ביאור:בראשית כה כט
בראשית כה כט: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כה כט.
וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד
עריכהוַיָּזֶד
עריכהראו יעקב תכנן את קנית הבכורה תמורת נזיד - "וַיָּזֶד" מלשון זדון
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד" - כאילו נאמר: 'ויכין יעקב מזימה זדונית, תבשיל כפתיון למלכודת ערמומית, כדי להפיל את עשו בפח', ככתוב: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהׇרְגוֹ בְעׇרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (ביאור:שמות כא יד).
וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה
עריכהעשו היה "אִישׁ שָׂדֶה" (ביאור:בראשית כה כז) ועבד קשה מדי יום ובמשך כל היום, ולכן הוא היה "עָיֵף" ורעב.
יעקב היה "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" – היה לו זמן לשבת ולהכין אוכל.
עשו חשב שאחרי יום עבודה קשה, הוא יצטרך לשבת ולהכין לעצמו אוכל, ולכן הוא העדיף לבקש אוכל.
לבטח זאת לא היתה הפעם הראשונה שיעקב הכין אוכל ועשו ביקש לאכול ממנו.
מתעוררות מספר שאלות:
- האם יעקב הכין לעשו מלכודת?
- האם ליעקב היה כה חשוב לקנות את הבכורה מעשו?
- האם יעקב חשד שאביו יברך את עשו ויעשה אותו לעבד של עשו?
יצחק היה הילד השני של אברהם, אבל הבכור לשרה, האישה הראשית. יעקב חשש שיצחק יעדיף את הבכור, הגדול והחזק. לא עלה בדעתם של בני המשפחה שהתאומים יכולים לעבוד ביחד, במיוחד כאשר אלוהים שם את הגדול והקטן במצב של עוינות כשאמר לרבקה: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (ביאור:בראשית כה כג).
וְהוּא עָיֵף
עריכה"עָיֵף" - חסר כוחות, מותש, חסר התלהבות ואנרגיה, איטי ומשעמם, מאוכזב. (מילוג)
עשו היה איש שדה וגם צייד. הרבה ימים בשנה עובד האדמה רק מסתכל על הצמחים הגדלים ומחכה ליבול. בזמן החופשי שלו, עשו שמר על השדה מפני חיות וצד אותן, ובנוסף יצא למסעות ציד בשדות בר. סביר שעשו נהנה לצוד ונהנה מהכבוד שזה העניק לו ואהבת אביו, ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו" (ביאור:בראשית כה כח).
ניתן להבין שהצייד היה כשלון באותו היום. אם עשו היה צד משהו, הוא היה שב הביתה מיד לאחר שהוא צד. אבל כיוון שהוא לא הצליח הוא נשאר עוד ועוד עד מאוחר בערב. ייתכן שעשו ראה בהצלחת הצייד הוכחה לברכת אלוהים. אדם שאלוהים בעוזרו, ככתוב על יוסף: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית לט ג). כשלון הצייד הראה לא שהוא לא בחיר אלוהים, ויכולת הקליעה שלו אינה מוחלטת.
עשו היה יכול ללמוד מהכשלון, לנסות ללמוד איך להשתפר, לעקוב אחר חיות ומסלול התנועה שלהן. אבל נראה שהוא התאמץ יותר מדי, וראה בכשלון אובדן כבוד לעייני כל אנשי הבית. וכך הוא שב ריק ועייף.
בהמשך יצחק ינסה את עשו כדי לוודא האם אלוהים יברך אותו בצייד מהיר, כשם שאלוהים העניק איל ליצחק בעקדתו, כדבריו של יצחק לעשו: "וְצֵא הַשָּׂדֶה, וְצוּדָה לִּי צידה" (ביאור:בראשית כז ג), ואכן לעשו היה צייד מהיר ומוצלח, ככתוב: "וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ" (ביאור:בראשית כז ל), ועשו ראה בזה אות לברכת אלוהים, אולם זה היה כבר מאוחר מדי.