קטגוריה:בראשית לז י
ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִי/ו֮ וְ/אֶל־אֶחָי/ו֒ וַ/יִּגְעַר־בּ֣/וֹ אָבִ֔י/ו וַ/יֹּ֣אמֶר ל֔/וֹ מָ֛ה הַ/חֲל֥וֹם הַ/זֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲ/ב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְ/אִמְּ/ךָ֣ וְ/אַחֶ֔י/ךָ לְ/הִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְ/ךָ֖ אָֽרְצָ/ה׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְאִשְׁתַּעִי לַאֲבוּהִי וּלְאֲחוֹהִי וּנְזַף בֵּיהּ אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ מָא חֶלְמָא הָדֵין דַּחֲלַמְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָּךְ וַאֲחָךְ לְמִסְגַּד לָךְ עַל אַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִשְׁתְּעִי לְאָבוֹי וּלְאָחוֹי וּנְזַף בֵּיהּ אָבוֹי וַאֲמַר לֵיהּ מָה חֶלְמָא הָדֵין דְחַלֵימְתָּא הֲמֵיתָא נֵיתֵי אֲנָא וְאִמָךְ וְאָחָךְ לְמִגְחַן לָךְ עַל אַרְעָא: |
רש"י (כל הפרק)
"ויספר אל אביו ואל אחיו" - לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם
"ויגער בו" - לפי שהיה מטיל שנאה עליו
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וַיִּגְעַר בּוֹ – לְפִי שֶׁהָיָה מַטִּיל שִׂנְאָה עָלָיו.
הֲבוֹא נָבוֹא – וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה! וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה, שֶׁגִּדְלַתּוֹ כְּאִמּוֹ (בראשית רבה פד,יא). וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכַּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים (ברכות נ"ה ע"א). וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ: "הֲבוֹא נָבוֹא..." – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ, כַּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל.
רשב"ם (כל הפרק)
מתוך: רשב"ם על בראשית לז (עריכה)
אבן עזרא (כל הפרק)
ויגער בו אביו — גערה עם בי"ת, דרך קלון; ובלא בי"ת – לשון השחתה, כמו: "הנני גוער לכם את הזרע" (מלאכי ב, ג). או הוא על דרך משל, שיגער בזרע, ויפחד ולא יעלה.
אני ואמך — על בלהה שפחת אמו שגדלה אותו:רמב"ן (כל הפרק)
"ויספר אל אביו" - סיפר החלום הזה לאביו ולא הראשון כי הוא עצמו המכיר בפתרונו כי השמש ירמוז לאביו והוא גער בו וטעם ואל אחיו פעם שנית כי יספר אותו לאביו בפני אחיו והוא גער אותו לשכך חמתם מעליו וטעם מה החלום הזה אשר חלמת כמו מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג) כלומר מה החלום הזה אינו כלום שתגידנו כי אינם אלא דברים בטלים או טעם הגערה לומר איך נשאך לבך לחלום החלום הזה אין זה כי אם גובה לב ונערות שיעלו דברים כאלו על לבבך כענין שנאמר בחלומות (דניאל ב כט) רעיונך על משכבך סליקו וכתוב (שם ד ב) והרהורין על משכבי
"הבוא נבוא אני ואמך" - והלא אמך כבר מתה והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו ורבותינו (ברכות נה) למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו בכך אמר לו כשם שאי אפשר באמך כך הכל בטל לשון רש"י ולפי דעתי כי בעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה גם זלפה כי הכתוב אמר בספור שבעים נפש (להלן מו כו) מלבד נשי בני יעקב ולא הזכיר "מלבד נשיו ונשי בניו" ואם תאמר כי בעבור היותם פילגשים לא רצה לומר "לבד מנשי בני יעקב ופילגשיו" הנה כתוב נשי אביו ורחוק הוא שיהיה הירח רמז לפילגשו אבל ענין החלום כי השמש רמז ליעקב והירח רמז לבני ביתו וכל נשיו שבהן היו תולדותיו וירמוז כי כל תולדותיו ישתחוו לו והם כל שבעים נפש יוצאי ירכו כי כולם השתחוו בבואם אליו ואחד עשר כוכבים אלו אחיו אשר השתחוו לו בפני עצמן טרם בא אביהם כדכתיב (להלן מג כו) ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו אפים ארצהרבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)
ויגער בו אביו. רצה לבטל החלום בפני אחיו, וע"כ גער בו לשכך חמתם מעליו.
