קטגוריה:בראשית כה ה
ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖/וֹ לְ/יִצְחָֽק׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וִיהַב אַבְרָהָם יָת כָּל דְּלֵיהּ לְיִצְחָק׃ |
ירושלמי (יונתן): | וִיהַב אַבְרָהָם בְּמַתָּנָא יַת כָּל דִילֵיהּ לְיִצְחָק: |
רש"י
"ויתן אברהם וגו'" - (ב"ר) א"ר נחמיה ברכת דייתיקי נתן לו שאמר לו הקב"ה לאברהם והיה ברכה הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה ואברהם מסרם ליצחק
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ה - ו) "ויתן אברהם." באשר עקר תולדתו היה יצחק לכן הבדילו מיתר בניו. א] במה שנתן לו את כל אשר לו בין נכסיו בין הברכה והבכורה והצלחת הנפשיית," ולבני הפילגשים" שהם בני הגר וקטורה "נתן מתנות", וחז"ל דרשו ששם טומאה מסר להם, ר"ל שנתן דבר שאין ראוי להחזיקו רק לתתה לאחרים, כי ידע שהם יהיו תחת המערכת ומסר להם השמות המושלים על המערכה ומוציאים כח מן המזל והכוכב, וזאת שנית ששלחם מעל יצחק בנו שלא יהיה להם חלק בירושת הארץ, ושלא יעמדו אחרי מותו קטטות בינם ובין יצחק, והגם שנראה שישמעאל לא נשלח כמ"ש ויקברו אותו יצחק וישמעאל כבר פי' הרי"א שע"י בני קטורה נכנע גם ישמעאל תחת יצחק כי הבין שאין לו יתרון על יתר בני הפילגשים:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". העביר נחלה מכל בניו כי כך רצתה שרה באמרה כי לא יירש בן האמה וגו', והסכים הקב"ה על ידה ואמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. ומה שנקט כל אשר לו היינו כל מה שהשתדל אברהם מכח טרחו ועמלו ובא לו בזיעת אפו וביגיעת כפו, זה הדבר המיוחד לו לעצמו, כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממנו, את הכל נתן ליצחק, אבל לבני הפלגשים דהיינו בני הגר כי פלגשם חסר כתיב, ע"כ נתן להם אותן מתנות שקבל מן המצריים ע"י שרה באמרו אחותי היא, ואז נתנו לו מתנות ואותן מתנות נתן לבני הגר המצרית כי דין הוא שממקום שבאו שם הם שבים ללכת וחזרו למטעתן.
דבר אחר, שנתן ליצחק חלקו לעולם הבא, והוא נקרא את כל אשר לו, כי מה שבחר אברהם לחלקו היינו שכר העה"ב שכן הובטח בפסוק שכרך הרבה מאד (בראשית טו.א) וזה נקרא את כל אשר לו בהחלט ואין לזרים אתו, לאפוקי מה שיש ביד האדם מן הדבר הניתן מיד ליד אינו שלו בהחלט כי יכול להיות שיבוזו זרים יגיעו. וכן אמר מונבז (ב"ב יא.) אבותי גנזו במקום שהיד שולטת אני גנזתי במקום שאין היד שולטת ר"ל אוצרי מונח לעולם הבא מקום שאין יד האדם שולטת שם. ועוד שיכול להיות שבחצי ימיו יעזוב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע, על כן אין שכר העה"ז לו בהחלט, זולת שכר העה"ב הוא לו לבדו, וחלק זה נתן ליצחק שיקבל גם הוא חלקו לעולם הבא, כי שכר מצוה לצדיקים בהאי עלמא ליכא. אבל לבני הפלגשים נתן מתנות דבר הניתן מיד ליד והוא שיקבלו חלקם בעולם הזה, כדרך שנאמר (דברים ז.י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, שאם רשע עושה איזו מצוה הקב"ה נותן לו שכרו משלם בעולם הזה. ויכול להיות שעל זה אמרה שרה בנבואה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני יצחק (בראשית כא.