מ"ג דברים טז יח
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דַּיָּינִין וּפוּרְעָנִין תְּמַנֵּי לָךְ בְּכָל קִרְוָךְ דַּייָ אֱלָהָךְ יָהֵיב לָךְ לְשִׁבְטָךְ וִידִינוּן יָת עַמָּא דִּין דִּקְשׁוֹט׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דַּיָּנִין קְשׁוּטִין וְסַרְכִין אַלִּימִין תְּמַנּוּן לְכוֹן בְּכָל קִירְוֵיכוֹן דַּיְיָ אֱלָהָכוֹן יָהִיב לְכוֹן לְשִׁבְטֵיכוֹן וִידוּנוּן יַת עַמָּא דִּין קְשׁוֹט: |
רש"י (כל הפרק)
"שופטים ושוטרים" - שופטים דיינין הפוסקים את הדין
"ושוטרים" - (סנהדרין טז) הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט
"בכל שעריך" - (ת"כ) בכל עיר ועיר
"לשבטיך" - מוסב על תתן לך שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך
"לשבטיך" - מלמד שמושיבין דיינין לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר
"ושפטו את העם וגו'" - מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק
מפרשי רש"י
ויש מפרשים (ראב"ע כאן), כי השופט אין לו כח וממשלה על בעלי הדינין, נמצא לדבריהם השוטר יותר חשוב מן השופט. וזה אינו, דאחר שהם שופטים, אם כן חשובים הם, שאין ממנין שופטים אלא שיש לו המדות החשובות הנזכרים בפרשת דברים (לעיל א, טו) "אנשים חכמים וידועים", ואם כן למה לא היה להם הממשלה לרדות. אלא על כרחך השוטר הוא שליח הדיינין, שאין כבוד לבית דין שהם ירדו המסרבים, ולכך יש להם שוטרים הכופתים במקל ורצועה. ועוד, בהדיא אמרינן בפרק כהן משוח (סוטה דף מב.) 'מה שוטר ממונה אחר עליו', והוא השופט:
[יח] בכל שעריך בכל עיר ועיר. לא כמו "מזוזת ביתך ובשעריך" (לעיל ו, ט), דלא שייך בזה "אשר ה' נותן לך", דאין השערים נתונים, דמה יש בשערים שאמר עליהם "אשר ה' אלקיך נותן לך", אלא פירושו 'בכל עיר ועיר', וזה שייך בו "אשר ה' אלקיך נותן לך":
[יט] מוסב על תתן לך. דאין לפרש כמשמעו, דלא היו הערים נתונים לשבטים, אלא נתן הארץ בכללה לישראל, והם חלקו את הערים לשבטים, אבל עיקר הנתינה לא היה לשבטים וכו'. ועוד, דלמה צריך למכתב כלל "לשבטיך", דכיון דכתיב "אשר ה' אלקיך נותן לך", למה לי למכתב "לשבטיך", אלא 'מוסב וכו:
והרא"ם פירש דהוו כאילו חסר וי"ו מן "בכל שעריך", וכאילו כתב 'לשבטיך ובכל שעריך'. ואין צריך לומר כך, דודאי אף על גב ד"לשבטיך" מוסב על "תתן לך", לא זז התיבה ממקומה. ואדרבה, יחסר וי"ו ד"לשבטיך", דהוי כאילו [כתיב] 'תתן לך בכל שעריך ובכל שבטיך', רק שלא נכתבה הוי"ו, דאם כן הייתי אומר כי סדר המקרא כן, תחלה ממנין בכל עיר ועיר, ואחר כך לשבטיך, שכן משמע 'ובכל שבטיך', וזה אינו, דממנין תחילה לשבטיך, [ש]בית דין החשוב יותר בוררין תחלה. ולפיכך פירש רש"י דפירושו 'תתן לך לשבטיך ובכל שעריך', וזה מפני דודאי יש למנות תחלה בית דין לשבט, שבוררין בית דין החשוב והגדול. והא דלא כתב 'לשבטיך ובכל שעריך', דזה אינו, אף על גב שהיו ממנין תחלה בית דין השבט, בית דין עיר ועיר היו עיקר המשפט, רק שאם היו צריכין לשאול, או שהיה מסתלק מבית דין שבעירם ללכת לבית דין הגדול, היה רשאי. מכל מקום בית דין של עיר ועיר הם עיקר המשפט, ופשוט הוא:
