מ"ג ויקרא יט טז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא תֵיכוֹל קוּרְצִין בְּעַמָּךְ לָא תְקוּם עַל דְּמָא דְּחַבְרָךְ אֲנָא יְיָ׃
ירושלמי (יונתן):
לָא תֶהֱווֹן אָזְלִין בָּתַר לִישַׁן תְּלִיתָאֵי דְהוּא קְשֵׁי הֵי כְּחַרְבָּא דִקְטַל מִן תְּרֵין חוּרְפוֹי לְמֵיכוּל קוּרְצִין לִמְעִיקָא לְבַר עַמָךְ לָא תִמְנַע זְכוּ דְחַבְרָךְ לְמִסְהֲדָא עֲלוֹי בְּדִינָא אֲנָא יְיָ:
ירושלמי (קטעים):
עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לָא תֶהֱווּן בָּתַר לִישְׁנָא תְּלִיתַיָא עַל חַבְרֵיכוֹן וְלָא תִשְׁתּוֹק אִידְמָא דְחַבְרָךְ בִּזְמַן דְאַתְּ יָדַע קְשׁוֹט בְּדִינָא כְּדֵין אָמַר יְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תלך רכיל" - אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לה"ר הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק נקראים הולכי רכיל הולכי רגילה אשפיי"מנט בלע"ז וראיה לדברי שלא מצינו רכילות שאין כתוב בל' הליכה לא תלך רכיל הולכי רכיל נחשת וברזל (ירמיהו ו) ושאר לה"ר אין כתוב בו הליכה (תהלים קא) מלשני בסתר רעהו (שם קכ) לשון רמיה (שם יב) לשון מדברת גדולות לכך אני אומר שהל' הולך ומרגל שהכ"ף נחלפת בגימ"ל שכל האותיות שמוצאיהם ממקום א' מתחלפות זו בזו בי"ת בפ"א וגימ"ל בכ"ף וקו"ף בכ"ף ונו"ן בלמ"ד וזי"ן בצד"י וכן (ש"ב י"ט) וירגל בעבדך רגל במרמה לאמר עלי רעה וכן (תהלים טו) לא רגל על לשונו וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל ל' רוגל ותרגומו לא תיכול קורצין כמו (דניאל ג) ואכלו קורציהון די יהודאי אכל קורצא בי מלכא נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה והוא גמר חזוק שדבריו מקויימים ומעמידם על האמת ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין לשון קורץ בעיניו (משלי ו) שכן דרך כל הולכי רכיל לקרוץ בעיניהם ולרמוז דברי רכילותן שלא יבינו שאר השומעים

"לא תעמוד על דם רעך" - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו (ת"כ) כגון טובע בנהר וחיה או לסטים באים עליו

"אני ה'" - נאמן לשלם שכר ונאמן להפרע

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

לֹא תֵלֵךְ רָכִיל – אֲנִי אוֹמֵר: עַל שֵׁם שֶׁכָּל מְשַׁלְּחֵי מְדָנִים וּמְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע הוֹלְכִים בְּבָתֵּי רֵעֵיהֶם, לְרַגֵּל מַה יִּרְאוּ רַע אוֹ מַה יִּשְׁמְעוּ רַע לְסַפֵּר בַּשּׁוּק, נִקְרָאִים הוֹלְכֵי רָכִיל, הוֹלְכֵי רְגִילָה, אישפיימינ"ט [espiement = ריגול‏[2]] בְּלַעַז. וּרְאָיָה לִדְבָרַי, שֶׁלֹּא מָצִינוּ רְכִילוּת שֶׁאֵין כָּתוּב בְּלָשׁוֹן הֲלִיכָה: לֹא תֵלֵךְ רָכִיל, "הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (ירמיהו ו,כח). וּשְׁאָר לָשׁוֹן הָרָע אֵין כָּתוּב בּוֹ הֲלִיכָה: "מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ" (תהלים קא,ה); "לָשׁוֹן רְמִיָּה" (תהלים קכ,ב-ג); "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת" (תהלים יב,ד). לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, שֶׁלְּשׁוֹן "רָכִיל" – לְשׁוֹן 'הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל', שֶׁהַכָּ"ף נֶחֱלֶפֶת בַּגִּימֶ"ל; שֶׁכָּל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמּוֹצָאֵיהֶם מִמָּקוֹם אֶחָד מִתְחַלְּפוֹת זוֹ בְּזוֹ: בֵּי"ת בְּפֵ"א וּבְוָי"ו, גִּימֶ"ל בְּכָ"ף וְקוֹ"ף, נוּ"ן בְּלָמֶ"ד, וְרֵי"שׁ וְזַיִ"ן בְּצָדֵ"י. וְכֵן: "וַיְרַגֵּל בְּעַבְדְּךָ" (שמ"ב יט,כח), רָגַל בְּמִרְמָה לוֹמַר עָלַי רָעָה; וְכֵן: "לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ" (תהלים טו,ג). וְכֵן רוֹכֵל הַסּוֹחֵר וּמְרַגֵּל אַחַר כָּל סְחוֹרָה, וְכָל הַמּוֹכֵר בְּשָׂמִים לְהִתְקַשֵּׁט בָּהֶם הַנָּשִׁים, עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזֵּר תָּמִיד בָּעֲיָּרוֹת – נִקְרָא רוֹכֵל, לְשׁוֹן רוֹגֵל. וְתַרְגּוּמוֹ: "לָא תֵיכוּל קוּרְצִין", כְּמוֹ: "וַאֲכַלוּ קָרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא" (דניאל|ג,ח); אֲכַל בֵּיהּ קֻרְצָא בֵּי מַלְכָּא (ברכות נ"ח ע"א); נִרְאֶה בְּעֵינַי, שֶׁהָיָה מִשְׁפָּטָם לֶאֱכֹל בְּבֵית הַמְּקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם שׁוּם הַלְעָטָה, וְהוּא גְּמַר חִזּוּק שֶׁדְּבָרָיו מְקֻיָּמִים וְיַעֲמִידֵם עַל הָאֱמֶת. וְאוֹתָהּ הַלְעָטָה נִקְרֵאת אֲכִילַת קוּרְצִין, לְשׁוֹן "קֹרֵץ בְּעֵינָיו" (משלי ו,יג); שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ כָּל הוֹלְכֵי רָכִיל לִקְרֹץ בְּעֵינֵיהֶם וְלִרְמֹז דִּבְרֵי רְכִילוּתָן, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שְׁאָר הַשּׁוֹמְעִים.
לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ – לִרְאוֹת בְּמִיתָתוֹ וְאַתָּה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ, כְּגוֹן טוֹבֵעַ בַּנָּהָר, וְחַיָּה אוֹ לִסְטִים בָּאִים עָלָיו.
אֲנִי ה' – נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר, וְנֶאֱמָן לְהִפָּרַע.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תלך רכיל: המחזר בעיירות, מהלך לומר לשון הרע מזה אל זה, ותרגום לא תיכול קורצין לא תכריז רכילות וכן בדניאל אכלו קורציהון דיהודאי הכריזו, וכן ירעם משמים מתורגם אכלי מן שמייא, לשון השמעת קול:
לא תעמוד על דם רעך: לא תעמוד מנגד אלא ניתן להצילו בנפשו של רודף:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"רכיל" - כמו (יחזקאל כו יב): "רכולתך", (שיר השירים ג ו): "מכל אבקת רוכל", והטעם - המלשין, כי הרוכל מעתיק, יקנה מזה וימכור לזה, והרכיל יגלה לזה מה ששמע מזה.

"לא תעמד על דם רעך" - שלא יתחבר עם אנשי דמים.

וידוע כי כמה נרצחו ונהרגו בעבור המלשינות, ודואג האדומי לעד.

וטעם "אני ה'" - רואה מה שאתה עושה בסתר.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תלך רכיל בעמך" - אומר אני, על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבית ריעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים "הולכי רכיל", "הולכי רגילה" וכו'.

וכן תרגם אונקלוס: "לא תיכול קורצין", (דניאל ג ח): "אכלו קרציהון דיהודאי", (בבא מציעא פו.): "אכלו קורצא בי מלכא". נראה בעיני שהיה משפטם לאכול בבית המקבל דבריהם שום הלעטה, והוא גמר חזוק, שדבריו מקויימים ויעמידם על האמת. ואותה הלעטה נקראת אכילת קורצין, לשון (משלי ו יג): "קורץ בעיניו", שכן דרך הולך רכיל לקרוץ בעיניו ולרמוז דברי רכילות שלא יבינו השומעים; כל זה לשון הרב.

ואין במה שפירש בתרגום הזה טעם או ריח, כי השומע מן הרכיל לא ישבע לו שיאמין דבריו ולא יתן לו אות ומופת, גם המלשין עבד אל אדוניו לא יבטיחנו האדון שישמע אליו, ומה טעם לאכילה הזאת?

ונבוכדנאצר, בהודאת הצדיקים עשה מה שעשה, לא האכילם למלשינים ולא נשבע להם וגם לא האמין להם, אבל שאל (דניאל ג יד): "הצדא שדרך מישך וגו'", וציווה שישתחוו מכאן ואילך, והיה מעביר על מה שעברו.

ודריוש לא היה מאכיל לו למלשיני דניאל רק לענה וראש, וכתוב בהן (דניאל ו): "די אכלו קרצוהי די דניאל".

ואפילו אם אמת הדבר שיעשה כן בזמנים ההם, אחר שהכתוב אמר "לא תלך רכיל בעמך", למה יזכיר אונקלוס מנהג השטות ההוא ואין לאזהרה ענין בו?

אבל עיקר לשון הארמית בכאן איננו אלא לשון השמעת קול, והוא מורגל בדברי חכמים (בבא בתרא ה.): "ועיזא לאו אכלויי מכלו ליה ולאו גברא בעי לאכלויי", ותרגם יונתן:

וכן במקומות רבים. והנה הוא לשון כל משמיע קול שיודיע חפצו בלא חתוך מלות, ולכן יאמר כן (בגמ' שם) בצועק לעזים הנכנסות בשדה, ויתרגם כן השורק והנוהם והצועק.

ודרך הרכילים לבא ברבים או לפני המושל, וינהמו בגרונם ויקרצו בעיניהם לרמוז כי שמעו דברים עד שיפצרו בהם ויגידו אותן, על כן נקראים "אוכלי קורצין", נוהמים ברמזים.

ואונקלוס תרגם רכילות ענינו וכן שמו בלשון הארמית, ולא חשש לפרש לשון הכתוב, וכן דרכו תמיד, כי להבין הענין הוא מתכוין. אבל בלשון הקודש היו קורין אותם "הולכי רכיל", מן (שיר השירים ג ו): "אבקת רוכל", (יחזקאל כו יב): "רכלתך", כי הרוכל הולך כל היום קונה מכאן ומכאן והולך ומוכר במקומות אחרים בכאן ובכאן כמו שמזכירין חכמים (משנה מעשרות ב ג): "רוכלין המחזירין בעיירות".

וזה טעם "בעמך", כי הוא הולך ברבים. ולהבדיל בין שניהם היה שם זה "רוכל" פועל ושם זה "רכיל" שם תואר בעצמו, כמו "סריס", "נזיר", ירמוז השם כי בנפשו הוא ועליו תשוב.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

לא תלך רכיל וגו'. קדמו רז"ל בספר הזוהר הקדוש ודקדקו כפל הדברים, תלך, רכיל, כי אחת הנה, ואמרו דרך סוד יעיין שם דבריהם באדרא (פ' נשא קכח א) ולפי פשט הכתוב נראה שיכוין לומר שלא יגרום הוא הרכילות הנעשה מהזולת על ידו, הא כיצד שלא יגלה דברים אפילו למי שאין בהם רכילות במקום שיש לחוש שהשומעים יוליכו הדברים ונמצא הוא הוליך רכילות זו שרכלו האמצעים. ולדרך זה ידוייק אומרו בעמך, פירוש באמצעות עמך אתה מוליך רכיל שאומרים הדברים בפניהם ומתגלגלים מזה לזה ונשמעים הדברים, ואמר אני ה' פירוש אני בוחן הדברים ממי יצאו תחילה ופורע:

עוד ירצה שלא יחזיק בידי מדברי לשון הרע שבזה הוא סובב שיוליכו הרכיל ומעלה עליו הכתוב כאלו הוא הוליך רכילות לזה להיותו סיבה:

לא תעמוד וגו'. לצד שצוה על הרכילות התנה בו שלא יעמוד על דם רעך, שאם ראה כת אחת שרוצין לרצוח חייב להודיעו לבעל דבר כדי שיציל נפשו, ולא יאמר הרי זה רכילות, הא למדת שאם לא גילה אוזן חבירו והרגוהו בטל אזהרת לא תעמוד וגו'. וצא ולמד ממעשה גדליה בן אחיקם (ירמי' מ) שגילו לו וכשלא חש היה מה שהיה:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[ה] "לא תלך רכיל בעמך"-- שלא תהיה רך דברים לזה וקשה לזה.   דבר אחר: שלא תהיה כרוכל שהוא מטעים דברים והולך.

[ו] אמר רבי נחמיה כך הוא מנהגם של דיינים: בעלי דין עומדים לפניהם ושומעים את דבריהם ומוציאים אותם לחוץ ונושאים ונותנים בדבר. גמרו את הדבר הזה מכניסים אותם, הגדול שבדיינים אומר "איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב". [ז] ומנין שכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר "אני מזכה וחבירי מחייבים אבל מה אעשה ורבו עלי", לכך נאמר "לא תלך רכיל בעמך". וכן הוא אומר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר" (משלי יא, יג)

[ח] ומנין שאם אתה יודע לו עדות שאין אתה רשאי לשתוק עליו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".  ומנין אם ראית טובע בנהר או לסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו, חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".  ומנין לרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכור, ואחר נערה המאורסה חייב אתה להצילו בנפשו? תלמוד לומר "לא תעמוד על דם רעך".

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

רכיל בעמיך. מלא יו"ד שהרכיל עובר בי' הדברות. בירושלמי מותר לומר לשה"ר על בעלי מריבה שנאמר לא תלך רכיל [בעמיך בעושה מעשה עמך] אבל לא תעמוד על דם רעך וכן מצינו בנתן הנביא ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך:

<< · מ"ג ויקרא · יט · טז · >>


  1. ^ רש"י מסביר את הביטוי "לא תלך רכיל" [שהוא קושר עם המלה "רגל"] בהצביעו על קשר דומה, שיש לדעתו בין espier ("לרגל") ובין pié ("רגל"). הלעז חסר בכתבי־היד.
  2. ^ רש"י מסביר את הביטוי "לא תלך רכיל" [שהוא קושר עם המלה "רגל"] בהצביעו על קשר דומה, שיש לדעתו בין espier ("לרגל") ובין pié ("רגל"). הלעז חסר בכתבי־היד.