ספורנו (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(י) "ויספר". באשר "ספר גם לאביו ואל אחיו", ואביו רצה בצד אחד לפתור חלומו לטובה, ובצד אחר רצה שלא יקנאו בו אחיו, לכן "ויגער בו אביו", כאומר הנה חלמת דבר שא"א להיות מג' צדדים א] "הבוא נבוא אני". האפשר שאב ישתחוה לבנו. ב] "ואמך", שכבר מתה. ג]" ואחיך", שהם רבים ועצומים ממך:
אור החיים (כל הפרק)
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז י.
החלום השני: נבואת יציאת מצרים
ראו באור באור החלום - שילטון בעם ישראל
החלום השני כאילו חוזר ומדגיש את החלום הראשון: לא רק האחים ישתחוו, גם האב והאם (שאיננה) ישתחוו ליוסף. זאת היתה ראיה צרה מאוד, וזלזול בכוחו של אלוהים.
האם הפתרון של יעקב הוא הפתרון היחיד?
אל השמש
אל השמש (און) הוא האל הראשי של מצרים העתיקה. בערך (און) מוסבר: "שמה המצרי הקדום של העיר היה אַנוּ, ומכאן נבע השם העברי הנזכר במקרא און. העיר הייתה מרכז עיקרי לפולחן אל השמש אתום וכן לאל רע ולכן נקראה גם בפי המצרים בית השמש או בית רע."
השם רעמסס, היה לכבוד אל השמש, "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת, לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם, וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א יא) – השם מורכב משני מילים: 'רע' - שמש, 'מסס' - 'בן', 'רעמסס' - הוא בן אל-השמש, שהיה אלוהי מצרים. הפרעונים ראו את עצמם כאלים. אנו רואים את הקשר לנבואה של יוסף.
"פוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית לז לו) שקנה את יוסף במצרים בהמשך (לפי פרושים שונים) הוא "פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (ביאור:בראשית מא מה) שהוא היה כהן לאל השמש, און. כאשר יוסף נשא את בתו של פוטי פרע, אסנת, יוסף ומשפחתו הצטרפו לכוהני מצרים והיו פטורים ממס כמוהם.
נבואת יציאת מצרים
המילה "מִשְׁתַּחֲוִים לִי" (ביאור:בראשית לז ט) לא אומרת שיוסף בחלום ראה את עצמו, אלא הוא ראה דרך עיניו את השמש, הירח והכוכבים משתחווים. המילה "לִי" היא לאדוני ולא ליוסף.
כלומר אל השמש המצרי אתום, ואלת הירח או הלבנה המצרית (בסאט או חוֹנסוּ), ואחד עשר כוכבים שמסמלים אלים מצריים פחות חשובים, ישתחוו לאדוני אלוהי אברהם, יצחק ויעקב, לאדוני אלוהינו. מדובר על יציאת מצרים שבתחילתה אמר פרעה: "מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה ב), ובסופה אמר פרעה: "גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם, גַּם אֹתִי" (שמות יב לב) לפני אדוני אלוהיכם.
המכות ובעיקר ההחלמה המהירה נועדו לעשות צחוק מתריסר אלוהי מצרים, כדי שבני ישראל יכירו בגדולתו ובחוזק ידו של אלוהים:
(ד"ר מאיר בר-אילן, במאמרו: עשרת המכות, מחלקה לתלמוד אונברסיטת בר-אילן, תשנ"ט)
- אל הנהר (סובק בדמות תנין), המטה של אהרון אכל אותו (שמות ז יב). אנשים לא נפגעו מההצגה הזאת.
- אלת היאור (נפתיס, הנילוס הוא זעתה) הורידה דם. האנשים חפרו בורות ליד היאור ושתו (שמות ז כד).
- אלת הלידה (חקת בדמות צפרדע) שרצה צפרדעים. פרעה היה מוכן לסבול יום אחד נוסף (שמות ח ו).
- אלת המזיקים (מאפדת בדמות חתול) קיבלה כינים. היו כינים באדם ובחיה.
- אלת החקלאות (רננת) קיבלה ערוב, חרקים מזיקים או חיות רעות.
- אל המקנה (אפיס בדמות פר) קיבל דבר. רק המקנה נפגע (שמות ט ג).
- אלת הקסם והרפואה (איסיס) קיבלה שחין, מחלת אבעבעות על העור, באדם ובמקנה (שמות ט י).
