פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




(ויקרא יט יח): "לא תקם ולא תטר את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה'".

בפסוק ישנם שלושה חלקים; במאמר זה נסביר את הקשר בין שלושת החלקים.

א. לא תיקום ולא תיטור את בני עמךעריכה

החלק הראשון כולל שתי מצוות דומות, שכל אחת מהן ראויה לדף נפרד: איסור נקימה במעשה, ו איסור נטירה במחשבה.

ב. ואהבת לרעך כמוךעריכה

החלק השני כולל מצוה שגם היא ראויה לדף נפרד: מצוות אהבת הבריות.

על אהבת האדם לרעהו דיברו תָנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא "כלל גדול בתורה" (ר' עקיבא) או "כל התורה כולה על רגל אחת" (הלל הזקן). כלל זה גורס כי האדם יעניק לרעיו וסובביו את אותה אהבה שהוא מעניק לעצמו. חז"ל הכירו היטב את טבע האדם, וידעו שהוא אוהב את עצמו מעצם טבעו האגואיסטי. על כן הוא נדרש לאהוב את רעהו כפי שהוא אוהב את עצמו - לתקן את טבעו האגואיסטי, בדומה לבורא, שהוא "טוב ומיטיב לרעים ולטובים".

חז"ל לא הסתפקו בהדרכה כללית לאהבה, אלא גזרו מכך הלכות שונות ובהם להעניש חוטא באהבה ולא בשנאה ובנקמה (סנהדרין נב ב) ולבחור לאדם שראוי לעונש, עונש שיסבול בו פחות (פסחים עה א). חז"ל הורו לגבר לא לקדש אישה מבלי שראה אותה, למשל על ידי שליח, בגלל החשש שהיא תתגנה עליו ברגע שיראה אותה, והוא יפגע בה בניגוד לצו של ואהבת לרעך כמוך. (קידושין מא א).

(מתוך הערך אהבה בויקיפדיה)

ראו גם: אם "חייך קודמין", למה נאמר "כמוך"?

הקשר בין שני החלקים הראשוניםעריכה

1. שני החלקים הראשונים מציגים שני צדדים משלימים של היחס לאויבים: איסור להרע, ומצוה להיטיב. הפסוק משלי כה כא "אם רעב שנאך האכלהו לחם, ואם צמא השקהו מים" מסביר את הקשר בין "לא תיקום" לבין "ואהבת לרעך כמוך": התורה דורשת מאיתנו, לא רק להימנע מגרימת רעה לשונאינו, אלא גם להיטיב איתם ולעשות איתם חסד, כמו שהיינו רוצים שיעשו איתנו אם היינו במצבם. הפסוק הבא (משלי כה כב): "כי גחלים אתה חתה על ראשו..." מסביר את התועלת במצווה זאת: כשאדם מיטיב לשונאו, הוא כבר לא מושפל - הוא חזק, וכל רגשות ההשפלה והכעס עוברים ממנו על ראשו של השונא.

2. בנוסף לכך, החלק הראשון עשוי לעזור לנו להבין את מהות האהבה שמדובר עליה בחלק השני: האהבה שלנו לזולת צריכה להיות ברמה כזאת, שלא נרצה לנקום בהם אם הם הרעו לנו, בדיוק כמו שאיננו נוקמים בעצמנו; למשל, כאשר אנחנו חותכים ירקות, ויד ימין חותכת בטעות את יד שמאל, מובן שיד שמאל לא "תנקום" ותחתוך את יד ימין. כך צריכה להיות האהבה שלנו לזולת - אהבה היוצרת תחושה של אחדות, שכולנו חלקים מגוף אחד גדול שנקרא "עם ישראל", ולכן אין מקום לנקמה ונטירה.

ג. אני ה'עריכה

החלק השלישי מקשר את שתי המצוות שבין אדם לחברו ליחסים שבין אדם למקום. ישנן כמה דרכים להסביר את הקשר בין החלקים:

1. על פי הפסוק(משלי כ כב): "אל תאמר אשלמה רע, קוה לה' וישע לך" : בדרך-כלל, אדם רוצה לנקום – לשלם רע למי שהרע לו - כדי להרתיע את אויבו או אויבים פוטנציאליים נוספים. אולם, מי שיודע את ה', לא חושב על נקמה כפתרון, אלא הוא פונה אל ה' ומבקש ממנו עזרה, וגם העזרה שהוא מבקש היא לא שלילית (שיעניש את האויב) אלא חיובית - שיושיע אותו מאויבו (ראו פירושים שונים לפסוק זה ).

2. על פי סיום הפסוק שהובא למעלה(משלי כה כב): "וה' ישלם לך": ה' מבטיח, שמי שיקיים את מצוותיו וייטיב לשונאיו, יזכה לתשלום - תשלום חומרי (שלא יפסיד שום דבר מכך שהאכיל את שונאו), או תשלום רוחני (שיפור מצב-הרוח, שיפור המעמד והכבוד).


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:איך להתייחס לאנשים שעשו לנו רע

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/hyxs_loyvim