פתיחת התפריט הראשי


תוכן עניינים

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"דבר אל כל עדת בני ישראל" - (ויקרא רבה ת"כ) מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה

"קדושים תהיו" - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא כא) אשה זונה וחללה וגו' אני ה' מקדשכם (שם) ולא יחלל זרעו אני ה' מקדשו (שם) קדושים יהיו אשה זונה וחללה וגו'

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"איש אמו ואביו תיראו" - כל אחד מכם תיראו אביו ואמו זהו פשוטו (תורת כהנים קידושין כט) ומדרשו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א"כ למה נאמר איש שהאיש סיפק בידו לעשות אבל אשה רשות אחרים עליה

"אמו ואביו תיראו" - כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים

"ואת שבתותי תשמרו" - סמך שמירת שבת למורא אב לומר אע"פ שהזהרתיך על מורא אב אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו וכן בשאר כל המצות

"אני ה' אלהיכם" - (יבמות ה) אתה ואביך חייבים בכבודי לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי (ב"מ לב קידושין לו) איזהו מורא לא ישב במקומו ולא ידבר במקומו ולא יסתור את דבריו ואיזהו כבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל מכניס ומוציא

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תפנו אל האלילים" - לעבדם (ת"כ) אלילים לשון אל כלא הוא חשוב

"ואלהי מסכה" - תחילתן אלילים הם ואם אתה פונה אחריהם סופך לעשותן אלהות

"לא תעשו לכם" - לא תעשו לאחרים ולא אחרים לכם וא"ת לא תעשו לעצמכם אבל אחרים עושין לכם הרי כבר נאמר (שמות כ) לא יהיה לך לא שלך ולא של אחרים

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכי תזבחו וגו'" - לא נאמרה פרשה זו אלא ללמד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל בתוך הזמן הזה שאם לקבוע להם זמן אכילה הרי כבר נאמר (ויקרא ז) ואם נדר או נדבה זבח קרבנו וגו'

"לרצנכם תזבחהו" - תחלת זביחתו תהא על מנת נחת רוח שיהא לכם לרצון שאם תחשבו עליו מחשבת פסול לא ירצה עליכם לפני

"לרצנכם" - אנפיי"צימנטו זהו לפי פשוטו ורבותינו למדו (חולין יג) מכאן למתעסק בקדשים שפסול שצריך שיתכוין לשחוט

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ביום זבחכם יאכל" - כשתזבחוהו תשחטוהו ע"מ זמן זה שקבעתי לכם כבר

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואם האכל יאכל וגו'" - אם אינו ענין לחוץ לזמנו שהרי כבר נאמר (ויקרא ז) ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' תנהו ענין לחוץ למקומו יכול יהיו חייבין כרת על אכילתו ת"ל (שם) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא ממנו ולא מחבירו יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו

"פגול" - מתועב כמו (ישעיהו סה) ומרק פגולים כליהם

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואכליו עונו ישא" - בנותר גמור הכתוב מדבר ואינו ענוש כרת על הנשחט חוץ למקומו (זבחים כא) שכבר מיעטו הכתוב וזהו בנותר גמור מדבר ובמסכת כריתות למדוהו מגזירה שוה

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תכלה פאת שדך" - שיניח פאה בסוף שדהו (ת"כ)

"ולקט קצירך" - שבלים הנושרים בשעת קצירה אחת או שתים אבל שלש אינן לקט (ת"כ פאה ח)

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעולל" - לא תטול עוללות שבה והן ניכרות איזהו עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף (פאה ז)

"ופרט כרמך" - גרגרי ענבים הנושרים בשעת בצירה

"אני ה' אלהיכם" - דיין להפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (משלי כב) אל תגזל דל וגו' כי ה' יריב ריבם וגו'

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תגנבו" - אזהרה לגונב ממון אבל לא תגנוב שבעשרת הדברות אזהרה לגונב נפשות דבר הלמד מענינו דבר שחייבין עליו מיתת ב"ד