- אל הסערה והמדבר (סת) קיבל ברד כבד. משה הזהיר את פרעה להכנס לבתים כדי לא להפגע (שמות ט יט).
- אל התבואה (נפר) קיבל ארבה, שאכל את השדות והעצים.
- אל השמש (רע) ואל הירח (חונסו) קיבלו חושך, לשלושה ימים ולילות (שמות י כג).
- אל מצרים (פרעה) קיבל מכת בכורות. פרעה והמצרים נפגעו, ובכל בית היה לפחות מת אחד (שמות יב ל).
ביחד אחד עשר (11) מכות לתריסר אלי מצרים.
מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ
יעקב מתקיף את יוסף ומבזה אותו. מעניין מה היה יעקב אומר אם כך היו אומרים לו כאשר הוא חלם שהוא רואה סולם, מלאכים ואלוהים בשמים? לא ברור למה יעקב זלזל בחלומו של יוסף. איך הוא הרשה לעצמו לקבוע מה אדוני אומר בחלום!
השאלה "מָה" היא במשמעות טרוניה נגד יוסף. יעקב מאשים את יוסף שהוא חולם חלומות טפשיים, שחושפים את מחשבות הגדלות שלו, ולא מתבייש לספר אותם למשפחתו. קשה להבין למה יעקב לא העלה בדעתו שיוסף יהיה יותר חכם ומצליח ממנו. קשה להבין למה אבא לא ירצה שבנו יצליח יותר ממנו.
הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה
קשה להבין מה הבעיה של יעקב?
הוא השתחוה לעשו – האם להשתחוות לבנו זה בלתי אפשרי בעייניו? רעב קטן, וחרב גדולה, וכל האחים משתחווים בכבוד.
רחל כבר נפטרה, הן ליוסף יש אחד-עשר אחים, אז איך רחל תשתחווה? האם יעקב התכוון ללאה אשתו, כאימו של יוסף?
ייתכן שיוסף הבין שהפתרון של יעקב אינו הפתרון הנכון, ולכן הוא לא דרש ולא יצר את התנאים שיעקב יהיה חייב להשתחוות לו. להפך, סביר שיוסף היה מונע מיעקב, לאה אשתו וכל אחיו להשתחוות לו כדי שהפתרון של יעקב לא יתגשם. כאשר יעקב נפטר, ואחיו יחד עם יעקב עדיין לא השתחוו לו, יוסף הבין שהחלום לא יתגשם כפי שיעקב פתר.
אֲנִי וְאִמְּךָ
יעקב מציין בפרוש "וְאִמְּךָ", ולא אומר אישתי. לפי סדר הפסוקים, רחל כבר נפטרה, ובנימין כבר נולד. לו יוסף חלם את החלום לפני שבנימין נולד, אז ליוסף היו רק עשר אחים ולא אחד-עשר.
כאשר יעקב הכריז "אֲנִי וְאִמְּךָ", ואימו של יוסף כבר נפטרה ואינה יכולה להשתחוות, נוצר הרושם שיעקב מחק את זכרונה של רחל, ושייך את יוסף ללאה אשתו, אחותה של רחל. היה בזה עלבון גדול ליוסף, וכאילו נלקחה ממנו הבכורה של אימו, האישה הראשית של יעקב, בנוכחות אחיו. ייתכן שזאת הסיבה שיוסף חשב שאביו היה שותף למחירתו לעבדות במצרים. רק כאשר יהודה סיפר שיעקב אמר: "אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" (ביאור:בראשית מד כז), יוסף הבין שאימו לא נמחקה ויעקב אבל עליו.
וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו
יעקב כעס עליו יוסף בנוכחות בניו. ייתכן שזאת הסיבה שיוסף חשב שאביו שלח אותו למוות כאשר הוא נשלח לאחיו בשכם. ולכן למרות שיוסף היה יכול לבקר בכנען עם צבא, כשם שהוא עשה בקבורתו של יעקב, יוסף בכל זאת לא ביקר לראות מה שלום אביו ובנימין אחיו.
יוסף שמע את דברי יעקב ולא הגיב או התנגד לאביו.
מקורות
נלקח בחלקו מ-"הומור אלוהי - מטרת עשרת המכות" סנדובסקי - sendowski , אילן - ilan. [גרסה אלקטרונית]. http://hidush.co.il/hidush.asp?id=19004
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לז י"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.