מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לא ב

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן
מיוחס
לרבי תנחומא ברבי אבא
על
חמשת חומשי תורה
→בראשית ל כא בראשית לב ד←



[כא] ויאמר אלהים אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך (בראשית לא, ג). ילמדנו רבינו, חצר של ישראל, ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכו, מהו שיהא עירובו עירוב? כך שנו רבותינו: חצר של ישראל ונכרים עובדי כוכבים דרין בתוכה, אסור לישראל להשתמש בתוכה, עד שיקח רשותו של נכרי עובד כוכבים. למה? שכתיב: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" וגו׳ (שמות כ, כ), ואין הקב״ה מייחד שמו בתוך עובדי ע״ז, אלא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" (ויקרא כב, לב), שלא תתחבר בתוך הרשעים, שאין הקב״ה מייחד שמו בתוכן. תדע לך שהוא כן, אמר ר׳ אלעזר בן פדת בשם ר׳ יוסי בן (קסמא) [זמרא]: כל זמן שהיה לוט דבוק עם אברהם, אין אתה מוצא שנתייחד הדיבור על אברהם; כיון שפירש לוט ממנו – נתייחד עליו הדיבור, שנאמר: "וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (בראשית יג, יד). וכן אתה מוצא בשעה שיצא יעקב לארם נהרים לילך אצל לבן, עשה אצלו עשרים שנה, וכל הימים שהיה יעקב בביתו של לבן – לא דיבר עמו הקב״ה, והיה יעקב מהרהר ואומר: כך הניחני הקב״ה? לא כך אמר לי הקב״ה: "והנה אנכי עמך" (בראשית כח, טו)? ידע הקב״ה מה הרהר בלבו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה מבקש שאהיה עמך, הפרש עצמך מלבן הרשע, ואהיה עמך. מנין? ממה שקראו בעניין: "ויאמר אלהים אל יעקב":


[כב] [ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳ ואהיה עמך]. כתיב: "חכו ממתקים" (שה״ש ה, טז). [אמר ר׳ תנחום בר׳ יוסי: בוא וראה מה הקב״ה אומר לישראל, "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט, כח); למה? "אני ה׳" (שם), נאמן לפרוע לכם שכר. יש חיך מתוק מזה? יש אדם אומר לחבירו: אם תנוול עצמך‏[1] – (ו)אני נותן לך שכרך. אבל הקב״ה אמר: אם לא תנבלו עצמכם, "ושרט לנפש" וגו׳ – אני נותן לכם שכר; הוי חכו ממתקים].

דבר אחר: חכו ממתקים. אמר ר׳ אבהו, ראה מה כתיב: "ואבדיל אתכם מן העמים" (ויקרא כ, כו). ראה מידותיו של הקב״ה! אילו היה כתיב: "ואבדיל העמים מכם", לא היה תקוה לגוי עובד כוכבים, ולא היה גר מתגייר. כיצד? אדם שיש לפניו תאנים, אם בורר הוא הרעות מן היפות, אין סופו לחזור על הרעות; אבל אם הוא בורר הטובות, אם הוא מבקש לברור מן הרעות, בורר. לכך אמר הקב״ה: "ואבדיל אתכם מן העמים", נתן רמז לגוים למי שמבקש להתגייר. יש חיך נאה מזה? הוי חכו ממתקים:

[דבר אחר: חכו ממתקים, אמר ר׳ אחא: מלך בשר ודם, כשהוא נותן דונאטיבא (פירוש, מתנה טובה, donativa), אינו נותן איסטאטיבא (פירוש, מנוחה טובה, stativa), וכשהוא נותן איסטאטיבא, אינו נותן דונאטיבא. אבל הקב״ה נותן איסטאטיבא ונותן דונאטיבא, נתן שבת ונתן לחם משנה. מה כתיב? "ראו כי ה׳ נתן לכם (את) השבת [על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים"] (שמות טז, כט). הוי חכו ממתקים. אמר ר׳ יוחנן, אמר הקב״ה: "ואת שבתותי תשמרו אני ה׳" ((יקרא יט, ג), אני נאמן ליתן שכר. ובמה אתה משמרו? במאכל ובמשתה וכסות נקיה, ואני נותן שכר. הוי חכו ממתקים. אמר ר' לוי: ראה לשון שנתן הקב״ה לבני אדם. מה כתיב? "והרשע כי ישוב וגו׳ (יחזקאל יח, כא), אמר הקב״ה: "כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (כצדקותיו) [בצדקתו] אשר עשה (חיה) יחיה (ולא ימות) (שם, כב). הוי חכו ממתקים. אמר ריש לקיש: יש לך לשמוע גדולה מזו, מה כתיב? "ובשוב רשע מרשעתו [ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה"] (יחזקאל לג, יט); "וחיה" אין כתיב כאן, אלא "עליהם הוא יחיה", שהקב״ה עושה אותם לו זכות והוא חי בהם. הוי חכו ממתקים:

דבר אחר: חכו ממתקים. מלך בשר ודם, אם יש לו אוהב – הוא מחבבו, ואם חלה אותו האוהב – משלח ומבקרו, ואם מחבבו ביותר – הוא הולך ומבקרו. שמא אם יצא לאכסניא, יכול שיצא המלך עמו? אבל מלך מלכי המלכים הקב״ה היה אוהב ליעקב, שנאמר: "ואוהב את יעקב" (מלאכי א, ג). ומתה דבורה, ובא לבקרו, וכשיצא לאכסניא – היה עמו, שנאמר: "והנה אנכי עמך" (בראשית כח, טו). וכשחזר – היה עמו, שנאמר: ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳ ואהיה עמך (בראשית לא, ג):


[כג] [ויאמר אלהים אל יעקב וגו׳]. זהו שאמר הכתוב: זעקתי אליך ה׳ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמג, ו). מי אמר הפסוק הזה? דוד אמרו. חלקי בארץ החיים, הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים. למה? אמר ריש לקיש בשם ר׳ אלעזר הקפר: מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח, לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים. אמר דוד: מתאוה אני לישב בתוכה, ואין שאול מניחני, אלא "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳" (שמואל א כו, יט); לפיכך זעקתי אליך ה׳, ועל ידי שעשיתי כך – נעשיתי מלך על ישראל:

דבר אחר: זעקתי אליך ה׳, מדבר ביעקב. כשיצא מבית אביו מהו אומר? "אם יהיה אלהים עמדי" וגו׳ (בראשית כח, כ), תלה עיניו להקב״ה, אמר: אתה מחסי; אמר לו: "הנה אנכי עמך" וגו׳ (בראשית כח, טו). חלקי בארץ החיים, שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל. אמר יעקב: ברשות יצאתי; אם איני נוטל רשות איני חוזר. אמר הקב״ה: רשות אתה מבקש? הרשות בידך, שוב אל ארץ אבותיך (בראשית לא, ג). כלום באתה אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך. דבר אחר: כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי (זכות) רחל בידך. דבר אחר: כלום היית ממתין אלא עד שיוולד שטנו של עשו, הרי נולד:

[כד] מה כתיב למעלה מן העניין? ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו׳ (בראשית ל, כה), ואם אין אתה מבקש לשלחני, שלא ברשותך אני הולך לי. אמר לו לבן: בכל הבנים שהולדת לא אמרת לי שלחני, אלא ביוסף? אמר לו: שהוא יפרע מעשו הרשע, לפיכך שלחני ואלכה וגו׳.

ויאמר אליו לבן וגו׳ נחשתי (שם, כז). באותו היום, על רגליו של יעקב מצא שימא‏[2] (שהוא למזל), לכך הוא אומר: נחשתי. אמר ר׳ ברכיה: לבן ניחש ויעקב לא היה יודע, ומה איכפת לו? ויברכני ה׳ בגללך (שם). אמר לבן: "נקבה שכרך". אמר לו: אתה נוטל הנקודים ואני נוטל הברודים מכל מה שהן מולידות.

ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות (שם, לו). מהו "הנותרות"? אמר ריש לקיש: הזקנות, העקרות, החולות. מה כתיב? ויקח לו יעקב מקל לבנה (שם, לז). אמר ר׳ הושעיא: היה צר צורה, וכשם שהיה צר כך היו מולידות, לא היה חסר אלא ליתן להם נשמה. הולידו ונתברכו לפניו. חזר בו לבן, מנין? שכך אמר יעקב: "והחליף את משכורתי" וגו׳ (בראשית לא, ז). מה עשה יעקב? כיון שנתעכב עליו, שלח אחר בני ביתו, שנאמר: "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה" (שם, ד). למה לא בתוך ביתו? אמר ר׳ שמעון בן גמליאל, בשלשה דברים אוהב אני את בני המזרח: שאין נושכין בשר בשיניהם, אלא בסכין חותכין, וכשהוא נושק את חבירו אינו נושקו בפיו אלא בידו, וכשמבקש ליטול עצה, אינו נוטל בבית אלא בשדה. לכך נאמר: "וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה", למקום מרווח:

ויאמר להם רואה אני את פני אביכן וגו׳, ואתנה ידעתן וגו׳, ואביכן התל בי וגו׳, אם כה יאמר וגו׳ (שם, ה-ח). אמר ר׳ ברכיה: "אם כה אמר" אין כתיב כאן, אלא אם כה יאמר, והמלאך היה אומר ליעקב: אם יאמר לבן כך , חייך, כשם שאתה רוצה כך אני עושה לך:

וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו (בראשית לא, א). מהו לקח יעקב? אמר ר׳ הושעיא, שנעשו מלאכי השרת כתפים ליעקב. לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו לקח את כל הכבוד הזה. מהו הכבוד? אמר ר׳ סימון: מכסף וזהב. וכסף וזהב היו לו ללבן? ולא היה לו אלא צאן, שהוא אומר כסף וזהב. אלא צאנו של אבינו יעקב משונה היה מצאנו של לבן, "ויהי לו מקנה הרבה" אין כתיב כאן, אלא "ויהי לו צאן רבות" (בראשית ל, מג), שהיו פרות ורבות, והיו אומות העולם באין ונותנין ליעקב כסף וזהב בשביל ליקח ממנו צאנו. אמר ר׳ סימון: אין כבוד אלא כסף וזהב, שנאמר: "בוזו כסף בוזו זהב" וגו׳ (נחום ב, י). וכמה צאן היו לו? אמר ר׳ תנחומא בר אבא: ק״כ רבוא היה, שנאמר: "ויפרוץ האיש מאד מאד" (בראשית ל, מג), ונאמר במצרים "מאד": "וירב העם ויעצמו מאד" (שמות א, כ), [והם ס׳ רבוא, וכאן נאמר "מאד מאד", הרי ק״ך רבוא]. (וכמה כלבים של צאן היו לו?) אמר ר׳ אבא בר כהנא: (שלש מאות ותשעה)‏[3], אמר ר׳ תנחומא: מיין ק׳ ב׳ ז׳ ר׳ הרי החשבון. "ויפרוץ האיש", מהו "ויפרוץ"? שפרץ לו הקב״ה גדרו של עולם, ואמר לו: כך אני פורץ לבני בניך לעולם הבא, שנאמר: "עלה הפורץ לפניהם" (מיכה ב, יג): חסלת פרשת ויצא

הערות

  1. ^ יש להוסיף ע"פ שהש"ר: בטיט (ויקיעורך ע"פ הערת בובר).
  2. ^ צ"ל סימא, והוא מטמון (ע"פ בובר).
  3. ^ בובר תיקן ע"פ ב"ר וילק"ש: "מאה ותרתין רבוון שבעה אלפין ומאתן עדרין הוו ליעקב" (1,027,200), ובשם "ידי משה": כפליים ממניין בני ישראל במדבר, שהיו שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים (במדבר א, מו). ועדיין אין החשבון מכוון.