"ולא תכחשו" - (ב"ק קט) לפי שנא' (ויקרא ה') וכחש בה משלם קרן וחומש למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל ולא תכחשו

"ולא תשקרו" - לפי שנאמר (שם) ונשבע על שקר ישלם קרן וחומש למדנו עונש אזהרה מנין ת"ל ולא תשקרו

"לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו ולא תשבעו" - אם גנבת סופך לכחש סופך לשקר סופך להשבע לשקר

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא תשבעו בשמי" - למה נאמר לפי שנא' (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא יכול לא יהא חייב אלא על שם המיוחד מנין לרבות כל הכנויין ת"ל ולא תשבעו בשמי לשקר כל שם שיש לי

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעשק" - (ת"כ) זה הכובש שכר שכיר

"לא תלין" - לשון נקבה מוסב על הפעולה

"עד בקר" - בשכיר יום הכתוב מדבר שיציאתו מששקעה חמה לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה ובמקום אחר הוא אומר (דברים כד) ולא תבוא עליו השמש מדבר בשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר (ב"מ קי) לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום לפי שנתנה תורה זמן לבעל הבית עונה לבקש מעות

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תקלל חרש" - אין לי אלא חרש מנין לרבות כל אדם ת"ל (שמות כב) בעמך לא תאר א"כ למה נאמר חרש מה חרש מיוחד שהוא בחיים אף כל שהוא בחיים יצא המת שאינו בחיים (ת"כ)

"ולפני עור לא תתן מכשול" - (ת"כ) לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו

"ויראת מאלהיך" - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו נאמר בו ויראת מאלהיך

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעשו עול במשפט" - מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה שהעול קרוי תועבה שנאמר (דברים כה) כי תועבת ה' וגו' כל עושה עול והתועבה קרויה שקץ וחרם שנ' (שם ז) ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו וגו'

"לא תשא פני דל" - (ת"כ) שלא תאמר עני הוא זה והעשיר חייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות

"ולא תהדר פני גדול" - שלא תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו עונש יש בדבר לכך נאמר ולא תהדר פני גדול

"בצדק תשפוט עמיתך" - כמשמעו ד"א הוי דן את חבירך לכף זכות (סנהדרין לב)

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תלך רכיל" - אומר אני, על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל, הולכי רגילה, אשפיומנ"ט (spy) בלע"ז. וראיה לדברי, שלא מצינו רכילות שאינו כתוב בלשון הליכה, כמו "לא תלך רכיל", (ירמיהו ו כח): "הולכי רכיל נחשת וברזל". ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, כגון (תהלים קא ה): "מלשני בסתר רעהו", (תהלים קכ ב): "לשון רמיה", (תהלים יב ד): "לשון מדברת גדולות". לכך אני אומר, שלשון רכיל לשון הולך ומרגל, שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום אחד מתחלפות זו בזו, בי"ת בפ"א ובוי"ו, גימ"ל בכ"ף וקו"ף, נו"ן בלמ"ד, ורי"ש וזי"ן בצד"י. וכן (שמואל ב יט כח): "וירגל בעבדך", רגל במרמה לומר עליי רעה, וכן (תהלים טו ג): "לא רגל על לשונו", וכן רוכל, הסוחר ומרגל אחר כל סחורה. וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים, על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל, לשון רוגל.

ותרגומו "לא תיכול קורצין", כמו (דניאל ג ח): "ואכלו קרציהון די יהודיא", "אכל ביה קורצא בי מלכא" (ברכות נח.), נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק, שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת, ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון (משלי ו יג): "קורץ בעיניו", שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן, שלא יבינו שאר השומעים:

"לא תעמד על דם רעך" - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו (תורת כהנים), כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו:

