קטגוריה:ויקרא יט טו
לא תעשו עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּ/מִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְ/לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּ/צֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽ/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | לָא תַעְבְּדוּן שְׁקַר בְּדִין לָא תִּסַּב אַפֵּי מִסְכֵּינָא וְלָא תֶהְדַּר אַפֵּי רַבָּא בְּקוּשְׁטָא תְּדִינֵיהּ לְחַבְרָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תַעַבְדוּן שְׁקַר בְּסֵדֶר דִינָא לָא תִסְבּוּן אַפִּין לְמַסְכְּנָא וְלָא תְיַיקְרוּן אַפֵּי רַבָּא בְּקוּשְׁטָא תְדוּנוּן חַבְרֵיכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
"לא תעשו עול במשפט" - מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה שהעול קרוי תועבה שנאמר (דברים כה) כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול והתועבה קרויה שקץ וחרם שנ' (שם ז) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו וגו'
"לא תשא פני דל" - (ת"כ) שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות
"ולא תהדר פני גדול" - שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו עונש יש בדבר לכך נאמר ולא תהדר פני גדול
"בצדק תשפוט עמיתך" - כמשמעו ד"א הוי דן את חבירך לכף זכות (סנהדרין לב)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: עָנִי הוּא זֶה, וְהָעָשִׁיר חַיָּב לְפַרְנְסוֹ; אֲזַכֶּנּוּ בַּדִּין, וְנִמְצָא מִתְפַּרְנֵס בִּנְקִיּוּת.
וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל – שֶׁלֹּא תֹּאמַר: עָשִׁיר הוּא זֶה, בֶּן גְּדוֹלִים הוּא זֶה, הֵיאַךְ אֲבַיְּשֶׁנּוּ וְאֶרְאֶה בְּבָשְׁתּוֹ? עֹנֶשׁ יֵשׁ בַּדָּבָר! לְכָךְ נֶאֱמַר: וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל.
בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ – כְּמַשְׁמָעוֹ. דָּבָר אַחֵר: הֱוֵי דָּן אֶת חֲבֵרְךָ לְכַף זְכוּת.
רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
כלי יקר (כל הפרק)
לא תעשו עול במשפט. לשון זה נאמר גם בסוף הפר' לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה ונראה שביאור שניהם אחד הוא וזה שלא יעשה עול שהוא באמת ובמשפט ר"ל המעשה ההוא בצדק ובמשפט הוא והדין נותן שכך ראוי להיות ומ"מ הענין עול. והא כיצד, זהו שביאר הענין ואמר לא תשא פני דל פירש"י שלא תאמר עני הוא והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות, וענין זה באמת הוא ראוי ומחוייב שהרי ודאי העשיר חייב לפרנסו והרי הענין במשפט הוא, אבל מ"מ הוא עול במשפט כי במלת במשפט מיעט המקום, שאינו מקום המשפט ור"ל במקום אחר אין זה עול כי ודאי חייב זה לפרנסו ויש להוציא מיד העשיר כדי פרנסתו של העני, אבל במקום המשפט הוא עול כי אין לשנות בעבור זה שורת המשפט אלא המשפט יעשה דרכו ובזמן אחר יחייב את העשיר לפרנסו. וכן בסמוך בענין המדה ומשקל יש לך אדם שעושה במשפט ומ"מ הענין עול. הא כיצד, כי יש לך אדם שמקטין מדתו ונותן אותה בזול יותר מאחרים כדי שיהיה לו קופצים כי יחשבו שהוא מוכר בזול ואינן יודעין שהקטין מדתו וכפי האמת הוא עושה במשפט כן שהרי אינו גוזל הבריות כלום, ומ"מ הוא עול אחר שעושה כן דרך רמאות ומסבב שאחרים אין להם קונים וכל דוגמתו שיש בו צד משפט וצד עול הכל בכלל.
ומדקאמר כאן לא תעשו, נ"ל שאין זה מדבר בהטיית משפט שהרי הוא לאו שאין בו מעשה, אלא שיש בו אזהרה שלא יתיר לעצמו מה שאוסר לאחרים כי כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא (ב"ב נח, ב) אע"פ שפשוטו הוא אפילו שורף גדישו כו' (עיין ספרי על דברים א יז) מ"מ יש בו רמז גם על הדין שיהיה מנוקה מכל מום ועול ואח"כ יקשט אחרים כמעשה של ההוא שקצץ אילנו הנוטה לר"ה בלילה תחילה (ירושלמי ב"ב פ"ב הל'יא) לכך נאמר אל הדיינים לא תעשו אתם הדבר שאתם פוסקים במשפט כי הוא עול. ואולי שלזה כיון רש"י שפירש שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנוי כו', לשון קלקול מורה שאינו מדבר במטה דין כי אם במקלקל הדין הישר כי בזמן שהוא אינו מקיים מה שפוסק לאחרים הרי הוא מקלקל הדין, שרבים קוראים תגר על הדין ואינן רוצין לקיימו מצד שתולין עצמם בדיין, ועל כן מביא רש"י לראיה מן פסוק כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול הנאמר בפר' משקלות (דברים כה, טז) ושם נאמר לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. (דברים כה, יג) והוא ששוקל לאחרים בקטנה ולעצמו בגדולה וזה דוגמת הדיין המתיר לעצמו מה שאוסר לאחרים, ואחר כך מביא פסוק ולא תביא תועבה אל ביתך. (דברים ז, כו) כי הדיין דמפקין מיניה ממונא בדין הוא המביא תועבה אל ביתו מה שהוא פוסק לאחרים תועבה, הוא מביא אל ביתו. וזה רמז נכון וברור וענין יקר.