י) כי לפום ריהטא נראה שהיה לה לומר סתם כי לא יירש בן האמה זו ממך, אלא שרצתה לומר בזה שראוי הוא שיירש גם בן האמה, אמנם לא יירש עם בני שוה בשוה כי אין הירושות שוים כי בן האמה יירש חלקו בעולם הזה, כמ"ש (שם כא.יג) וגם את בן האמה לגוי אשימנו, דהיינו חלקו בעולם הזה, אבל יצחק יקבל חלקו בעולם הנצחי, אחר שכבר קבל ישמעאל חלקו וזהו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו קדמה שהיו מוקדמים בקיבול שכרם, כדרך שנאמר ביעקב (שם כה.כו) וידו אוחזת בעקב עשו, שיד ממשלתו יאחז בסוף גבולו של עשו הנרמז בעקב שהוא סוף הרגל, לומר שאחר שתכלה רגל גאותו מן השוק בעה"ז, אז התחלת ממשלת יעקב, ונמצא שעשו מוקדם בקבול שכרו, כך בני הפלגשים שלח קדמה להקדימם בקבול שכרם בעולם הזה דבר הניתן מיד ליד, לאפוקי שכר העוה"ב ליהנות מזיו השכינה אין לשון נתינה שייך בו.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה ה.
וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק
אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ
הדגש על המילה "לוֹ". מה היה לאברהם עצמו?
- כאשר אברם יצא מחרן היה לו: "אֶת כָּל רְכושָּׁם אֲשֶׁר רָכָשׁו,ּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂו בְּחָרָן" (ביאור:בראשית יב ה), כאשר הדגש הוא על כך שאברם לא קיבל ירושה מאביו תרח, וכל רכושו היה רק מה שהוא רכש או השיג בעצמו. כנראה הכתוב כולל גם את נדונייתה של שרה שהיא קיבלה מאביה לכבוד חתונתה עם אברם.
- מתנות רבות שפרעה נתן לשרה ולאברהם, שכן נכתב שכאשר אברהם יצא ממצרים הוא היה "כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף ובַּזָהָּב" (ביאור:בראשית יג ב).
- השלל שאברהם לקח לעצמו לאחר שניצח במלחמה עם ארבעת המלכים. זה היה שלל רב שכלל נשק ורכוש מפואר, אך לא את רכוש אנשי ערי-הככר שאברהם לא לקח מהם מחוט ועד שרוך נעל.
- רכוש מצטבר שאברהם השיג בכנען במשך כל השנים שהתגורר שם, ככתוב: "ויַהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם, בַּכֹּל" (ביאור:בראשית כד א).
- רכוש שאברהם ושרה קיבלו מאבימלך מלך גרר (ביאור:בראשית כ יד).
- אברהם לא הסביר ליצחק, אבל ליצחק היה מגיע גם שליש מרכושו של תרח, בקרקעות ומטלטלין בחרן, שאברהם לא לקח, ושעבר לנחור, וחלק מסוים לבתואל וללבן.
- והחשוב ביותר: ברכת אדוני שכנען תהיה לזרעו לעולם.
חלק נכבד מרכושו של אברהם היה נדונייתה של שרה והמתנות ששרה קיבלה מפרעה ומאבימלך. את כל הרכוש הזה ואת אוהלה של שרה, יצחק קיבל במותה של שרה לפי חוק חמורבי מספר 162.
וַיִּתֵּן
בגיל 140, אברהם כבר לא עבד בעצמו אלא עבדו עשה הכל, ככתוב: "עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד ב). המילה "לוֹ" מופיעה גם כאן, כלומר כל מה שיצחק כבר קיבל מאברהם אינו נכלל ברכוש שהעבד ניהל עבור אברהם.
כאשר העבד בא לחרן לקחת אישה ליצחק הוא סיפר ללבן ובתואל: שאברהם נתן הכל לבנו יצחק, ככתוב: "ויִַּתֶּן לוֹ, אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו). לא ברור אם אברהם כבר נתן הכל ונשאר עני ואביון. הרי ייתכן שיצחק קיבל רק את ירושתה של שרה או שהעבד ידע שבעתיד אברהם ייתן הכל ליצחק.