"אני ה'" - נאמן לשלם שכר, ונאמן להפרע:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תלך רכיל" - אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לה"ר הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק נקראים הולכי רכיל הולכי רגילה אשפיי"מנט בלע"ז וראיה לדברי שלא מצינו רכילות שאין כתוב בל' הליכה לא תלך רכיל הולכי רכיל נחשת וברזל (ירמיהו ו) ושאר לה"ר אין כתוב בו הליכה (תהלים קא) מלשני בסתר רעהו (שם קכ) לשון רמיה (שם יב) לשון מדברת גדולות לכך אני אומר שהל' הולך ומרגל שהכ"ף נחלפת בגימ"ל שכל האותיות שמוצאיהם ממקום א' מתחלפות זו בזו בי"ת בפ"א וגימ"ל בכ"ף וקו"ף בכ"ף ונו"ן בלמ"ד וזי"ן בצד"י וכן (ש"ב י"ט) וירגל בעבדך רגל במרמה לאמר עלי רעה וכן (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל ל' רוגל ותרגומו לא תיכול קורצין כמו (דניאל ג) ואכלו קורציהון די יהודאי אכל קורצא בי מלכא נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה והוא גמר חזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו) שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים

"לא תעמוד על דם רעך" - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו (ת"כ) כגון טובע בנהר וחיה או לסטים באים עליו

"אני ה'" - נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ולא תשא עליו חטא" - לא תלבין את פניו ברבים

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תקום" - (יומא כג) אמר לו השאילני מגלך אמר לו לאו למחר אמר לו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה ואיזו היא נטירה א"ל השאילני קרדומך אמר לו לאו למחר אמר לו השאילני מגלך אמר לו הא לך ואיני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה שנוטר האיבה בלבו אע"פ שאינו נוקם

"ואהבת לרעך כמוך" - (ת"כ) אר"ע זה כלל גדול בתורה

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"את חקתי תשמרו" - ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים וגו' חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר

"ובגד כלאים" - למה נאמר לפי שנא' (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו יכול לא ילבש גיזי צמר ואניצי פשתן ת"ל בגד מנין לרבות הלבדים ת"ל שעטנז דבר שהוא שוע טווי ונוז ואומר אני נוז לשון דבר הנמלל ושזור זה עם זה לחברו מישטי"ר (בלע"ז מ"ק יב) כמו חזיין לנאזי דאית בהון שאנו מפרשין ל' כמוש פלישטר"א ול' שעטנז פי' מנחם מחברת צמר ופשתים

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נחרפת לאיש" - מיועדת ומיוחדת לאיש ואיני יודע לו דמיון במקרא ובשפחה כנענית (קידושין ו) שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי שמותר בשפחה הכתוב מדבר

"והפדה לא נפדתה" - פדויה ואינה פדויה וסתם פדיון בכסף (ת"כ גיטין לט)

"או חפשה" - בשטר

"בקרת תהיה" - היא לוקה ולא הוא יש על ב"ד לבקר את הדבר שלא לחייבו מיתה כי לא חפשה ואין קידושיה קידושין גמורין ורבותינו (כריתות יא) למדו מכאן שמי שהוא במלקות יהא בקריאה שהדיינים המלקין קורין על הלוקה (דברים כח) אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ה' את מכותך וגו'

"כי לא חפשה" - (מכות כג) לפיכך אין חייב עליה מיתה שאין קידושיה קידושין הא אם חופשה קידושיה קידושין וחייב מיתה

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ונסלח לו מחטאתו אשר חטא" - (גיטין לט כריתות ט) לרבות את המזיד כשוגג

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וערלתם ערלתו" - ואטמתם אטימתו יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו

"שלש שנים יהיה לכם ערלים" - מאימתי מונה לו משעת נטיעתו (ת"כ) יכול אם הצניעו לאחר שלש שנים יהא מותר ת"ל יהיה בהוייתו יהא

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יהיה כל פריו קדש" - כמעשר שני שכתוב בו (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ וגו' קדש לה' מה מעשר שני אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים (קידושין כד) אלא בפדיון אף זה כן ודבר זה הלולים לה' הוא שנושאו שם לשבח ולהלל לשמים

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"להוסיף לכם תבואתו" - המצוה הזאת שתשמרו תהיה להוסיף לכם תבואתו שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות היה רע"א דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו

"אני ה'" - אני ה' המבטיח על כך ונאמן לשמור הבטחתי

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תאכלו על הדם" - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סנהדרין סג) אזהרה שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים ואזהרה לאוכל מבהמת חולין טרם שתצא נפשה ועוד הרבה

"לא תנחשו" - (סנהדרין סו) כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך

"לא תעוננו" - ל' עונות ושעות שאומר יום פלוני יפה להתחיל מלאכה שעה פלונית קשה לצאת

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תקיפו פאת ראשכם" - (מכות כ) זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו ונמצא הקף ראשו עגול סביב שעל אחורי אזניו עקרי שערו למעלה מצדעיו הרבה

"פאת זקנך" - (מכות כא) סוף הזקן וגבוליו והן חמש שתים בכל לחי ולחי למעלה אצל הראש שהוא רחב ויש בו שתי פאות ואחת למטה בסנטרו מקום חבור שני הלחיים יחד

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושרט לנפש" - כן דרכן של אמוריים להיות משרטין בשרם כשמת להם מת

"וכתבת קעקע" - (מכות כא) כתב המחוקה ושקוע שאינו נמחק לעולם שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם

"קעקע" - ל' (במדבר כה) והוקע אותם (שמואל ב כא) והוקענום תוחבין עץ בארץ ותולין אותם עליהם ונמצאו מחוקין ותחובין בקרקע פורפו"יינט בלע"ז

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תחלל את בתך להזנותה" - במוסר בתו פנויה לביאה שלא לשם קידושין

"ולא תזנה הארץ" - אם אתה עושה כן הארץ מזנה את פירותיה לעשותן במקום אחר ולא בארצכם וכה"א (ירמיהו ג) וימנעו רביבים וגו'

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ומקדשי תיראו" - (יבמות ה) לא יכנס לא במקלו ולא במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו ואע"פ שאני מזהירכם על המקדש את שבתותי תשמורו אין בנין בית המקדש דוחה שבת

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל תפנו אל האובות" - אזהרה לבעל אוב וידעוני (סנהדרין סה) בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו וידעוני מכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו והעצם מדבר

"אל תבקשו" - להיות עסוקים בם שאם תעסקו בם אתם מיטמאין לפני ואני מתעב אתכם

"אני ה' אלהיכם" - דעו את מי אתם מחליפין במי

פסוק לב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מפני שיבה תקום" - (ת"כ קידושין לב) יכול זקן אשמאי ת"ל זקן אין זקן אלא שקנה חכמה

"והדרת פני זקן" - איזהו הדור לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו לכך נאמר ויראת מאלהיך שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו שאין מכיר בו אלא הוא וכל דבר המסור ללב נא' בו ויראת מאלהיך

פסוק לג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תונו" - אונאת דברים לא תאמר לו אמש היית עובד ע"א ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה

פסוק לד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי גרים הייתם" - מום שבך אל תאמר לחברך

"אני ה' אלהיכם" - אלהיך ואלהיו אני

פסוק לה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תעשו עול במשפט" - אם לדין הרי כבר נא' לא תעשו עול במשפט ומהו משפט השנוי כאן היא המדה והמשקל והמשורה מלמד שהמודד נקרא דיין שאם שיקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וקרוי עול שנאוי ומשוקץ חרם ותועבה וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם

"במדה" - זו מדת הארץ (ב"מ סא בבא בתרא כט)

"במשקל" - כמשמעו

"ובמשורה" - היא מדת הלח

פסוק לו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אבני צדק" - הם המשקולות ששוקלין כנגדן

"איפה" - היא מדת היבש

"הין" - זו היא מדת הלח

"אשר הוצאתי אתכם" - על מנת כן ד"א אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ואני הנאמן להפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירים בהם