קטגוריה:משלי כד י

1. ע"פ הפשט, יש לקרוא " התרפית ביום צרה - צר כוחכה ": אם תתרפה כאשר באה צרה על מישהו אחר, ולא תשתמש בכל כוחותיך כדי לעזור לו - ה' יצר ויחליש את כוחך (רש"י, מלבי"ם, מצודות); פירוש זה מתאים לפסוקים הבאים, המלמדים כי חובה להציל חיים ולא להתעצל גם כשיש ספק. כך נאמר גם ב(אסתר ד יד): "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?"*.

2. אולם יש שפיסקו "התרפית - ביום צרה צר כוחכה", ופירשו: "כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כוח לעמוד ביום צרה" (רבי טבי בשם רבי יאשיה, בבלי ברכות סג א; רבי אבהו, מדרש משלי), "אפילו מצוה אחת" (רבי אמי בר מתנה בשם שמואל, שם; רבי לוי, שם), "אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה - הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא" (רלב"ג).

ועל כך נאמר ב(תהלים קיט פו): "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה": כל התורה והמצוות הן בעצם אימון לנפש; מטרתן העיקרית היא לאמן את האדם למשול ביצריו וברגשותיו, כך, כשיגיע יום צרה יוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר; "קשה באימונים - קל בקרב". אולם, מי שמתרפה באימונים, אינו לומד כראוי ואינו מושל ברגשותיו כדי לקיים מצוות - גם ביום צרה יהיה חלש.

חז"ל פירשו את הפסוק גם על מי שמתלבט ומהסס יותר מדי בעת צרה לאומית, והביאו כדוגמה את פינחס: "התחיל אומר בינו לבין עצמו 'ומה אעשה? איני יכול! שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?!' עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף, והקב"ה אומר '(משלי כד, י): התרפית ביום צרה וגו' הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה - אני מעיד עליך, שנאמר (שם, יב) "הלא תֹכֵן לבות הוא יבין" (שמות רבה לג ה).