מפרשי רש"י על בראשית לז י


| מפרשי רש"י על בראשיתפרק ל"ז • פסוק י' |
א • ב • ג • ד • ח • י • יב • יג • יד • טו • יז • יח • כב • כג • כד • כח • לג • לד • לה • לו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל"ז, י':

וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֮ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה׃


רש"י

"ויספר אל אביו ואל אחיו" - לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם

"ויגער בו" - לפי שהיה מטיל שנאה עליו

"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר)


רש"י מנוקד ומעוצב

וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו – לְאַחַר שֶׁסִּפֵּר אוֹתוֹ לְאֶחָיו, חָזַר וְסִפְּרוֹ לְאָבִיו בִּפְנֵיהֶם.
וַיִּגְעַר בּוֹ – לְפִי שֶׁהָיָה מַטִּיל שִׂנְאָה עָלָיו.
הֲבוֹא נָבוֹא – וַהֲלֹא אִמְּךָ כְבָר מֵתָה! וְהוּא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִין לְבִלְהָה, שֶׁגִּדְלַתּוֹ כְּאִמּוֹ (בראשית רבה פד,יא). וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכַּאן שֶׁאֵין חֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים (ברכות נ"ה ע"א). וְיַעֲקֹב נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא הַדָּבָר מִלֵּב בָּנָיו שֶׁלֹּא יְקַנְּאוּהוּ, לְכָךְ אָמַר לוֹ: "הֲבוֹא נָבוֹא..." – כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּאִמְּךָ, כַּךְ הַשְּׁאָר הוּא בָטֵל.

מפרשי רש"י

[יט] לאחר שספר וכו'. שהרי כבר נאמר "ויספר אותו לאחיו" (פסוק ט), אלא שני פעמים ספר לאחיו. ואם תאמר למה הוצרך לספר לאחיו אחר שכבר סיפר להם תחילה, ויש לומר שכל כוונת יוסף שיהיו האחים פותרים לו החלום דרך תימה כמו שעשו בראשונה "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו וכו'" (פסוק ח), ובפעם הראשון היו חושבים כי אין ממש בחלום, והוא כדרך כל חלומות שקר, והיו פותרים אותו "המלוך תמלוך וגו'", וכאשר חלם שנית היו חושבים כי זה החלום אמת אחר שנראה ב' פעמים, לכך לא היו רוצים לפתור אותו, והיו שותקים ולא ענו לו דבר. לכך בחלום הראשון נאמר "וישנאו אותו" (ר' פסוק ח), ובפעם שני נאמר (פסוק יא) "ויקנאו בו אחיו", שהיו מקנאים אותו על הגדולה ועל השררה שהחלום מורה. וכאשר ראה יוסף שלא רצו לפתור אותו אז ספר אותו לאביו בפני אחיו, והכוונה בזה שיהיה יעקב פותר אותו החלום ויכלול האחים עמו, שיאמר "הבא נבא" דרך גערה, וכן עשה יעקב שאמר "הבא נבא אני ואמך וגו'", והיה דעת יעקב לפתור החלום שיקויים בעד כולם, וכאילו היה יעקב שליח לדבר בעד כולם, כי אין הבנים מדברים בפני אביהם. ולכך בזה החלום הוסיף "ועל דבריו" מפני כי היו מקנאים בו מפני החלומות וגם על דבריו שהיה מתפאר עליהם למלוך, כמו שפירש הרמב"ן (פסוק ח). אבל לעיל לא היה השנאה רק מפני דבריו שהיה מתפאר עליהם למלוך, ולכך אמרו (פסוק ח) "המלוך תמלוך וגו'". ולפירוש רש"י קשה הפירוש "על דבריו" - 'על הדבה' (פסוק ח), למה לא נזכר בפעם ראשון רק "ויוסיפו עוד שנוא אותו", ויש לתרץ לדברי רש"י דפעם ראשון כתיב "ויוסיפו עוד שנוא אותו", ואם כן מדכתיב (פסוק ה) "עוד שנוא אותו" הרי נזכר בהדיא על הדבה, שכן משמע לשון "עוד שנוא", אבל כאן היה משמע "עוד שנוא אותו" יותר על חלום הראשון, ולא בשביל הדבה, לכך כתב "על דבריו" שרוצה לומר על הדבה שהוציא:

