סמ"ק/רכד
רמב"ם הלכות סנהדרי' פ"כ וכא: סמ"ג עשין סימן קו. טור ח"מ סימן י"ז.
לשפוט צדק כדכתיב (ויקרא י"ט, ט"ו) בצדק תשפוט עמיתך. ודרשו רבותינו שלא יהא אחד מבעלי דינין עומד ואחד יושב. ואחד אומר לו דבר כל צרכך ואחד אומר לו קצר דבריך גם יש בזה לאו דלא תלך רכיל ודרשינן עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה פי' להקדים דינו. ועמדו שצריכין הבעלי דינים לעמוד. אבל אם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין ואם האחד תלמיד חכם והאחד עם הארץ. לחכם מפצירין לישב ולא לעם הארץ. וקאמר מחלוקת בבעלי דינים אבל בעדים לדברי הכל בעמידה ובעלי דינין נמי לא אמרן אלא בשעת משא ומתן. אבל בשעת גמר דין דברי הכל בעלי דינין בעמידה ודיינים בישיבה. והני מילי לכתחילה בעמידה אבל בדיעבד שפיר דמי (ר"פ א) ות"ח לכתחילה מיושב. וגם אמרו חכמי' שני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה אינן יושבין בדין: וגם אמרו שנזקקין לתובע תחילה כגון שזה תובעו מנה והלה אומר מסרתי לך משכון ומכרתו והריני תובעו שיחזירנו לי אומרים לו שלם את המנה תחלה ואח"כ ישלם הפסד משכונך ופי' בתוס' זהו דוקא כגון שהיה דין חבלות דאין נותנים זמן לחבלות. דאי בדין אחר מאי נפקא מיניה הלא יש לו זמן ל' יום. אבל היכא דזיל נכסי נתבע נזקקין לנתבע תחיל': אי נמי עידי הנתבע רוצים ללכת ועידי התובע מיושבין: וגם אמרו יתום קודם לדין אלמנה: ודין אשה קודם לדין האיש. ויש שפסק שדין אלמנה קודם לדין ת"ח ונראה למורי הר' יצחק דת"ח קודם: כדאמר פרק שני דייני גזירות רב ענן דהוה קאי דינא דיתמי קמיה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. ומצוה לומר לבעלי דינין אי פשרה בעיתו אי דינא בעיתו אבל נגמר הדין ד"ה אין רשאין לבצוע (ר"פ ב) ופשרה צריכה קנין ופשרה ביחיד ואמרינן כי בכלל זה לדון חבירו לכף זכות שמתוך שידונו לכף זכות יחשוב אין חוטא רק אני וישוב לבוראו פן יכריע כל העולם לחובה וכמה מעשי' מביא במסכת:
מפרשים עריכה
הגהות רבינו פרץ עריכה
מדקאמ' בירושלמי בסנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינין עומדין כשר גבי מברך השם ומסתמא ה"ה גבי עדים וגבי דיינין בגמר דין ע"כ.
ומיהו במקום שיש חיוב שבועה אפילו לאחר גמר דין מצוה לעשות פשרה ע"כ: