קטגוריה:בראשית ל מג
נוסח המקרא
ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים
וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.
וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים׃
וַ/יִּפְרֹ֥ץ הָ/אִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽ/יְהִי־ל/וֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּ/שְׁפָחוֹת֙ וַ/עֲבָדִ֔ים וּ/גְמַלִּ֖ים וַ/חֲמֹרִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וּתְקֵיף גֻּבְרָא לַחְדָּא לַחְדָּא וַהֲווֹ לֵיהּ עָאן סַגִּיאָן וְאַמְהָן וְעַבְדִּין וְגַמְלִין וּחְמָרִין׃ |
ירושלמי (יונתן): | וּתְקֵיף גַבְרָא לַחֲדָא לַחֲדָא וַהֲווֹ לֵיהּ עָאן סַגִיאִין וְאַמְהָן וְעַבְדִין וּגְמַלִין וְחַמְרִין: |
רש"י
"ושפחות ועבדים" - מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה
[מז] שהיה מוכר צאנו. דאם לא כן מה ענינו לכאן, קאי בצאן - שמספר הכתוב איך נתרבו צאנו על ידי דבר המקלות - וקאמר "ועבדים ושפחות", ועוד דהכתוב אמר אחר כך כי בני לבן אמרו (להלן לא, א) "מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה", ואיך יתכן זה, בשלמא הצאן - מאשר לאביהם היו, אבל עבדים ושפחות איך יתכן זה, אלא על כרחך כך היה זה - שהיה מוכר צאנו בדמים יקרים וקונה עבדים ושפחות, והשתא הכל מאביהם היה. ומה שאמר כי מוכר היה 'בדמים יקרים', דאם לא כן מאי בא לומר שהיו לו עבדים ושפחות, פשיטא אחר שהיה לו צאן בודאי יכול למכור אותם בדמים, ולמה מונה הכתוב אותם מלתא בפני עצמו, דהיה מוכר בדמים יקרים והיו לו עבדים ושפחות:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים – מוֹכֵר צֹאנוֹ בְּדָמִים יְקָרִים וְלוֹקֵח לוֹ כָּל אֵלֶּה (תנחומא ישן, כד).
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל מג.
וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד
כמובן שיעקב התעשר מאוד מאוד. ללא תשלום ללבן, יעקב:
- השתמש באדמה של לבן.
- השתמש במים על אדמתו של לבן.
- השתמש בצמחים שגדלו על אדמתו של לבן.
- השתמש בצאנו של לבן כבסיס לרבייה של הכבשים שלו.
- השתמש בפועליו של לבן.
- נהנה מהגנה של חייליו של לבן.
- השתמש בכלים של לבן.
- השתמש בקונים של לבן.
- השתמש במבנים, בדרכים, בבארות, בשקתות, במחסנים של לבן.
- הוא ומשפחתו גרו בביתו של לבן ואכלו משלחנו בחינם.
אבל חוץ מזה יעקב עבד קשה מאוד להרבות את רכושו שלו ושל לבן, ככתוב: "ויַָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית ל מ). כמובן שזה היה ההסכם, ולבן הסכים (ביאור:בראשית ל לד) ביודעין או בכוונה להרוויח על חשבונו של יעקב.
לבן ראה מה יעקב עושה, ואפילו בניו הסבירו לו שיעקב מתעשר מאוד. בנוסף, לבן ידע שיעקב נתן לו את הזכות להכריז שיעקב הרוויח מספיק, אך חרף כך הוא לא הפסיק את התעשרותו של יעקב.
רכושו של יעקב
ראה: ירושת יעקב באדמתו של לבן.
יעקב אמנם השתמש במים ובצמחים שגדלו באדמתו של לבן, אבל הוא לא הבין שלמעשה שליש מאדמתו של לבן, אותה לבן ירש מנחור סבו, שייכת לו ולעשו אחיו, כירושה של אברהם מתרח אביו, הלוא אברהם היה אחיו של נחור ולא קיבל את חלקו בירושה. גם ללוט ובנותיו היה שליש, אבל שהם ידאגו לעצמם.
בנוסף, רבקה לא קיבלה מאביה את נדונייתה כאשר היא הלכה ליצחק. לפי חוקי חמורבי 184 , אחיה לבן חייב לתת לה את חלקה, כבן, ממטלטליו (צאן) של אביה. לבתואל היו רק שני ילדים: רבקה ולבן – כלומר, חצי מצאנו של לבן שייך לרבקה ובניה. מה גם שלבן לא נתן נדוניה לבנותיו.
לכן, למעשה יעקב עבד על אדמתו עם צאנו, ולבן הסתיר עובדה זו ממנו. ייתכן שרבקה הבינה את זה כששלחה אותו ללבן אחיה, אבל היא לא אמרה לו את זה במפורש כדי שהוא לא יישאר בחרן ולא יחזור לארץ המובטחת.
אלוהים לא רצה שיעקב ידע, כי אחרת יעקב היה נשאר בחרן, או לפחות חלק מילדיו היו נשארים או חוזרים.
מְאֹד מְאֹד ... רַבּוֹת
'מְאֹד מְאֹד, ורַַבּוֹת' הן מילים יחסיות. כל אחד חושב על מספר אחר, לפחות יותר ממה שיש לו עצמו. איוב מפרט מה זה הרבה מאוד: "ויְַהִי מִקְנֵהו שִּׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן ושְּׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וחֲַמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד בָּקָר וחֲַמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, ועֲַבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד; ויְַהִי הָאִישׁ הַהואּ, גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם" (איוב א ג), וכך יש לנו מושג מה משמעות העושר שלו. כאשר הכתוב מציין רק את המילים "רַבּוֹת", אנו לא יודעים כמה באמת צאן היה לו. בהמשך יעקב שולח מנחה לעשו, ואז הכתוב מספק לנו מספרים, ככתוב: "עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵיליִם עֶשְׂרִים" (ביאור:בראשית לב טו). בהנחה שהמנחה היתה עשירית או פחות מרכושו של יעקב, ניתן להבין שהיו לו יותר מאלפיים עיזים ואלפיים רחלות.
וַיְהִי לוֹ ... וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים
למעשה יעקב הכין צבא חזק מאוד. העבדים שהוא רכש היו צעירים וחזקים. היה לו זמן לאמן אותם ברכיבה על גמלים ושימוש בקלע. החמורים שימשו להובלת הסחורה של המחנה. כך יעקב התכונן לפגוש את עשו, ולחזור לכנען כנשיא חזק ותקיף, שאף אחד מיושבי הארץ לא יעז להתקיף אותו.
מקורות
נלקח בחלקו מ- סנדובסקי, אילן .(14/09/2010). פסח: אסור לנשים לקלל את לבן הארמי. [גרסה אלקטרונית]. אתר מאמרים. מ:http://www.articles.co.il/article.php?id=80762
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ל מג"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.