[כ] לפי שהיה מטיל שנאה. לא שלא היה מחזיק החלום אמת, שהרי כתיב (פסוק יא) "ואביו שמר את הדבר":

[כא] והלא אמך וכו'. דאם לא כן מה היה התימה שאמר "הבא נבא וכו'". אבל מה שאמרו האחים "המלוך תמלוך וגו'" (פסוק ח) תרגם אונקלוס 'המלכו אתה מדמה וגו, פירוש מאחר שאתה מספר החלום הזה אתה חושב למלוך, וזה היה התמיה שלהם, אבל יעקב שאמר "הבא נבא וגו'" - מה תמיה יש בזה:

[כב] והוא לא היה יודע וכו'. ואין לומר דשפיר ידע שהדברים מגיעים לבלהה, והא דקאמר "הבא נבא אני ואמך להשתחות" מפני שרצה להוציא מלבן של בניו, דאם לא כן היה לו לחוש שמא גם כן הם יהיו יודעים שהדברים יהיו מגיעים לבלהה, אם כן תהיה השנאה יותר, שיהיו מעכשיו מחזיקים החלום יותר אמת, דמשמע מדברי יעקב שאם היה לו אם - מחזיק החלום אמת, ושמא יהיו יודעים שהדברים מגיעים לבלהה - והשתא יהיו מחזיקים החלום אמת, אלא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה. אבל 'אין חלום בלא דברים בטלים' לא היה מתיירא יעקב שיהיו יודעים בניו גם כן, ותהיה השנאה עליו יותר, שדבר זה 'אין חלום בלא דברים בטלים' הוא ענין למוד בקבלה, וצריך לזה למוד, ויעקב לא ידע - רק שלמד משם ועבר, ואיך ידעו אותו בניו אם לא למדום, וידע יעקב שלא למדו דבר זה, כי ליוסף למד עיקר חכמתו (רש"י פסוק ג):

[כג] ויעקב נתכוין וכו'. ואין לומר דיעקב לא ידע ש'אין חלום בלא דברים בטלים', דמלתא דהוא למוד אין ספק שיעקב היה יודע. אף על גב דלעיל 'שהדברים מגיעים לבלהה' לא היה יודע, אין זה ענין למוד, אלא פתרון חלום הוא זה, ולא נצטרך לומר שהיה יעקב פותר חלומות, רק חכם ונביא היה:

בד"ה לאחר כו' ולאביו בפניהם נ"ב והנרא' בעיני שדעתו שנ יוסף היה כדי שיפתרו אותו וכן עשו שיאמרו לו המלוך תמלוך וגו' ואח"כ הרגישו בדבר ושתקו ומ"ה חזר וסיפר לאביו בפניהם אולי יפתחו פיהם וע"כ גער אביו וכו' ומה שאמר הבא נבא ע"כ צ"ל שלא היה יודע דאל"כ למה היה פותר כך דכ"ש שיטיל עליו שנאה והיה לו לגעור ולשתוק בפניהם אלא בע"כ לא ידע ומה ששמר הדבר לפי שאין חלו' בלא דברים בעלים ומה שאמר ורבותינו למדו מכאן כו' אפילו לפי פירש הראשון צ"ל כן אלא שרבותינו אמרו שהאמת כן הוא שלא היה מכוין ומגיע לבלהה שגדלתו כאמו אלא הוא דברים בעלים וק"ל מהרש"ל ובב"ר איתא דלכך שמר את הדבר שהי' סבור דלמא תחיית המתים יהיה בימיו ותחזור ותחיה אמו ולכך היה שומר ומצפה ע"ש: