קטגוריה:משלי א כג

החכמה קוראת לפתיים לשוב אליה, ומציעה להם שלוש הצעות; ניתן לפרשן לפי כל אחד מהפירושים לפסוק הקודם:

1. אם הפסוק הקודם מתאר קריאה של מורות חכמות אל נערי רחוב שיחזרו לספסל הלימודים, אז הפסוק שלנו מתאר שלוש הבטחות של המורות החכמות, לשיפור איכות ההוראה. המורה החכמה קוראת לנערי-הרחוב לשוב לבית-הספר, אבל יחד עם זה גם מקבלת על עצמה ללמד באופן משמעותי ומעניין יותר: - תוכחה = ויכוח ובירור הגיוני, ולא כללים שרירותיים;- הבעה = כמעיין נובע, מתחדש מדי יום; - דעת = היכרות קרובה, תשומת לב ויחס אישי. וכל אלה בגוף ראשון - תוכחתי, רוחי, דברי - כדי להדגיש את האחריות והמוערבות האישית של המורה בחינוך.

2. אם הפסוק הקודם מתאר קריאה של החכמה המופשטת אל שלושת היצרים שבלב האדם - פתיות ליצנות וכסילות, אז הפסוק שלנו מתאר שלוש תרופות לשלושת היצרים האלה: - כנגד הפיתויים - תשובו לתוכחתי: בכל פעם שאתם מרגישים פיתוי לעשות דבר רע, תחזרו ללמוד את התוכחות (= ההוכחות ההגיוניות) שמסבירות מדוע זה רע: "רפואתם - לשבר תאוותם ויצרם בדברי תוכחה ומוסר". - כנגד הליצנות - הנה אביעה לכם רוחי: בכל פעם שמתעוררות בכם מחשבות של לעג והבל, לכו ללמוד ותראו איך מעיין נובע של רוח חכמה נכנס ללבכם: "ואז תהיה לכם, על-ידי רוח הקודש, הנאה גדולה כמעיין הנובע... והנאת רוח הקודש גדולה מרוח הטומאה, מפני שזו היא הנאה אמיתית". - כנגד הכסילות, שנאת הדעת - אודיעה דברי אתכם: בתנ"ך, הפועל ידע מציין קשר קרוב ואישי המביא לאהבה. בכל פעם שאתם מרגישים שנאה וקושי בלימוד, למדו דברי תורה הקרובים ללבכם, "ותראו מתיקותה ותאהבו אותה" (הגאון מווילנה).

לפי פירוש זה, ההקבלה בין הפסוקים היא ישרה, אך אפשר גם לפרש שזו הקבלה כיאסטית:- תשובו לתוכחתי = בשלב ראשון עליכם לשוב מהכסילות ומהשנאה, ולהיות מוכנים לקבל תוכחה; להכיר בכך שאתם לא מושלמים.- רוח = כיוון (כמו "ארבע רוחות השמים"); אביעה לכם רוחי = בשלב שני עליכם לשוב מהליצנות ורדיפת ההבלים, ולקבל ממני הנחיה וקריאת כיוון. במקום לרדוף אחרי ליצנות שהיא "הבל ורעות רוח", בואו לשאוב מהמעיין של רוח החכמה.- אודיעה דברי אתכם = בשלב שלישי עליכם לשוב מהפתיות ומהכניעה להשפעת הסביבה, ולפעול מתוך מודעות ודעת.

3. ואם הפסוק הקודם מתייחס לעם ישראל, אז הדובר בפסוק שלנו הוא משה: "תשובו לתוכחתי - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל. הנה אביעה לכם רוחי - בשעה שפירש להם משנה תורה. אודיעה דבריי אתכם - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר" (מדרש משלי, ילקוט שמעוני).