ואם תאמר, אחר שהיו ממנין בית דין בכל עיר ועיר, למה היה למנות בית דין לכל שבט ושבט. תירץ הרמב"ן, דאין אחד יכול לכוף את חבירו לדין רק בפני בית דין שבעירם (סנהדרין דף לא:). ואפילו שני בעלי דינים והם בעיר אחרת, יכול לומר כל אחד לבית דין שבעירם נלך. אבל בית דין של שבט יכול לדון את כל השבט ולכוף אותם, אפילו היו הנדונים בעירם, יכול לומר כל אחד לבית דין הגדול של שבט אני אלך. וכן אם נסתפקו בית דין של העיירות, הולכים לשאול את בית דין השבט. וכדרך שהיו סנהדרין לתקן כל ישראל, כך היה בית דין של שבט לתקן לאותו השבט מה שהיו צריכין. ויראה גם כן, שאם הנתבע תלמיד חכם יותר מן דייני העיר, שאין יכול התובע לכוף אותו לדון לפני דיין הקטן ממנו, ויהיה צריך לתבוע אותו לפני דיין השבט, דיותר גדול:
[כ] מנה דיינים מומחים. אין לפרש דילפינן דאתא למנות דיינין מומחין, דאי כמשמעו, כבר כתיב (פסוק יט) "לא תטה משפט", דהא שפיר יש לומר דאתא לומר דיש עשה ולא תעשה בדבר. אלא מפני שכתוב "ושפטו" בלשון נסתר, והוי למכתב בלשון נוכח 'תשפטו משפט צדק', כמו שהוא כל הפרשה. אלא דהכי קאמר, מנה דיינים מומחין, כדי שהם יהיו שופטים משפט צדק. ועכשיו שפיר לשון נסתר, דהא קרא קאמר למי שממנה דיינים - שיהיה ממנה דיינים מומחין כדי שישפטו משפט צדק:
אבל בספרי אמרינן "ושפטו העם משפט צדק", והלא כבר כתיב "לא תטה משפט", אלא מנה דיינים מומחין. וקשיא, שמא תרוייהו לדיינים אתא, חד לעשה וחד ללא תעשה (קושית הרא"ם). ונראה דהכא פירושו, דהוי למכתב "ושפטו את העם" בלחוד, ולא הוי למכתב כלל "משפט צדק", דהא כבר הוזהר על שלא יטה משפט, ואם כן "ושפטו את העם" רוצה לומר שישפוט משפט שהוא אמת. ולפיכך צריך לומר דרוצה לומר מנה דיינים מומחין, והשתא צריך קרא שפיר - למדרש שיהיו ממנים דיינים מומחים שישפטו משפט אמת, דאם ימנו דיינים שאינם מומחים, אף על גב דודאי לא יטה משפט, שיעשה לפי חכמתו ודעתו, ואין זה בכלל "לא תטה משפט", ואף כי טועה - הרי הוא דן לפי ראות עיניו, מכל מקום מצוה היא שלא לעשות כך, אלא מצוה לשפוט צדק ולא בטעות. ועל כרחך הך מצוה למנות דיינים מומחים, כדי שידונו דין צדק. ופירוש זה נכון וברור, דדרשה דספרי כהוגן הוא:
רמב"ן (כל הפרק)
"וטעם לשבטיך" - מוסב על תתן לך מלמד שמושיבים ב"ד בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר לשון רש"י וכן במסכת סנהדרין (טז) ולא ידעתי פירוש דבר זה כי כיון שמנינו ב"ד בכל עיר ועיר הרי בתי דינין רבים בכל שבט ושבט אולי בא לומר שאם היתה עיר אחת לשני שבטים כירושלים שיש בה חלק ליהודה ובנימין שיושיב בה שני בתי דינים וכך העלו בפרק חלק (שם קיא) שחולקים עיר אחת לשני שבטים וכן ירושלים היתה ליהודה ובנימין ויתכן לפרש שחייב הכתוב למנות ב"ד על כל השבט והוא ישפוט את כולם ואחרי כן נמנה ב"ד בכל עיר ועיר שישפוט את העיר ואע"פ שכולם שוים במנין שהם כ"ג בדיני נפשות וג' בדיני ממונות אבל הגדולים שבהם בחכמה יתמנו על כל השבט ותחתיהם לכל עיר ועיר ואין בעלי הדין יכולין לכוף זה את זה לדון אלא בפני ב"ד שבעירם לא בפני ב"ד שבעיר אחרת ואפילו היו שני בעלי הדין בעיר אחרת יכול לומר נלך לפני ב"ד שבעירנו אבל ב"ד השבט יכול לכוף כל אנשי שבטו לדון לפניו ואפילו היו הנדונים בעירם יכול לומר לב"ד הגדול של שבט אזילנא וכן אם נסתפקו בתי דינין של עיירות יבאו לפני ב"ד הגדול של שבט וישאלו כדרך שסנהדרי גדולה ממונה על כל בתי דינין של כל ישראל כך יהא ב"ד אחד ממונה על כל שבט ושבט ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על שבט שלהם גוזרין ומתקנין והיא לשבט כגזרת סנהדרי גדולה על כל ישראל וזה הב"ד הוא המוזכר במסכת הוריות (ה) ששנינו בו הורו בית דין של אחד מן השבטים ועשה אותו השבט על פיהם אותו השבט חייב ושאר השבטים פטורים וכו' ועל דרך הפשט שיעור הכתוב שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך בכל שעריך יאמר שיתנו שופטים לשבטיהם והם ישפטו בכל שעריהם ושופט השבט ישפוט בכל שעריו
דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)
ראו גם אברבנאל על דברים פרשת שופטים.
ראוי שנדע, שבכל עיר ועיר שהיו בה ק"כ מישראל, היה בית דין של כ"ג לשפוט דיני נפשות, ובית דין של שלש לשפוט דיני ממונות. ובירושלים היו שני בתי דינים של כ"ג, ועוד היה שם בית דין הגדול של ע"א שהיה יושב תמיד בלשכת הגזית. ובערים הקטנות, שלא היו בהם ק"כ איש, לא היה בית דין של כ"ג, אבל היו שמה שלשה שופטים בלבד.
ועל הבתי דינים שהיו בכל עיר ועיר, שהיא המדרגה הראשונה מהנהגת העם האנושית, אמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", שהשופטים הם הדיינים הפוסקים את הדינים, אם בדיני נפשות בית דין של כ"ג, ואם בדיני ממונות בית דין של שלשה, או שלשה שופטים בלבד בעיירות הקטנות כמו שזכרתי, והשוטרים הם הרודים בעם העושים במלאכה להכריח את האנשים שיקיימו המשפט הפסוק מהשופטים.
ואמנם, אמרו אחרי זה "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", פירשו בו חז"ל בהוריות ופרק דיני ממונות ובספרי, שמלבד השופטים שהיו ממונים בכל עיר ועיר, עוד היה בית דין אחר כולל לכל השבט, והיו אם כן שם שופטים פרטיים בכל עיר ועיר, ושופטים כוללים בכל שבט, שהיו יכולים לכוף כל אנשי שבטו. ואם נסתפק דבר לבית דין העיר, ילך לפני בית דין השבט שלו לשאלו, ואם הוצרכו לתקן ולגזור דבר על כל השבט שלהם, גוזרים ומתקנים. והנה, סמכו זה לאמרו "לשבטיך". ובית דין הגדול שבירושלים היה למעלה מכלם, וכולל לכל השבטים כמו שכתב הרמב"ן.
אבל לפי הפשט, אין לנו כי אם בתי דינין של הערים ובית דין הגדול אשר בירושלים, ואם היה ב"ד אחר כולל לכל שבט היה ראוי גם כן שיאמר "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך", ויצוה שילכו לשאול בדבר המופלא את פי בית-דין השבט, אבל זה כלו לא נמצא בכתוב, כי אם שני הבתי דינים בלבד, אם הבית דין הראשון אשר בשערים באמרו "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", ,והבית דין הגדול אשר בירושלים. ואמנם, למה אמר "נותן לך לשבטיך", אחרי שאמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך" - וזהו להעיר על (שתי) [שלש] כוונות :
1. האחת שהיא מצות השופטים כבר באה בתורה (פרשת משפטים) "עד האלהים יבא דבר שניהם", שהיה מצוה לישראל שיהיו להם שופטים; ובסדר אלה הדברים זכר מרע"ה שהוא צוה לישראל שימנו השופטים, כמו שאמר "הבו לכס אנשים חכמים ונבונים" וגו'. והנה, ישראל לא רצו אז למנותם, אבל רצו שהוא עליו השלום ימנה אותם, כמו שאמר "ותענו אותי ו תאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות", כלומר, טוב הוא שהדבר שדברת כן תעשה אותו אתה כי לך יאות 'למנותם לא לנו, כמו שפירשתי. והוצרך מרע"ה למנותם כמו שנאמר "ואקח את ראשי שבטיכם... ואתן אותם ראשים עליכם... ואצוה את שופטיכם...". ולפי שלא יחשבו ישראל שכן יהיה תמיד, רוצה לומר שהנביא הוא אשר בכל דור ודור ימנה את השופטים אשר בכל עיר ועיר, כי הוא אשר ידע בנבואתו מי הוא הראוי לשפוט, לכן הודיעם שלא יהיה כך, אבל יהיו בעצמם שהם ימנו את שופטיהם, לפי שמנוי השופטים מסר השם יתברך לשבטים, לא לנביא הדור. וענין משה במינוי השופטים היה להוראת שעה, אבל לדורות לא רצה שיהיה זה על פי נביא, כי יהיה זה אליו טורח מופלג למנות שופטים בכל ערי ישראל, גם כי תסתלק הנבואה ולא יישאר מי שימנו אותם, ולכן מסר זה לשבטים. וזהו אמרו "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", יחזור למינוי הנזכר, שכל שבט ימנה השופטים היותר חכמים ויראי אלהים שיהיו בשבטים בכל עיר ועיר מאותו שבט. זוהי הכונה הראשונה.
2. והכונה השנית היא, שתראה שמינוי השופטים:
- יש מלכיות שהוא מתחת יד המלך, כי הוא אשר יצווה "בעיר פלוני יהיו השנה הזאת שופטים פלוני ופלוני", וכן בכל שאר הערים, כי להיות .המלך ראש המשפט, הנה הוא מסדר האברים אשר תחתיו, שהם השופטים. והוא הדת והמנהג בכל מלכות קשט"ילייא ואר"גונה ,ומלכות נאפו"ליש.
- ויש ארצות שמינוי השופטים הוא מסור בידי עם הארץ, שהמה ימנו עליהם השופטים והשוטרים שיראו בעיניהם יותר הגונים בכל שנה ושנה, ואין למלך בזה דבר. וכן הוא המנהג בקצת ארצות ספרד ובצרפת וכל ארץ המערב.