בצדק תשפוט עמיתך, וכי דווקא לעמיתו ישפוט בצדק ולא את מי שאינו עמיתו, ואולי מהכרח קושיא זו למדו מכאן הוי דן את כל אדם לכף זכות (שבועות ל, א) אבל הרשע אין לדונו לכף זכות ואוקי גברא אחזקתיה. ואם במשפט ממש הוא מדבר נ"ל שנותן עצה לדיין הרוצה לעשות כמו שעשה דוד המלך משפט לזה וצדקה לזה (סנהדרין ו, ב) לא יעשה כן כי אם לעמיתו בתורה ומצוה, ולא למי שאינו כרוך אצלו כי שמא יעשו קנוניא ביניהם.
וי"א שע"ז התפלל דוד ואמר, עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תהלים קיט, קכא) הם עושי הקנוניא שקרא עושקי. וכן לא תלך רכיל בעמך היינו דווקא בעושה מעשה עמך, אבל מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת, (ירושלמי פאה פ"א ה"א) וי"א מצוה, כדי שידע זה להשמר ממנו ואם לא עשה כן הרי הוא עובר בלא תעמוד על דם רעך שפירש"י לראות במיתתו ואתה יכול להצילו כו' כי כן הדבר הזה, לכך נסמכו פסוקים הללו.אור החיים (כל הפרק)
לא תעשו עול במשפט. אזהרה זו באה לבעלי דינים שלא יערימו לזכות כפי הדין, והוא עול ולזה אמר בלשון רבים לא תעשו וגו', ושיעור אומרו עול במשפט הוא על זה הדרך, במשפט אשר ישפטו הדיינים שלא יסובבו שיהיה בו עול, כי הדיין שופט על פי הטענות אשר יסדרו לפניו, ולזה סמך מצוה זו לאזהרת לפני עור וגו' כי זה מכשיל הדיין לשפוט משפט מעוול:
עוד ירצה לומר שהגם שהמשפט זכהו, לא יסמוך לעשות עול כשיכיר בעצמו כי עול בימינו, ולזה אמר בלשון רבים כי ידבר לבעלי דינים, ובסמוך שכוונתו לצוות לשופט אמר לשון יחיד לא תשא לא תהדר וגומר:
עוד יכוין באומרו לא תעשו עול אזהרה לדיין, שהגם שהמשפט יגיד לחייב את זה ולזכות את זה אם בעיניו נראה כי הוא עול לא יעשו עול זה בשביל מה שנתחייב במשפט, אלא אין לדיין אלא מה שעיניו רואות:
עוד ירצה באומרו במשפט בה"א הידיעה, על דרך אומרם ז"ל (ביצה טז א) כי בראש השנה קוצב הקדוש ברוך הוא לכל איש ואיש הצריך לו על משפט צדק, ולזה אם יחייבו הזכאי ויזכו החייב הנה הוא יוצא עול במשפט עליון בסך קצוב וכשמחסרו אם כן נעשה העול במשפט שלא נטל זה מה שחייב בבית דין של מעלה, וכן להיפך:מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ד (עריכה)
[א] "לא תעשו עול במשפט"-- בדין. מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול, שנאוי, משוקץ, חרם, ותועבה. וגורם לחמשה דברים: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל את ישראל בחרב, ומגלה אותו מארצו.
[ב] "לא תשא פני דל"-- שלא תאמר "עני הוא זה והואיל ואני והעשיר הזה חייבים לפרנסו אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות", לכך נאמר "לא תשא פני דל".
[ג] "ולא תהדר פני גדול"-- שלא תאמר "עשיר הוא זה, בן גדולים הוא זה, לא אביישנו ואראה בבשתו עד כמה שאני מביישו", לכך נאמר "לא תהדר פני גדול".
[ד] "בצדק תשפט עמיתך"-- שלא יהיה אחד מדבר כל צרכו ואחד אתה אומר לו "קצר בדברך". שלא יהא אחד עומד ואחד יושב. אמר ר' יהודה, שמעתי שאם רצו להושיב את שניהם מושיבים. ואיזהו אסור? שלא יהא אחד עומד ואחד יושב.
דבר אחר: "בצדק תשפט עמיתך"-- הוי דן את כל האדם לכף זכות.בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:ויקרא יט טו.