אברהם לקח את האישה קטורה כפילגש, ולבטח הוא חיכה שבני קטורה יגדלו לפני שהוא נתן להם מתנות ושלח אותם מזרחה, ככתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; ויְַשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (ביאור:בראשית כה ו). למרות שאת ישמעאל אברהם שלח בעודו נער (ביאור:בראשית כא יד), סביר להניח שבניו מקטורה היו בוגרים יותר מישמעאל כאשר אברהם שלח אותם מעליו.
ניתן לחשוב שנתינת "כל" הרכוש ליצחק היתה לאחר שאברהם נתן מתנות לבני קטורה, אחרת אברהם נתן את המתנות מרכושו של יצחק. ממבנה המשפטים והשימוש באות הקישור 'ו', ככתוב: "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים", ניתן לראות שבסוף ימיו נתן אברהם מתנות לבני הפילגשים, אחר כך שלח אותם מעליו, וכל מה שנשאר היה רכושו של יצחק. אברהם עצמו נשאר לגור ולהשתמש ברכושו של יצחק עד מותו.
לא ברור מתי אברהם נתן את רכושו ליצחק.
- לפני שהעבד יצא להביא אישה ליצחק, כדברי העבד: "ויִַּתֶּן לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית כד לו).
- לפני בואה של רבקה: ולכן העבד של אברהם היה יכול להגיד שיצחק "הואּ אֲדֹנִי" (ביאור:בראשית כד סה).
- לאחר הולדת עשו ויעקב, כ-20 שנה לאחר בואה של רבקה. היינו, אברהם חיכה שבני קטורה יתבגרו, אך כאשר עשו ויעקב נולדו הוא שלח את בני קטורה מזרחה ונתן את שארית רכושו ליצחק, וזאת כדי שבניו לא ישפיעו על חינוכם של עשו ויעקב.
- לפני מותו - לפי חוקי חמורבי מספר 167, 170, כל הבנים שאביהם הכיר בהם, מאשתו, מפילגשיו ומשפחותיו אמורים לרשת חלק שווה מרכוש האב לאחר מותו. כדי למנוע זאת אברהם השתמש בחוק חמורבי מספר 165 על מנת לתת בחייו לבניו כרצונו: מתנות לבני הפילגשים ואת כל השאר ליצחק.
במותו – אברהם הבטיח בחייו לתת את כל רכושו ליצחק, ואולי העביר לו שטר בעלות לפי חוק חמורבי מספר 165.
פקודת שרה
שרה פקדה על אברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹאּת וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹאּת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק" (ביאור:בראשית כא י). אברהם היסס וכעס, אך אלוהים פקד עליו: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ" (ביאור:בראשית כא יב). אברהם היה חייב למלא את פקודת אלוהים ולשלוח גם את ילדיו הנוספים, כמו כן לדאוג שיצחק יקבל את רכושו ובעיקר את ברכת האלוהים ללא מתחרים או אויבים מבין אחיו. אברהם ידע את נפש האדם והעדיף שלא יקרה אסון ליצחק, למשל שיצחק יפגע באחיו או שהם יפגעו בו. יש מספר רב של מקרים בתנ"ך שבהם אחים הרגו או פגעו אחד בשני: קין הרג את הבל (ביאור:בראשית ד ח), אחיו של יוסף חששו לחייהם לאחר פטירתו של יעקב (ביאור:בראשית נ יז), אבימלך הרג את אחיו (שופטים ט ה), שלמה פגע באחיו (מלכים א ב כה), ויהורם פגע באחיו (דברי הימים ב כא ד).
הדבר החשוב ביותר שאברהם נתן ליצחק היה ברכת אלוהים בכנען, ולכן החשוב במעשיו של אברהם לא היה 'נתינת הרכוש' אלא גירוש בני קטורה מכנען, ככתוב: "וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּו חַּי, קֵדְמָה, אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (ביאור:בראשית כה ו).
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כה ה"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.