והנה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו, אבל שהעם ימנו אותם, רוצה לומר, שכל שבט ושבט ימנה את .השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. ועל זה אמר "אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך", רוצה לומר, שהן אלהיך נתן מינוי השופטים לשבטיך, שהם ימנו אותם בשעריהם, לא המלך.
3. והכונה השלישית היא להגיד, שכאשר יקרה בעיר אחת שיהיו בה שני שבטים, שישימו בה שופטים מכל שבט ושבט, באופן שכל אדם יבא לפני שופט שבטו. ולכן היו בירושלים שני בתי דינים של כ"ג, אחד מהם היה יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה, לפי שהיתה ירושלים לשבט יהודה ולשבט בנימין. ולזה אמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך". ואמנם, השופטים האלה שהיו בשערים, אם היה מינוים מידי שנה בשנה, או משלוש שנים לשלוש שנים, או היה האדם הממונה לשופט נוהג מינויו כל ימי חייו - הנה זה לא נתפרש בכתוב. וחז"ל אמרו דרך כלל, פרק קמא דכריתות והוריות, וכתובות (דף ק"ב) פרק הנושא, שכל המנויים שבישראל היה לאדם כל ימי חייו, והיו ירושה גם כן לבניו בהיותם טובים וישרים במעגלותם.
וביאר כאן מה יהיה אומנות השופטים ההם אשר יהיו בשערים באמרו "ושפטו את העם משפט צדק". וכבר פירש רש"י (דברים מ"ו ט"ז) והיא האמת, שאין זו מצווה לשופטים, אבל הוא הגדת תכלית מנויים ומעשיהם, כי הוא לשפוט את העם משפט צדק. וביאר הרב רבינו ניסים בשלמות גדול זה המאמר, והוא, שיש בענין המשפט ב' בחינות:
- הא' להעניש את הרשע כפי המשפט הצודק על התורה לא פחות ולא יותר,
- והב' שפעמים צריך שלא יעניש כפי המשפט האמתי כי אם כפי הצורך לתקון המדיני וצורך השעה.
והשם יתברך ייחד לכל אחד מאלה הענינים והבחינות כת אחת:
- וצוה שכת השופטין הראשונים יהיה עניינם בשערים לשפוט צדק והמשפט הברור והאמתי בדין התורה והוא הצדק המונח בדת מבלי שיטו ממנו ימין ושמאל, כי בזה כחן בלבד. ותכלית מינויין אינו עובר מזה, רוצה לומר מלשפוט כפי הדת והצדק המוגבל בה. וזהו אמרו "ושפטו את העם משפט צדק", כי הם לא יעברו מגבול הצדק ולא ישנו בו דבר אף שהיה מן הראוי כפי צורך השעה.
- ואמנם, הבחינה השנית מהמשפט, שהוא בדין ושלא כדין, לא לעבור על דבר תורה כי אם לפי שהשעה צריכה לכך, מסרו הקדוש ברוך הוא, לדעת הרב הנזכר, למלך. ולדעתי איננו כן, כי אם שהוא היה מסור לבית דין הגדול, כמו שיתבאר אחר זה.
הנה אם כן, אמרו "ושפטו את העם משפט צדק" הוא ביאור היכולת הניתן אל השופטים היושבים בשערים.
מדרש ספרי (כל הפרק)
א.
שופטים ושטרים תתן לך . (סנהדרין טז) מנין שממנים ב"ד לכל ישראל? ת"ל שופטים תתן לך . ומנין שממנים שוטרים לכל ישראל? ת"ל שוטרים תתן לך .
רבי יהודה אומר, מנין שממנים אחד על גבי כולם? תלמוד לומר תתן לך , ואומר, [ והנה אמריהו כהן הראש עליכם ] ושטרים הלוים לפניכם (דה"ב יט).
ומנין שממנים ב"ד לכל עיר ועיר? תלמוד לומר שופטים בכל שעריך . ומנין שממנים שוטרים לכל עיר ועיר? תלמוד לומר ושוטרים לשעריך .
