבענה מלשוט אחר יצר הרע מלמלאות תאותו

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שאול ואבדון". והוא החומר אשר הוא סבת ההפסד לא ישבעו בלבישתם הצורו' כי תמיד יבקשו צורות אחרות בסבת בלתי השמע הכחות המתפעלות מהם אל הכחות הפעלו' וכן לב האדם לא תשבענה מהמושכלות ובזה ביאר סוד עמוק מענין השכל וההיולי כי כמו שההיולי ערום מצד עצמו מהצורות ולו כח על קבולם כלם עד שייחס ההיולי אל הצורות הוא יחס השכל ההיולאני אל המושכלות:  

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"שאול" - הקבר והגיהנם אינם שבעים מלקבל אנשים, וכן עיני האדם לא תשבענה מן העושר וחושק להרבות עוד. 

מצודת ציון

"שאול" - בור הקבר.

"ואבדון" - הגיהנם.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה", עיני האדם ותאותיו לא ישבעו לעולם, כי כל אשר ישיג מחמדת הזמן יוסיף לבקש, כי החומר שנברא בו האדם הוא היולי פושט צורה ולובש צורה תמיד בלי הפסק, "והשאול והאבדון לא תשבענה" כי לא יעמוד החומר רגע בלי העדר ואבדון תמידי, ולכן גם טבע האדם כן שיבקש חדשות בכל רגע, וכל חמדה שבאה לידו תעדר ממנו תכף, ויבקש אחרת תחתיה, גם עיניו לא תשבע עושר, כי זה מטבע חומרו ההיולי, שהשאול והאבדון כרוך בעקבו:

 

<< · מ"ג משלי · כז · כ · >>