כל אחד הוא שופט
בספר ויקרא, פרק יט יש מצוות המחולקות לקבוצות. אחת הקבוצות נמצאת בפסוקים 15-16 : "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ; אֲנִי ה'.".
בקריאה ראשונה נראה, שהפסוק הראשון פונה אל השופט והפסוק השני פונה לכל אדם. אך חז"ל פירשו את שני הפסוקים בשתי דרכים - גם כמצוות לשופטים וגם כמצוות לאנשים פשוטים.
הרעיון מאחורי פירוש זה הוא, שכל אחד מאיתנו נמצא, פעמים רבות בחייו, בעמדה שבה הוא צריך להיות שופט, למשל:
- שפיטה במחשבה: מישהו עשה לנו משהו רע - אנחנו שופטים אותו ומחליטים אם הוא עשה את זה בטעות או בכוונה;
- שפיטה במעשה: שני אנשים ביקשו מאיתנו עזרה ואנחנו יכולים לעזור רק לאחד מהם - אנחנו צריכים לשפוט ולהחליט למי לעזור קודם;
ויש עוד מקרים רבים נוספים.
נראה איך אפשר לפרש כל מצווה בפסוקים אלה, גם כמצווה שקשורה לבית המשפט, וגם כמצווה שחלה מחוץ לבית המשפט:
|
"בבית המשפט" |
"בחוץ" | |
|
כמשמעו - אסור לשופט לפסוק פסיקה שקרית שמנוגדת לצדק. |
אל תעשה שום מעשה שיכול לפגוע בזכויותיו של אדם אחר. "... יש בו אזהרה שלא יתיר לעצמו מה שאוסר לאחרים" (כלי יקר). | |
|
"שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו, אזכנו בדין, ונמצא מתפרנס בנקיות" [ רש"י ], כלומר - לא תטה את המשפט גם למען מטרות סוציאליות חשובות. |
אל תחזיק בדעות קדומות על עניים... | |
|
"שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבושתו..." [ רש"י ], כלומר - לא תטה את המשפט גם למען ערך כבוד האדם. |
... ואל תחזיק בדעות קדומות על עשירים. | |
|
" "איזה הוא צדק המשפט: זה השווית שני בעלי דינין בכל דבר--לא יהיה אחד מדבר כל צורכו, ואחד אומר לו קצר דבריך; לא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות, וירע פניו לאחד וידבר לו קשות." "שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים, והשני בגדים בזויים--אומרין למכובד, או הלבישהו כמותך עד שתידון עימו, או לבוש כמותו: עד שתהיו שווין, ואחר כך תעמדו בדין." "לא יהיה אחד יושב ואחד עומד, אלא שניהם עומדין. ואם רצו בית דין להושיב את שניהם, מושיבין; ולא יישב אחד למעלה ואחד למטה, אלא זה בצד זה" " [ רמב"ם ], כלומר - יש להקפיד על יחס שוויוני לשני הצדדים בזמן ניהול המשפט. |
התייחס לכל אדם שאתה לא מכיר באופן שוויוני, בלי דעות קדומות. "הוי דן את חברך לכף זכות" [ רש"י ], כלומר - כשנדמה לך שמישהו עשה לך משהו רע, אל תחליט מייד שהוא אשם - נסה לחפש ראיות שמזכות אותו מאשמה, או למצוא צדדים חיוביים בהתנהגותו (ע"ע מצוה לדון לכף זכות ). גם כשאדם קובע דעה על אדם אחר - הוא צריך לעשות זאת על-פי כללי הצדק, ולא על-פי הרגש! | |
|
"לא תהיה רך לזה וקשה לזה" [ ספרא ], כלומר - לא תדבר עם בעלי-הדין בצורה לא-שוויונית, כי זה עלול לגרום לאחד מהם להתבלבל ולשכוח את טיעוניו, וזה יפגע בצדק. "לא תאמר למי שיצא חייב בדין 'אני מזכה, ומה אעשה שחבריי רבו עליי?!'", כלומר - לא תגלה עובדות שעלולות לעורר סכסוכים בין בעלי-הדין לבין השופטים האחרים. |
לא תגלה סודות על חברך [ע"ע הולך רכיל מגלה סוד ]; לא תגיד דברים רעים שחברך היה מעדיף להסתיר; לא תגיד דברים שעלולים לגרום לסכסוך בין אנשים. | |
|
"אם יודע לו עדות - אינו רשאי לשתוק" [ ספרא ], כלומר - אם אדם יודע עובדה שעשויה לעזור לרעהו במשפט, הוא חייב לבוא ולהעיד, כדי להציל את רעהו ממוות או מהפסד כספי. |
"לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו" [ רש"י ], כלומר - אם אדם יכול להציל את רעהו, הוא חייב לעשות כך גם מחוץ לבית המשפט. |
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-12-24.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
מ
- משוא פנים בדין (5 דפים)
דפים בקטגוריה "ויקרא יט טו"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.