ומנין שממנים ב"ד לכל שבט ושבט? ת"ל ושופטים לשבטיך . ומנין שממנים שוטרים לכל שבט ושבט? ת"ל ושוטרים לשבטיך .
רשב"ג אומר, לשבטיך , ושפטו - מצוה לכל שבט ושבט להיות דן את שבטו.
ושפטו את העם . בעל כרחם.
מלבי"ם - התורה והמצוה
א.
שופטים שוטרים תתן לך . כבר נזכר שצריך שיהיה להם ב"ד, כמ"ש והגישו אדוניו אל האלהים , ונתן בפלילים , עד האלהים יבא דבר שניהם . רק לא באר איכות וכמות התמנותם, ובארו פה. וכבר פי' הרמב"ן, ששעור הכתוב (=כוונת הכתוב) - שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך, בכל שעריך.
וממ"ש תתן לך , שמדבר אל כלל הכנסיה. היינו שיהיו סנהדרי גדולה הממונים על כלל ישראל שישבו בלשכת הגזית, כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וקמת ועלית וכו' , ואל השופט אשר יהיה בימים ההם .
ור' יהודה הוציא מלשון תתן לך , שאחד ממונה על כולם. ופי' התוס' סנהדרין טז ע"ב ד"ה "אחד" - שהוא המופלא שבב"ד, ולא היה ממנין סנהדרין. ונראה שר"י לשטתו, שס"ל שסנהדרין שבעים, ואין משה מן המנין (כמ"ש בסנהדרין יז). וי"ל שמדייק מ"ש תתן לך , ואין עושין אלא ע"פ ב"ד של סנהדרי גדולה. ומי עושה סנהדרי גדולה? בהכרח א' ממונה על כולם והוא ממנה סנהדרי גדולה. ומביא ראיה ממ"ש (דה"ב יט) והנה אמריהו כהן הראש . כן נראה להגיה. ואגב מביא סוף הפסוק, לענין שצריך שוטרים.
ואמר עוד " לשבטיך ", שיהיה ב"ד מיוחד לכל שבט. ונפקא מינה שאם נחלקה עיר אחת לב' שבטים כמו ירושלים, צריך ב"ד מיוחד להשבט. והוא כר' יוחנן בסנהדרין קיא ע"ב, שחולקים עיר אחת לב' שבטים. ופי' הרמב"ן, שאעפ"י שיש ב"ד בכל עיר, ב"ד של השבט יש לו דין ב"ד הגדול לאותו שבט, ויכולים לכוף הבעלי דין שיעמדו לפניהם. וכבר מוזכר בהוריות, דינים מיוחדים בשבט שעשה עפ"י הוראת בית דינו.
וממ"ש בכל שעריך , מבואר שצריך להעמיד שופטים בכל עיר ועיר. ואחר שאמר שופטים ושוטרים , מבואר שה"ה שהשוטרים יהיו בין לסנהדרי גדולה, בין לסנהדרי השבט, בין לשופטי עיר ועיר.
ובפי' " שוטרים ", פירש הראב"ע שהם הפרנסים המושלים, כמו אם תשים משטרו בארץ (איוב לח). והם הנותנים כח להשופטים לכוף את בע"ד לקיים משפטיהם. וי"מ שהם הנערים העומדים על הדיינים, בעלי מקל ורצועה, וכ"כ הרמב"ם והטור.
ורשב"ג מדייק, שהיל"ל "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטיך", ולמה כתב מלת " לשבטיך " לבסוף? שהוא ללמד שנפרש, כאלו כתיב "ושפטו את העם לשבטיך”, שמצוה מיוחדת על כל השבט לדון את שבטו, ושיוכל לשפטם בע"כ כנ"ל.
וכ"ז מובא בסנהדרין טז ע"ב.